*כל* שרי הליכוד פרסמו הודעות תמיכה באוריך והשתלחו ביועמ"שית אחרי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד אוריך. ברקת באיחור אופנתי צייץ לפני רבע שעה וחתם את הרשימה המפוארת. אין אף שר בליכוד שביטחון המדינה חשוב לו יותר מליקוק ליקירו של נתניהו. לא רצו לגמור כמו גלית דיסטל נעולים מחוץ למרפסת
כבר שבועיים שאני מסתובב עם סוד. לא משהו פלילי, חלילה, אבל משהו שעושים בשקט, עם תריסים מוגפים, אולי מנמיכים קצת את הווליום.
שבועיים שבהם כשבשאר הערוצים המסחריים טוחנים מים ומשדרים את אותם פרצופים עייפים, אני לוקח נשימה עמוקה ומזפזפ לערוץ 14.
מתוך סקרנות נטו. התעורר בי צורך להבין, בלי פילטרים ובלי פרשנויות, מה באמת קורה שם. מה יש בערוץ הזה שמרתק אליו שבעה-שמונה אחוזים מהאוכלוסייה שלנו. יצאתי למסע קצר בארץ לא נודעת.
פגשתי את עודד מנשה בבוקר, את בועז גולן בצהריים, ריקלין וברדוגו בערב, ושי גולדשטיין. חזרתי חי כדי לספר לכם, ואגיד לכם את האמת, זה חתיכת סיפור.
זה מתחיל קודם כל באווירה. התחושה היא של שידור פיראטי מתוך מקלט באיזה מתנ״ס מרוחק. פעם, כשהייתי בגלי צה״ל, היה שם משפט קבוע: ״שמח באולפן, עצוב בבית״. בערוץ 14 לקחו את המשפט הזה עד הקצה. כולם שם פשוט מבסוטים עד הגג. יש שם צחוק פנימי שמתגלגל בין כולם, שמצחיק אך ורק את החבר׳ה שבפנים. זו זחיחות שגורמת לך לנוע באי-נוחות. כולם בטוחים שהם חלק מפרויקט סודי, שותפי סוד של משהו גדול, כולם מלאי התפעלות יוקדת מהממשלה ומבנימין נתניהו, ובעיקר, מנסים להקטין את כל השאר.
בהתחלה אמרתי לעצמי: אוקיי, זה סתם גימיק. לא משהו שצריך לקחת יותר מדי ברצינות. אבל אז אתה רואה איך הדבר הזה באמת עובד. בשידור חי, יושב שמעון ריקלין עם איזה תמיר מורג, בחור שעוד לא קרע קלמר בחייו המקצועיים, ושניהם פשוט מסתלבטים על רונן ברגמן. עיתונאי עטור פרסים, כן? והם מתפרעים מצחוק וקובעים בלי למצמץ שיש לו בעיות נפשיות.
ואז אתה מסתכל על הפאנל שלהם. סגני ניצבים לשעבר, מישהי בשם סמדר שהייתה מנהלת בית ספר, כל מיני פרצופים אנונימיים שדעתם רלוונטית בדיוק כמו זו של נהג המונית או המוכר בפיצוציה. והמטרה של כל ההצגה הזו? לתקוף בלי הפסקה כל מי שנתפס כמתנגד משטר, תוך אפס ביקורת על נתניהו. אנחנו הכי צודקים, חזקים, ובעיקר חסרי מודעות.
בהתחלה צפיתי בזה בחיוך. כמו איזה ילד שרואה משהו שאסור. אבל פתאום, איפשהו בין תחושת הגועל לרחמים, נפל לי האסימון והחיוך נמחק לגמרי.
עבורי, זה רק זיפזופ אקראי, תחנה קצרה בדרך לנטפליקס. אבל עבור המון ישראלים, זה הערוץ שפתוח קבוע בסלון. זו המציאות. הם עוברים שם שטיפת מוח יומיומית, ומקבלים תמונה שקרית של מה שמתרחש כאן.
רגע לפני שאתם עוברים לפוסט הבא, תזכרו דבר אחד מבעית: ביום הבחירות, האנשים האלה, שחיים בתוך יקום מקביל ואין להם מושג מה באמת קורה בישראל, יגיעו איתנו לאותה קלפי.
@BarashiKinneret אני לא נכנסת לויכוחים ברשתות החברתיות. בטח לא ביום הזכרון, אבל אני באמת מציעה להיצמד לעובדות ולא לסיסמאות. אפשר לא להסכים עם גולן פוליטית כמובן שזה לגיטימי לגמרי. אבל לנהל דיון על בסיס ציטוטים לא מדויקים ועיוותים לא באמת מקדם שיח, אלא רק מקצין אותו.
פה זה לא אינסטגרם, אנחנו יודעות,
אבל הפוסט הזה שווה גם שרשור כאן.
כי בזמן שישנתןם, הם בישלו לנו את השוד הגדול.
🔴 באישון הלילה, הרחק מעין הציבור, עבר תקציב 2026. ואין מראה טובה יותר מהתקציב להצגת סדר העדיפויות המעוות של הממשלה הזו על חשבון העתיד של כולנו:
🔴 הממשלה בחרה לקצץ בחינוך של הילדים שלנו, בביטוח הלאומי ובבריאות של כולנו - ונלחמה על הזרמה של מיליארדי כספים למוסדות ללא לימודי ליבה, לתרבות מגזרית ולתקציבים קואליציוניים.
📣 אנחנו עובדות, משרתות, משלמות מיסים ונושאות את המדינה על הכתפיים, אבל כשזה מגיע לביטחון האישי והכלכלי שלנו?
לאף אחת לא נשאר.
📌 על הנתונים: קרן ברל כצנלסון
סיכום חדשות השבת: חגי סגל (״התעמרות מתועבת בקורבנות אקראיים. השטח אכן בוער והגפרור הפעם הוא יהודי״), הרב יעקב מדן (״שפיכות דמים ואכזריות בלתי מתקבלת על הדעת…עיקר המחיר הוא הוויתור המודע על דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״), ובצלאל סמוטריץ (פעולות אלימות נגד חיילים וערבים, אלה מעשים רעים מצד עצמם ומזיקים בתוצאותיהם) כותבים בחריפות במקור ראשון נגד הטרור היהודי המשתולל. זו התפתחות חשובה. והערב בפגוש עמית סגל קורא לתופעה בשמה האמיתי ״טרור יהודי״ וקורא להחזיר את המעצרים המנהליים.
לפני חודש היה קל להרבה אנשים לומר שאני הבעיה ואני ״בצד של האויב״ והכל זה קמפיין שקרי והמצאות של שמאלנים. מסתבר שהקמפיין היחיד שהיה פה הוא ניסיון להשתיק את הביקורת נגד הפורעים. ספגתי בלי סוף נאצות והכפשות אישיות, וגם איומים פה ושם. בקטנה, לא אני הסיפור, העיקר שמשהו משתנה
תזכורת מתחילת החודש:
ראש עיריית ערד (מהליכוד), יאיר מעיין: ״מי שמתלונן על בית כנסת במקלט - שונא יהודים״, ״כל מקלט פנוי יהיה בו בית כנסת, מי שמתלונן הוא אנטישמי״
״כל האימהות משקרות״
זה המסר של תאגיד השידור הציבורי בזמן המלחמה.
האמהות ששולחות את הבנים לקרב.
האמהות שמעירות את כל המשפחה בלילה ברגישות ובנחישות בדרך לממ״ד.
האמהות שהם העוגן של הילדים שלנו, בייחוד בזמן מלחמה!
בושה.
@kann@ReshetBet