״זה הזמן הזה בשנה,״ אמרה שחר, ״שאני הולכת לסופר לקנות גבינה, מרימה אותה, מסתכלת על התאריך וקולטת שזה התאריך שלך.״
יש משפטים שרק ישראלים יכולים להבין. זה אחד כזה. אנחנו עומדים מול הקבר של גל איזנקוט ז״ל. יום חורף שמשי, דקה אחרי הסופה ביירון.
״ה��יתי בארצות הברית,״ גדי מספר, ״פגשתי קבוצה של צעירים אמריקאים, אחד מהם, עומר, אמר שהוא יבוא לארץ להתגייס. היום הוא פה, קבור חצי מטר מגל.״
עברו שנתיים, וגדי מדבר על אחריות ועל ערבות הדדית, ונגד ההשתמטות. והבת שלו מאחוריו בוכה כי כל המילים בעולם לא יחזירו את אח שלה.
״אנחנו צריכים להיות ראויים להם,״ גדי אומר. כי אם לא נעשה מעשה, אם לא נשנה, אם לא ניאבק על מה שהם האמינו בו, כל מה שיישאר זה תאריך על קבר וקופסת גבינה.