לכבוד: רונן בר
הנדון: תגובה אפקטיבית
תביעות דיבה - שיתבררו אולי בעוד שנים, כתלות במערכת המשפט הקורסת, תשאיר לנתניהו שיגיש.
כי הן כרגע לא מפחידות אף אחד ולא מונעות ו/או מאטות את פשיטת הרגל של המדינה.
ולכן - ספר בקולך ובפניך כאן ומיד(!) את כל האמת, ללא כחל וסרק, בלי עורכי דין ובלי יחצ"נים.
כי אם תחכה ותתן לו להמשיך:
- ממילא לא יהיה לך כנראה משפט צדק.
- הכסף שתראה (לאחר שנים) - יגיע מהעיזבון.
בכבוד רב,
אזרחי ישראל השפויים
הרצוג הוא נשיא פושע. הוא חבר לאנרכיסטים ולמושחתים במלאכת פירוק מוסדות המדינה וערכיה. ההודעה שפרסם הרצוג הערב שקרית ומניפולטיבית. למרות שלפי הצבא אזריה נמנע מהבעת חרטה ולקיחת אחריות על מעשיו, ולמרות שהצבא התנגד לבקשת אזריה, הרצוג ואנשיו הציגו את החלטתו כאילו אינה מנוגדת לעמדת הצבא.
כלומר הרצוג גם מרסק את סולם הערכים של המדינה, וגם עוטף זאת בשקרים ורמייה. פושע. חבר של כבוד בחבורת מחריבי המדינה.
אל תהיו מופתעים כשהוא ינסה לעשות אותו דבר עם נתניהו.
אבל אנחנו לא ניתן.
ואני חשבתי שקצב הוא בושה לנשיאות, ואז הגיע הרצוג. זה לא מוריד ולו טיפה מהבושה והדברים שקצב עשה. רק ממחיש לאן התדרדרנו, שזה הנשיא חסר הערכים והאנטי-דמוקרט של המדינה
״לא אני לא יודע מי זאת ליבי ומי את שלי.״
אבל אנחנו יודעים מי אתה.
"הביבון (פייסבוק 8.3.2024)"
אני מבין קטן מאוד בענייני ביטחון. אני גם לא מוסמך לאבחן הפרעות נפשיות. אבל היו מקרים שאיזו פתולוגיה זינקה לי לעין, וכעבור זמן התברר שאכן ראיתי משהו שאחרים פספסו. אז הנה מה אני רואה כבר מזמן, ושהתחזק לי אמש אחרי התחקיר של אילנה דיין.
התמונה הגדולה כבר ידועה: ביבי. אין כמו השם הזה לתאר תופעה ייחודית בהיסטוריה העולמית, שמנהיג מדינה טיפח ביודעין ובשקידה את גדול מחריביה, בלם כל ניסיון לחסלו, בעצם שמר אקטיבית על חייו כמעט כמו שהוא שומר על חיי בנו במיאמי.
אבל מה שעוד הזדקר לעיניי לצד ביבי היה – הביבון. מין ביבי קטן כזה, צעיר, מאוד אינטליגנטי, ערמומי, מחושב – אבל נגוע באותו סרטן.
במי מדובר? חכו רגע, תנו קצת להתפלסף. בואו נדבר על תענוגות. בינינו מי לא אוהב? יש בעולם סקס, אוכל טוב, בילויים, טיולים, גם ספרים ומוזיקה, לפעמים בהישג העו"ש וכרטיס האשראי. גם אני. בין ד'אר, דאן ד'אט, גם היום כשמתאים. העונג הוא המכוון אל המטרות.
אבל יש אנשים שהעונג אצלם הוא המטרה. אצל ביבי זה צועק לשמים. יש לו כחמישים מיליון דולאר רק בחשבונות שאנחנו יודעים עליהם, אבל היום שלו לא יהיה יום אם לא יסחט מאיזה פראייר עוד ארוחת צהריים שישאיר אותו לשלם לבד, או אם הכונפה לא תנצל מסע לוושינגטון לחזור משם עם כביסה נקייה. ההדוניזם הרס לנתניהו את החיים, לעינינו, רק שעל הדרך הרס גם את המדינה ואותנו, ולא ברור כמה מאתנו עוד יהיו בחיים לחזות בסופו של ההורס, במעשיהו או בקבר.
והנה מהתחקיר של אילנה דיין מזדקר לעיניי הביבון שצמח תחת ביבי, שמן הסתם הסתחבק עם הביב וביביתו, ואולי גם עם הביב-ג'וניור ממיאמי, אולי... בקיצור הנה ראש אמ"ן, אהרון חליוה, במילים שלו בראיון משנת 2000:
"אשתי מקפידה לקחת אותי הרבה לאירופה. ניו יורק עיר מדהימה. הלוואי ויכולתי להקדיש לה שנתיים מחיי, יש לי חבר שיחד היינו מ"פים, עכשיו הוא בוונצואלה, גר על אי. הייתי אצלו פעמיים ובקרוב אני רוצה לנסוע אליו שוב. הייתי במלדיבים, בסינגפור, בתאילנד, בקליפורניה, אמסטרדם בעיני היא עיר מדהימה. את פריז אני מאוד אוהב, אוכל מעולה, אחלה קניות, אווירה על הכיפאק. גם סיני נהדרת". באותה כתבה פירט על שלל מסעדות בתל אביב שהוא אוהב לפקוד ועל קשריו הקרובים עם דמויות מפתח בחיי הלילה של העיר. "אתה מחפש מסעדה שווה? ג'סט ניים איט. אוקיינוס בהרצליה, לפני שנסגרה, היתה גדולה מהחיים. וונגולי מעולה. ברבוניה בבן יהודה – מקום שנעים לשבת בו. מיקה מעולה, קיוטו מעולה, מיטבר מעולה, אודיאון מעולה, אונמי מעולה, וגם דיטה ובירנבאום ומנדלבאום. קשמיר בשדרות רוטשילד היתה מצוינת, עכשיו מכרו את זה ליקימונו. ברקה המרוקאית באחד העם לא רעה בכלל וגם כפות תמרים. לוקה מקום מעולה, אופים שם לחם חבל על הזמן. גם פארידה בטיילת בהרצליה בסדר".
"הוא בפירוש חי טוב", סיפר לגלובס מכר שלו. "הוא בחוץ לארץ כל הזמן, בחופשות סקי. כשהוא בארץ, בכל שבת כמעט הוא עושה צניחות פרטיות מאוד יקרות בכל מיני מקומות".
(זוכרים שאמרתי שאני מבין מאוד קטן בביטחון? אז בתור מבין קטן כזה אני מודיע שאילו הייתי הרמטכ"ל והייתי נתקל בכתבה הזאת הייתי מיד מצלם, ממרקר באדום ומתייק בכמה קבצים. תשאלו כמה חבר'ה במוסד שאני לא מכיר והם יסבירו לכם כמה זה גורלי.)
אז מה הוא עשה בלילה ההוא אחרי שקיבל שיחה ב-03:22? היה חשוב לו להדגיש מה הוא לא עשה: "אל תדאג, לא זיינתי בלילה את קרן פלס, למרות שייחסו לי זיון עם קרן פלס בלילה."
הביבון חליוה, עוד גרורה של סרטן הביביזם.
המסמכים והעדויות שחשפנו הבוקר (שישי) @YRubovitch ואני "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות", שלפיהם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוזהר שוב ושוב משנת 2019 שכספים מקטאר זורמים לזרוע הצבאית של חמאס, מעוררים סערה ותגובות רבות.
התחקיר מגלה כי אזהרות כאלה הועברו בין השאר משב"כ, אמ"ן וגורמים במצרים,
וכי מלבד הסטת כספים שיועדו לסיוע הומניטרי פעל גם ציר מימון חשאי ישיר מגורמי עשירים בקטאר לחמאס.
בסך הכול מימנו הכספים האלה - בידיעת נתניהו - כמחצית מהתקציב של כל הזרוע הצבאית של חמאס.
ראש הממשלה בחר להתעלם מכך ולהמשיך בהעברת הכספים במשך שנים.
https://t.co/w63lrZWhMf
@YediotAhronot@ynetalerts
במקום להתנצל הם ממשיכים להפיץ את הרעל
אין אדם עם לב שלא נשבר מהראיון של אמנון רבי עם מירה שושני. אמא ששכלה את בתה ב־7 באוקטובר, ועכשיו נאלצת לחיות גם בתוך עלילת־דם שלפיה אנשים מתוך השב״כ - הארגון שבו עבדה – ידעו מראש, אפשרו או אפילו תיאמו את הטבח.
גם לפני ובטח אחרי השידור, ובטח ערב יום הכיפורים, אך טבעי לצפות ממי שסייע להפיץ את הרעל הזה שיעצור, יבקש סליחה, אולי אפילו ייסע לכפר עזה להתנצל אישית בפני שושני, ויחשב מסלול מחדש.
גדי טאוב עושה משהו אחר: הוא טוען שוב ושוב שהוא בכלל מתנגד לתיאוריית הבגידה - ובמקביל הערוץ שלו ממשיך לארוז, לשווק ולהפיץ אותה.
טאוב הוא סוכן כאוס של עלילת הדם "בגידה מבפנים" שאוכלת ומעכלת אותנו מבפנים.
בפרק שכותרתו “בגידה?”, ליעד לוי מגדיר את התרחיש כך: “מישהו בדרג בכיר כזה או אחר תאם מוות של יהודים על מנת להחליף שלטון.” טאוב מקדיש לפרשה כמעט שעה.
את הפרק עם נועם אמיר טאוב עצמו שיווק במילים: “הייתה בגידה? ומה עם המרגל?”
בראיון עם אמיר אביבי, טאוב אומר בחצי חיוך מלא שביעות רצון:"אז אתה מבין למה אנשים אומרים שהייתה בגידה".
כשהאורח מתנגד לעלילת הדם, טאוב מתווכח איתו שמספיק ש"כמה מפקדים בכירים נתנו את ההוראות המתאימות"
ואחר כך מגיע פרק נוסף, שהכותרת שטאוב בחר לו אינה משתמעת לשתי פנים: “הבגידה היתה במהלך המלחמה”, עם רונן כהן.
אז אפשר להכריז מאה פעם: אני נגד תיאוריית הבגידה. אבל כשאתה שוב ושוב מזמין אותה לאולפן, נותן לה כותרת, אריזה, פרומו וקהל, ואם מישהו חורג מהשורה גם דואג להבהיר מה דעתך בנושא – יש לזה עוד שם- שקר.
וכל השידורים הנהדרים הללו הם חלק מהחבילה שטאוב מציע בשם ערוץ “שומר סף”, שתהיה שלכם עבור "שקל אחד ביום” כדי “למנף אותו למהפכה בתקשורת”, כלומר כדי שגם אתם תוכלו לקחת חלק בהפקת תכנים נהדרים שכאלה.
מירה שושני אינה “נרטיב”. היא אם שכולה. מי שבחר להפוך חשד נטול ראיות לנשק תקשורתי רעיל ומזיק מאוד, לפחות שיעמוד מאחורי מעשיו ולא יתחבא מאחורי הכחשות עלובות וכוזבות. ואחר כך, אם נותרו בו שאריות לב, ערכים וחמלה, ליפול על ברכיו ולהתחנן לסליחה ומחילה ממירה וחבריה.
(בציוץ הבא- כמה מלהיטי הבגידה מבפנים של גדי טאוב)
דל״פ (אולי):
נתניהו כנראה
חולה מאד
אבל (לטעמי)
אין זה ראוי
ואף לא מוסרי
לבוז וללעוג
למצבו הפיזי/גופני
ולתפקודו במצב זה.
אבל (ויש)
זה לא קשור
להוקעה וגינוי
של התנהלותו
כברחן מאחריות
כשקרן עלוב
וכ-׳מסית על׳.
וגם לדרוש
שיחשוף את
מצבו הרפואי
(האמיתי).
חשיפה: נתניהו הוזהר שוב ושוב, אבל מיליוני הדולרים מקטאר זרמו לזרוע הצבאית של חמאס
המסמכים החשאיים ועדויות בכירי אמ"ן והשב"כ שהיו שם וחזרו והתריעו בפני נתניהו- חצי מתקציב ההתעצמות הצבאית של ארגון הטרור מגיע מכספים קטאריים שישראל מאפשרת ואף מעודדת להכניס לרצועה
עם יובל רובוביץ' @YRubovitch,
7 ימים, ידיעות אחרונות. מחר.
@YediotAhronot@ynetalerts
https://t.co/veXRIy2msc
הלסת נשמטת, האוזניים נופלות, הדעת נטרפת. עוד עדות מחרידה על אחריותו האישית של נתניהו להרג חטופים חיים בעזה. זעקותיהם עלו מן המנהרות אבל סמוטריץ׳ והשלטון היו חשובים יותר.
קחו את זה לקלפי, כולכם.
סמוטריץ׳ ורוטמן הוציאו היום את המרצע מהשק. לדיקטטורה שהם מקדמים יש עכשיו גם תשדיר.
צפו בסרטון המצורף: דמויות של שופטים ושל היועמ״שית נגררות בכוח. הבינה מלאכותית; הבחירה לשווק אלימות כלפיהם היא אנושית ופוליטית לחלוטין. כך הם מבקשים להרגיל את הציבור למראה של סילוק מי שעומדים בדרכם.
במסיבת העיתונאים סמוטריץ׳ הסביר שצריך ״לארגן את המגרש״ ו״למנות אנשים שיפעלו לפי הכללים החדשים״. שמונה עד עשרה שופטים, יועץ משפטי ופרקליט מדינה. רוטמן הרחיב את רשימת האויבים ל״דיפ סטייט״, הכולל גם כוחות ביטחון וגורמים כלכליים. במילון הזה, עצמאות של מוסד היא כבר ראיה לקנוניה.
ולצד ההשתלטות על המינויים: ביטול עבירת הפרת האמונים ודחיית הליכים פליליים בעבירות מסוימות נגד ראשי ממשלה ושרים עד לאחר כהונתם. הם יארגנו את המגרש, יקבעו את הכללים, ימנו את השופטים ויצמצמו את האפשרות להעמיד אותם עצמם לדין. זו התשתית לדיקטטורה ולשלטון שחיתות.
סמוטריץ׳ גם אמר: ״כשאין בחירות יש בסטיליה וגיליוטינה״, והוסיף ״אנחנו לעולם לא נלך לכיוון הזה״. את ההסתייגות כדאי לקרוא מול הסרטון שהם עצמם בחרו לפרסם.
זהו גם החיבור ל״תוכנית ההכרעה״ של סמוטריץ׳: סיפוח, שלילת הגדרה עצמית מהפלסטינים ודחיקתם לעזוב. פירוק הבלמים המשפטיים מכשיר את הדרך למימוש החזון הזה, עד כדי גירוש, בלי ביקורת אפקטיבית ובלי הגנה למי שייפגעו.
בעניין אחד סמוטריץ׳ צודק: הפעם איש לא יוכל להגיד שלא ידע.
בלי קשר לעניין העובדתי שעליו כתבתי - סמוטריץ׳ הוא שר בכיר בממשלה וחבר קבינט. בהחלטת הממשלה לפתוח במלחמה עם איראן הוא חתום על שליחת טייסים למשימות מסוכנות, הוא אחראי לכך שאזרחים נהרגו כתוצאה מירי טילים.
בתור מי ששולח אנשים לסכן את חייהם ראוי שלא יזלזל בזה, אבל מה שבאמת מטריד אותי שהוא מדבר על זה ולא מרגישים את המשקל הכבד שנושא מי שאחראי לחיי אדם וסיכון. הוא אדיש לזה. חזרתי להלוויות שהייתי בהן, לשני הארונות שסחבתי לקבר, לשלושת בני הקורס שלי שנהרגו.
גם אצלו ואצל בן גביר לא ראיתי עצב אמיתי כשחטופים נרצחו, חסרה לי אמפטיה לסבלם של אחרים, ומשפחות החטופים הם הדוגמא המובהקת לכך (כמובן שזה בעיקר כאלה שהם לא תומכים פוליטיים שלו).
אני תוהה האם הוא מבטא קצה קרחון של שנאה מגזרית לטייסים, מתפיסת קיפוח מומצאת, ועד ה"סרבנות" שלא היתה. זה מתחבר לי גם אצל קלמן ליבסקינד והפרק שלו אצל נדב פרי. הפיתרון של הדיסוננס על הכשל הגדול שהוא מהאחראים לו, הוא שהסרבנים הבוגדים החלישו אותנו ואפשרו ואויב לתקוף. והפיתרון של הדיסוננס שצוותי אוויר הם לוחמים שיוצאים לשדה הקרב וראויים להערכה במלחמה כל כך ארוכה - הוא לתפוס שהם לא באמת מסתכנים.
שר בכיר בקבינט מקבל החלטות הרות גורל על חיים של אנשים בלי שמץ של מושג על רמות הסיכון, ולכן כנראה גם לא למקרים ותגובות, המענה המבצעי לתקלות (אופרציה מטורפת בפני עצמה עם סיכונים לא מבוטלים). יש פגם חמור במנהיגות ובהובלה.
האדישות הזאת אולי גם משקפת תהליכי קהות חושים שעוברים על כל החברה. מלחמה אינסופית זה בסדר, חיי אדם אינם עוד ערך עליון. חברה בהתבהמות.