״אפשר להסתכל על המפעל הציוני, או על המהלך החוקתי כמו שהצגת אותו, כשאלה של היתכנות. אני מסתכל על המפעל הציוני אחרת. כשהמפעל הציוני התחיל, נתנו לו מעט מאוד… אם הם היו אומרים עד שלא כל הקלפים יסתדרו לנו, בדיוק כמו שאנחנו רוצים אנחנו לא נקים מדינה- כנראה שלא הייתה לנו מדינה היום. אבל הם חשבו אחרת. הם אמרו, בוא נעשה את זה צעד צעד. בואו נביא קודם כל את המדינה ולאט לאט נבנה אותה. אני אומר אותו דבר עם החוקה״.״
את הדברים האלה אמר ד״ר @EladGil7, ראש המחקר במכון תכלית, בפודקאסט ״ההפיכה השקטה״ בהגשת פרופ׳ @roznaiy. במסגרת הפרק, שבו השתתפה פרופ׳ @Tamar_hos_bran, התקיימה שיחה על אי-אמון חוקתי, על האפשרות לקדם חוקה רזה בישראל, ועל היחס שבין הסדרה של כללי המשחק לבין מגילת זכויות רחבה.
מוזמנים להאזין לפרק המלא >>>
לאורך הכנס עלתה שוב ושוב ההבנה שכנסת חזקה יותר היא לא אינטרס של צד פוליטי אחד. היא אינטרס של קואליציה ואופוזיציה, של ממשלה ושל אזרחים, ושל כל מי שמבקש לראות בישראל מערכת שלטונית אחראית, שקופה ומתפקדת יותר.
תודה לכל השותפים, הדוברים והמשתתפים שלקחו חלק ביום הזה. ובעיקר- תודה על האפשרות לקיים בכנסת שיחה מקצועית, עניינית וממלכתית על חיזוק הכנסת, חיזוק אמון הציבור וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
קרדיט לצילום התמונות: קובי בכר
אתמול קיימנו בכנסת את כנס ״הצלע החסרה: הכנסת כמפתח לאיזון בין הרשויות״, בהובלת חברת הכנסת @pnina_tamano_sh וחבר הכנסת @dillouz ובמעמד היועצת המשפטית לכנסת, עו״ד שגית אפיק.
בשנים האחרונות השיח על מערכת היחסים בין הרשויות בישראל מתמקד לא פעם במתח שבין הממשלה לבית המשפט. אבל בתוך השיחה הזו, יש רשות אחת שלעיתים נדחקת הצידה- דווקא זו שאמורה לעמוד במרכז הדמוקרטיה הפרלמנטרית- הכנסת.>>>
במהלך הכנס הצגנו ממצאים מסקר דעת קהל של מכון תכלית, ושוחחנו עם חוקרים, אנשי מקצוע ונציגי חברה אזרחית על הדרכים שבהן ניתן לחזק את הכנסת כמוסד מפקח, מקצועי ואפקטיבי יותר. בפאנל המרכזי, בהנחיית @TalyaCohenn מחדשות 12, השתתפו @ido_pick , עו״ד @LinorDeutsch, ד״ר אייל צור, ד״ר שירלי אברמי וגל גולן, שהציגו נקודות מבט שונות על השאלה איך מחזקים בפועל את יכולות הפיקוח של הכנסת על הממשלה.>>>
בעוד חודשים ספורים יגיע הציבור הישראלי לקלפיות ויתבקש להכריע בידי מי להפקיד את הנהגת המדינה לשנים הקרובות. רבים סבורים כי יהיו אלה בחירות גורליות במיוחד. דווקא משום כך, בתוך היריבות הפוליטית החריפה, קיים אינטרס משותף לכולנו שהבחירות יתנהלו באופן תקין, אמין והוגן – ושלאחריהן כל הצדדים יקבלו את התוצאות ויפעלו לפיהן. אין תנאי בסיסי יותר לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת.
עד היום, מערכות הבחירות בישראל פעלו ללא דופי. האם קיים חשש שמא הפעם זה יהיה אחרת? תקוותי היא שלא, אבל קשה שלא להביט בדאגה בשורה של סימנים מעידים, שחלקם לא נראו אצלנו בעבר.
ראשית, ישראל ניצבת בחזית של עימותים גיאופוליטיים מול מדינות וגורמים עוינים, בעלי יכולות מתקדמות להשפיע על שיח ציבורי ותהליכים דמוקרטיים. האפשרות של ניסיונות התערבות זרה בבחירות איננה תרחיש תיאורטי. שנית, הקיטוב הרגשי בישראל הגיע לרמות חסרות תקדים. בחברה מקוטבת, החשש הגדול ביותר של כל מחנה איננו רק להפסיד בבחירות, אלא שהמחנה האחר ימשול, יקבע סדר יום וישלוט במוקדי הכוח הציבוריים. כשזה המצב, עלולים מנהיגי הציבור לחשוב בטעות שיש לגיטימציה מהציבור שלהם לעשות פעולות שיפגעו בתחרות ההוגנת או למצוא סיבות שלא להכיר בתוצאה במקרה של הפסד. זה לא חייב צעד גדול; מספיקה אמירה או פעולה לא אחראית כדי להניע את כדור השלג המסוכן הזה.
אל שני גורמי הרקע האלה מצטרף בחודשים האחרונים גורם חדש ומטריד במיוחד, והוא שורה של זעזועים בוועדת הבחירות המרכזית – הגוף האמון על ניהול מערכת הבחירות והבטחת תקינותה. בתקופה זו עזבו את הוועדה יועצה המשפטי הוותיק, מבקרת הפנים ולאחרונה מנכ״לית הוועדה ב-15 השנים האחרונות, אורלי עדס. במקביל, החלו לעלות טענות נגד מינויים חדשים ונגד תקינות עבודתה מצד מפלגת הליכוד, ואף הוגשה עתירה מצדה לבג״ץ בנושא. למרות שלא הוצג כל בסיס עובדתי לטענות, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל הנזק שלהן על רקע ״אדי הדלק״ שבאוויר. מנגד, החלו מפלגות שונות למנות ״אחראי טוהר בחירות״ מטעמן, צעד חריג שעלול להתפרש כהבעת אי-אמון בוועדה, והנצחת מציאות שבה החתולים מתחילים לשמור על השמנת.
הצעד החשוב ביותר שעל הציבור לדרוש כעת הוא הפסקת מחול השדים הזה מצד המפלגות ואיוש מיידי של המשרות החסרות בוועדה – בראשן, של המנהלת הכללית. כאן, נופלת האחריות על יושב ראש הוועדה, השופט נעם סולברג, לקדם בצורה יעילה ומהירה מינוי מקצועי שיאותת לציבור כולו שהעסק מוחזק היטב.
קשה להפריז בחשיבות התפקיד הזה. המנכ״ל נושא באחריות לניהול מפת הקלפיות המיועדת להבטיח נגישות מלאה לזכות הבחירה וניהול יעיל של הקלפיות לקראת הבאתן לספירה. עליו להפעיל את יחידת מפקחי טוהר הבחירות, יחידה שתפקודה היעיל והניטרלי קריטי כדי למנוע הרתעת מצביעים או שיבוש ניהול הקלפיות. בנוסף, המנכ״ל מפקח על ניהול סיכוני הסייבר למערכת, אחראי לגייס עובדים להפעלת הקלפיות, ונדרש לאשר את אופן חלוקת קלפיות המדגם. כל אחת מהפעולות האלה דורשות ניסיון ומקצועיות בתחום, ומכאן החשיבות שימונה לתפקיד בהקדם מועמד או מועמדת בעלי ניסיון וידע על התנהלות המערכת המורכבת הזו.
הציבור הישראלי חלוק בשאלות פוליטיות רבות, אולי יותר מאי פעם. אך יש נושא אחד שחייב להישאר מחוץ למחלוקת: ההכרה בכך שהליך הבחירות עצמו חייב להיות מקצועי אמין ומקובל על הכול.
פורסם ב-Ynet, 7.5.26
מי מפקח על הממשלה?
זו נשמעת כמו שאלה פשוטה, אבל בדמוקרטיה פרלמנטרית היא אחת השאלות החשובות ביותר שיש.
הכנסת היא לא רק המקום שבו מחוקקים חוקים ומצביעים עליהם. היא גם הגוף שאמור לבדוק, לשאול, לעקוב, לדרוש תשובות ולוודא שהממשלה מפעילה את הכוח שניתן לה באחריות.
בשנים האחרונות, בתוך מציאות של קיטוב, שחיקה באמון הציבור ומשברים חוזרים בין הרשויות, התפקיד הזה נעשה חשוב עוד יותר. דווקא עכשיו, כשהשיח הציבורי נוטה להצטמצם למאבק בין הממשלה לבג״ץ, צריך להחזיר למרכז גם את השאלה על הכנסת עצמה: איך היא יכולה להפוך לגוף מפקח, מקצועי ואפקטיבי יותר, ודרך כך להוריד את החיכוך בין הרשויות?
בכנס הקרוב ננסה לפתוח את השאלה הזו ברצינות, יחד עם חברי כנסת, אנשי מחקר ואנשי חברה אזרחית.
יום ב׳, 18 במאי | 10:00–12:00 | משכן הכנסת.
הרשמה בלינק בתגובה הראשונה.
נשמח לראותכם.
דברים חשובים ונושא חשוב ביותר. מוזמן להעמיק במחקר שלנו על הגדלת הכנסת: https://t.co/cR8t6FVpwx…
ועל חשיבות חיזוק הפיקוח הפרלמנטרי כאן: https://t.co/FIhr5sa5ia…
ואם הנושא מעניין אותך מוזמן להצטרף לכנס שאנחנו מובילים בעניין בכנסת, יחד עם ח״כים מהקואליציה והאופוזיציה ב-18.05! נשמח לשמוע אותך 🌸
הייתה לנו הזכות לארח היום בבית תכלית את @Izhars7, שסיפר לנו בשיחה על תקווה והתחדשות לצד האובדן על ירון, בנו הגיבור שנפל בקרב על כרם שלום ב-7 באוקטובר.
אחד הדברים שנחרטו בנו במיוחד מתוך המפגש הזה היה האופן שבו יזהר דיבר על אחריות אישית. לא כמושג גדול ומופשט, אלא כעמדה אנושית ויומיומית, שנבחנת דווקא ברגעים שבהם אין תמונה מלאה ואין ודאות. הוא סיפר על ירון, על עידו שני ועל רועי צ׳אפל- שלושה מתוך עשרים ושלושה לוחמים שנפלו בקרב על הגזרה- שפעלו מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקה והצילו חיי מאות תושבים- גם מבלי להבין עד הסוף את ממדי האירוע.
בשיחה איתנו אמר יזהר: ״כל אחד צריך לחשוב שהעתיד של מדינת ישראל זה עליו. בסוף זה נופל עלינו, גם בהקשר של המלחמה הפנימית הזו שכולנו נמצאים בה. לקום בבוקר עם המחשבה מה אנחנו עושים בשביל המקום הזה״.
יש במשפט הזה תזכורת עמוקה לכך שאחריות אישית לא שייכת רק לשדה הקרב. היא נוגעת גם לחיים המשותפים כאן, לשבר, למחלוקות, ולבחירה היומיומית שלנו איך לשאת יחד את המקום הזה ואיך לתרום, כל אחת ואחד בדרכו, לתיקון ולאיחוי של מרקם החיים כאן.
התרומה של יזהר לכך מתחילה בפרויקט ההנצחה שיזם עם משפחתו- @nextoctober710- ממשיכה גם בפעילות הציבורית שלו, שם ישבנו איתו בחדרים שונים וניסינו לחשוב איך אפשר לתקן, לחבר ולבנות כאן עתיד טוב יותר.
מתוך הדברים שלו נשארת איתנו מחשבה אחת פשוטה ומחייבת: לקום בכל בוקר ולשאול מה אנחנו עושים בשביל המקום הזה, ואיך נוודא שהמדינה שלנו תהיה ראויה לאלה שהגנו עליה בגופם ובחייהם.
יהי זכרם ברוך.
השנה בחרנו במכון תכלית להצטרף למיזם ״אות זיכרון״.
במסגרת המיזם, ארגונים ברחבי ישראל מחליפים את הלוגו שלהם ללוגו המבוסס על כתב ידם של נופלות ונופלי מלחמת חרבות ברזל. זה שינוי קטן לכאורה, אבל כזה שמכניס אל תוך אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ארגון משהו אישי מאוד: כתב יד של אדם.
בימים הקרובים יופיע הלוגו של מכון תכלית בכתב ידה של רב״ט נועם אברמוביץ ז״ל, שנפלה בקרב במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר 2023, והיא בת 19.
נועם הייתה בחורה בולטת מאוד בנוכחותה, בכישרונה, ביכולת ההובלה שלה ובתחושת האחריות שנשאה איתה. היא ביקשה להיות משמעותית, לא רק עבור עצמה אלא גם עבור הסביבה שבה חיה ופעלה. בסיפורים של בני משפחה, חברים ומורים חוזרת שוב ושוב אותה דמות: חכמה, חדה, ערכית, אכפתית, כזו שלא נשארת אדישה למה שקורה סביבה.
מבחינתנו, ההשתתפות בפרויקט הזה היא לא רק מחווה של זיכרון, אלא גם הכרה בכך שמאחורי השמות והמספרים יש בני אדם, חיים שלמים, כישרונות, שאיפות ועולמות שלא ימשיכו להתממש.
יהי זכרה ברוך.
היום מתקיים בבג״ץ דיון בעל חשיבות מיוחדת בשאלת המשך כהונתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר.
הדיון מתקיים בעיתוי רגיש: הבחירות מתקרבות, המתח בין הרשויות בשיאו, והחברה הישראלית מתבוננת כשהיא מקוטבת ועייפה ממצב ביטחוני חריג מתמשך.
מוזמנים לקרוא את עמדת תכלית בעניין >>>
דן הדני נולד בלודז׳ שבפולין בשם דונק זלוצ׳בסקי. כנער צעיר הוא נעקר באחת מהחיים שהכיר. הוא עבר את הגטו, את אושוויץ, מחנות עבודה, סלקציות וצעדת מוות וחווה על בשרו את אובדן העולם שהכיר. כששוחרר גילה כי ממשפחתו לא נותר איש.
ובכל זאת, מתוך החורבן הזה, בחר בחיים. הוא עלה לישראל זמן קצר אחרי קום המדינה, שירת בחיל הים, ובהמשך תיעד דרך המצלמה את סיפורה של המדינה הצעירה. בעדות שלו נשמע לא רק סיפור של הישרדות, אלא גם סיפור על המעבר מהתהום לתקומה, ועל היכולת האנושית לשאת זיכרון כבד כל כך ובכל זאת להמשיך לבנות.
לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה צפינו בעדותו של דן הדני. מתוך הדברים שלו עולה תזכורת לכך שהשואה היא גם יסוד עמוק בזהות החברה והמדינה בישראל. זו הזדמנות לזכור שהשאלות הגדולות על דמותה של ישראל נשענות גם על הזיכרון ההיסטורי, על האחריות המוסרית שלנו, ועל החובה להמשיך לבנות כאן מדינה יהודית ודמוקרטית שראויה לסיפור שממנו קמה.
לצפייה בעדות המלאה >> https://t.co/QjjCvk4vdt
בכנסת ה-25 הוגשו כבר יותר מ-7,200 הצעות חוק פרטיות. אלא שרובן המכריע אינן מבשילות לכדי חקיקה של ממש, ורבות מהן כלל אינן עוברות את השלבים הראשוניים של ההליך. הנתון הזה מספר סיפור רחב יותר.
זרקור חדש של ד״ר @bell_yosef שופך אור על המחיר הציבורי של תופעת הצעות החוק הפרטיות.
בואו לקרוא, לינק בתגובה הראשונה.
שמחתי מאוד להיפגש עם ד״ר בל יוסף ולשוחח על המחקר החדש והחשוב שלה במסגרת תכלית - המכון למדיניות ישראלית: "כנסת הגדולה": הצעה להגדלת מספר חברי הכנסת - תכלית - המכון למדיניות ישראלית. ברכות! 👏 המחקר המלא נגיש כאן 👇
https://t.co/LWkBQxyCH8
״אנחנו נכנסים לשנה שבה תינתן לנו האזרחים הזכות לבחור את הכנסת והממשלה הבאה. בשנת הכרעה כזו, הגיע הזמן לעבור מהשאלות הזהותיות אל השאלות המהותיות.״
בטור חדש ב-@IsraelHayomHeb לרגל יום כינון הכנסת, יניב כהן, @YanivCo82 ראש מכון תכלית, מציע שינוי נקודת מבט: במקום לשאול ״מי דומה לי״ או ״מי ינצח את הצד השני״, לשאול מה באמת יחזק את המדינה ואת המוסדות שלה לאורך זמן.
בואו לקרוא את הטור המלא >>> https://t.co/iYGbql6yA0
כשכך נראית המפה, ברור שהבעיה איננה רק בתפקוד המוסדות, אלא בעובדה שהאמון בהם נשבר.
עלינו לבנות מחדש את הגשר: הכנסת יכולה להיות הגורם המאזן שהחברה הישראלית זקוקה לו, אם תחזור להיות מה שהיא אמורה להיות: רשות מחוקקת שמפקחת באמת על הממשלה, מחזקת את עבודת הוועדות, ומייצרת כללי משחק יציבים שמקטינים את התלות בבג״ץ כפתרון קבוע לכל משבר.
לרגל יום הולדתה של הכנסת שחל בט״ו בשבט, סקר של מכון תכלית שהתפרסם הבוקר ב-@IsraelHayomHeb מציג את תפיסת הציבור על תפקידה (ותפקודה) של הכנסת.
הממצאים חושפים פרדוקס: רק 7% מהציבור רואים בכנסת את הרשות המשפיעה ביותר (לעומת 49% הממשלה ו-32% בית המשפט) אבל דווקא בחולשה הזו טמון הפתרון.>>>
ובכל זאת, יש תקווה:
52% מהציבור סבורים שאם הכנסת תפקח באופן מיטבי על הממשלה, המתח בין הממשלה לבית המשפט יפחת. חיזוק הכנסת הוא המפתח לאיזון בין הרשויות ולהפחתת הקיטוב.