The mental gymnastics, reverse causality, and revisionist history that far leftists engage in to normalize jihad is no accident, and I’m no longer pretending that it is
אתמול בריצה הקשבתי לפודקאסט של נעה כפרי וענבר זהבי לגבי אימוני טריאתלון בתקופה כמו עכשיו. אחד המשפטים שלהן ממש תפס אותי והוא הולך ככה:
אופטימיות זה לא לראות את האור בקצה המנהרה כי זה אומר שאתה כבר ממש לקראת היציאה ממנה אלא להאמין שבכל מנהרה יש אור בקצה.
אז תאמינו שיום אחד נראה את האור בקצה המנהרה הזו ותעשו את מה שאתם יכולים כדי לקרב את כולנו לשם. יום אחד זה גם יקרה
"Right now, I am prepared to be a suicide bomber."
"With Allah's help, I will fight for ISIS, the Islamic State."
"I am ready to stab a Jew and drive a car over them."
"We have to constantly stab them, drive over them, and shoot them."
"Stabbing and running over Jews brings dignity to the Palestinians."
Palestinian children are taught to hate.
If you want to free the Palestinians, you must free their children's minds from hate.
@Kojack_T@kann_news@MoavVardi אני כבר לא טסה ולא מחויבת על פי חוק במילואים. זו בחירה שלי כי אני רוצה לתרום מהידע המקצועי שלי לבטחון המדינה. אני מתנדבת למילואים פעם בשבוע מרצוני החופשי.
רס"ן (מיל') נעה כפרי, נווטת קרב לשעבר שלא חתמה על מכתב הטייסים, ל-@MoavVardi: "זאת התלבטות קשה. זה קו אדום שאוכל להשתמש בו פעם אחת. מעולם לא הכנסתי פוליטיקה לצבא. אם מיום שלישי מדינת ישראל תחדול להיות דמוקרטית - זה לא החוזה שחתמתי עליו"
#חדשותשישי