שמעתם מה קרה באוהל של אלישע מדן מול הכנסת?
שמעתי שהגיעו בריונים, צעקו עליו שהוא לא באמת קטוע רגליים, קיללו אותו ואת הוריו שבעה דורות לא��ור, ניסו להצית את האוהל והשחיתו ציוד.
אה, בעצם זה קרה באוהל של יעקב גודו במשך 3 שנים והתוקפים היו מארגון הטרור הביביסטני.
תשכחו מזה שנשכח.
ילד נוסע באופניים בת״א, נורה ונפצע באופן קשה.
אשת חינוך מגיעה לגן ילדים, נדקרת ומוכה עם פטיש.
סבתא הולכת לקנות מצרכים לעוגה
ונרצחת כי זרקו רימון רסס לידה.
עוד יום במדינת ישראל, אבל בואו נדבר על האחדות.
כל יום שישי אחר הצהריים, בדיוק בשעה שבה אתם מנסים להבין אם נשאר חומוס במקרר, מתיישב באולפן של אופירה בערוץ 12 בחור בשם אוריאל חור ניזרי.
עכשיו, חור ניזרי הוא לא עיתונאי. הוא לא גנרל בדי��וס. הוא עורך הדין הפרטי של משפחת נתניהו. זה המקצוע שלו. הוא תובע בשמם אנשים בטוויטר, ואז בא לשבת בפאנל עם ברק סרי ואלי אוחנה כדי ״לנתח את המציאות״. ואתם יושבים בסלון, אוכלים שניצל מהסיר, ומקבלים את זה. כאילו זה הגיוני לגמרי שהסנגור של המשפחה השלטת יושב בתוכנית אקטואליה מרכזית ועושה קולות של פרשן.
וזה הקטע הכי יפה בטרגדיה שלנו: ערוץ 12 עוד מעמיד פנים שהוא ״תקשורת ביקורתית״. בפועל, מדובר במכבסה עם ריח של מרכך כביסה יוקרתי. עמית סגל יושב באולפן הממוזג, מחליף הודעות וואטסאפ שוטפות עם יונתן אוריך, ואז מגיש לכם אותן בחליפה עם פנים רציניות בתור ״ניתוח פוליטי מבריק״. כתבים מדקלמים כמו תוכים תדרוכים של ״גורם מדיני בכיר״, כשכולם יודעים שהגורם המדיני הבכיר הוא פשוט ביבי עם איפור כבד שמדבר על עצמו בגוף שלישי. ובזמן הזה, בערוץ ממול, שלמה פילבר, עד המדינה בתיק 4000, עורך סקרי מנדטים לאיש שנגדו הוא העיד במשטרה.
התרגלנו להכל. התרגלנו לזה שבלשכת ראש הממשלה עובד בחור כמו אלי פלדשטיין, שנכשל בסיווג ביטחוני של השב״כ, אז באופן טבעי נותנים לו לתדרך כתבים צבאיים באמצע מלחמה. התרגלנו ליועצים שלא עוברים בדיקת רקע כי רשמית הם בכלל מקבלים משכורת ממצודת זאב, אבל טסים במטוס כנף ציון על חשבוננו. התרגלנו לזה שלבן של ראש הממשלה יש דרכון דיפלומטי ואבטחת שב״כ צמודה במיאמי במיליוני שקלים, ובזמן שהמאבטחים שומרים שלא ייחטף בדרך לקנות סושי, הוא יושב בדירה ומצייץ שהמפקדים שלהם בוגדים.
התרגלנו לז�� שעבריין מורשע בתמיכה בטרור אחראי פה על המשטרה, שזה קצת כמו למנות פירומן למפקד מכבי האש ולתת לו ג׳ריקן דלק בתור בונוס חתימה. התרגלנו לראש ממשלה שבבוקר מאשר תוכניות תקיפה בבור בקריה, וב��הריים יושב על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי ומתבכיין שהמערכת רודפת אותו, כאילו הוא לא האיש שמנהל את המערכת הזאת מאז שביל קלינטון ניגן בסקסופון.
התרגלנו לשרים שמחזיקים בתיקים מומצאים כמו ״משרד המורשת״ ומפגינים נגד הממשלה שבה הם עצמם יושבים, בזמן שבריונים שמקללים משפחות שכולות מצטלמים איתם לסלפי במזנון הכנסת.
אנחנו חיים בתוך מערכון שכתב קפקא אחרי שלקח פטריות הזיה בחניון של רמי לוי, והבעיה הכי גדולה היא שהפסקנו לצחוק או להזדעזע. פשוט התרגלנו.
לכן חייבים להחליף את הממשלה הזאת עכשיו, לא מחר ולא אחרי המלחמה הבאה, אלא הרגע. פשוט כדי להציל את שאריות השפיות שע��ד נשארו לנו.
כי יום אחד הקרקס הזה ייגמר.
יום אחד נתעורר פה לבוקר משעמם ונורמלי, נסתכל אחד על השני כמו אנשים שחולצו מדירה סגורה עם דליפת גז אחרי חמש שנים, נמצמץ בשמש ונגיד: תגידו, זה באמת קרה? באמת חיינו ככה במשך שנים, או שכולנו פשוט חלמנו את אותו סיוט מטורלל?
שני מגלניסטים. לוחמים שעשו מאות ימי מילואים, הוצאו בכוח מוועדת החוץ והביטחון של ביסמוט כשניסה להעביר את חוק ההשתמטות.
היום שניהם חוזרים בתור ��ברים בוועדה. הוציאו אותם מהחלון, נכנסו דרך הדלת הקדמית!!!
אלו הפייטרים שאנחנו צריכים.
סיפור על זברה שחשבה שהיא אריה ♥️
בתקופה ההיא, פרי הבאושים הזה פרסם אצלו בדף מכתב התראה לפני תביעה. פרי הבא��שים לא אהב שקראתי לו פרי באושים. המכתב עצמו מעולם לא הגיע.
שבועות ארוכים חלפו, ולפתע נזכרתי שתביעה - אין.
בציפייה דרוכה חיכינו. כל יום פתחתי את תיבת הדואר שלי, והתביעה - ממאנת להגיע. חיכינו, וחיכינו, וחיכינו, עד שחשבנו לעצמנו, שאולי, חלילה, נמסרה התביעה בכתובת שגויה. אולי, חלילה, אבדה בדרך.
זמן רב כל כך חיכינו, עד שנאלצנו לשלוח מכתב תזכורת.
וליתר ביטחון, צירפנו אליו כתובת מדויקת.
בינתיים, התביעה שלי כבר הוגשה.
ישיבת מהו״ת.
יושב מולי פרי הבאושים שלא אוהב שקוראים לו פרי באושים, יחד עם עורך הדין שלו, וביחד הם מסבירים לי שאני עדיין יכולה לצאת מזה, עוד יש לי הזדמנות. אני רק צריכה למחוק את התביעה שלי, ואז הם יסכימו לא לתבוע בחזרה.
דיון קדם משפט.
את עדיין יכולה לצאת מזה. את תמחקי את התביעה שלך, ואני לא אגיש את שלי.
דיון הוכחות.
התביעה שלנו מוכנה. את עדיין יכולה לצאת מזה, את תמחקי, ואני לא אגיש את שלי.
ערעור.
כשקיבל פרי הבאושים המאוס פסק דין שמחייב אותו לשלם לי 160,000 ש״ח, הוא הגיש ערעור (שאף בו הפסיד). והינה היא! לערעורו המשונה צירף את טיוטת כתב התביעה נגדי. שמחתי בליבי, עוד יש תקווה. לשיטתי, היא ממש מוכנה. כל שנותר הוא להגיש. מה שנקרא, רק להדביק בול.
הוצאה לפועל.
אף כשהבין שלא יוכל להתחמק מתשלום יתרת החוב, הודיע בתיק ההוצאה לפועל שפתחתי לו, ששילם - אבל שינקוט באמצעים. או משהו כזה.
טרם הוגשה.
גם האמצעים, טרם ננקטו.
🦓
אם וכאשר גדי אייזנקוט יקים ממשלה, הם חייבים יהיו למצוא תפקיד רציני לולדימיר בליאק. לא כי הוא צריך ג׳וב, הוא רואה חשבון מצליח, גם משפטן, הוא יסתדר. אלא כי חבל שאיש כזה לא יהיה בשירות הציבורי
במשמרת שלי כרמטכ״ל נפלו 3 חיילים ערבים-מוסלמים, שהתנדב�� לשרת בצה״ל. השלושה נפלו במלחמתנו בחמאס ברצועת עזה (2003).
בביקור התנחומים שערכתי אצל אחת המשפחות, האבא ביקש שאמתין בחדר האורחים, כי הוא רוצה להביא את נשות המשפחה מהדיואן (חדר האורחים) שלהן, והוא רוצה לדבר לפני.
לאחר שכל הנשים והגברים התכנסו הוא נשא את דבריו, ואמר: ״אחרי ארועי אוקטובר 2000 (בהם התנגשו ערבים עם המשטרה ו-13 מהם נהרגו), כינסתי את בניי ואמרתי להם, שאני רוצה לחיות במדינת ישראל, שאני רואה את עתידנו במ��ינת ישראל, ואם הם מסכימים איתי, אז הם צריכים להשתתף בהגנת המדינה. שניים מבניי היו בגיל גיוס, אחד התנדב לשרת בצה״ל ונפל על הגנת המדינה, השני (שעמד בצד במדים) התנדב לשרת במשמר הגבול״.
כאשר נפצעתי (מספר פעמים) טופלתי גם על-ידי רופאים ערבים ואחיות ערביות. כך קורה עד היום.
התרגשתי כאשר שמעתי את מנסור עבאס צועד צעד אמיץ באמירתו, שהוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות. זו היתה הגשמת חזונו של זאב ז׳בוטינסקי, כפי שניסח ב-1923 במאמרו ״קיר הברזל״ ובמשנתו להשתלבות המדינה היהודית במזרח תיכון עוין, וביחסו לערביי ישראל. כך נהגו כל ראשי ממשלות ישראל, מבן גוריון ועד להקמת הממשלה הנוכחית.
במהלך טבח ה-7.10, פנתה אלי אמא מודאגת, שבנה השתתף באחת המסיבות בעוטף. לאחר בירור, בנה נמצא בקיבוץ צאלים, לאחר שחולץ יחד עם עוד עשרות צעירים וצעירות, על-ידי בדוא��, עם הטנדר שלו.
מיד לאחר הטבח, התארגנו לעזור לישובי העוטף, בארגון ותאום של ׳האחים לנשק׳. התארגנו לעבודה בחקלאות בדרגות קושי שונות. איתנו בקבוצה (שבחרה בדרגת קושי גבוהה) השתתפה בקביעות משפחה מרהט (הורים וילדיהם הבוגרים).
כאשר אני שומע את ראשי קואליציית המשיחיים, המשתמטים, המושחתים והבוגדים, מנצלים את רגשות הפחד, הזעם והנקמה נגד הערבים, באשר הם - אני מתחלחל ומתבייש בבני עמי.
ראשי מפלגות גוש השינוי, אחד האתגרים החשובים שלכם, הוא להביא לשילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית. קעקעו את ההסתה נגד הערבים כתומכי טרור, מצד מי שהקים ממשלה עם מי שהורשע בתמיכה בארגון טרור ועם מי ��תכנן פיגוע, כדי למנוע את ההתנתקות, ועם מי שמפעילים, מממנים ומעודדים טרור יהודי ביהודה, שומרון ובקעת הירדן עד היום.
מנהיגות צריכה להוביל, ולא להגרר! לנווט לפי מצפן, ולא שבשבת רוחות (רעות)!
לכו בכוחכם זה, והושיעו את ישראל!
שלושה דברים בלתי נתפסים קרו השבוע שאין גדולים מהם, שהם כל הסיפור כולו:
1. מפכ״ל המשטרה, הלשכה שלו ודוברות המשטרה, סייעו במכוון למפלגת השלטון כדי להרים קמפיין שקרי של זיוף בחירות ביום הבוחר עצמו!
2. ראש הממשלה, בסיוע אקטיבי של ראש השב״כ, ניסה להשתמש במשטרה החשאית כדי לתקוף את הדמוקרטיה הישראלית ולהטיל ספק בתוצאות הבחירות!
3. מפלגת השלטון, בקמפיין מתוכנן ומתועד מראש, יצאה במסע הכחשה של תוצאות הבחירות, שיו״ר ועדת הבחירות חותם עליהן בלב מלא.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאת כרגע תחת מתקפה בלתי נתפסת שאם לא תשרוד אותה, היא לא תשתקם ממנה לעולם.
נתניהו הפעיל את המשטרה ואת השב״כ בסיוע המפכ״ל וראש השב״כ, נגד היריבים הפוליטיים שלו. לולא רמטכ״ל חזק (שגם הוא יפוטר אם ישרוד), הוא מנסה לצאת למלחמה באיראן כדי לשרוד פוליטית.
ראשי מפלגות האופוזיציה, שהחל מיום רביעי הקרוב יש להן רוב מוצק ��מוחלט בכנסת, מבינים היטב את האירוע המטורף הזה.
זאת התקפה אחרונה בהחלט על הדמוקרטיה שלנו, היא נטולת מעצורים ואם תצלח, הפגיעה בבחירות שראיתם פה השבוע תהיה בדיחה לעומת אלה שיבואו אחריה.
באותו הזמן, משדרת הטלוויזיה הישראלית את האופרה לה מרמור מאת פרלש. תרבות הפאנלים העלובה, הקריסה המוסרית ואובדן עמוד השדרה העיתונאי, מונעים מרוב הציבור הישראלי תיווך הוגן ואמיתי של השעה הבלתי נתפסת שאנחנו נמצאים בה.
בתאגיד השידור הישראלי נותן המנכ״ל לתיאוריות הקונספירציה המטורללת במה מלאה ויומיומית.
הערוצים המסחריים מלאים בגזענות טהורה, כמעט ואין עיתונאים ערבים על המסך, ובמקום לתווך לציבור את עוצמת האירוע שמתרחש הם הופכים את הפוטש לדיון באולפן, בעד ונגד.
אנחנו בימים היסטוריים, בעיני בסדר גודל שהדמוקרטיה הישראלית לא ידעה עדיין. האירוע רק התחיל ומעצורים אין פה.
כשצעקנו ״דיקטטורה״ ברחובות לפני כמעט 4 שנים אמרו שאנחנו מפריזים על מלא. לא הפרזנו, לא האמנו אפילו עד כמה לא הפרזנו.
איזנקוט, ליברמן, בנט, לפיד, גולן.
בחרנו בכם.
ניצחתם.
זאת ההזדמנות האחרונה.
תצילו את הדמוקרטיה הישראלית!
ישראל מתעוררת הבוקר למציאות שהיא מעולם לא הכירה: יש לנו ראש ממשלה יוצא שהובס בבחירות דמוקרטיות, והוא פשוט מסרב לפנות את הכיסא ומנסה לבצע הפיכה שלטונית מתוך הלשכה שלו.
תפסיקו לקרוא לזה פלונטר פוליטי או משא ומתן קואליציוני. זה לא משא ומתן, זאת התבצרות של רודן שאיב�� את הרוב שלו בקלפי, ננעל בתוך המשרד ומחפש דרך לבטל את הפתק ששמתם לפני שבוע.
שימו לב למשהו מדהים: מאז שהתבררו תוצאות האמת, בנימין נתניהו נעלם.
האיש שלא מסוגל לעבור יממה בלי מצלמה, מאפרת וטלפרומפטר, מסתתר פתאום מאחורי הודעות טקסט יבשות שמשוגרות לרשת בחסות החשיכה.
למה הוא מתחבא? כי אפילו הוא לא מסוגל לעמוד מול מיקרופון ולהגיד בקול רם את הבדיחה שהוא כתב שם אתמול, כאילו רוב ברור בחר בו להוביל את הממשלה הבאה. איזה רוב בדיוק?
אם יש לך רוב, אדוני ראש הממשלה היוצא, מחר נפתחות הדלתות בבית הנשיא - תתכבד, תניח על השולחן שישים ואחת חתימות ותקים ממשלה בדקה. אין לך? נשאר ל�� ביד גוש מצומק של חמישים ושלושה מנדטים אחרי שזרקו אותך בקלפי? אז מאיפה החוצפה להודיע למנצחים שאתה מזמין אותם לעבוד אצלך בתור קישוט בממשלה עם בן גביר, סמוטריץ׳ והחרדים?
התשובה פשוטה ומצמררת: נתניהו לא מציע שום אחדות. הוא זורק רימון הלם לתוך המחנה שלנו כדי לפוצץ את הקמת הממשלה החדשה ולגרור את ישראל לעוד מערכת בחירות, שבה הוא ימשיך לשלוט כראש ממשלת מעבר נצחי.
הוא ניסה השבוע לגנוב את הבחירות בכוח הזרוע - דרך הפעלת צמרת המשטרה ביום הבוחר להפצת עלילות כזב, דרך גרירת השב״כ למשחק הפוליטי, ודרך ניסיון מתוכנן מראש לחסום בוועדת הבחירות את השבעת הכנסת החדשה עד שהשופט סולברג הראה לו את הדלת.
כשכל המהלכים האלימים האלה נבלמו, הוא עבר לתוכנית ב׳: להרדים ולפתות אותנו במילים מתוקות על שותפות לאומית.
ומה שמטריף את הדעת זו המק��לה המבישה שמשתפת איתו פעולה בזמן אמת.
מילא ערוץ ארבע עשרה, שם עובדים אצלו במשרה מלאה. אבל הביטו בערוצי המיינסטרים: בזמן שראש ממשלה מכהן מוחק בהודעה רשמית חמישית מאזרחי המדינה כי הפתק שלהם לא מתאים לו, האולפנים מנהלים פאנלים מנומנמים ומנרמלים הצעה שקיבלה אפס מנדטים מהציבור. במקום לזעוק בכותרת ראשית שמתבצעת פה גניבת בחירות, דנים שם ברצינות תהומית איך מחלקים תיקים בין הגנב לבין הקורבן.
אבל הסכין הכי כואבת בגב מגיעה דווקא מתוך המחנה שלנו. אותם פרצופים מוכרים ברשתות שהצביעו לגוש השינוי, אנשים שעד שלשום נשבעו שהמדינה בתהום, ופתאום התהפכו בלילה אחד והתחילו לקמפיין למען כניעה לנתניהו.
הם מטיפים לנו ברגשנות שצריך לבנות גשרים, לעזוב את העבר ולדרוש מגדי איזנקוט להפר את הבטחת הבחירות שלו כדי להציל את המדינה מאסון.
תגידו, השתגעתם לגמרי? אתם לא מבינים שאתם משמשים אידיוטים שימושיים במכונת התעמולה של קיסר��ה?
כל ציוץ מתפייס כזה שלכם הוא חמצן טהור לאיש שרוצה לקבור את ועדת החקירה הממלכתית, לפרק את הרוב ההיסטורי שהשגנו ולזרוק אותנו לפח אחרי חודשיים בדיוק כמו שעשה לבני גנץ.
מחר אצל הנשיא מתחיל רגע האמת של הדמוקרטיה הישראלית. לאיזנקוט, בנט, ליברמן, גולן ולפיד אסור למצמץ מול ��עשי הרקע של המתפייסים. העם נתן לכם שישים ושבעה מנדטים כדי לשלוח את האיש הזה הביתה ולהציל את הבית.
קחו את המנדט ותקימו ממשלה.
זה אירוע פסיכי שלקוח מהטקסט בוק *של מיטב הדיקטטורות בעולם.
משטרת ישראל, השב״כ - והעומדים בראשם - התגייסו השבוע על מלא לקמפיין ל��ען מפלגת השלטון!
רעות ענבר על מדינה שנמצאת רגע מקריסה. ועל ראשי מערכות בטחון שלא ראויים להישאר בתפקיד שלהם אפילו דקה
@papanyula
ח"כ ולדימיר בליאק
אחד מחברי הכנסת הכי חרוצים ורציניים בכנסת האחרונה, יראה את הכנסת מהבית כי משום מה אצלנו לא מתגמלים על עבודה קשה והישגים.
אבל האיש הוא משרת ציבור בכל מובן המילה. וגם עכשיו הוא לא נח.
תודה ולדימיר. באמת שתחסר לנו.
זהו, נגמר…
תכלס, אני הכי אופטימי והכי פסימי שיש,
מאמין עד הסוף.
השתדלתי לעשות כל מה שאפשר
ב-4 השנים האחרונות.
מליאה, ועדות, הצבעות, ימים ולילות, איתכם ברחובות, כנסים, חוגי בית, פאנלים, טלפונים,
קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות ושל החברים,
מחוץ לקלפיות ביום הבחירות…
ניסיתי, זה לא הספיק.
אני רוצה להודות ראשית למשפחה שלי,
במיוחד לאשתי המדהימה שלצידי. הם היו שם בשבילי ב-4 השנים האחרונות ואפשרו לי
להילחם על העתיד שלנו. תודה וסליחה.
תודה לצוות המדהים שלי, עמית, דניאל, ואיה,
סליחה גם בטוח מגיעה לכם :)..
תודה למשפחה שלי ביש עתיד. 15 שנים שאנחנו צועדים, לא מוותרים, באנו לשנים.
תודה לילדים שלי שמזכירים לי כל בוקר את השליחות שלי. הם בטוח ישמחו לגלות שאבא יכול להיות נוכח גם בשעות הערב, בשבתות וחגים… או שלא 🙂 - נלחמתי למענכם.
אני הפסימיסט הכי אופטימי שיש, אין סיכוי שאוותר.
אין סיכוי שאפסיק להילחם למען המדינה.
לא אני, ובטח לא ולדי, שלימד אותי ועדת כספים ומאבק פרלמנטרי מה הם.
עם ישראל חי 🇮🇱
Will be back.