122 סטודנטים שסיימו בשנת 2024 תואר לרפואה באוניברסיטת א-נג׳אח בשכם ואוניברסיטת אל קודס, מוסדות חמאסיים על מלא שמייצאים טרור, תופסים תקני רפואה במדינת ישראל.
בדיון שנערך היום בועדת הבריאות, פקידה פרוגרסיבית ומבולבלת מהדיפ-סטייט התגאתה בנתון הבלתי נתפס הזה וטענה שזהו מצב מעולה שיש לשמר.
אז תשובתי לגברת המבולבלת היא: לא יקרה.
הרשיונות הללו יבוטלו ומדינת ישראל לא תכיר באף תואר שנלמד במעוזי טרור.
אני אמשיך להילחם ללא מורא בדיפ-סטייט ובמהלכים ההרסניים שפקידיו מקדמים תוך שהם פוגעים במדינת ישראל ובאזרחיה
בשלוש בבוקר הכניסו אותי לתא קטן בכלא, תחת כיפת השמיים, אחרי קליטה מסודרת וחיפוש בעירום.
התא היה מוצף במים ושאריות אוכל ולא היה לי איפה לשבת ובטח שלא לשכב לישון. עמדתי על דלת התא, נשען על הסורגים של הפתח, מביט החוצה. היה שקט. גשם התחיל לרדת. מבעד לחלון ראיתי את הסוהרים יושבים בחמ״ל. רציתי לשתות מים, בכל זאת הייתי אחרי 12 שעות של חקירה, אבל לא הצלחתי כי הברז לא עבד.
הייתי לבד כמו שלא הייתי מעולם. לא חשבתי שאראה עוד את המשפחה שלי, בטח לא את ראש הממשלה. החיים כאילו הסתיימו שם.
עם אור ראשון, אולי נרדמתי, הכלא התעורר לחיים. סוהרים רצו ממקום למקום, אסירים במדים ואזיקים הובהלו לכאן ולשם. הסתכלתי מבעד לחלון. זה לקח כמה שעות שנדמו כנצח עד שהובילו אותי לבית המשפט, ומשם לעוד ערעור במחוזי, ואחר כך לעוד זמן מאחורי סורג ובריח, ועוד חקירות, ועוד דיונים, ועוד.
עבר זמן מאז, עברו הרבה דברים. פגשתי אנשים חדשים בחיי. למדתי דברים חדשים על עצמי, על החיים, על הקדוש ברוך הוא, על משפחה, על מה זה זמן ומהי חירות ואיך אנחנו לא מעריכים מספיק את הדברים הפשוטים בחיינו.
אבל בכל לילה ובכל בוקר אני חוזר לאותו מקום, לאותו התא, נשען על החלון ומבין שזהו.
מהזהו הזה צריך איכשהוא, בעזרת השם, יום אחד, לנסות לקום.
מומו פילבר: "מה שעשו לי החוקרים והפרקליטים הוא שורת עבירות שעונשן המצטבר מגיע ל-30 שנות מאסר"
עו"ד שלמה פילבר, אנליסט מדיני-פוליטי הערב אצל יעקב ברדוגו ודורון כהן:
"הפרקליטות רוצה הרשעות בכל מחיר, והשוטרים נשלחים להשיג את התוצאה. הם לא רואים אותך כבן אדם - אתה מסומן כאויב. באופי שלהם הם סדיסטים. אין שם אפילו אחד שאומר: 'אולי אנחנו טועים או מגזימים'.
מה שעשו לי החוקרים והפרקליטים הוא שורת עבירות שעונשן המצטבר מגיע ל-30 שנות מאסר, בסדר? העבירו אותי אונס - וזה 10 שנות מאסר. פרצו לי לטלפון בצורה בלתי חוקית באמצעות פגסוס - וזה 7 שנות מאסר. פגעו בפרטיות שלי - וזה 3 שנות מאסר. פגעו בזכויות שלי כנחקר. עיתונאים נשלחו אליי כדי לאיים עליי תוך כדי עדות בבית המשפט - וזה שיבוש הליכי חקירה. אין גבולות ואין בקרות."
צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
הגבינה זזה
המהומה שהייתה אתמול באולפן "הפטריוטים" סביב הגעתנו ליעד של 100,000 אזרחים שחתמו על העצומה הקוראת לטראמפ להשית סנקציות משתקות על בהרב מיארה ועל עמית – מלמדת על עומק השינוי שהימין הישראלי עובר בימים אלו ובעיקר על הקושי של "הימין הערכי" של פעם לעכל אותו.
לאחר כמעט 50 שנה של עבדות יוריסטוקרטית, ולאחר כישלון מהדהד של הרפורמה בשנת 2023, ההמונים השתכנעו שיש לעשות מהלך מחוץ לקופסה: לנצל את העובדה שטראמפ, ידידנו, נמצא בבית הלבן לשלוש השנים הקרובות, כדי לייצר מנוף לחץ שיקריס את היוריסטוקרטיה המושחתת והרקובה של ישראל.
העובדה שכל חברי הפאנל, ללא יוצא מן הכלל (למעט ינון מגל), יצאו כנגדי בהתקפה כה חריפה, לא נובעת רק מקנאה (כמו שרבים חושבים). היא נובעת מתסכולם על כך שנוצר פער עמוק מאוד בין העמדות שהם מבטאים לבין רצון הבייס. 75 אחוזים מתומכי הקואליציה תומכים בעצומה, ורק 18 אחוזים מתנגדים. כלומר, במקום שאשב אחד מול ארבעה ימנים מתנגדים – היחס צריך להיות בדיוק הפוך: ארבעה כהן אליה ואחד יותם זמרי.
והפער הקיצוני הזה מלמד שוב את מה שלמדנו קודם – שחכמת ההמונים גדולה יותר מחכמת האליטות (כאן התקשורתיות), וכדאי לשמוע מה יש להמונים לומר. כי ההמונים צודקים: אתה לא יכול לנצח את עמית במגרש שלו, כי הוא מזיז כל הזמן את השער בהתאם לאינטרסים שלו. לכן, מה שנדרש הוא להעביר את המשחק לזירה שיש לך עליה שליטה גדולה יותר – וזו הזירה של טראמפ.
במשך עשורים זרם לישראל כסף זר בכמויות בלתי נתפסות. הכסף הזה שינה את הפוליטיקה הישראלית באמצעות עמותות שעתרו שוב ושוב לבג"ץ ושירתו אינטרסים של ממשלות זרות או קרנות ווק שונות. וכדי לבלום את המפלצת הרב-ראשית הזו נדרש צעד יוצא דופן: פטיש רב עוצמה על ראשי היוריסטוקרטיה הישראלית, וסנקציות על הקפלניסטים החתרניים שקיבלו כספים במישרין או בעקיפין מממשל ביידן כדי לחתור תחת הדמוקרטיה הישראלית – עניין שנחקר בימים אלו בקונגרס. הפגנת החצי מליון מול העליון לא הזיזה לאף אחד. הסנקציות גורמות להם להזיע לגמרי.
ולכל תומכיי הרבים בימין – אל דאגה. אני ממשיך בכל הכוח כדי להשיג את המטרה: הוצאת עם ישראל מעבדות יוריסטוקרטית לחירות דמוקרטית.
והימין בעניין הזה הוא לגמרי איתי. אני מודה לכל עם ישראל על התמיכה, האהבה והפרגון. לפחות אני יודע שיש המונים שמעריכים את המאבק שלי עבורם.
ובינתיים, בזמן שאני מנסה לארגן פגישה בבית הלבן, אנחנו נמשיך את החתימות על העצומה. כי העצומה היא הדבר היחידי שראשי הדיפ סטייט חוששים ממנו, ולכן צריך שהאיום הזה יהיה כל הזמן באויר, כמו חרב דמוקלס שכל רגע תנחת על ראשיהם. וזכרו, עוד מעט בג"ץ בן גביר ולאחר מכן בג"ץ ועדת החקירה. המטורללים האלה צריכים להבין שיש להם הרבה מאוד מה להפסיד אם ימשיכו להשתולל.
https://t.co/ZOIrb6HRn0
חיפוש בעירום.
תא קטן תחת כיפת השמיים.
התא מוצף מים ושאריות אוכל.
אין איפה לשבת. אין איפה לישון.
12 שעות חקירה. אפילו מים אין. הברז לא עובד.
זה התיאור של אוריך על הלילה הראשון במעצר.
שאלה מסקרנת.
כך נראתה גם החקירה של הפצ״רית ?
או שכשהמערכת חוקרת את עצמה הכל נראה אחרת 🤔
בהמשך לאתמול, תומך תמיכה מלא במהלך של פרופ׳ משה כהן אליה. בעיני כל התנגדות לו, שנובעת מרצון לשמור על מסגרת ריבונית ומעט כללי משחק שלכאורה עוד נותרו כאן, מקורה בחוסר הבנה מול מה אנחנו עומדים, או התכחשות להבנה זו.
זה היה אמור להיות מובן באופן מוחלט בשלב הזה, במחנה השמאל לא לוקחים שבויים. זה כמעט מעייף לחזור על זה אבל מסתבר שאירועי השנים האחרונות עדיין לא חלחלו במלוא משמעותם לתוך תודעת הימין. השמאל הוכיח בצורה חד חד ערכית במהלך השנים האחרונות, שככל שזה תלוי בו, הוא מוכן לסכן את קיומה של מדינת ישראל, לא כפרפראזה ולא כמטפורה ולא כאלגוריה, אלא מוכן לשים את קיומה של מדינת ישראל על הכף, כדי להכריע את הימין, אותו הוא תופס כ״ה״אוייב שלו, ב״הא״ הידיעה.
זה החל מהניסיונות להרוס אותה פיזית במהלך הרפורמה, לפרק את הצבא ולגרום מקסימום נזק, וזה המשיך אחרי השביעי באוקטובר בנסיונות להוביל את מדינת ישראל לתבוסה צבאית, שהיתה מעמידה את המשך קיומה של מדינת ישראל בסימן שאלה גדול, וכל זה תוך שימוש בכל מנוף כוח שהיה ברשותם, כולל ארה״ב, מדינות אירופה ואפילו בית הדין הבינלאומי בהאג, כשרק מטרה אחת שמקדשת כל סכנה לקיומינו, מול עיניהם: הפלת הממשלה הנבחרת.
לאורך כל תקופת המרד של קפלן, ידי הממשלה והמשטרה היו כבולות כמעט לחלוטין בשל הגיבוי ההדוק והצמוד שקיבל מחנה המרד מצד קודקוד הפירמידה שלו, בית המשפט העליון וזרועות התמנון של הייעוץ המשפטי. השב״כ ומח״ש הפכו בידיהם ליחידות חיסול בעלות מאפיינים עקרוניים זהים לאותן מערכות שפעלו במזרח גרמניה וברומניה.
תיקים נפתחו, פרשות טויחו, הוטל מצור על הלישכה של נתניהו וכל מי שרק נשם לידו, נזרק למעצר, בניסיון להכניע, להכריע ולהפיל את השלטון הנבחר, או בשם אחר, לשמר את מערכת האפרטהייד החוקתי שנותנת בידיהם את מוטת השליטה הנדרשת כדי להמשיך לדכא את שלטון הרוב ואת נציגיו הפוליטיים באמצעות חקירות, מעצרים, פיטורים, במטרת על אחת גדולה: פירוק מדינת ישראל מיהדותה והפיכתה למדינת כל אזרחיה.
השמאל הוכיח שהוא מתנהל במקסימום אכזריות וללא חוקי משחק תקפים. החוק היחיד שתקף עבורם הוא חוק הג׳ונגל. ומנקודת מבטם, הם צודקים, כי זו מלחמת הקיום שלהם, כך הם תופסים אותה, ולא כמאבק פוליטי בין בני אותו עם. אלא כמאבק אסכטולוגי של בני אור בבני חושך.
אין ולא תהיה שם חלוקת פרסי מצטיינים או תעודות הוקרה לאנשי ימין שיבקשו משחק הוגן.
המטרה היחידה שהם רואים מול עיניהם זו הכנעה והכרעה בכל מחיר, ולא משנה מה יהיה המחיר, בכל מחיר, את מחנה הימין. לכן, אם הימין רוצה לשרוד פוליטית, ויותר מזה, לבצע שינוי יסודי ועמוק מאוד בכל המערכת המשפטית, הוא צריך לדעת למנף יתרונות אסטרטגיים, ובטח לא לקחת קלף ג׳וקר שמונח על השולחן, ולוותר עליו.
1) היועמ״שית מיארה פנתה (יום ד׳) לבית המשפט העליון, בבקשה להורות לראש הממשלה נתניהו לפטר את השר לבטחון פנים איתמר בן-גביר…;
2) החוקר בצוות החקירה בפרשת ברוורמן הודיע לבית המשפט (יום ה׳) כי בדעתו לבקש לחקור את נתניהו במשך שעתיים. נמסר שמיארה נתנה אישור מוקדם לזמנו בימים אלה...
שתי ההודעות הנ״ל נמסרו לבית המשפט בשיאה של המלחמה נגד אירן וגרורותיה. כשטייסנו המצויינים פועלים בשטח האויב, על-פי תוכניות שאישרו ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ״ל.
ואני שואל:
האם אין ליריבי נתניהו שום עכבות? אין למיארה ושות׳ חברים או בני משפחה שיסבירו לה כי בתקופת מלחמה לא מטרידים ראש ממשלה בעניינים שאפשר לדחות???
ההתנהלות של מיארה מלמדת: צודק מי שתומך בפיטוריה. מיארה מסובבת על כל הראש. שיקול דעתה לקוי ומגמתי. סוג של הפרת אמונים.
אם קראתם לביידן להתערב ברפורמה,
התראיינתם בתכניות אקטואליה בחו״ל,
שמחתם כששגריר גרמניה הגיע לדיון בבג״ץ הסבירות,
הקרנתם את ראש ממשלת ספרד בהפגנות,
צחקתם כשממשל ביידן הטיל סנקציות על מתנחלים,
לקחתם כסף אירופאי כדי לשנות את המציאות ביו״ש,
אז אתם יכולים ללכת להזדיין.
עם כל הכבוד לסייקס פיקו, עברו מאה שנה והלקח מהן הוא שהקווים ההם לא רלוונטיים יותר.
הותקפנו מהם אינספור פעמים, הארץ שלנו קטנה מידי והגודל שלה מזמין פנטזיות השמדה מצד אויבינו. זה מסוכן, עולה לנו בדם רב וחוזר על עצמו שוב ושוב.
הגיע הזמן לדבר ברצינות על הרחבת גבולות הארץ
כדי להבין את הסחי של ארץ נהדרת צריך להבין כמה השמאל עלוב ומטומטם.
בסתיו 1978 נחת מישל פוקו בטהראן. הפילוסוף הצרפתי, שבנה קריירה על חשיפת מנגנוני הכוח המוסווים של המערב, הגיע כתייר אינטלקטואלי לכתוב סדרת כתבות עבור העיתונות האירופית. מה שמצא שם גרם לו לאקסטזה. הוא ראה המון צורח שרוצה לחזור לימי הביניים, ואמר: "זה מרתק, זה שבר ברציונליות המערבית".
במקום לומר "אוו מררררד, כדאי שאצא מכאן לפני שיתלו אותי על מנוף בגלל שאני הומו, הוא חזר לצרפת וכתב שהמהפכה היא "רוחניות פוליטית".
"למצוא, אפילו במחיר חייהם, את הדבר הזה שאת האפשרות שלו שכחנו מאז הרנסנס", כתב בהתלהבות, "רוחניות פוליטית. אני כבר שומע את הצרפתים צוחקים, אבל אני יודע שהם טועים". על מנהיג התנועה כתב: "חומייני לא שם... חומייני לא אומר כלום... חומייני אינו פוליטיקאי". פוקו זלזל באייתולה, הוא ראה מסך ריק שאפשר להקרין עליו את הפנטזיות שלו. פוקו כתב שחומייני הוא 'לא פוליטיקאי'. זה נכון, חומייני לא היה פוליטיקאי. הוא היה אייטולה שרצה להחזיר את העולם לתקופה שבה להתחתן עם ילדה בת תשע היה רעיון טוב. אבל פוקו התלהב מחומייני כי הוא היה אנטי מערבי. כמו תרנגולת שמתלהבת מהשוחט כי הוא התגלח בבוקר ושם אפטר שייב.
באותם חודשים כתבה אישה איראנית מכתב ל-Le Nouvel Observateur. היא חתמה בשם בדוי, אטוסא ה'. היא הזהירה: השמאל האירופי מתפתה "לתרופה שאולי גרועה מהמחלה". היא ידעה. היא חיה שם.
פוקו ענה לה בפומבי. "התנאי הראשון לגשת לאיסלאם במינימום של אינטליגנציה. הוא לא להתחיל בשנאה".
מבית קפה בפריז הוא ענה לה שהיא לוקה ב'אוריינטליזם'. כי שיא האינטלקטואליות זה להרצות לקורבן על הדרך הנכונה שבה הוא אמור ליהנות מהדיכוי שלו.
במרץ 1979 התחילו ההוצאות להורג. הומוסקסואלים הוצאו להורג. החיג'אב הפך חובה. חוקי ההגנה על נשים בוטלו. "הרוחניות הפוליטית" התגלתה כמו מה שהיא הייתה תמיד.
השמאל המערבי תמיד היה קוסם שכל כך מאמין באשליה שלו עד שהוא מנסר לעצמו את הרגל באמת ואז מתלונן שהמסור לא מספיק פוסט מודרני.
ההשפעה של פוקו על האקדמיה היא כמו מחלת מין מדבקת במחלקה למדעי הרוח. הוא לימד דור שלם שאין אמת, יש רק נרטיבים של כוח. הוא סלל את הדרך ל'קווירים למען פלסטין'. זו לוגיקה של מישהו שכל כך פתוח מחשבתית ופרוגרסיבי, שהמוח שלו פשוט נפל החוצה על השטיח והוא לא שם לב.
תודות
ברצוני להודות לגלי בהרב מיארה על תמיכתה בקמפיין שלי להשתת סנקציות משתקות מצד ממשל טראמפ עליה ועל יצחק עמית. כי החל מהרגע שהיא הודיעה לבית המשפט שיש לפטר שר בישראל ש"לא בא לה טוב בעיניים", התווספו עוד 8000 חותמים לעצומה לטראמפ. וכעת למעלה מ-50,000 אזרחים טובים ואזרחיות טובות מעם ישראל דורשים לשתק את ראשי היוריסטוקרטיה הישראלית באמצעות סנקציות אכזריות.
וכן, אפשר לסמוך על היוריסטוקרטיה המופרעת של ישראל שתייצר לנו עוד רגעים מוטרפים כאלה, שיגרמו לאזרחי המדינה להפנים שרק טראמפ יכול לחלץ אותנו מהטרלול הזה, מבלי שניגרר למלחמת אזרחים. ולכן אני סמוך ובטוח שנגיע ליעד של 100,000 חתימות.
הצטרפו לעצומה והיו "הנחשונים" שיחזירו את הריבונות לעם: https://t.co/ZOIrb6HRn0
אין מדינה בעולם, דמוקרטית או לא, עם מערכת משפטית כל כך מסוכנת ומופרעת כמו בישראל.
רק לחשוב שבחודשים של הכנות למלחמה שיכולה להפוך למלחמת עולם, בה אנו נלחמים לצד בעלת הברית החזקה בעולם, ראש הממשלה היה צריך לבלות ימים בכל שבוע בעדויות במשפט כל כך מופרך ומטופש, שהונדס בכזו חובבנות ועבריינות, מי שאחראים לו הם אלו שצריכים להישפט.
כעת, בזמן המלחמה, היועצת המשפטית, שפוטרה על ידי הממשלה, מבקשת מבית המשפט לחייב את ראש הממשלה, שפיטר אותה, לפטר שר אחר, שגם הוא פיטר אותה.
למעשה היא בתפקיד, למרות הפיטורים, רק כי בית המשפט, בתאוות שררה ויצר הרס אנטי דמוקרטי, כולל של השופטים ה"שמרנים" כמו סולברג, כפה על הממשלה הצייתנית להשאירה.
במקביל אותו סולברג מסובך בעצמו, יחד עם אותה יועמ"שית, בפרשה של שיבוש החקירה בסוגיית הפצ"רית.
לשיבוש הזה כעת נוסף שיבוש על שיבוש, משום ששופטת אחרת בבית המשפט (ברק-ארז) אילצה להחזיר את הפרשה לפרקליטות, שבה התבצע חלק מאותו שיבוש מקורי. והנה לשופט המשבש השמרן נוספה שופטת משבשת רדיקלית משמאל. פס"ד רוחץ פס"ד.
כעת בית המשפט גם ידון בבקשת היועמ"שית המפוטרת, שעדיין בתפקיד בגלל בית המשפט, לפטר שר.
וכל זה רק על קצה המזלג.
אפילו אם כל הפסיקות היו שמרניות (והן ההפך מזה), עצם הדיון בנושאים האלה הוא בלתי אפשרי באף מדינה רבע נורמלית על פני תבל.
הסיבה לכל זה פשוטה. אהרן ברק הסביר לחסידיו שאין בישראל הפרדת רשויות. יש כפירה מוחלטת ברעיון הדמוקרטי הבסיסי הזה. עבור המטורפים האלה, בית המשפט הוא הכל. הוא מקור כל סמכות, הוא בעל כל סמכות, הוא מהות הסמכות.
הכוח המוחלט הזה שנוצר במערכת המשפטית העביר אותה לחלוטין על דעתה. ואפילו בזמן מלחמה כל כך מסוכנת, המשפטנים ממשיכים להחריב את פעולת הרשויות שמנהלות את המלחמה.
כבר אין מילים לתיאור החרפה.