שלום מר ליבסקינד,
יכולתי ללגלג – שוב – על האובססיה שלך עם "התקשורת", או על זה שהצלחת לדחוף את ההתנתקות גם לטור הזה.
במקום זאת, נסתפק בשלוש הערות:
א. אחרי טבח ה-7.10, הצד "שלי" זנח מיד את כל המחלוקות, המחאה פסקה בין לילה, נבחרי הציבור שלנו נכנסו לממשלה ללא תנאי, וכולנו התגייסנו לטובת המאמץ הלאומי. אף על פי שבראשות הממשלה עמד גם אז, וגם היום, אדם שלשיטתנו הוא נוכל חסר מעצורים, ששואף להיות רודן – סתמנו את האף ואת הפה. "יחד ננצח", זוכר?
החלק של המחנה "שלך", כמו *שאתה בעצמך* כתבת, היה ההבנה שכאשר המצב מתייצב – הולכים לבחירות. *אתה בעצמך* היית חלק ממפעל ההונאה שגרם לנו להאמין שאתם ממש מבינים את זה. שאחרי המחדל הכי גדול בתולדות האומה, שהתרחש במשמרת של נתניהו, סמוטריץ' ולוין – הם חייבים, פשוט חייבים, לקבל מחדש את אמון הבוחר.
ואז, זה לא קרה. אתה ושכמותך גלגלתם עיניים, ו-"הסברתם" לנו, ובעצם לעצמכם, למה בעצם – הממשלה הזו צריכה להמשיך לכהן. לכל אחד היה כמובן את התירוץ שלו (בג"ץ, היועמ"ש, מנסור עבאס, הלבנת מצפה שפשפאל ד' וכו') – אבל בשורה התחתונה, כאמור, זה פשוט לא קרה.
החוזה הזה, האמנה החברתית ביננו, שנכרתה שוב ב-7.10 – נופצה. אחרי האסון הכי גדול, אחרי הטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה, אחרי המחדל היה גדול בתולדות כל ממשלות ישראל לדורותיהן – אתה ושכמותך ניפצתם את שאריות האמון שהיו למחנה "שלי" בכך שלמחנה "שלך" נותר איזה ערך שאנחנו שותפים לו.
זו לא הפעם הראשונה שאתה "מתפלא" איך אנחנו מעזים לא להתאחד מאחורי ההישגים הכבירים של נתניהו וגמדיו. וזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאני מזכיר לך שוב למה זה לא יקרה יותר לעולם.
ב. אתה לא יכול להשתומם כיצד אנשים מעזים להתלונן על כך שבמשך שלושה שבועות – או, לייתר דיוק, במשך שנתיים וחצי – הם רצים למקלטים, צריכים שוב לג'נגל מציאות שבה אין מערכות חינוך והמשק והשמיים סגורים – בזמן שאתה ושכמותך מתבכיינים כבר 21 שנים על כל מיני החלטות מעצר מימי אהרן ברק ומני מזוז.
ובעיקר, איך לעזאזל אתה יכול לבוא בטענות לאמא לילד או שניים, שבן זוגה גוייס שוב למילואים, שהעסק שלהם קורס – כאשר *אתה בעצמך* כותב רק לפני שבוע מאות מילים של נהי, בכי והתקרבנות בגלל מערכון שקצת העליב אותך, וששודר ב-"ארץ נהדרת"?
האזעקות, והטילים, והפיצוצים, ונטל המילואים, ויוקר המחייה – משפיעים על החיים של המון אנשים. הם ממש חווים את זה יום אחר יום. החלטה זניחה של בג"ץ – לא, וגם לא התוכנית של "זהו זה". אבל אתה אובססיבי לגבי שטויות, כותב עליהן בלי סוף, ו-"לא מבין" איך אפשר לבוא טענות לגבי העיקר.
ג. ואם נחזור למלחמה באיראן, אז אולי כדאי שתבין שמחוץ למגזר המשיחי – מלחמה אינה מטרה, אלא אמצעי.
גם אם נניח שכל מה שאתה אומר הוא נכון, ושההישגים הטקטיים של טייסי חיל האוויר הם פנומנליים – אם לא מתרגמים את ההצלחות הטקטיות להישגים מדיניים, זה כאילו לא עשינו כלום.
במקום להתענג על איך עוד פצצה חיסלה עוד פרסי – אולי תנסה להסביר לנו מה בעצם השתנה, למשל, בשבועיים האחרונים של המלחמה? מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג, שבגללה צריך לתקוף עוד מבנה או עוד גנרל, וכמובן לרוץ גם הלילה למקלט הציבורי?
כי כולנו מאוחדים מאחורי צה"ל, אבל רק המחנה "שלך" מאוחד מאחורי הממשלה. אז כל הכבוד לנתניהו – באמת, בלי ציניות – על ההישג המדיני של רתימת טראמפ למהלך של פתיחה מלחמה נגד איראן. אבל, מה בעצם קרה מאז? איזה הישג מדיני המצביא המהולל הזה השיג, חוץ מאשר ללחוץ על הכפתור בבסיס פלמחים ולגרום למוטי קסטל להשפריץ?
נתניהו וסמוטריץ' אינם רמטכ"לים. הם מדינאים. כך שאם אתה רוצה לשכנע את כל "הבכיינים" התל אביבים, כדי שיתעלו לגודל השעה ויבינו למה נורא חשוב שהם ירוצו למקלטים כמה שצריך – האלילים ששלחת לממשלה אמורים להסביר להם את ה-"למה" הזה.
אבל נתניהו לא מדבר אל הנתינים שלו, והשופרות שלו – וביניהם אתה – מבלבלים לנו את המוח על חיל האוויר. במצב הדברים הזה, וגם תחת ההנחה שהיתה הצדקה מלאה למכת הפתיחה – לא ממש ברור למה כל זה נמשך, במקום למנף את ההישגים הטקטיים למהלך מדיני-אסטרטגי.
וכך, וזה כמובן קשור גם להערה הראשונה, חוסר האמון רק הולך וגדל.
שבת שלום.
חרדי: אדון אהרון ברק *זורק את התינוק שלו מקו השלוש הסטנדרטי של היורוליג לפח זבל* מה מוישי הקטן עשה לך שאתה לא מוכן לתת לו מעון חרדי עם תנך בטעמים אה יא גרמני יא גסטאפו *בועט פעוט לביוב* אולי פשוט תיסע אלי הביתה תשתה את כל הסופר דרינק טורקיז ותחרבן לי על הילד ששכחתי בטוסטר וזהו
@Duduoppe אתה מסכים עם כל מוצא פיו של כל מועמד ברשימה שהצבעת לה בבחירות האחרונות? או שתצביע לה בבחירות הבאות? כל מצביע ליכוד מסכים במאה אחוז לכל דעה שנאמרת על ידי אחד מחברי הכנסת ברשימה?
@attaliami אני חושבת שזה ממש יפגע במוניטין של ישראל אם נוציא עוד שחיתות שכזו החוצה ולכן מעדיפה שאם ימצאו את הטלפון יעבירו אותו לשב״כ ויסגרו את זה בשושו. ככה עושים עיתונאים שאינם רובוטים אלא פטריוטים ישראלים וערכיים.
@Ansor96100963@levanonisrael כנראה שיש יכולת מסוימת, אבל הרצון להיות זה שפרסם ראשון גוברת על זה וכך גם על המקצועיות. לא ראיתי כתב מדיני אחד שעם הפרסום של הפוסט לא שם כוכבית קטנה עם העובדה שטראמפ איים עם אותו אולטימטום כבר בעבר וכולנו יודעים איך זה נגמר.
מה שקרה לישראל אחרי 73 זה שהיא קנתה המון - מ-7 אוגדות עלינו ל-12, מ-2100 טנקים ל-3600, מ-3500 נגמ״שים ל-8000, נוספו מאות מטוסים. תקציב הבטחון הגיע ל-30% מהתוצר.
והתוצאה של כל אלה היתה שישראל קרסה כלכלית כעבור עשור וארה״ב הצילה אותנו. זה לא יקרה שוב, לכן אסור לנו לקרוס
@Duduoppe עוד לפני הצעד הפרקטי הזה שאתה מציע, האם אתה רואה במבצע השפעה זר ברשתות החברתיות, של מדינה על מדינה אחרת, על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות או על מנת לזרוע כאוס במדינה, כבעיה שצריך לפתור?
ואם כן, אתה מסכים שצריך לעשות דיון מעמיק ולנקוט בצעדים, על מנת להגביל את המבצעים האלו?
@Gilad__Shaked הציטוט הוא: כלכלה בדברים מסוימים שיש לה סממנים אוטרקיים … בראש ובראשונה תעשיות הנשק.
רק אחרי שנהייתה סערה, הוא הוציא הבהרה שהוא התכוון לתעשיות הנשק, אבל ממש לא ברור מהנאום שאכן הוא מתכוון רק לזה ואני לא בטוח שבמקור הוא התכוון רק לזה. זו היתממות.
700 ימים של סדום.
9 נפשות בממד אחד זה די צפוף, אפשר לנחש. בייחוד כש2 מהם תינוקות. בייחוד כשבחוץ גהנום. כשבכל פעם שפותחים את הטלפון רואים עוד שכנים, חברים ומשפחה כותבים זוועות. הם בחדר. הם בסלון. הבית עולה באש. אני מדממת. הצילו. הצילו.
הצפיפות היא לא רק פיזית. שבעה מבוגרים ו2 תינוקות מול גדודי חמאס ומדינה שפשוט נעלמה. הדרך לשרוד היא סדר בבלאגן. כמו משחק עם תחנות משמרות על ידית הדלת ואז קצת בלול עם ניסן ואז קצת ליד הארון עם נגב ואז קצת מנוחה במזרון וחוזר חלילה. כך גם עם הנפש: בלי 'וואי', 'שיט', 'אלוהים'. רק מידע. תמיד עדיף פשוט להגיד.
ברגעים כאלה אנחנו חוזרים לדחפים הכי בסיסיים שלנו. שלי היה ההורות. רק שיצאו משם. רק שתהיה המשכיות. בהתחלה חשבנו שהדרך הכי טובה היא להיות בשקט. אבל את הבת שלי גם החמאס לא יכול להשתיק, אז בשלב מסוים שינינו טקטיקה ועשינו בכוונה רעש. שהילדים לא ישמעו מה קורה בחוץ.
חשבנו שהצליח, עד שלפני חצי שנה בערך באו שיפוצניקים עם מקדחה לתקן מדף בגן של נגב, שצרחה שמחבלים חזרו לרצוח אותה ואת אמא.
סדום לא הייתה רק אש, בשביעי. אלא מאז. במערך האזרחי הכושל. בחוסר המוכנות של הצבא למלחמה. בהפקרת החטופים ומעל הכל: בחוסר המסוגלות להכיר באחריות מצד האחראים. זה קריטי לא רק מסיבות מוסריות אלא כי בלי הסכמה על הבעיה אי אפשר לדבר על פיתרון.
זה לא מפתיע אותי שזה קרה. הווצאפ שלי מלא בהתערבויות עם חברים, בעיקר מימין, שכל דיבורי ה'הם חייבים ללכת' הם סתם אוויר. שהכדרוגליזציה תשתלט חזרה ומהר. אבל זה כן מזעזע.
יש הרבה סיבות שזה קורה, אבל אחת העיקריות שבהן היא קמפיין אגרסיבי, חסר רחמים וגבולות, שנועד להשכיח. שלא נזכור את השעות ההן והימים האלה. שלא נזכור מי גוסס במנהרות. שלא נזכור מי אחראי.
זיכרון הוא לא מותרה. הוא הבסיס לכל פעולה. החובה לזכור ולהזכיר היא שדה הקרב הציבורי החשוב ביותר היום. כדי שזה לא יקרה יותר לאף אחד. לכן אנחנו ב @kumu_il יוצאים גם השנה עם טקס הזיכרון הלאומי. להשמיע קול ברור מול מי שמנסים להשכיח. אנחנו צריכים אתכם. קישור בציוץ הבא
לפני שהמדינה הולכת שוב לאבדון אחרי הקשקושים המופרכים של גאון עלוני פרשת השבוע, המגלומן המשיחי, קבלו טיפ שכל אדם בעל בינה סבירה מבין:
תוכנית הסיפוח היא תוכנית מהמטומטמות שהיו פה, והיו פה. זה לא מזיז לחמאס את הביצה אלא להיפך. זו מתנה אדירה לאירגון, שמאפשרת לו למצב את עצמו כמגן פלסטין מפני השתלטות המתנחלים ולא אירגון של רוצחי תינוקות. יזיז את השיח לסיפוח ולא לחמאס, יתן גב אדיר להכרות במדינה פלסטינית ויכבול את ידי ישראל בכל מו"מ שתנהל.
תוכנית המצור היא תוכנית ממש ממש ממש מטומטמת, ברמה של הGHF. אחרי המצור הכושל שהביא את טראמפ וואנס לצאת נגד ישראל, זה פשוט שיכפול שלו.
המחשבה שזה מעניין מישהו בעולם, ש"אם הם ילכו לאזור אחר יהיה להם אוכל" לקוחה מאותו עולם צר אופקים של בוגרי ישיבות גבוהות שבחיים שלהם לא יצאו מקדומים. בכל מקום שיהיה ילד רעב, שצה"ל מונע ממנו אוכל, זה יתחיל כל פעם מחדש. רמת האמון בממשלת ישראל על יצוריה המרובים (היי עמיחי אליהו) היא מתחת לאפס. זה המצב.
אז מה עושים?
קודם כל מסלקים מהשלטון את ממשלת החורבן, חבורת כושלים חסרי מושג שממיטים עלינו אסון אחרי אסון אחרי אסון.
אחרי זה לוקחים את מה שמונח על השולחן למעלה משנה וחצי - החזרת החטופים, סיום המלחמה, שיקום עזה בידי מדינות ערב והזזת חמאס מהשלטון.
המלחמה עם חמאס לא תגמר בזה, היא תעבור פאזה.
גם הסיפור עם חיזבאללה לא נגמר.
גם הסיפור עם איראן.
גם עם תימן.
ויהיו עוד סיפורים שיבואו במרוצת השנים. החיים יותר מורכבים מדעות נחרצות שמשמיעים בתוכנית של דנה ורון.
ישראל נלחמת את מלחמת האתמול. היא נגמרה. אפשר היה כבר לסיים אותה בניצחון, אבל נתניהו מתעקש להפסיד בה. כדי להבטיח את בטחון המדינה, צריך לנעול במרתף את נתניהו, דרמר, הנגבי, סמוטריץ, כץ, בן גביר ועדר הליצנים, הבורים, הכושלים שהם הביאו אותם.
צריך מדינה חזקה שמיטב בניה עומלים כל הזמן על בניית יכולות ואסטרטגיות להתמודד עם מציאות משתנה. לא עם השביעי לאוקטובר שהיה. אלא זה שיבוא. נתניהו לא מסוגל לעשות את זה, לא היה מסוגל לעשות את זה, ולכן הגענו עד הלום.