לא הערבים בישראל אחראים ל־7 באוקטובר. האחראים לטבח הם חמאס ואחראי למחדל הוא נתניהו.
הציבור בישראל בשל - ועוד איך בשל -לממשלה אחרת: לא ממשלת דמים ומחדל, אלא ממשלה דמוקרטית-ציונית שמבינה מה צריך לעשות כדי להציל את ישראל ולנצח.
מי שממשיך לפסול את הערבים כשותפים פוליטיים, דווקא ברגע הקריטי הזה, מיישר קו עם הימין הקיצוני, לא מבין עד כמה הממשלה הנוכחית מסוכנת וכמה חמורה המציאות שלנו היום.
זולי מור אימץ את ילדיהם של גיסתו סמדר ובעלה רועי, שנרצחו ב-7 באוקטובר. מור היה איש ליכוד כל חייו, אך החל להתבטא נגד הממשלה בעקבות התנהלותה לאחר הטבח.
היום הוא כותב:
"נקודת המבט שלי על הסרט של מירה שושני אתמול. הפוסט מיועד בעיקר לחובבי גוטליב, ולמעט הביביסטים חובבי הקונספירציה שנותרו לי בפיד.
רבות דובר על שני הבכירים של השב"כ שחולצו לפני ה 7 באוקטובר, על פי גברת גוטליב. הבכירה השניה היתה סמדר. עד היום לא יכולתי לדבר על זה, ואחרי שמירה פתחה הכל, מתאפשר גם לי להגיב.
כל הזבל והרוע שיצא לגוטליב מהפה על צוות טקילה שרונן בר שלח לחלץ, ועוד שטויות שיצאו לה מהפה, כמו גם לשאר מפיצי הרעל מממשלת נתניהו, בשביל להוריד מהם את האחריות – זה מטריף אותי עד היום!
מירה יצאה בפנים גלויות. וצריך כאן הרבה אומץ, מעבר להפרכת שמועות. לחשוף את מה שהיא יודעת ואת הפנים שלה מול האויב, גם כשצופים בזה – זה מעשה אמיץ בפני עצמו. מעבר לזה - הכנות, לקיחת האחריות, הכאב שלה וההתמודדות שלה מול עצמה מראים כמה אנשים טובים יש בשב"כ.
יצא לי לפגוש באופן אישי את כל השמות שהוזכרו שם. לא מוריד מהם אשמה לרגע או מקל ראש בכישלון, אבל יישור המבט שלהם לעיניים שלי ושל לירון - נתן לנו איזו נחמה קטנה. הם פישלו בענק, ושילמנו מחירים עצומים. אבל היה להם את האומץ והביצים לדפוק לנו בדלת ולהסתכל לנו בעיניים, משהו שממשלת ישראל, בראשות אבי הטבח נתניהו שניהל מדיניות כושלת מול עזה לאורך שנים, לא עשו – לא נתניהו ולא אף נציג שלו. אני מזכיר שוב - תיכף שלוש שנים. לא הלוויות, לא אזכרות, לא ימי זיכרון. כלום!! שלוש שנים..
אז ביביסטים יקרים, זה הזבל האנושי שאתם מגבים!
בעיניי כנראה איבדתם צלם אנוש, אם אתם עדיין נשכבים על הגדר בשבילו!
לסיכום, בפן האנושי הסרט קרע אותי לגזרים. אני מכיר היטב שכול לצערי, אבל ליבי נקרע שוב. לראות את שי מול המצלמה גמר אותי.. אבא שניסה בכל כוחו להציל את בתו ולא הצליח, זה קורע... המשפט שאמרה מירה ללירון באותו היום, שלא הצליחה להציל את הבת שלה אבל היא תעשה הכל כדי לחלץ אותנו ואת הילדים – מהדהד לי עד היום. היא ועוד רבים וטובים, כמו נירה שפק, הפכו עולמות להוציא אותנו משם בחיים, ועל זה אודה להם כל החיים!!
אז בטוח יהיו עוד כוכבים שיספרו לי סיפורים כמה ביבי חף מפשע. אני חושב שבסוף זו המטרה שלו – שיתמכו בו בכל מחיר.
אז עד הבחירות אזכיר את זה, אני מגיב על כל פוסט שהוא מעלה, עד שיחסום אותי.. אבל גם הוא ייתן את הדין על הדם של סמדר, רועי, אופיר ועוד רבים מדי שנטבחו באותו היום.
תודה למי שקרא"
שלוש שנים אחרי. אז בערב יום כיפור, היום בערב ראש השנה: אותו עיתון, אותו פרשן, אותו נתניהו, אותו אסון, אותה קטסטרופה. שכחנו הכל, לא זכרנו כלום, לא למדנו דבר
סיימתי לקרוא את התחקיר של @shlomieldar ורותי יובל. נשארתי בלי נשימה ואני חושש למדוד את לחץ הדם. איך אגיד את זה הכי פשוט? גם אם 10% ממה שנכתב שם אכן קרה (ואני בטוח ש-100% קרה) - כל המעורבים חייבים להיות במעצר עד לתום ההליכים. לא מחר, לא היום - אתמול https://t.co/htDizzKQHi
בכל מערכות הבחירות מאז 81' המחנה שלנו נופל באיזו אמירה שהצד השני אוסף מהרצפה וחוגג איתה: מדודו טופז ועד יאיר גרבוז. הפעם המטבע נפל בחצר שלנו ואנחנו חייבים להרים אותו וללהטט איתו עד שיישחק. המופע של שרה צריך להפוך ללהיט של הבחירות האלה. חייבים ללכת על הראש שלהם אול אין ולא להרפות
היום הוא יום מותי
זעק אז הפצוע
אחי אחי שלי
תגיע לבית של החבר שלי
נשב ליד הבריכה
אני מגיע עם האוכל
ענה לו הבוחש
גוררים אותי לעזה
ייבב שוב הקטוע
אחי אחי שלי
הם מחרימים אותי בגן
ענה לו הבואש
בן גביר - פעיל הימין הקיצוני, כמו שכינתה אותו בצדק גאולה אבן-סער, מובל על ידי שוטרים עצור ואזוק לאחר שתלה כרזות של ראש ממשלה בעירום, ורוצה ״לטפל״ בלהקת בת שבע.
לאיש הזה נתניהו נתן את המפתחות לניהול משטרת ישראל. ערכים גרועים, פופוליזם ועבריינות.
הקיצוניות הזו נשארה גם היום למרות החליפה והתפקיד.
חובה עלינו להחזיר את הערכיות ושלטון החוק בבחירות הקרובות.
@PelegPriel
12/10/23.
הסוכנים הקטארים בלשכת נתניהו הזמינו אוכל לבריכה בוילה.
אני הייתי בהלוויה של בן משפחתי דור לזימי ז"ל, שנלחם בגבורה ונהרג במוצב נחל עוז, משם הגעתי לוועדת הכספים להתחנן שיתחילו להזרים פיצויים ויסדירו מלונות למפונים.
בוקס לבטן לצפות בזה ולהבין איזה פער היה ועודנו בינינו לבין מי שהביא אותנו אל התהום.
בקרוב מהפך שלטוני. אין אופציה אחרת. ישראל תנצח.
תעצרו את הכל.
תקראו את זה לאט, מילה במילה, כי זה לא עוד פוסט חולף או מאמר דעה שגרתי.
זה הפרוטוקול המדויק, החתום והנוקב ביותר של ארבע השנים הללו. מסמך שיום אחד, כשהאבק ישקע והעשן יתפזר מעל עיי החורבות המוסריים שהם הותירו כאן, עוד ילמדו בבתי ספר לאזרחות כדי להבין איך נראתה קריסה מערכתית יזומה, ואיך, כנגד כל הסיכויים, הציבור השפוי סירב להיכנע לה.
זה הסיפור של מלחמת התשה פסיכולוגית מתוכננת ושיטתית נגד החושים שלנו. הצפה יומיומית של טירוף, שחיתות, גנבת דעת, ציניות חסרת גבולות וזילות מוחלטת של חיי אדם, שנועדו כולן להביא אותנו למצב תודעתי אחד בלבד - אפיסת כוחות נפשית.
הם רצו להרדים את המצפן המוסרי, לנרמל את הריקבון, לגרום לנו להביט בבלתי נתפס ולמשוך בכתפיים בייאוש, לקבל את העיוות כטבע שני ולומר ״ככה זה״. הם בנו על כך שמשאב הזעזוע שלנו יתכלה עד תום.
הם האמינו שהזמן יעשה את שלו. נתן אשל פלט בראיון ל״זמן ישראל״: ״עד הבחירות ישכחו מה-7 באוקטובר״. תזכרו את המשפט הזה. זו הנחת היסוד שעליה עובדת מכונת השלטון: שהציבור הישראלי הוא עדר מותש, נטול זיכרון, חסר עמוד שדרה, שאפשר להלעיט בספינים, לשחד בכותרות ריקות, ולהרדים עד לקלפי.
בואו נזכור. ב-12 באוקטובר 2023, כשהדרום עוד העלה עשן, ומאות נרצחים טרם זוהו, יועצי ראש הממשלה הקרובים ביותר, אלי פלדשטיין וטופז לוק, מחליפים הודעות וואטסאפ: ״נשב בוילה אצל חבר שלי. על הבריכה. אני עם האוכל בדרך לשם״. בזמן שאנשים לבשו מדים והתגייסו למילואים, המקורבים ישבו על שפת הבריכה עם מגשי אוכל. עבורם האסון היה רק עוד אירוע שצריך ״לערבב״.
ואז, באפריל 2025, מול המצלמות, נתניהו מונה את הנתונים ומתייחס לחטופים שבמנהרות: ״יש עד 24 בחיים״. ושרה מפטירה בלחש: ״פחות״. מילה אחת. ״פחות״. ברישול מקפיא. כמו ספירת מלאי בסוף יום עבודה במכולת. מחיקה יבשה של עוד אדם, עוד ילד, עוד עולם ומלואו שנשכח בשבי.
אין היסטוריה, אין ביוגרפיה, אין אמת. הכל זיוף.
יום אחד הוא ״ראש הממשלה הכי מזרחי שהיה כאן״, ולמחרת ״נציג חבר העמים בליכוד״. אין לו זהות מעבר למה שהסקרים של יום שלישי מראים.
אבל אנחנו כאן. אנחנו מסרבים לנרמל.
הניצחון שלנו הוא שאנחנו עדיין מצליחים להזדעזע. הזעזוע הזה הוא מערכת החיסון שלנו. הוא ההוכחה המוחצת לכך שמכונת הרעל נכשלה בניסיון לכבות לנו את הרגש ואת התודעה.
ב-27 באוקטובר נגיע לקלפי. מאחורי הפרגוד הכחול, כל השקרים יעמדו מול פסק הדין של הציבור. נתניהו ואנשיו הימרו על כך שנשתגע, נתעייף ונלך לעזאזל.
ב-27 באוקטובר נוכיח להם שהזיכרון שלנו חי, המצפן שלנו יציב כברזל, והחשבון ההיסטורי נפרע במלואו. אצבע יציבה, פתק אחד, ותחושה קטנה של חמצן בנשימה הראשונה מחוץ לקלפי.
מצד אחד למדתי להיות זהיר ולהימנע מנבואות. בעיקר פוליטיות. בעיקר לגבי העתיד. כולנו למודי קרבות, כולנו הגענו ליום הבחירות עם ניצחון והלכנו לישון מחייכים רק בשביל להתעורר בצד האפל של הירח. אז אנחנו לא מתנבאם אלא מנסים להתייחס למצב כפי שהוא. בכל רגע נתון. כך גם בפינת הבחירות מס' 2 >>
על מה לעזאזל אתה מדבר?
הבת שלי והבן שלך סיימו את אותו בית הספר לפני חודשיים. היינו ביחד בערב הסיום.
אתה באמת לא מכיר את המחסור במורים בבית הספר של הבן שלך? אתה לא מכיר את הפרישה המטורפת של המורים מבית הספר הזה? את ימי הלימודים שמתבטלים כי אין מורים?
אני באמת שמח שבנו של ראש הממשלה ניצל. אני תומך לחלוטין בכך שישראל ומקבלי ההחלטות בישראל יעשו כל שביכולתם כדי להציל אזרחים ישראלים מהוצאה להורג בידי מחבלים.
שתי ידיעות באותו היום:
1. ראש השב"כ לא מוכן לאבטח את אייזנקוט, המועמד המוביל של האופוזיציה לראשות הממשלה. כן אישר אבטחה לכל החיים לשרה נתניהו.
2. אחותו של ראש השב"כ הצטרפה למפלגת 'נעם' החשוכה, שהעומד בראשה אמר שצריך להוריד את "הדמוקרטית" מישראל היהודית והדמוקרטית.
תחסכו ממני את היעדר הקשר.
מינוי שנולד בחטא תחת נאשם שהחליט להיות רודן וחשוד בפרשות ביטחוניות ברף הגבוה ביותר, שאינו כשיר לתפקידו ומסרב לשרת את הממלכה - כל עמעום של האמת הזו הוא חלק מהבעיה.
בקרוב השינוי המיוחל.
אמרתי את זה קודם ואמרו את זה קודם לפניי, אבל זה עדיין מוציא אותי מדעתי. ועל מי אני שוב רותח? מי חירפנו אותי הפעם? ובכן: המאפשרים. אם לא הם, לא היינו היום במקום שבו אנחנו נמצאים היום. מכירים את הטירוף הדתי-אמוני של החוזרים בתשובה באמצע החיים? אז ככה המאפשרים. הם הכי גרועים >>