מוזר שאלו שחילקו בקלאוות ברחובות אחרי חיסולים מוצלחים, לא נמצאים בכל פינה וצומת כרגע עם ידיים עמוסות מגשי ממתקים לרגל חזרת החטופות הביתה. זה כאילו כל מה שמעניין אותם זה הדם של האויבים הכי מרים שלהם, ממש כמו האויבים הכי מרים שלהם. אבל רק בכאילו כמובן, שלא יתפרש אחרת חלילה
כשראיתי את סרטון המנהרה המזעזע שכולכם תראו החל מהערב, לא יכולתי שלא לדמיין את כרמל שם. היא כמעט בגובה שלי. בטח 1.74 מטר. אין סיכוי שהיא יכולה לעמוד שם זקופה. חשבתי על המחנק ועל הטינופת, על החושך והחום שמוציא מהדעת -
ולא יכולתי לסבול את המחשבה שהם שרדו את מרתף העינויים הזה. בגבורה. יחד. שבועות ארוכים שבהם כאן דווקא משכו את הזמן, טסו לוושינגטון, חזרו, מרחו את הזמן ואת העסקה -
והם שרדו. העינוי הזה לא הרג אותם.
**מה שהרג אותם היה שהלחץ הצבאי הגיע אליהם, לפני שהגיעה העסקה**
דמיינו אותם מגוננים זה על זה ברגעים האחרונים. לא מאמינים שככה זה נגמר. גם אני לא מאמין.
התשובה לסרטון הזה, ולרצח הזה, לא יכולה להיות הרג ולא נקמה. אין שום קשר בין כרמל לבין נקמה. התשובה למוות היא לא עוד מוות. היא חיים. התשובה חייבת להיות עסקה שתחזיר הביתה בחיים את החטופים שעדיין שם - ואת הנרצחים לקבורה.
סליחה כרמלי.
יהי זכרך עסקה
ההחלטה למנוע או לעכב עסקה - הרגה חטופים.
היא תהרוג עוד חטופים.
זה יכול להיות כל אחת ואחד.
רק עסקה עכשיו תחזיר את כולם הביתה בלי לסכן את חיי החטופים שהצליחו לשרוד שם בחיים.
ובבוקר הזה, תקשיבו שוב לרייצ׳ל, אמא של הרש גולדברג פולין ז״ל, האישה העוצמתית והחכמה, שאמרה כל הזמן את מה שחשוב-
״המחיר להחזיר אותם הביתה יהיה יקר, אבל המחיר לא להחזיר אותם יהיה יקר יותר. כי לעולם לא נתאושש כעם. לא נהיה יותר העם שיכול להגיד שהוא מעריך חיים.
נסתכל לילדים שלנו בעיניים ונגיד להם- לילה טוב, אנחנו אוהבים אתכם. אבל מישהו יחטוף אתכם מהמיטה בלילה, אנחנו לא באים.
ואז כבר באמת נפסיד, כי לא נוכל להכיר את עצמנו״.
סליחה הרש.
סליחה שלא הצלחנו לשכנע את הפסיכופט הנרקסיסט שמנהיג אותנו שהחיים שלך שווים משהו.
סליחה שאתה נלחמת בלי יד, והצלחת לשרוד בתופת המנהרות את הפציעה הקשה שלך, ולחלום לחזור לירושלים, למשפחה, ליציע, ואנחנו לא נלחמנו מספיק בשבילך.
סליחה שלא היינו בשבילך מספיק, כמו שבמצב הפוך
שלום לך חטופה מספר 23. בקרוב יותר שמך לפרסום. היום את חיה. זה זמני, לצערנו. כשתחזרי לכאן בתוך שקית ניילון שחורה אנחנו נרכין ראשנו בכאב נורא. אבל נהיה גאים בחוסננו. "ציר פילדלפי בידנו" נספר לעצמנו, ואת בסך הכל שילמת את המחיר המוצדק כל כך.
שלום לך חטוף מספר 47. שלשום חגגנו לך יום הולדת והתפללנו ששמעת את הברכות ששלחנו לך ברדיו. קיווינו שאי שם במנהרות החמאס הרדיו דולק ואתה שומע את אהבתנו. אולי גם שמעת שאנחנו נאלצים לשמר את האחיזה שלנו בציר פילדלפי ולכן אנחנו נאלצים לוותר עליך. אהבנו אותך, מספר 47, ננסה להחזיר אותך פעם אלינו, בשקית שחורה, אם רק יתאפשר לנו. אתה תשלם את המחיר ואנחנו נהיה גאים בחוסננו.
שלום לך חטופה מספר 93. העבריין המורשע שמשמש כשר בכיר בממשלה שהפקירה אותך ב 7 באוקטובר הודיע שיפיל את הממשלה אם נגיע להסכם הכואב מאוד שישחרר אותך מסבלך. בואי תביני, מספר 93, אין לנו ברירה. קיומה של הממשלה חשוב יותר מחייך, וזה לא שזה לא יכאב לנו כשנשמע שרצחו אותך בעוד כשבועיים, תביני אותנו. פשוט, יותר חשוב שהממשלה הזו תשרוד בגלל היכולת המופלאה שלה לטפל במשבר הקשה אליו נקלענו בכל החזיתות, בנושא המפונים, באיראנים, בכלכלה. אז את תמותי, מספר 93, אבל הממשלה תשרוד. וזה חשוב מאוד, בטח תסכימי אתנו.
שלום לך חטוף מספר 105. אתה עדיין חי, אבל מתישהו יעלה דובר צה"ל בשידור חי לספר שמצאנו את גופתך, שחיילינו הגיבורים חירפו נפשם כדי להחזיר אותך אלינו בתוך שקית. ראש הממשלה לא יהיה זה שיספר עלהנורא מכל, הוא ישלח את הדובר. תבין אותנו, מספר 105, כוחנו תש, נירמלו לנו את הטירוף, קיבלנו בהכנעה את העובדה שהממשלה שהפקירה אזרחים ישראלים לעינויים, רצח וחטיפות, מסרבת לעשות מה שצריך כדי להחזיר אתכם הביתה. תודה שהיית שם בשבילנו מספר 105. אל תדאג, בסרט שמפיקה עבורנו השרה הנכבדת לכבוד יום השנה לאסון הנוראי נקפיד להכניס את תמונתך ממוסגרת בשחור עם תאריכי הלידה והרצח שלך, וגם נוסיף לך ז"ל ואולי אפילו הי"ד, אם יישאר מקום בשקופית.
שלום לכם, מאה ומשהו חטופות וחטופים, חללים ומי שעדיין לא. ראש ממשלה פחדן, כושל, סחיט וחלש, החליט החלטה אסטרטגית ואתם תשלמו את המחיר. במבחן ההסטוריה, תסכימו אתנו, אתם בסך הכל המחיר שהורגלנו לשלם על אובדן המנהיגות והערכים, על כך שהרשינו לעצמנו להיות מובלים על ידי מי שלא היו ראויים לכך ומי שמקיפים אותם ולא מעיזים להרים ראש ולנסות לשנות את המצב.