@AmichaiChikli עמיחי אולי תספר מה אתה עשית באוקטובר 23. אולי תשתף כמה התחננת לבוא לחמ״ל האזרחי המפואר של אחים לנשק. כולנו זוכרים את השיחות והבקשות. לא יעזור לך. להתחנף לבייס שלא סופר אותך.
כל מי שבתמונות האלה תרם פי אלף למדינה יותר ממך.
״אדם צועק את שחסר לו - לא חסר לו, לא צועק״
אנחנו צועקים באמצעות החול (ואל-בד).
משחקים בחול - מסרים שעשו ועושים אימפקט.
חלקם הדהדו מציאות, חלקם פרשו אותה, חלקם חזו אותה חלקם דרשו אותה.
*רובם גם מרשימים מאוד ברמת הדיוק והאמנותיות (לדעתי הלא אובייקטיבית אולי…)
ולפחות נשיא אחד שמע, הנמיך את מטוסו וטס לאורך אחד המיצגים (הגדול ביותר מסוגו ככל הידוע לנו),
הנה תראו מה מספר אביב אטלס:
@avivatlas
הציון: אפס!
עשרות פעילים הציבו הבוקר מיצג ענק בחוף טרומפלדור בתל אביב שזועק את שעל כל אזרח במדינה חובה להפנים ולזכור.
מטעם הפעילים נמסר: ממשלת נתניהו מקבלת את הציון אפס עגול בכל התחומים הבסיסיים והאסטרטגיים ביותר בחיי אזרחי המדינה, מושחתת לטובת מקורביה ✊
צילום: אביב אטלס
יום העצמאות ה-78 הוא יום אחר - קשוח מאוד, לא כתמול שלשום, שומע את זה מכל כך הרבה כיוונים, מקבל טקסטים קודרים, פסימיים, שנה קשה ודיסטופית במיוחד מזיזה משהו באנשים. אני מבין את זה, כמובן…
משהו קרה אתמול בערב והיום בבוקר, תחושת מיאוס שהגיעה לשיא חדש. הרשתות החברתיות מתפוצצות מזעם על טקס הדלקת המשואות הפוליטי בהר הרצל. לא צפיתי בו, אני לא סדיסט, אבל המיטב של פולחן האישיות הדוחה הזה עשה את דרכה לפידים שלי מכל כיוון, אני בטוח שגם לפידים שלכם.
התגובות, כאמור, אמוציונליות. קראתי לא מעט מהן, אבל מכולן תפסה לי את העין דווקא זו של מיכל פעילן פה בטוויטר: ״לא צפיתי בטקס בדיוק כדי לא להרגיש את תחושת הכעס והעצבים שאני חשה עכשיו בטוויטר כשאני רואה את אוחנה מעז לומר ש׳התפילה נענתה׳ ו׳שהם החזירו את כולם׳. יותר מהכל ברור לי שהוא אומר את זה בדיוק בגלל זה, כדי לעצבן. בדיוק כדי שאנשים רבים כמוני ירגישו את הכעס הזה אל מול דבריו. העיקר לתפארת מדינת ישראל״.
בדרך כלל אני מסכים עם מיכל. היא קול אמיץ, במיוחד כשהוא מושמע מתוך ממלכת המיינסטרים המדומיין של ״חדשות 12״, אבל הפעם לא הסכמתי עם אף מילה. הטקסט שלה החמיץ בעיניי את מה שקורה לנגד עינינו בחודשים האחרונים, אז תנו לי כמה דקות, מ׳כפתלכם?
את טקס המשואות אתמול וטקסי יום הזיכרון המזעזעים לפניו חייבים לראות כחלק ממכלול, בדיוק כמו האמירה של אוחנה על החטופים. הם לא נולדו בוואקום והמטרה שלהם היא לא ״לעצבן אותכם״. מי שחושב שכל אירועי היומיים האחרונים הם בסך הכל רצון לשים לכם אצבע בעין פשוט לא מבין את האירוע!
האירוע הוא חמור ורחב בהרבה. האירוע הוא נסיון לברוא כאן ״ישראל חדשה״ (או ״יהודה״, לא כל כך משנה איזה שם ניתן לה) - נסיון מהותי היסטורי לשנות את ה-DNA הבסיסי של המקום הזה.
בזה הם מרוכזים, בשיטתיות אובססיבית: ביצירת אתוס חדש, יצירת גיבורים חדשים, ומעל הכל - יצירת סיפור חדש. הם מנתצים סמלים כדי להחליף אותם בחדשים, הם מחרבים ערכי יסוד שגדלנו עליהם וממירים אותם בסט ערכים חדש. ישראל הפוסט ציונית חייבת לפרק את הבסיס ולהרכיב אחר במקומו. זה המהלך!
בוא ניקח עוד צעד אחורה, זה חשוב בעיניי, כי קונטקסט איז קינג: בזמן המשבר הגדול בתולדות המדינה, מלחמה של כמעט 3 שנים בהמון חזיתות, מחירים עצומים, חברה פצועה, הייתם מצפים מראש ממשלת ישראל להקיף את עצמו באנשי המקצוע הכי פאקינג bad ass כיאה לגודל השעה: יועצים צבאיים, תותחי כלכלה, יועצים ללכידות בעורף, מומחים לטיפול ביוקר המחיה, הטופ של הטופ שיש לחברה הישראלית להציע.
אבל בתוך הטירוף שאנחנו חיים בו אין אפילו אחד כזה בלשכה. בשנים הכי קשות בתולדות המדינה בחר ראש הממשלה להקיף את עצמו רק בסוג אחד של טאלנט: יועצי תקשורת, מהנדסי תודעה, ספינולוגים, מספרי סיפורים, יועצי סושיאל! אלה הכישורים היחידים שבאמת מעניינים אותו…
אתם מבינים? נתניהו למד עם השנים שכשהמציאות מפנה לך את הגב, בטח בעידן שבו יש לך רשתות חברתיות וערוצי טלוויזיה משלך, שינוי המציאות מסובך הרבה יותר משינוי התודעה. מלחמת המיסגור התחילה כבר! קודם כל בסטוריטלינג (איזור הגאונות שלו), משם היא עוברת להפצה דרך צינורות התעמולה, ומשם אפשר לברוא מציאות אלטרנטיבית שעם מספיק שנאה והסתה מייצרת שרידות שלטונית. זה הכל. זאת האסטרטגיה כשאין שום הישג אמיתי להתהדר בו.
משימת חייו של נתניהו בחודשים האחרונים היא כתיבה של אתוס ישראלי חדש:
צה״ל והשב״כ והמוסד הופקדו בידי קצינים רופסים בוגרי קרן וקסנר, הם הפקירו אותו, לא העירו אותו והם אשמים בכל אסון שחווינו. ״הדיפסטייט״ הביא עלינו את השבעה באוקטובר יחד עם אוסלו ההתנתקות וקפלן. פקידים מושחתים, אוייבים מבפנים בחסות יצחק עמית שהוא בכלל לא שופט, הקימו את דיקטטורת בג״צ כדי לא לתת להם למשול. הגיס החמישי שחי בתוכינו, זה שמתעב את הזהות היהודית, רוצה בתבוסתינו. אבל ״אנחנו״ יכולנו להם! נגד כל הסיכויים יצאנו למלחמת מצווה שאפילו את השם שלה אנסנו למטרות תעמולה: וניצחנו את ״מלחמת התקומה״.
זה הסיפור. זה קמפיין הבחירות. ואין בלתו.
נתניהו הוא ראש ממשלת הבייס ״היהודי״, שאר ״הישראלים״ הם אוייבים. אם נחטפתם ואתם לא מהבייס, אתם לא מעניינים אותו. אם נלחמתם כמו משוגעים במילואים והעסקים שלכם קורסים, אתם לא מעניינים אותו. את נפלתם בקרב ואתם לא מהבייס הוא לא יילך להלוויות שלכם, לא יתעניין במשפחות שלכם, אתם לא חלק מ״ישראל החדשה״.
סמלים רבותיי, סמלים.
עינב צנגאוקר, אשת פריפרייה שיצאה להילחם על האתוס הישראלי של ״לא משאירים אף אחד מאחור״, הפכה בהשקעה עצומה לאוייב. צביקה מור, שהיה מוכן לעקוד את בנו על ההר, הוא הסמל החדש של אירוע החטופים, התלמיד המצטיין.
מטה משפחות החטופים הם עמלק תבוסתני ואוייב העם. פורום תקווה ופורום גבורה הם סט הערכים החדש של התנהגות ״ראוייה״.
רפי בן שטרית, יזהר שי, איל אשל ועוד אלפי הורים שכולים מ״מועצת אוקטובר״ הפכו לסמול בוגדני כי דרשו ועדת חקירה ממלכתית. איציק בונצל ודדי שמחי הם איך שצריך להיראות שכול, אלה גיבורי העידן החדש.
ועוד ועוד ועוד. הכל מתוכנן, חברים. בסטוריטלינג האיש מספר אחת פה בביצה. על חורבות ישראל שהכרתם, מוקמת לה מדינה חדשה.
במדינה הזאת ״רב״ עם פצ׳ של משיח שהחריב בחדווה בתים, ידליק משואה. במדינה הזאת ניצן אלון, שכל מי שהיה קרוב לאירוע החטופים יודע מה הייתה תרומתו, יועלם ובמקומו יהפוך גל הירש לסמל המשטר.
במדינה הזאת אשת ראש השב״כ תכתוב מכתב לרעיות אנשי השירות ותתעלם מנשות השירות; במדינה הזאת חיילים יישבו בכלא על מנגל בשבת; חיילות על הליכה עם גופייה; הטרור היהודי יפרח; מפגינים בהבימה ייעצרו באלימות כשבבני ברק מתקהלים אלפים במלחמה; תרבות המערב תקבל את שמה החדש - ״הפרוגרס״; מרדכי דוד ורועי סטאר יהפכו לגיבורי תרבות; ערוץ 14 וערוץ i24 יהיו הטלוויזיה היחידה, כל השאר יתוייגו כאל ג׳זירות שמחלישים אותנו. סולם ערכים חדש נבנה ומטופח בשיטתיות. מציאות מקבילה.
והכי חשוב: זיכרון השבעה באוקטובר הוא איום, הוא קשה לנו, לכן גם לא נחקור אותו. במקומו נתמלא בשאגות הארי ובעם כלביא ובכמה שיותר תקומה. מלאו את הארץ תקומה!
ממשלת נתניהו יצאה כבר מזמן למהלך רטורי ענק, מיסגור מחדש של האתוס הישראלי עם גב של מכונת תעמולה אימתנית בהיקפים שלא הכרנו. הם מחליפים שפה. הם מחליפים גיבורים. הם משכיחים את כל מה שצריך לשכוח. הם ממציאים אוייבים חדשים מבפנים, בלי רחמים. זאת תקופה של נס, הם חיכו לרגע הזה עשורים.
אז כן, טקס הדלקת המשואות בהנחיית נערת הפוסטר של המשטר מגי טביבי הוא רק עוד צעד בדרך להגשמת המטרה. ומה שבני גנץ ויאיר לפיד וגדי איזנקוט לא הפנימו עדיין, הוא שאין יותר ממלכתיות. ״הממלכתיות הישנה״ היא האוייב של הממשלה הזאת. הם דורסים אותה כדי לברוא את ״הממלכתיות החדשה״, זאת שדורסת את כל כללי היסוד. והם עושים במודעות מלאה.
אבל אבל אבל!
וזה אבל חשוב והסיבה העיקרית שאני כותב פה ומבקש ממש שתשתפו את המילים האלה:
אנחנו, רוב עצום של הישראלים, אנחנו אוהבים את ישראל המקורית אהבת נפש. אל תטעו! רוב עצום בציבור, מכלל השבטים, מחובר בעבותותיו לסיפור המכונן ולמגילת העצמאות ולזהות שלנו. הסיפור הישראלי דורש תיקונים כמובן, כל הזמן, אבל הוא חזק ויציב והוא עגלה מלאה שבנתה פה נס גדול. ואנחנו לא ניתן ליועצי תקשורת קטאריים ולמערך הנדסת תודעה למחוק אותו, כי הוא הדבק שמחבר בינינו.
השנה ה-79 של ישראל תעמוד בסימן אחד בלבד: הליכה לבחירות הכי חשובות שהיו כאן, בחירות של הכרעה לדורות קדימה.
שימו את הייאוש בצד, תאספו את האנרגיה שעוד נותרה בכם, וצאו החל ממחר למשימת חיינו: להעיף את התאונה הפוסט ציונית הזאת לקיבינימט.
עיניים על הכדור חברים. בלי פחד. זאת תהיה העצמאות השניה שלנו!
במשך שנתיים, כל הסקרים (פרט לאלה שעורך עד המדינה) מספרים על מיאוס עצום משיח השנאה שחירב אותנו מבפנים, על שינוי עמוק ויסודי שהולך ומגיע.
יחד נצא כולנו מהבית בחודשים הקרובים, נחזיר לעצמו את תחושת המסוגלות, ונביא את השינוי.
יום העצמאות ה-79 של מדינת ישראל יראה אחרת לגמרי. אל תפסיקו להאמין! חג שמח ❤️
יש תקופה אחת שאני חושב עליה לפעמים בשנים האחרונות: בשנות העשרים והשלושים היישוב העברי בארץ היה מיעוט קטן. משברים פנימיים, כלכליים, אנשים מקפלים את העסק וחוזרים לאירופה. במרד הערבי, יישובים שלמים ננטשו והסכנה הקיומית הופכת למוחשית. אחר כך, מתחילים לשמוע מרחוק שאירופה מתפרקת. יישוב קטן, מאוים ביטחונית, צופה מרחוק בעולם קורס. לא רחוק מהיום. איכשהו, עשר שנים אחר כך, ליהודים הייתה מדינה.
היו סיבות אובייקטיביות שגרמו להם להצליח. אגב, גם לנו בתור ישראלים ליברלים יש. אבל בגלל סיבות אובייקטיביות לא מגיעים לפלסטינה של המנדט, ולא מקימים מדינה. זה לא לב העניין.
בערך דקה לפני שפיטרו את גלנט ולפני טראמפ נבחר, סיימתי טיוטה ראשונית של מחקר על ההיסטוריה של הימין הדתי והאנטי-דמוקרטי בישראל. מאז המחקר הזה הספיק להפוך לספר שתכף יתפרסם. אנחנו חושבים על ההפיכה המשטרית כאירוע של השנים האחרונות. זה לא נכון. עוד בזמן שהמערך היה בשלטון והליכוד היה לאומי-ליברלי – קבוצות בישראל התחילו להתארגן ולפעול לקראת הקמת מדינת הלכה. מתוך התסכול והמרמור שלהם על מדינת ישראל החילונית והיהודית-דמוקרטית, הם חלמו על ישראל חדשה, דתית ואנטי-דמוקרטית. הם הקימו תנועות, בנו מוסדות, בנו רשתות. וגם התנחלו בשטחים.
גדעון ארן, חוקר שהתלווה לשנים הראשונות של מפעל ההתנחלויות, שהיום נראה לנו עצום ובלתי-מנוצח, מספר שהוא היה מסתובב עם ראשוני המתנחלים בלילה בין גבעות יהודה ושומרון, והם היו מצביעים על כל מיני גבעות ומסבירים שכאן יקומו יישובים. בזמן אמת, הוא מספר, זה היה נשמע לו כל כך מופרך, שהוא הרגיש לא נעים בשבילם. אחרי כמה שנים הכל קרה.
בהתחלה היו נוהגים לומר עליהם שהם עוצמים עיניים, שהם לא רואים את המציאות. חנן פורת, מראשי מפעל ההתנחלויות, לא דחה את הטענה הזאת. "יש תמימות – ויש תמימות יוצרת. עצם התמימות כבר יוצרת". הוא אומר: אנחנו נצליח כי אנחנו תמימים. נצליח לשנות את המציאות דווקא בגלל שאנחנו מתעלמים מאיך שהיא נראית כרגע. מי שמסור לדבר, יכול לשנות דברים שנראים כמו טבע המציאות. נסיגות מהשטחים? "מסירות נפש תבטיח שזה לא יקום ולא יהיה."
אני אספיילר לכם: כן היו נסיגות. המתנחלים נלחמו בטירוף נגד השלום עם מצרים והנסיגה מסיני. אבל נסוגנו מסיני. יש שלום עם מצרים. וגם התנחלויות. בשביל שיישאר לך 50, אתה צריך להיאבק על 100. כל מהפכה בעולם עובדת ככה. גם המהפכות הדמוקרטיות המפורסמות – המהפכה הצרפתית, "אביב העמים" – נגמרו בסוף בנסיגה אנטי-דמוקרטית זמנית או חלקית. עשר שנים אחרי המהפכה הצרפתית, נפוליאון הפך לשליט יחיד. אבל "משהו" נשאר. ומכל "משהו" כזה, מכל התקדמות – יש היום בעולם דמוקרטיות.
היכולת החשובה באמת היא לקום על הרגליים. ההתנתקות הייתה בסה"כ ב-2005. הקונצנזוס הישראלי פינה התנחלויות מעזה ומצפון השומרון בהנהגת הימין עצמו. הימין הדתי היה בשבר עמוק. בשבת שאחרי ההתנתקות, אחד מעלוני השבת העמיד בשער את הטקסט הבא:
".. את הכעס והעלבון האצורים בנו, את תחושת התסכול האדירה אנו חייבים להפנות לכיוון אחד ויחיד – לשטוף את המוחות של ההמון. להשתלט על מנגנוני השלטון, להשתלט לאט לאט על מדינת ישראל."
מי שהיה אחראי על הציטוט הזה הוא אביחי בוארון. היום הוא ח"כ בליכוד ואחד הכוחות החזקים מאחורי ההפיכה המשטרית. כשאובמה נבחר, הפרשנים האמריקניים התחילו לדבר על "רוב דמוקרטי קבוע". השחורים וההיספנים גדלים. הם תמיד יהיו דמוקרטים. המפלגה הרפובליקנית תישאר מיעוט קטן לנצח. ועכשיו אותן אוכלוסיות "דמוקרטיות לנצח" החזירו את טראמפ לבית הלבן. הימין הדתי לא התייאש אחרי ההתנתקות, והרפובליקנים לא וויתרו אחרי אובמה. ה"מציאות" לא קבעה להם.
אני יודע: המצב לא טוב. מתסכל. זאת האמת: כל תנועה פוליטית מתחילה מתסכול. גם המהפכה הצרפתית, גם ההפיכה המשטרית, גם טראמפ. אלף דוגמאות היסטוריות מוכיחות את זה. השאלה מה עושים עם התסכול הזה. איך הוא מתחבר לאנשים אחרים, הופך לעשייה.
אל תשכחו: רוב אזרחי ישראל מתנגדים לממשלה, והמיעוט שתומך בה בהתלהבות הוא די קטן. וראש החץ המתחרד הקיצוני שמנהל שם את העניינים - עוד יותר קטן. נתניהו, הביביזם והגוש האמוני הם החלשים מבין התנועות הפופוליסטיות שנמצאות היום בשלטון בעולם. הכוח שלהם זו גם תדמית התמיכה, תדמית הכוח. בשביל זה יש להם מכונת רעל.
כן, אכלנו ונאכל הרבה חרא עד שנוציא אותם. אבל יש לנו נקודת פתיחה שאחרים יכלו לחלום עליה. ההונגרים עשו מהפך עם הרבה פחות. יש בישראל שדרה ליברלית חזקה, וחברה אזרחית ליברלית שנבנית בטורבו בשנים האחרונות.
צריך קצת תמימות. ואמונה. אנחנו עכשיו מקום קטן, טובע במלחמות, שמסתכל על סדר עולמי שמתפרק. אם לפני תשעים שנה זה היה מקפל מפה את היהודים, לא הייתם קוראים עכשיו את הטקסט הזה בארץ ישראל, ובשפה העברית.
ועוד דבר: אצל כל האנשים שדיברתי איתם על פוליטיקה ועל המצב בשנים האחרונות, היה דפוס ברור: ככל שהבן-אדם היה מעורב יותר במאבק, הוא היה יותר אופטימי. מי שבחר לראות את כל מה שקורה דרך מסך – היה מיואש ועצוב בהרבה. לייאוש יש פתרון אחד: לכו תעשו משהו.
נתניהו של האופוזיציה הוא תופעת טבע. אריה. צ׳רצ׳יל. בן־גוריון עם איפור מעולה. מכה על הדוכן, נוזף, מזהיר, מסביר שראש ממשלה חייב לדעת להגיד ״לא״, לשמור על האינטרס הישראלי, לא למצמץ, לא להתקפל, לא להיכנע. ויש את נתניהו של הקואליציה. הרבה פחות צ׳רצ׳יל. יותר בכיוון של: ״כן דונלד, ברור דונלד, מיד דונלד״
נתניהו של האופוזיציה מבטיח הכרעה.
נתניהו של הקואליציה לא מסוגל לפרק אפילו את חמאס.
נתניהו של האופוזיציה מסביר שאסור להיכנע ללחץ אמריקאי.
נתניהו של הקואליציה אומר ״כן אדוני״ עוד לפני שטראמפ דיבר. נתניהו של האופוזיציה מבטיח ביטחון לאזרחי ישראל.
נתניהו של הקואליציה גורר אותם לאינסוף מלחמות בלי לנצח אחת.
וזה כל ההבדל.
נתניהו של האופוזיציה נלחם על המדינה.
נתניהו של הקואליציה נלחם על נתניהו.
הצטרפו אלינו: https://t.co/8yAnTbJIYc
בפברואר 2023, כשרק התחלנו לעשות סרטים, קיבלתי טלפון מחבורה נפלאה של אקדמאים שביקשו להיפגש בדחיפות.
הונגריה! הם אמרו. המודל, התבנית, כל הטירוף של ההפיכה המשטרית - הכל מתחיל שם.
נפגשנו אחרי כמה ימים. ואחר כך שוב ושוב ושוב. לא הכרתי את ויקטור אורבן, לא היה לי מושג עד כמה ההפיכה המשטרית שלו הייתה המודל של לוין ורוטמן. לא הכרתי את עומק הקשרים הפסיכים (שתאמינו לי, אנחנו עוד נבין את כולם לעומק) בין קואליציית נתניהו לאבא הרוחני בבודפשט. זה היה מטלטל.
צללנו מאז להונגריה, כל הצוות. ההפיכה המשטרית, השימוש הרטורי ב״בהונגריה הראשונה״ ו״הונגריה השנייה״, ההסתה המאורגנת נגד כל מה שהוא לא הם, ההשתלטות על התקשורת, דיכוי האקדמיה, הלהט״בים - הכל היה שם.
בשנים האחרונות יצאה מירושלים רכבת אווירית אינסופית להונגריה. הם לא נסעו רק לבלות במועדונים של בודפשט, trust me: פורום קוהלת, כל מיני שיקלים בשקל, פסאודו אינטלקטואלים עלובים כמו גדי טאוב - הם התקבלו שם בזרועות פתוחות ואימצו פרקטיקות, חקיקה, רטוריקה, מה לא?!
כבר כמה שנים שאני מושקע בהונגריה בצורה לא פרופורציונלית: שינוי חוקי הבחירות שיקשו מאוד להפוך את השולחן חזרה לקדמותו, כמות המינויים הפוליטיים בשלל המערכות, רמיסת כל הליך דמוקרטי. שם נכתב ה-playbook.
ובעיקר בעיקר: השחיתות המטורפת וחסרת הבושה. נאמנות לפני מצויינות, חלוקת הכלכלה למקורבים חסרי יכולת, דיכוי כל אפשרות של עתיד שגרמה ליותר מ-6% מאוכלוסיית המדינה להגר ממנה כדי לחפש עתיד במקום טוב יותר.
ויקטור אורבן החריב את הונגריה. הוא ייאש אותה. הוא גרם לתושבים שלה לאבד תקווה. הוא הכריע אותה בלי עכבות מוסריות, השתמש בכוח כדי לייצר עוד כוח, הטביע אותה בשנאה ושקרים ודיסאינפורמציה עד שאיבדה תקווה.
הערב הזה הוא ערב שצועק רק דבר אחד: מסוגלות. Yes we can, חברים!
רגע לפני שנאבדה בתוך עתיד עגום, רגע לפני שנכנעה לפופוליסטים מכל העולם, הונגריה הצילה את עצמה.
זה הזמן לתקווה, זה הזמן להאמין. עוד מעט ניקח מצלמות ונגיע גם לבודפשט, נמשיך לספר את הסיפור. כי הונגריה הפכה לבייבי שלנו כאן ב״יאללה תקווה״.
ואחרי שיחות עם עיתונאים שם, עם פעילי חברה אזרחית שתמיד דיברו בעילום שם, עם חוקרים ואקטיביסטים שנלחמו בשיניים, רק דבר אחד יש לי להגיד הערב:
התקווה, כמו הפחד, מדבקת. בואו ניקח אותה קדימה. יש לנו עבודה לעשות. אז בואו נעשה אותה! הרוח הישראלית תנצח. ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה 🇮🇱🇭🇺
״מכל מלמדי השכלתי״
יעקב אילוז ויתר על השיעור החשוב הזה.
יעקב אילוז בחר להשתלח בי ללא הפסק וללא רחם עשרות ציוצים אכזריים, בזויים ושקריים.
יעקב אילוז בחר להשמיץ ולבזות את גופי ונשמתי כאדם וכאשה.
יעקב אילוז שילם 72,000 ש״ח כפיצוי על הדברים החמורים הללו והתנצל.
תודה גדולה נתונה לכם אנשים נפלאים פה ברחבי הרשת שעידכנתם, כתבתם, חיזקתם.
לחברים שלי, למשפחה האהובה שלי ולאחת והיחידה
@Liad Vertzhaizer
שנלחמים עמי יום יום שעה שעה כתף אל כתף למען ישראל חזקה ודמוקרטית, בה יש מקום גדול לחופש הביטוי. בה אין ולא יהיה מקום לחופש הביזוי.
ותודה לכל אלו שחיזקו אותי אתמול.
כידוע, תביעות מסתיימות בפסק דין או בפשרה.
ככלל, אני נותנת הזדמנות למעוולים להגיע לפשרה הולמת שכוללת התנצלות ותשלום סכום משמעותי.
התביעה הספציפית הזו הסתיימה בפשרה כאמור.
אני ממשיכה במסע לטיהור השיח.
אמשיך לעדכן.
האמת פשוטה. לא בג״ץ שוחק את המילואימניקים. לא היועמשי״ת נכשלת בניהול המלחמה ולא קרן וקסנר מכשירה השתמטות. את כל זה עושה ממשלת נתניהו. ממשלת המשתמטים שדורשת מהחיילים לתת עוד ועוד בזמן שהיא פוטרת עשרות אלפים. וכשהמפקד העליון של הצבא מזהיר זאת לא ביקורת פוליטית. זו כתב אישום 1/2
אחרי הסופש זה ברור. בדרום יש כלכלת מיירטים. מיליונים חיים בלי מיגון ועם בית חולים מרכזי שלא שוקם כי מיליארדים הלכו לאלה שהקואליציה תלויה בהם. הכסף נגמר והם נשארו ללא הגנה. נתניהו יודע שהם בכיס שלו ולכן הם שקופים, מופקרים לגורלם. ישראל 2026. הצטרפו אלינו: https://t.co/rFBGZ1DjlD
גוטליב קראה להם נפולת של נמושות. קרעי שלח אותם לעזאזל. אמסלם כינה אותם צפונבונים. סמוטריץ’ אמר שהם קליקה שמחזיקה את המדינה בגרון ועמיחי אליהו האשים אותם במוסר נוצרי. רגע. זה לא הסוף. עמיחי שיקלי טען שהם גובים פרוטקשן והיו מי שרמזו שהם לא התייצבו ב־7.10 כי הם נגועים בפוזיציה. 1/3
מתווה ביסמוט-דרעי. שם מכובד. יפה. המציאות, מכוערת: בזמן שישראל ניצבת מול אתגרי הביטחון הקשים והחמורים בתולדותיה, כשחיילי צהל בסדיר, קבע ומילואים, קורסים אחרי שנתיים וחצי, נתניהו מפקיר את ביטחון ישראל. במקום לעשות הכל כדי לדאוג לבטחון ישראל ולהקל על הציבור המשרת, נתניהו מכשיר 1/2
יש בישראל מאות אלפים שהחיים שלהם נשברו. הם שמעו את הדפיקה בדלת וכמה שעות אחרי כולנו שמענו ״הותר לפרסום״ וזהו. בשבילם הכל נגמר. הזמן נעצר. ואז, כאילו שזה לא מספיק, אותם הורים, ילדים, אחים, בני משפחה, חברים, קמים בוקר אחד ורואים ש״הותר לפרסום״ הפך לפאנץ' . זאת לא בדיחה גרועה. 1/4
אז טראמפ הקים את מועצת השלום. ובזמן שהוא מביא מיליארדי דולרים, מקים מנגנון ניהול בינ״ל ומשטרה של עשרות אלפים, לנו אין השפעה על מה שקורה במקום שממנו יצאו הרוצחים. כשאתה מסרב לכתוב את העתיד שלך מישהו אחר כותב אותו בשבילך. נתניהו רצה להיכנס להיסטוריה. והצליח. כמקים מדינת פלסטין. 3/3
ישראל יצאה למלחמה בלי לדעת איך היא נגמרת. בלי תוכנית, בלי תשובה לשאלות גורליות: מי ישלוט במקום חמאס? מי יפעיל כוח ביטחון? מי ינהל את החיים האזרחיים? נתניהו הבטיח הכרעה אבל פחד מהבייס ומהשותפים הקואליציוניים, ולכן עשה את מה שהוא עושה כבר שנים: כלום. וכשאתה לא מחליט, אין ואקום 2/3
ב־19 בפברואר התכנסה בוושינגטון מועצת השלום. או במילים אחרות, העולם לקח אחריות על האזור בלי שאנחנו מעורבים. מילא שרוב הבטחות המלחמה של נתניהו לא התממשו. בפועל, בועידה הונח מתווה למדינה פלסטינית. טוב או רע? לא ברור. מה שכן ברור הוא שאנחנו, שהכי מושפעים מהאירוע הזה, בכלל לא בחדר 1/3
יום שהם היו שם. על כל פגיעה, כל נשימה אחרונה, רשומות עליכם בטאבו. אות הקין הזה לא יימחה. לא נשכח את ההפקרה הזו. לא נסלח לכם על מה שידעתם ולא עשיתם כלום. נדאג שכל דור ודור יידע: הייתה בישראל ממשלה רעה. ממשלה שבחרה במודע להפקיר את ילדיה למפלצות, רק כדי לשרוד עוד יום בשלטון. 6/6