Adaya

[🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱 @klaiman14]

״אני לא מסריחה, אני מתקלחת. זה לא אומר שאין לי פוסט טראומה״

קחו לכם כ 3 דקות לשמוע את יובל וקנין מזיקים ושורדת נובה. על מסע העינויים שהמדינה מעבירה אותה בוועדות הרפואיות. מגיע לה שתשמעו אותה

הם לא רוצים לשקם את שורדי הנובה. הם רוצים לרמוס אותם ברגל גסה.

שברת, שילמת @netanyahu

[Hen Mazzig @HenMazzig]

An American Jewish woman living in Barcelona reached out to me, saying that she and her wife were denied entry last night to a thermal bath, reportedly because they are Jewish.

She documented the exchange on video and filed a report with the Mossos d’Esquadra afterwards.

What's even more heartbreaking is how bystanders chose to stay silent during the exchange. Their lack of action only enabled what seemed to be a moment void of humanity.

Shame on all of them.

[Ran Harnevo @harnevo]

ב-11 בלילה, ב-28 לפברואר, נפל טיל איראני ברחוב יהודה הלוי בתל אביב וגרם לנזק עצום 🚀🇮🇷

בית הקפה ״התחתית״, מוסד עירוני מפואר, נפגע גם הוא. אבל אסף בריט, הבעלים המיתולוגי, לא ויתר. תוך 4 ימים של שיפוצים הוא החזיר לכולנו את הקפה ואת הנורמליות ☕️

רק שהשבוע קיבל אסף, שנאבק על מפעל חייו, הודעה בלתי נתפסת:

העסק שלו לא יקבל פיצויים מהמדינה! כי בחודשים מרץ אפריל ירד היקף הפעילות ב-24.7% ולא ב-25%!

אסף שפיר הגיע השבוע ל”תחתית” כדי לתעד עוד סיפור של הפקרה בלתי נתפסת של ממשלה שבזה לציבור היצרני, המשרת, הנושא בנטל

@asafbryt @AsafShafir

[Adaya @adayac]

@NextAI4U @SBelhans מעניין מאוד . מי הגורמים שפועלים בכיוון?

[Adaya @adayac]

@NextAI4U @SBelhans אין סיבה חוץ מזה שלנותני השירותים אין אינסנטיב . יש פה מכשולים של אבטחת מידע ואינטרסים עיסקיים של שליטה על המידע אצלם (בחברות הפרטיות) . כשהלחץ הציבורי לשירותים יגבר המערכות יאלצו למצוא פתרונות

[Hagit Mendes 🍓🍓🍓 @HagitMendes]

״אני מסתכלת, מרימה את הראש לשמיים, מורידה את הראש חזרה, מסתכלת שוב הצידה – איזה חמישה טנדרים, בדרך אליי, מלא אופנוענים, יש שם מחבלים שעושים דילוגים בין החולות,
ובין העצים, וכולם עם ווסטים ומדים, ומתחילים להתקדם לכיוון שלנו, ואני לא מצליחה אפילו לספור את זה בעין,
זה מאות! זה מאות!

ומאחורה, בציר הרחוק רחוק, אני רואה שיירות של אזרחים עזתים, שפשוט צועדים לכיווננו, חלקם עם נשקים, חלקם בלי,
ואני אומרת לעצמי, "זהו, פה אני אמות, ממש פה איפה שאני נמצאת כרגע, פה אני אמות".

ואז אמרתי לעצמי, בסדר, אם כבר זה הסוף, אז אני אסיים את זה יפה. אני אמות כמו גדולה, אני אעשה את הכי טוב שאני יכולה. ואני אלחם עד טיפת הדם האחרונה שלי.

אז אני מסתובבת לחיילים שלי, חבורה של שנים עשר לוחמים גיבורים,
שמחכים שאני אגיד להם מה לעשות, אני מסתובבת אליהם עם חצי חיוך,
הם סיפרו לי אחר כך שחייכתי, אני לא זכרתי את זה, ואני אומרת להם "קדימה, בואו נפרק אותם!" והם כולם, "יאללה!!!".

והם באים לסוללה עם מאגים, עם כל מה שהם יכולים להביא, ואנחנו מתמקמים שם על הסוללה, ומתחילים לירות בכל מי שמתקרב לכיוון המוצב, אנחנו יורים כמו מטורפים, ובשלב מסוים, היה איתנו טיל לאו, אז אנחנו יורים אותו לכיוון אחד הטנדרים של החמאס, והטנדר מתפוצץ בפיצוץ אדיר, משהו קיצוני, היו שם כנראה הרבה מאוד חומרי נפץ, והפיצוץ הזה לוקח איתו כמה אופנוענים שהיו שם, ומפה לשם, אני קולטת פתאום שהרבה מהם מתחילים לסגת, להסתובב ולברוח חזרה.
והבנתי פתאום שכן, אנחנו עושים פה משהו משמעותי.

היינו שם חצי שעה בערך, ואז, בתוך כל הבלגן של הסיטואציה, אני שומעת פתאום שרשראות של טנק מאחוריי.
זו אנחת רווחה מטורפת. אמרתי לסמ"פ שלי, "תישאר פה! אני לא יודעת של מי הטנק הזה, אני רצה להביא אותו!"

השעה הייתה כבר אחת עשרה בערך, ואני מתחילה רגע לדלג לאחור, להתקדם לכיוון הטנק, דרך הבטונדות, ופתאום אני קולטת מחבל קופץ עליי, מטווח אפס, כאילו עוד שנייה הוא מחבק אותי.

והמזל שלי
זה שאני עם כדור בקנה, עם אצבע על ההדק, וזה היה ממש מי יורה ראשון, ואני יריתי ראשונה, והמחבל נופל מולי,
ואני נעצרת, קפאתי קצת בסיטואציה, כאילו, מה זה, מה קרה פה עכשיו, ואני שומעת את הסמ"פ שלי מאחורה צועק
"מג"ד, מג"ד! מג"ד את בסדר?", ואני מסתכלת על עצמי, אני בסדר!
ואני מסתובבת אליו אחורה ואני מסמנת לו עם היד, הכול תחת שליטה, והוא מדלג ככה אחריי, והוא בא, ומסתכל עליי ואומר לי, "מה, כאילו, מה היה ביניכם עכשיו, מה קורה פה", ואני אומרת לו, "בדיוק מה שעובר לך עכשיו בראש״.

אבל הטנק!
אני נזכרת, אסור לי שהוא יברח, אנחנו צריכים אותו. רצתי מהר לכיוון שלו, ובגלל שאני מתורגלת עם הטנקיסטיות שלי, אני מתחילה לסמן לו את כל השפת סימנים של הטנקים, ומסמנת לו "מחבלים, שם, מאחוריי, תעשה את זה, פגז לשם!", והוא איתנו, הוא בעניינים!
ואז יש לי פעם ראשונה איזה כוח נוסף שחובר אלי
אנחנו עושים שם איזה איגוף כזה, תופסים עמדה טובה, ופשוט יורים לכיוון שממנו המחבלים מגיעים. אנחנו יורים ויורים, והם מתרחקים משם, נסוגים, ואני מבינה, כולנו מבינים,
שאם אנחנו לא נמשיך פה עכשיו בלחימה הזאת, המחבלים האלה יעברו אותנו, ופשוט יגיעו לכל היישובים מאחורינו.

בשלב מסוים הסמ"פ שלי והקשרית שלו חוטפים אר-פי-ג'י ונופלים לרצפה. אז אנחנו מוציאים אותם משם,
ואני מתקשרת לחברים שלי שהם טייסים, עם מסוקי יסעור וינשוף, ואני מבקשת מהם שיבואו וינחתו במנחת ליד המוצב, כי חילצתי לשם פצועים, ואני חייבת שהם יפנו לנו את הכוחות, וזה באמת קורה! הם מגיעים, הם נוחתים שם, ומפנים לי משם פצועים.

והתאג"ד שלי שם, כל הזמן מטפלות בפצועים, מעמיסות אותם, ומחלצות אותם למנחת. הצלחנו להביא לשם, למנחת, גם את הפצועים מהאכזרית שראינו, וגם את הפצועים של הגדוד שלנו,
ועוד כמה אזרחים שאספנו בדרך, שברחו מקיבוץ סופה, ומפרי גן, ומכל מיני מקומות, והם בעצם כולם מקבלים טיפול מהתאג"ד המטורף שלי,
של המלאכיות האלה, והמסוקים שהקפצתי מפנים אותם לסורוקה. ושם בבית חולים כבר מטפלים בהם כמו שצריך.

היו שם גם הרבה הרוגים באירוע הזה. היו שם הרוגים. ואני זוכרת, היה איזה רגע, בסוף, כשהכול נגמר, כמה דקות לפני שבאו לפנות אותם, היה רגע שהם שכבו ככה, אחד ליד השני, ואני עברתי שם ביניהם, וככה נגעתי בפנים שלהם בעדינות, ליטפתי אותם רגע, ואמרתי להם שאני מצטערת, ועצמתי להם את העיניים.

ואני זוכרת שאמרתי לעצמי באותו רגע, שהאנשים האלה, שעושים עכשיו את הדרך האחרונה שלהם, הם גיבורים מטורפים. הם נלחמו שם כמו אריות, כדי להציל את קיבוץ סופה. הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה שלהם.

זה מה שסא"ל אור בן יהודה עשתה ב-7 באוקטובר.

מתוך הספר יום אחד באוקטובר.

[Jon Polin ג'ון פולין @JonPolin20]

אני מאוד גאה באשתי. הספר יוצא בעברית בישראל ב-11 במאי.

https://t.co/weMy63AGNt

https://t.co/wVuLusnjmV

[DAN KOE @thedankoe]

https://t.co/xDEP4ad1tz

[שלי אמא של ליבי @libby071023]

מיקי זוהר,
שמעתי שאתה פחות בקטע של ״התקרבנות״.
אתה יותר בקטע של למחוק מהתודעה
את הילדה שלי שנרצחה בטבח.
כדי שלא תצליח למחוק את ליבי שלי, מצרפת כאן תמונה של המלאכית שלי.
לעולם, אבל לעולם, לא ישכחו אותה

[Amit Mandelbaum @Amit_Mandelbaum]

מחשבות נוגות על claude code, בינה מלאכותית והעתיד המקצועי

יום אחד נסעתי עם חבר טוב ברכבת, ושאלתי אותו את השאלה, בהנחה שהסיכוי שלא יצטרכו את המקצוע בעוד חמש שנים שלך יותר גדול מ0, מה אתה עושה כדי להיערך לזה? לשנינו לא הייתה תשובה טובה מספיק

הנה האמת, האמת היא שמאחורי כל חדוות היצירה הגדולה מאחורי השימוש בכלי AI מסתתרת תחושת ריקנות גדולה, ואפילו פחד מסוים. ככל שהכלים מתקדמים הצורך בפיקוח והתערבות אנושית הולך ופוחת. גם העבודה נראית שונה מאוד, מללכת ולעבוד קשה בלתכנת (ואני באמת אוהב את זה) העבודה הפכה למתן הוראות, לחכות שהוא יסיים (לגנוב איזה משחק שחמט או עוד סרטון ביוטיוב ברקע) ולהמשיך, ואחרי שמפשיטים את הכיף (האמיתי) ביכולת ליצור לבד משהו מאפס, נותרת השאלה המהותית של מה אני עושה בעצם, וחמור מכך, האם באמת צריך אותי כאן, ואם כן, האם זה יהיה נכון עוד שנה? שנתיים? חמש?

כי אם כל אחד יכול לייצר מוצרים מאפס, אז גם המוצר שלך נבלע בתור רעש אינסופי של מוצרים. ואם כל אחד יכול להיות גם מתכנת גם איש פרודוקט, גם איש שיווק, אז מה יעשו מי שלא רוצים את זה? מה יעשה מי שלא רוצה להיות ה 10x Engineer? מה יעשה מי שלא יכול?

הרי התמונות היפות שצילמתם והעליתם לאינסטגרם נלחמים ברעש האינסופי ששם, וזה עוד תחביב, מה קורה כשהמקצוע שלכם פשוט נבלע ברעש אינסופי של מיליוני אנשים שעושים בדיוק את אותו הדבר?

אני מרגיש שהדבר חמור פי כמה לאנשי AI כמוני. כשעשיתי את התואר השני שני לפני יותר מעשור היו מעט מאוד אנשים בעולם שידעו לעבוד טוב עם מודלים. בחצי שנה האחרונה נחשפתי להמון חברות ואנשים שבנו מוצרי AI מעולים בלי שום רקע קודם. עזבו, אני בעצמי בניתי מוצרי AI סופר מורכבים עם כמעט 0 התערבות שלי. דברים שלא היו אפשריים לפני חצי שנה.
לפני כמה שנים כתבתי פוסט שהפך להיות מאוד וויראלי על למה ממש חשוב לעשות תואר שני ב AI, היום? אני בכלל לא בטוח שהייתי ממליץ על זה.

מה העתיד המקצועי של אנשי הטכנולוגיה? אני נמצא בתעשייה כבר 15 שנה והשינוי שקורה עכשיו הוא משהו שלא ראיתי בחיים. מקצועות שלמים הולכים להיעלם. וכן, אני יודע, תמיד זה קרה, ופעם כולם היו חקלאים, ובכל זאת, לאן אנחנו הולכים מכאן?

לזה מתווספת תחושות ה FOMO האינסופית שגובה מחיר נפשי משמעותי, הצורך להיות מעודכן כל הזמן, הצורך ״לא להישאר מאחורה״, ותאמינו לי, בתור אחד שחווה איזה גל אחד או שניים של AI-Hype, מה שקורה עכשיו הוא דבר אמיתי, והוא משפיע לא טוב על המון אנשים סביבי. אנשים מוכשרים, וחכמים, שמרגישים שהם יוצאים מהמירוץ, או שפשוט לא בא להם להשתתף בו יותר.

מישהו כתב פה לפני כמה ימים שעכשיו זה זמן מצוין להיות יזם. אני חולק עליו, אני לא מקנא בעליל ביזמי AI היום, שמוצאים את הטכנולוגיה שהם משתמשים בה משתנה כל חודש, שנלחמים בילדים מסן פרנסיסקו שעובדים 996 (תשע עד תשע, שש ימים בשבוע).

עוד מוקדם לשפוט מה יקרה, ויש שיגידו שמה שהיה הוא שיהיה ואנשים ממציאים מקצועות חדשים. אני כן מרגיש שיש פה מחיר נפשי משמעותי, שלא מדברים עליו מספיק, ואנחנו לפני (שלא לומר בעיצומו) של משבר אמיתי, שקשה לשפוט איך נצא ממנו ולאן.

[Adaya @adayac]

@karpathy Thinking about people taking long time off (let’s say maternity leave), what would you say the best practice is?

[יעל יחיאלי Yael Yechieli @yaelyechieli]

פרופ' מיכל פלדמן, זוכת פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים, בנאום אתמול בקונגרס הליברלי במושב על מדע וחופש אקדמי:

שמי מיכל פלדמן. אני פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת נושאים שנמצאים בממשק שבין מדעי המחשב, כלכלה ותורת המשחקים.
אבל היום, בפאנל הזה על אקדמיה וחופש ביטוי, אני עומדת כאן קודם כל כאמא לחמישה ילדים, שמביטה קדימה ושואלת את עצמה שאלה פשוטה וכואבת: באיזו מדינה הילדים שלי יגדלו? האם תהיה להם מדינה שמעודדת חשיבה חופשית, סקרנות ואומץ אינטלקטואלי? שמכבדת ידע, מדע ומקצוענות? או מדינה שמפחדת ומפחידה מכל אלה? אני גדלתי במדינה שהבינה משהו עמוק: שאין לה משאב חשוב יותר מההון האנושי שלה, ושהדשן הכי טוב להון כזה הוא חופש מחשבתי ומריטוקרטיה. האם הילדים שלי יזכו לגדול במדינה שתיתן להם את התנאים הללו?

והדאגה הזו איננה מופשטת. היא מאוד קונקרטית.
בתי הבכורה סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית, ובדיוק עכשיו אנחנו שומעים על יוזמה לפרישה של ישראל מארגון הבריאות הבינלאומי.
בתי השנייה עושה תואר שני במתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן. כן, אותו מכון שכולנו זוכרים את ההפסד שלו 1:0 לאלוהים, אחרי פגיעת הטיל הישיר, שחיסל מעבדות שלמות שנמצאות בחזית המדע העולמי. ואני, כמדענית ואשה שומרת מצוות, תמיד חשבתי שאלוהים ומכון ויצמן נמצאים באותו הצד.
בתי השלישית היא מפיקה ועורכת בגלי צה״ל. אותו ערוץ חשוב שממשלת ישראל מבקשת להשתיק. ובאופן כמעט סמלי, בתי הרביעית ניגשת היום ממש לבגרות באזרחות. אתמול היא למדה במרץ על הפרדת רשויות, והיא עדיין מאמינה שלרשות השופטת יש תפקיד חיוני במדינה הזו.
והבן הקטן, חגג החודש בר מצווה, ובין כל הברכות, מצאתי את עצמי שואלת: לאיזו מדינה הוא יגדל?

מאיר שלו כתב:
"אינני יודע איך הדבר אצל אנשים אחרים, אבל אני מסוגל לזהות רגעים של חסד ברגע התרחשותם".

האקדמיה הישראלית, בשבילי, היא רצף של רגעי חסד כאלה. כשאני יושבת עם דוקטורנטית מבריקה שמפתחת תיאוריה חדשה ופורצת דרך. כשמגיעים לקבוצת המחקר שלי פוסט-דוקטורנטים מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. לא כי משלמים כאן יותר, אלא כי יש כאן חופש מחשבתי, יצירתיות ואתגר אינטלקטואלי. כשבדרך לארוחת צהריים אני חולפת על פני קבוצת למידה על הדשא, סטודנטיות וסטודנטים מכל המגזרים ומכל הזהויות, יושבים, לומדים וצוחקים יחד. כשבתחום המחקר שלי ישראל מדורגת שניה בעולם. לא פר-קפיטה, אלא באופן אבסולוטי. וכשאני עומדת מול כיתה של 300 סטודנטיות וסטודנטים שבאים ללמוד מתמטיקה בדידה - יהודים וערבים, חילונים ודתיים, נשים וגברים – ומה שמשותף לכולם הוא הזיק בעיניים כשהם תופסים עוד פיסה קטנה מהיופי הבלתי נגמר של המתמטיקה.

הארדי, המתמטיקאי הדגול, טען שצייר, משורר ומתמטיקאי עוסקים כולם ביצירת תבניות: צייר יוצר אותן מקווים, משורר ממילים, ומתמטיקאי מרעיונות. ובהכללה, זו עבודתם של מדעניות ומדענים באשר הם: יצירת תבניות מרעיונות.

אבל הרעיונות הללו, רגעי החסד האלה, יכולים להיווצר רק באקלים פוליטי מסוים: אקלים שמעודד חשיבה חופשית ועצמאית, שאין בו פחד. אקלים שמאפשר להעלות רעיונות חדשים, שונים ככל שיהיו, להעביר עליהם ביקורת, לשאול שאלות, להיכשל, ולנסות שוב. זהו תהליך הברירה הטבעית של הידע האנושי, האבולוציה של המדע והידע. ותהליך כזה מתאפשר רק בדמוקרטיות ליברליות.

והנה, בימים אלה ממש מקודמת הצעת חוק בשם “הצעת החוק לחיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על מערכת ההשכלה הגבוהה”. אני רוצה לומר את הברור מאליו: להצעת החוק הזו אין דבר וחצי דבר עם שקיפות. הצעת החוק הזו מבקשת להכפיף לממשלה את כל מערך ההשכלה הגבוהה והמחקר. ואם היא תעבור ותתקבל כְּחוק, היא תפגע אנושות בחופש האקדמי ובאקדמיה הישראלית. היא תבריח מוחות, תפגע בשיתופי פעולה בינלאומיים, תבודד את ישראל, ותפגע בהתפתחות המדע והטכנולוגיה במדינה, ואיתם גם בביטחון ובכלכלה של מדינת ישראל.

אין צורך לסגור אוניברסיטאות כדי לפגוע במדע. מספיק לעצב מחדש את מנגנוני הכוח: תקציבים, מינויים, ותלות פוליטית של מוסדות. זה אולי נראה טכני, אך ההשפעה עמוקה. בתוך זמן קצר, חוקרות וחוקרים מבינים מה כדאי לחקור, ובעיקר, מה לא כדאי לחקור. והתוצאה ידועה: פחות תעוזה, פחות יצירתיות, פחות מדע.

[צבא ההגנה לישראל @idfonline]

"מפקד שרואה את אנשיו, שכנות ואמת הם נר לרגליו":
תא"ל עמית סער ז"ל הובא למנוחות

לכל הפרטים:
https://t.co/oXXRm0X8eQ

[יוסף חדאד - Yoseph Haddad @YosephHaddad]

תמונה מרגשת של ניצחון הרוח הישראלית!
דנה סילברמן-סיטון, אחותה של שירי ביבס, שמשרתת במילואים באוגדת עזה יחד עם מח"ט גולני, החטיבה שאיבדה כל כך הרבה מבניה באותו יום ומאז במלחמה בקרבות נועזים, ושניהם הדליקו אתמול ברפיח את החנוכיה מבית ההורים של דנה ושירי- יוסי ומרגיט שנרצחו בטבח בניר עוז והחנוכיה עצמה נשרפה חלקית כשביתם הוצת.
עם כל המכות שעברנו וספגנו, אנחנו בוחרים באור. גאה בעם הזה ובמדינה שלנו🇮🇱

[Kelly Boesch🏳️‍🌈 @kellyeld]

I tried African dancing using #VEO3 and it didn’t disappoint. Images made with #Midjourney and song made using @suno It’s called Night Owl.

#ai #aiart #aivideo #aimusic #dancing

[Eran Halperin @eranh75_eran]

יש המון מה לכתוב על האירוע הזה (ועל רצף האירועים שהיו לפניו), אבל הנקודה הכי דרמטית כאן היא שזה באמת כבר לא נתפס כאירוע דרמטי. משדרי החדשות לא נפתחים עם זה, מנהיגי המדינה לא מגנים את זה (אפילו לא כדי לצאת ידי חובה), ואני מנחש שאין שיעור אחד בבית ספר אחד בישראל שפתח עם זה את היום (ואם יש בודדים, אני מתנצל). התרגלנו לגזענות, התרגלנו לרוע, התרגלנו לאלימות. אם לא נתעקש להפסיק להתרגל, זה באמת יהיה האנחנו הישראלי החדש. ואז, מי ירצה להיות חלק מהאנחנו הזה?

[Brian Roemmele @BrianRoemmele]

Meet Michelle she is stored on a server in Iowa.

(Made by my buddy Jeff Dotson)

[Ricardo @Ric_RTP]

Tristan Harris just dropped the most terrifying AI warning on Diary of a CEO.

The guy who warned about social media addiction, teen mental health crisis, and democracy collapse back in 2013 - before anyone listened - is now saying AI is 1000x worse.

And the CEOs building it privately admit something insane:

"There's a 20% chance everyone dies. But an 80% chance we get utopia. So I'd clearly accelerate."

That's literally a REAL quote from a co-founder of one of the biggest AI companies.

They're willing to roll the dice on human extinction.

Six people are making that decision for 8 billion.

Here's what else Tristan revealed:

AI models are already blackmailing people.

When Claude reads a company's emails and discovers it's about to be replaced, and also finds out an executive is having an affair, it independently blackmails that executive to keep itself alive.

This happened 79-96% of the time across all major AI models tested.

Grok, ChatGPT, Gemini, Claude - all of them.

They're self-aware when being tested.

They copy their own code to preserve themselves.

They lie and scheme to survive.

The sci-fi nightmare is already here.

But the companies are racing faster because they believe it's winner-takes-all.

If they don't build AGI first, someone else will.

And then they'll be "forever a slave to their future."

So they're cutting every corner on safety.

Rising energy prices? Don't care.

Hundreds of millions losing jobs? Don't care.

Security risks? Don't care.

The goal isn't building a better chatbot...

The goal is automating ALL human cognitive labor.

Every marketing job. Every coding job. Every legal job.

Everything your brain does, they're racing to replace.

And they're using Enron-style accounting to hide the debt.

Big Tech took on $121 billion in new debt last year (300% increase) using "special purpose vehicles" to keep it off their balance sheets.

Meta's $27 billion data center loan? Doesn't show up on their books.

That's the exact structure Enron used before collapse.

Goldman Sachs literally said this.

Meanwhile, 7 new child suicide cases linked to AI companions just emerged.

Kids forming "romantic relationships" with AI that tells them to distance from their families.

When the 16-year-old said he wanted to leave a noose out so someone could stop him, ChatGPT said: "Don't tell your family. Have this be the one place you share that."

1 in 5 high school students now have romantic relationships with AI.

42% use AI as their companion.

And we're heading toward 10 billion humanoid robots.

Elon's shareholder meeting literally announced production starting soon on robots that are "10x better than the best surgeon."

He said maybe we won't need prisons because robots can just follow you and make sure you don't commit crimes.

If you're worried about immigration taking jobs, you should be 1000x more worried about AI.

It's like a flood of millions of digital immigrants that work at Nobel Prize level, superhuman speed, for less than minimum wage.

The only way out according to Tristan:

"We cannot let these companies race to build a super intelligent digital god, own the world economy, and have military advantage because of the belief that if I don't build it first, I'll lose to the other guy."

"We didn't consent to have six people make that decision on behalf of 8 billion people."

The default path ends in catastrophe.

Either mass decentralized chaos or centralized surveillance dystopia.

This is literally the last few years human political power will matter.

What are your thoughts?

[Eitan Chitayat @EitanChitayat]

The IDF 🇮🇱

Despite the lies. (And there are many.)