תודה לאורי משגב שהביא את התיעוד לטרללת בפייסבוק:
״אסון המכביה 2?
תיעוד מתא הכבוד. עוד לפני שריקות הבוז האדירות מאיצטדיון שלם. כבוד למוחים.
שרה נתניהו בהתקף טרללת.
אני השגתי תיעוד חזותי.
מיכאל שמש הביא תמלול:
"שרה נתניהו צעקה על רה״מ ואנשיו במהלך טקס פתיחת המכביה
שרה נתניהו לרה״מ: בגללך רבתי פה עם אנשים. נתת לי לריב עם אנשים
שרה נתניהו ליועצי רה״מ: אתם צריכים לדאוג לי. למה לא נותנים לי לעבור?
הסצנה נמשכה דקות ארוכות לעיני משתתפים רבים.
לדברי משתתפים במקום נתניהו טענה שדרכו עליה בגלל שלא הוכנסה באופן מסודר".
-------
חברים זה קן הקוקייה.
זה המקום שמתקבלות בו החלטות ומינויים.
בואו נתנער מזה. מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, יהודים וערבים.
זו משימת חיינו.״
לגמרי משימת חיינו. מדינת ישראל משלמת מחיר יקר בגלל המשפחה הזו בראשות שרה נתניהו @netanyahu
חשיפה כמעט בלעדית - נתניהו מתוודה שירד במשקל מאז טבח השבעה באוקטובר.
אתמול בערב, העאלק "פטריוטים" מערוץ ההסתה הזמינו את ראש ממשלת הטבח, בנימין נתניהו, להתראיין לרגל ה"חגיגות" לציון יום ה 1000 לטבח השבעה באוקטובר, הטבח שהחריב גם את קהילת קיבוץ כפר עזה.
נתניהו, עוכר ישראל הגדול ביותר בתולדות העם היהודי, נשאל מה השתנה אצלו מאז השבעה באוקטובר, ערל הלב המנותק אמר בחיוך שירד קצת במשקל.
גם רונית מצליח, חברה שלי מקיבוץ כפר עזה ומניצולות הטבח, ירדה במשקל. היא צפתה בחלאה הזחוח ושאלה את עצמה מה נשתנה אצלה מאז אותה שבת שחורה, מעבר לירידה הדרמטית במשקל.
ב 06:29 כשמחבלי החמאס הסתערו על הקיבוץ, שרפו, טבחו, ערפו וחיללו את תושבי הקיבוץ, רונית שכבה בחדר השינה החשוך בביתה, על הרצפה מתחת למיטה יחד עם בן זוגה, כך צמודים לא זזים ולא נעים, רועדים וספוגי שתן במשך 30 שעות, היו בטוחים שהם נושמים את נשימותיהם האחרונות.
רונית ובן זוגה ניצלו אבל אצלה, בניגוד לנתניהו, הכל השתנה, רונית לא רק הפכה לשלד אדם, החיים שלה נדפקו מן היסוד, רונית כמו אלפי ניצולים ישירים ועקיפים מהטבח ומהמלחמות שהגיעו בעקבותיו, הפכה לפוסט טראומטית שמנהלת את חייה ביסורים ועם כדורים ועל כך היא כתבה היום לפנות בוקר:
"ומה השתנה אצלי?
הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב.
ירידה במשקל. כדור לתיאבון ודיכאון.
מתקשה להירדם, פוחדת מהלילה. כדור לחרדה ושינה.
בוכה בכל סיטואציה. עצב בלתי נגמר.
כדור שיקהה את הרגש.
פוחדת לצאת מהבית. לפתוח דלת, לזרוק זבל. כדור נוסף + העלאת מינון של אחר + תגבור טיפולים פסיכולוגיים.
פחד מנהיגה, לעלות על הכביש. גם להיכנס למכונית זה מורכב. מנסה לקחת שיעורי נהיגה. המורה, מסביר לי אחרי שיעור חצי: "אין לך בעיית נהיגה, אלא בעיית ביטחון".
הביטחון? לא חזר בינתיים.
לא נוסף כדור. מזל.
איבדתי, איבדתי, איבדתי...
רשימה חלקית:
שמיעה והבנה, ריכוז ויכולת למידה, שליטה על מערכת העצבים, ובתקופות מסוימות גם על המוח, מחשבות ופה.
עבודה, בית, חברים, קהילה, סביבה מוכרת, תחביבים, בטחון, עצמאות, חלומות, תוכניות.
הכרתי פחד שלא ידעתי שקיים.
גם עצב עמוק.
ובדידות.
פגשתי את עצמי.
לא מעט בסיטואציות מביכות, מבהילות, מכוערות ומערערות.
ניתקתי קשרים, הפסקתי ללכת למקומות ציבוריים, לסופר, לדבר בטלפון, לראות טלוויזיה, לקרוא ספר, להיות בהופעה, לטייל, להנות.
עולמי הצטמצם לחדר שינה.
היו ימים שלא הכרתי את עצמי ולא זכרתי מי ומה הייתי לפני.
זזו יבשות. לוחות טקטוניים.
לא הבנתי כלום, לא הבנתי את העולם - לא זכרתי למה קמים מהמיטה בבוקר.
ידעתי 2 דברים:
יש לי 2 בנים, מופלאים.
זו סיבה. לשרוד, להלחם. כתבתי על הקיר בגדול.
לפעמים שכחתי. ונזכרתי.
והחטופים. זה כאב בתוכי בעוצמות. בעצמות. כאב שלא איפשר לנשום.
ידעתי שאני פה, ולא מרפה - עד שהם בבית. עד שטלי, מנדי וסימונה מחבקות את הילדים שלהן. עד ששיר מחבקת את אבא שלה.
לא היה לי מנוח. לא היה בי שקט.
לא הבנתי איך אפשר להמשיך בחיים.
גם כשבקושי היו בי כוחות - נאספתי, זעקתי, לחשתי.
אז מה השתנה, רונית, מאז ה-7 באוקטובר?
הכול.
לא נותרה אבן על אבן.
מלבד הבסיס הראשוני - בת אדם. אנושיות בכל מצב. תמיד.
משם העבודה איטית, קשה, מתסכלת וארוכה. העולם דוהר.
ו...האיש הזה. שצוחק ברוע לב. לא ראוי.
ישן ואוכל טוב ומצפונו נקי-נקי.
המחיר יקר. כבד ונורא.
מדינה שאיבדה כל-כל הרבה חיים, עם מנהיג שאיבד קצת משקל.
עד ה-7.10.2023 לא לקחתי אפילו כדור אחד. אכלתי, ישנתי, נהגתי, צחקתי, חייתי בלעדיהם.
היום, קניתי קופסה גדולה לעשות סדר בכדורים שהצטברו. כבר יותר מדי כדי לזכור.
שוב מנסה להרדם, בראש אביתר מזמם:
כלום לא עצוב,
הכול כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה...
מקווה שהזמן יאט קצת
ואהבה תרפא
את כולנו.
או לפחות המוזיקה.
לילה-טוב.
ל-ל-ל-ל-לה
ל-ל-ל-לה, ל-ל-ל-לה"
אתם קולטים, האחראי הראשי להרצחם של 64 מחברי הקיבוץ, לחטיפתם של 19 א.נשים כולל ילדים ולמותם בקרבות של 18 חיילי צה"ל ואנשי שב"כ שנכנסו לתוך התופת, מצהיר בזחיחות שהטבח לא ממש השפיע עליו, לכל היותר הרוויח גוף רזה יותר.
חברותיי וחבריי, נתניהו וכל שותפיו, החל בתומכיו ומצביעיו, דרך שופרותיו וכל אלו שמממנים אותו ועד שותפיו לקואליציית ולממשלת הדמים וההפקרות, הם כולם, בלי יוצא מן הכלל, בוגדים ארורים שחייבים לתת את הדין ולשלם מחיר יקר אישי על האסון שהמיטו על אזרחי ישראל ומדינת ישראל.
רונית מצליח היא קורבן אחד של טבח נתניהו, כמוה יש עוד מאות אלפים שחייהם השתנו לנצח מאז הטבח.
בתמונה לייחוס, רונית והחברים שלי מקיבוץ כפר עזה בשנת 1979, אושר צרוף בגן עדן, רונית עם החולצה הכהה, מאחוריה עומדת דורית ורטהיים (כסלו) ז"ל שנרצחה בטבח.
שלום לך בני גנץ @gantzbe,
החלטתי לשוב ולפנות אליך מאחר והמצב פה בארצנו הולך ומחמיר, הולך ונעשה מפחיד, אני רוצה לדבר אליך בכל הכבוד הראוי, כי בוטות ומילים קשות לא עוזרות הן לעיתים עושות את ההפך, אומר לך כך, אי אפשר לקחת ממך את הישגיך, רמטכ״ל, שר ביטחון, ר׳ מפלגה ועוד, עשית כמה טעויות בתפקידך כראש מפלגת כחול לבן ולא אמנה אותן, אבל מי לא טועה? ואני באה אליך היום באמת ברוח טובה ומכל הלב, לעיתים ההצלחה שהיתה לנו מתפוגגת ונעלמת מסיבות שונות, אין ספק שהצלחת בגדול, אך אומר לך לא בשמחה לאיד חלילה כי נכשלת הפעם וצריך לקבל את הכישלון, לומר תודה על כל ההשגים ולפנות את המקום לאחרים, כל ניסיון שלך להתחבר למועמדים כאלה ואחרים ולכאורה להצטרף לאחר מכן לנתניהו הורס המדינה ומחריבה הוא מעשה שלא ייעשה, זה מעשה נוראי ואגואיסטי שיהרוס פה את המעט שנשאר, לכן אני מבקשת ממך ובטוחה שגם רבים מאזרחי ישראל מבקשים זאת (אני לא טועה ), שלא תעשה טעות נוספת, שלא אתה זה שיביא לשלטונו של נתניהו פעם נוספת, כי השלטון הזה הוא שלטון שייזכר לדראון עולם, שלטון שהביא עלינו אסונות, אל תהיה שותף לזה, אל תיתן שיזכרו אותך לרעה וחלילה לשותף בהרס המדינה, בוא תאפשר לנו לזכור אותך בטוב, תחשוב על זה
פגשתי השבוע את מפוני כפר עזה, ישראלים שהמדינה מעלה באמונם.
בבוקר השבעה באוקטובר, הבית שלהם הפך לזירת טבח. רק כשהם ירגישו ביטחון לחזור למעוזם, נוכל לחזור לעצמנו כמדינה.
שימי מנהל העבודה נתן לי שפכטל בבוקר ואמר לי להתחיל לגרד ילדים מתים מעמודי חשמל.
״העירייה דורשת חזות נקייה״, הוא אמר וכיבה סיגריה על פח צפרדע של קרטונים.
״הן בכל מקום, המדבקות האלה. על הספסלים, על הרמזורים, על הפחים. אנשים מתלוננים שהעיר נראית כמו בית קברות אחד גדול. יאללה, תנקה, שנוכל לחזור לחייך״.
אז לקחתי את האפוד הזוהר והשפכטל והלכתי לאבן גבירול. התחלתי עם ילד בשם עומר. ״תמיד עם חיוך״, היה כתוב מתחת לפנים שלו. והוא באמת חייך, אפילו כשהלהב של השפכטל נתקע לו בשיניים. זה לקח לי עשרים דקות רק עליו. מתברר שהדבק שמשתמשים בו לשכול הוא חזק בקטע פסיכוטי. אי אפשר באמת להוריד אותו, רק לגרד שכבה אחרי שכבה.
לא יכולתי לזרוק את עומר לפח. זה הרגיש מסריח. אז הדבקתי אותו על האפוד שלי, ממש מעל הלב. אחר כך קילפתי את רועי מאיזה ספסל, וגם אותו הדבקתי עליי. עד אחת בצהריים היו עליי ארבעים ושניים פרצופים. נראיתי כמו אלבום סופרגול, רק של מדינה שלמה בפוסט טראומה.
ואז התחיל הקטע המוזר.
ישבתי לאכול פלאפל בפרישמן, ופתאום יד ימין שלי, איפה שהדבקתי את יובל מגולני, הזמינה קולה זירו. אני בכלל שותה רק מים. אחר כך הפה שלי התחיל לזמזם טראנס חזק, למרות שאני שומע רק שלמה ארצי. כשהמשכתי ללכת על רוטשילד, הגוף שלי כבר לא היה שלי.
42 ילדים מתים שלטו בי. הלכנו לים. שתינו שלוק מבירה של מישהו. צעקנו על פקח. התחלנו עם בחורה שחיכתה בתחנה, ופתאום גם הוספנו ״אחי״ לכל משפט שני.
הם רצו לטרוף את העיר הזאת דרכי, ובחיים, אבל בחיים לא הרגשתי כל כך חי.
בסוף המשמרת חזרתי לחניון של העירייה. שימי הסתכל עליי, כולי מכוסה בפנים של ילדים יפים. ״אמרתי לנקות, לא להתחפש לאנדרטה״, הוא מלמל. ״לך תשטוף את עצמך, עוד רגע חולדאי מגיע להניח עליך זר״.
עמדתי במקלחת של העירייה. המים החמים פגעו בי. אחד אחד הם התחילו להתקלף. הפנים המחייכות, ה״נזכור לנצח״, הכול החליק לאט אל חור הניקוז שברצפה, והשאיר אותי שוב לבד, עייף, ועם משכורת מינימום.
מחר אני עושה את דיזנגוף. אני ממש מקווה לגרד שם איזה ילד שיודע לגלוש גלים. תמיד רציתי ללמוד.
האקונומיסט, היום: ישראל מובילה במדד הבּוּרוּת של מדינות OECD. אחוזי הסטודנטים במוסדות השכלה גבוהה שביצועיהם משתווים למצופה מבני 10. במתימטיקה אנחנו במקום הראשון ובאוריינות במקום השני.
ובנימוס בריטי ראוי לשבח, האקונומיסט לא אומר מילה על חוק יסוד לימוד תורה.
https://t.co/MOW5qkZxtw
שבעה בתים אתם.ן מממנים לעוכר ישראל. אשכרה ראש ממשלה של מדינה קטנה, חושב שראוי שיהיו לו שבעה בתים לדור בהם.
העיתונאי האלוף אורי משגב, מספר על כל אחד מהבתים של נתניהו ומשפחתו.
ביביסטים, משיחיסטים, כשיורד לכם התשלום של המשכנתא החודש ומנהל הסניף מתקשר לאיים עליכם שהמינוס גדול מידי ואת התשלום משכנתה הבא הוא לא יכבד, תיזכרו בראש ממשלתכם הבוגד, ערל לב, סוציופת שצריך היום לבחור באיזה בית מתוך השבעה יעשה את השבת.
@Haaretz
ובדיוק עם הגישה הזאת נקבל עוד 7/10.
במקום להפיק לקחים - מתעלמים מהמחדל.
במקום לזכור ולהבטיח שלא יקרה שוב - מנסים להשכיח את הטבח.
ובמקום לכבד פינת זיכרון לגיבורים שנפלו - מכנים אותה “פינה תבוסתנית”.
דוד, כשאחיך מסייע לחמאס תמורת בצע כסף בזמן שאחים שלנו נלחמים שם, אפשר להבין למה תרצה למחוק כל זכר ל־7 באוקטובר.