התראיינה כעת בגל״צ אורית סטרוק שתמיד מזכירה לי את קרואלה דה- ויל, ואחריה עלה גנץ השוונץ והמשפט הראשון שלו היה שהוא מסכים עם רוב מה שאמרה.
האיש ההזוי הזה צריך להיכנס לבית גיל הזהב ולהישאר שם.
אלוהים היקר,
בבקשה תעשה נס ותוציא את מסבירי פיקוד העורף להשתלמות בקפריסין.
אני לא יכול יותר לשמוע ולראות אותם חופרים וחופרים וחופרים וחופרים וחופרים וחופרים.
שמעתי עכשיו את ניר ברקת בגל״צ, ואני שואל את עצמי עד כמה נמוך מוכן אדם לרדת, עד כמה מוכן אדם להשפיל את עצמו בדיקלום דף מסרים עלוב, רק כדי לרצות את אדונו.
בחילה.
סיפור הרחפנים הוא סיפורה של ההתנשאות, השחצנות, המרחנות, הרדידות, וקוצר הראייה של הגנום הישראלי שלא לומד לקח. ואומר את המשפט המטומטם - אל תדאג , יהיה בסדר.
בימי ראשון בבוקר מגיעים לבית הקפה חיילים וחיילות לארוחת בוקר של לפני שחוזרים ליחידות, עם אמהות שנראות לחוצות פחד.
יפים ויפות, עם תיק ענק ענק באוטו של אמא.
ואני שומע חדשות, ותוהה איזה פרח ייקטף וייבול.
ואם לא הייתי מתבייש, הייתי בוכה.