לפעמים אני חושבת שמקומות אמיתיים לא נמדדים בקירות או בכתובת. אולי מקום הוא פשוט הדבר שאסף מספיק אהבה כדי להפוך לחלק ממך
הטנדר של אבא לימד אותי ששימור הוא לא רק של מבנים,אלא גם של הזיכרונות והזהות שהם נושאים.מקום יכול להיות גם מרחב נע,כל עוד הוא חי בתוכנו #זהותושימור@DinurSharon
בגלל זה אני שונאת שלטי פרסום הם נמצאים בכל מקום, גדולים מדי, בולטים מדי, ואי אפשר באמת להתעלם מהם. פעמים רבות הם גם לא מתאימים לסביבה שבה הם מוצבים ובמקום לראות את העיר עצמה, אנחנו רואים עוד פרסומת שמזכירה לנו לקנות שמפו במבצע.
תדמיינו את זה, אני נוסעת לאורך החוף בתל אביב, הים נצבע בכתום של השקיעה והמגדלים משתקפים באור האחרון של היום. אבל בדיוק ברגע שבו הנוף אמור להיות הדבר הכי יפה בעיר, שלט ענק של סופר־פארם משתלט על קו האופק!! חבל...
#שימורוזהות@DinurSharon
אתמול היה לי יום הולדת,
וכל היום הסתובבתי בין שתי תחושות
שמחה על זה שגדלתי,
ופחד קטן מהזמן שעובר מהר מדי עם האנשים שאני אוהבת.
אולי להתבגר זה בדיוק זה
להבין שהחיים לא נמדדים בכמה זמן נשאר,
אלא בכמה אהבה הצלחנו להרגיש בדרך.
#שימורוזהות@DinurSharon
אף אחד לא נשאר באמת. אולי כי אדריכלות יכולה לתכנן תנועה, אבל לא תמיד יודעת לייצר קרבה.
ודווקא בגלל זה הבניין נשאר איתי.
כי בתוך הדיוק והסדר שלו יש שאלה אנושית מאוד האם מקום יכול לחבר בין אנשים, או שרק לארח את הבדידות שלהם יחד.
#שימורוזהות@DinurSharon
יש משהו שקט מדי בבניין סגול בטכניון.
מבחוץ הוא נראה כמו מחשבה מדויקת שנבנתה מבטון וזכוכית נקי, מחושב, כמעט חסר רגש. הוא מדבר בשפה של חדשנות, של מחקר, של עתיד. אבל בפנים הרגשתי דווקא מרחק.
המסדרונות רחבים כאילו נועדו למפגש, אך האנשים חולפים בהם כמו זיכרונות קצרים.
טיול ברכב, אתמול
הייתי בטיול קטן ברכב, ועברתי ליד הבית הישן שלנו. אותם קירות, חלונות ודלתות אבל החיים בפנים כבר לא שלנו. אנשים אחרים מדליקים אור, מבשלים, צוחקים.
מוזר איך הזיכרונות נשארים במקום, אבל אנחנו כבר לא חלק ממנו.
#שימורוזהות@DinurSharon
יש כבישים שהם רק דרך ויש כבישים שהם זיכרון
רחוב סולטני הוא כזה.
הוא לא רק מחבר בין נקודות על המפה, אלא בין גרסאות שונות של עצמי
כילדה, לא אשכח את הדרך עם אמא, החנויות המוכרות והרעש שסביבי
הכול נראה אז רחב יותר ומלא באנשים ובסיפורים שלא הבנתי עד הסוף.
#שימורוזהות@DinurSharon