באותו לילה כשאיבדתי את שני אחיי היקרים יוסף דוד ומשה מרדכי ז"ל לא חלמתי שאצטרך להילחם על דברים טרוויאלים כל כך.
ברוך ה' סיימנו פרק חשוב במערכה, תודות לחברי ושותפי לדרך ישראל דיסקינד ששיכל את אחיו שמחה בונים באסון הנורא. הבנתי שחלק מהכוח להשפיע עובר דרך הטוויטר.
אשמח שתעקבו🙏🏻
תודה לך שמעון ישראל אלחדד,
על הזכות לסיים יחד איתך,
לאחר שנה של לימוד,
את מסכת ברכות,
לזכר נשמת אחי ושני אחייך הקטנים שנהרגו באסון הנורא במירון.
@ShimonElhadad תודה.🙏🏻❤️
שמעון ישראל אלחדד אחיהם של יוסף דוד ומשה מרדכי ז״ל שנהרגו באסון מירון:
הלב פשוט נשבר.
רק ביקשנו דבר אחד - להגיע לאזכרה של האחים שלי ז״ל במירון.
לעמוד ליד הקבר, להיות יחד כמשפחה, לזכור… כמו כל שנה.
אבל במקום רגע של כאב וזיכרון, קיבלנו מלחמות, השפלות, ואטימות בלתי נתפסת. גרמו לי להרגיש שאני צריך “לבחור” מי מהמשפחה ראוי להיפרד ומי לא.
עד שכבר אישרו - זה הגיע אחרי מאבק מתיש ששאב ממני את כל הכוחות, וכמעט גם את הרצון להגיע בכלל.
איך יכול להיות שבמדינה שלנו, משפחה שכולה צריכה להילחם כדי להתאבל על יקיריה?
אני רק רציתי לעמוד שם בשקט… עם האחים שלי.
הרמטכ"ל אייל זמיר מדבר הרבה על גיוס חרדים.
הוא מדבר על כך שהצבא קורס תחת הנטל.
שחייבים פתרון.
שהמדינה לא יכולה להמשיך ככה.
והוא צודק בכל מילה.
אבל אתמול בלילה, עם החלטה אחת, שכנראה נעשתה בקריזה רגעית, הוא עשה לפרויקט שילוב החרדים יותר נזק ממה שמתנגדי הגיוס החרדי עשו בעשר שנים.
יש לי חבר בגדוד 941 שלפני המלחמה בנה עסק של אמנות בעץ.
העסק לא נפל עליו מהשמיים.
הוא בנה אותו לאט, בידיים ובשיניים, בלילות, מכסף שחסך שנים.
חצי שנה הוא עמד על הרגליים.
ראה איך העסק מתחיל לזוז.
ואז הגיע השבעה באוקטובר.
הוא לא היסס.
הוא השאיר את הכל מאחוריו , ויצא לימ״ח.
מאז אותו בוקר הוא עשה מעל 350 ימי מילואים.
העסק קרס. הבית התרופף.
אבל כל פעם שקראו לו, הוא בא.
כי ככה הוא מאמין.
כי זה מה שעושים.
אמש הוא שלח לי הודעה אחת.
"די אחי. נשבר לי היין.״
אתם יודעים מה המחיר שמשלם בחור חרדי שבוחר לשרת?
הוא לא עוזב רק את הבית.
הוא עוזב עולם שלם.
קהילה שחינכה אותו מיום שנולד ומענישה אותו על הבחירה הזו עד סוף חייו.
הוא לא יקבל שידוך ובטח שלא דירה מהשווער כמו חבריו לישיבה.
אבא מתבייש בו, והשידוכים של אחיו יפגעו כי הוא בשיגעונו החליט שחשוב לו להגן על המדינה.
על הבחירה הזו הוא משלם מחיר שרובכם לא מסוגלים לדמיין.
ולמרות המחיר הכבד, הוא עושה את זה בכל זאת.
בחירה מחודשת בכל בוקר מחדש.
כי הוא מאמין שיש לו מקום בצבא הזה.
אבל הצבא הזה, מסתבר, לא סופר את ההקרבה שלו. וכשיגיע הרגע, יבעט לו בתחת.
אמש, הרמטכ"ל אייל זמיר הסביר לו ולאלפי חרדים שמתלבטים, שהכי חשוב לזכור את דברי חז״ל:
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן.
נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן,
וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.
כמי ששירת בפלוגה עם אותו לוחם מהתקרית,
חשוב לי שיהיה ברור:
ההתנהלות בתקרית הזו הייתה ביזיונית.
הרסה במחי יד השקעה של הסברה לאומית במיליארדים,
והיא איננה מקובלת על רוב מוחלט של חבריי לגדוד, וגם ממש לא מייצגת אותנו.
חייל שחורג מהנהלים בצורה כה בוטה צריך לשלם על זה. ואיש לא חולק על כך.
אבל יש הבדל בין לטפל בחייל שסרח לבין להדיח גדוד שלם.
יש הבדל בין חיזוק המשמעת לבין ענישה קולקטיבית.
״הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף״?
אבל האמת שמה שזמיר עשה אמש איננה רק ענישה קולקטיבית אלא מסר לעולם כולו:
״לא שני חיילים חרגו, אלא 450 חיילים.
כולם הודחו כי זה מה שמקבלים כשמגייסים חרדים.״
עכשיו תחשבו על בחור בישיבה בבני ברק.
הוא שמע על גדוד נצח יהודה ועל גדוד המילואים שלו, 941.
הוא יודע שהגדוד הזה זכה בהצטיינות אלוף פיקוד המרכז.
הוא מכיר בוגרים משם,
אחים של חברים, שכנים מהרחוב.
אנשים שהוא מעריך.
הוא מתלבט. יש לו ספקות. יש לו חששות. ויש לו שאלה אחת שבסוף היא שתכריע:
האם זה יהיה שווה את המחירים שאשלם?
אמש הרמטכ״ל זמיר סיפק לו את התשובה.
תשלם מחירים כבדים.
תתנתק מהקהילה.
תפסיד את השידוך, את הדירה, את החברים.
תעשה מאות ימי מילואים,
תקריב את שנות הבנייה של חייך.
ובסוף, כשחבר שלך יעשה טעות מטומטמת, תגלה שאתה שק החבטות של הפיקוד הבכיר.
לא בגלל מה שעשית.
בגלל מה שאתה.
לוחם בגדוד חרדי.
לצערי הרמטכ״ל בחר להתנהל כפיל בחנות חרסינה,
ופיל בחנות חרסינה, לא באמת מבין מה הוא שובר.
אבל החרסינה הזו, גיוס החרדים לצה"ל, פרויקט של עשרים וחמש שנה, שבורה כעת על הרצפה. וכל עוד הרמטכ״ל לא יהפוך את החלטתו, ההידרדרות במספרים שעוד נראה בהמשך, תהיה רשומה על שמו.
השיטה הישנה במלוא כיעורה:
להשתמש ולזרוק.
Fired for Telling Both Sides?
One of Italy’s Top News Editors and the Israel-Palestine Story No One Wanted to Hear>
A thread based on an article published on @MakorRishon by David Zevuloni
1/7
שמעון ישראל אלחדד איבד את שני אחיו הקטנים באסון מירון.
מאז, הוא פועל ללא לאות למען הנצחתם ולמען מניעת האסון הבא.
בין לבין הוא ירק דם על מנת להשלים את לימודי התואר במשפטים.
הערב באתי לחגוג איתו בשמחתו, בעת קבלת הדיפלומה.
גאה בך אחי.❤️