סביר להניח שבדו"ח ה-IPC של האו"ם על הרעב בעזה יש הרבה שגיאות.
סביר גם להניח שבדו"ח ישנה הטיה מובנת נגד ישראל.
אבל באותה מידה סביר להניח שיש בו גם הרבה מאד נתונים נכונים ושתמונת המצב המתוארת בו לא הפוכה מהמציאות.
אחרי 22 חודשים של מלחמה יש בעזה אסון הומניטרי ורעב.
ההחלטה של ממשלת ישראל למנוע הכנסת כל סיוע במשך שבועות ארוכים ולנתק מגע עם גורמי הסיוע הבינ"ל ושורת המחדלים הדרמטיים בהפעלת קרן הסיוע ההומניטרית החריפו את המצב משמעותית.
וכשמשלבים את העובדה הזו, עם חוסר השקיפות, ובמיוחד עם העובדה ששר הביטחון מצהיר שעזה תראה כמו בית חנון, מגיעים למצב בו העולם אינו מוכן לתת למדינת ישראל ליהנות מספק כל שהוא.
מהאסון ההומניטרי בעזה אי אפשר להתעלם.
לא מהבחינה המוסרית ולא מן הבחינה המדינית והדיפלומטית.
במקום לתקוף את הדו"ח, על ישראל להודיע שלמרות ההסתייגויות, הדו"ח ילקח בכובד ראש, ושישראל מחוייבת לעבוד בשקיפות עם גורמי סיוע בינ"ל על הרחבת דרמטית של הפתרונות.
ובעיקר – על ישראל להודיע פומבית על נכונותה לסיים את המלחמה, עם החזרת כל החטופים והקמת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס.