Avraham Bracha

‏‏‏‏מדינת ישראל מוגדרת כיהודית ודמוקרטית. סדר הדברים איננו מקרי וחשוב שיישמר כך! מעבר לזה... הדברים החשובים בחיים הם משפחה , כדורגל ומוסיקה !

[Avraham Bracha @AvrahamBracha]

@MaccabiTLVBC @Obrissy עננננקקקק. עליה ברמה חד משמעית. נקווה שגם בסגל השנה.

[Maccabi Tel Aviv BC @MaccabiTLVBC]

יום טוב לכל המאזינות והמאזינים 🤫
@Obrissy

[Maccabi Tel Aviv BC @MaccabiTLVBC]

היה היה פעם, לפני שבוע בדיוק... 🪄

[dor hoffman @dorhoffman]

אמרתי לעצמי אני אגיש לו את היד, ואומר ״תודה״.

מרשה לעצמי להתלהב בצורה חסרת פרופורציה.

[יונתן אוריך @jonatanu]

תודה גדי

[עמית סגל @amit_segal]

גם הערעור למחוזי נדחה

תנחומיי למאות הפראיירים שתרמו 360,000 שקל לליצן הזה. על לשון הרע משלמים, וביוקר.

התחנה הבאה: פאולה רוזנברג, הילה רגב ומשה רדמן

[Shlomo Filber / שלמה פילבר @filbers]

את חיסול הגרעין האירני התחלנו בעצמנו, וכנראה נצטרך לסיים בעצמנו.
תודה לכל מי שעזר בדרך.
אנחנו ניקח את זה מכאן...

[מיכל וואכטל-חלמיש @MichalHalamish]

מארועי אמש-
הבחורה הכיפית לידי זאת סבתא שלי. ואתמול חגגנו לה 100 שנים.
בשמלה חדשה ולוק הורס, היא הודתה לכולנו שבאנו ,קראה מזמור לתודה, ובירכה- שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.
בגיל 18 הסתיימה המלחמה , היא נותרת עם אחות אחת ובמשקל 33 קילו.
אתמול, יותר מ-150 צאצאיה, ענו ״אמן״

[Avraham Bracha @AvrahamBracha]

@gilileoB זה לא צעדים... זו צעדת נעמ"ת...

[ינון מגל Yinon Magal @YinonMagal]

צפו: דדי ברנע מפרט את החלטות ראש הממשלה במלחמה, עליהן הוא מודה לו

[Topaz Luk - טופז לוק @TopazLuk]

בהצלחה תותחים

[עמית סגל @amit_segal]

ההחלטה לא להעמיד לדין אפילו אחד מאלפי חוסמי הכבישים בשנת 2023 הייתה גם פגיעה חמורה בשוויון וגם איוולת ידועה מראש.

מה עשינו שמגיע לנו ייעוץ משפטי כל כך פוליטי וכל כך כושל?

[יונתן אוריך @jonatanu]

וואו

[ינון מגל Yinon Magal @YinonMagal]

האייתוללה אהרון ברק
מעדיף מלחמת אזרחים
רק ש"בקשי" או "ביטון" לא יכנסו לעליון

[יונתן אוריך @jonatanu]

בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי.

כמעט 8 שנים של עינוי דין ורדיפה חסרת בלמים נגמרו הבוקר בטלפון אחד ונייר שקיבלתי בוואטסאפ.

אף אחד לא יחזיר לי ולמשפחתי את מה שעברנו.
אף אחד לא יתן דין וחשבון.
אף אחד לא יפיק לקחים.

אני מבקש להודות לקדוש ברוך הוא,
לאשתי טליה שעומדת לצידי במלחמת עולם,
למשפחה שמחבקת ומחזקת תמיד,
לראש הממשלה נתניהו שיש לי את הזכות הקדושה לסייע בידו,
לעורכי הדין שלי עמית חדד ונועה מילשטיין שנלחמו כמו אריות,

ולכם, שגם בימים אפורים נתתם לי שמש של אמונה גם ברגעים שבהם לא האמנתי.

שבת שלום.

[Topaz Luk - טופז לוק @TopazLuk]

ענק.

צפו איך הקמפיין השקרי של יאיר לפיד והנוכל קורס בשידור חי >>

[ינון מגל Yinon Magal @YinonMagal]

אבידע בכר עונה לאריה גולן:

[Avraham Bracha @AvrahamBracha]

@ElbaumDaniella @kann_news @YoavBorowitz בעיה גדולה של מי שמינה אותו ומשלם לו מיליונים... ככה יחזירו את הקהל של הפועל ויחברו אותו מחדש לקבוצה ?
לא ממש...

[Elidor Knafo @elidorknafo]

יצאתי הביתה מהמילואים עם מגן מסך שבור- חיפשתי חנות סלולר בשדרות (זה הכי קרוב) הגעתי לWIN MOBILE הבחור מחליף לי את המגן מסך וכשבאתי לשלם הוא התעקש שהוא לא לוקח כסף מחיילים.
הסברתי לו יפה שאני מילואימניק אבל הוא התעקש- אז לקחתי גם מגן אחורי וגם עליו הוא לא רצה שאשלם- אבל בסוף השתכנע.
עסק בשדרות שסבל כל כך הרבה זמן ועדיין מתעקש לא לקחת כסף מחיילים (גם אם הם מילואימניקים) זה משהו מיוחד ומרגש.
אני יודע שזאת לא הפלטפורמה המתאימה אבל מה איכפת לי לפרגן- אז מי שמגיע לשדרות... תפרגנו לעסק הזה!
וואלה ריגש אותי ❤️

[Eitsik Hershko @HershkoIsaac]

אוהבים
אני בן ארבעים וחמש. ורק לפני שבועיים הבנתי משהו על אמא שלי - משהו שאני מתבייש בו עד היום. אינני מבין איך לא שמתי לב לכך קודם.
היא בת שמונים. היא חיה לבדה בבית קטן בצבע בז׳, שבו היא גרה כמעט חמישים שנה. אותו הבית - עם תריסים מתקלפים ומכשירי חשמל ישנים שהיא מסרבת בעקשנות להחליף, כי, כמו שהיא תמיד אומרת, “הם עדיין עובדים”.
ביום רביעי האחרון היא התקשרה אליי ואמרה:
- דניס… אני צריכה עזרה עם רשימת הקניות. תוכל לבוא? נדמה לי שאני מתחילה לשכוח דברים.
התגובה הראשונה שלי?
עצבנות.
דדליינים בעבודה.
עניינים של הילדים.
חשבונות על השולחן.
מאות דאגות שמושכות אותי לכל הכיוונים.
- רק תגידי לי מה צריך, - עניתי. - אזמין הכול אונליין.
היא שתקה זמן רב.
ואז לחשה בשקט:
- הייתי רוצה שתבוא.
באתי.
במטבח כבר עמדו שלוש שקיות קניות מסודרות בקפידה.
- אמא… כבר היית בחנות, - אמרתי מבולבל.
היא הניפה את ידה:
- זה רק ההכרחי. אני צריכה עוד משהו.
היא פתחה מחברת - אותה מחברת עם ספירלה שהיא משתמשת בה כבר שנים - והושיטה לי אותה.
ברשימה היה כתוב:
• ענבים
• נייר סופג
• שמנת לקפה
• חברה
הכול בתוכי נעצר בבת אחת.
היא נראתה נבוכה - כמו ילדה שנתפסה עושה משהו אסור.
- פשוט… לא ידעתי איך לבקש ממך לבוא אחרת, - לחשה. - אתה תמיד כל כך עסוק. לא רציתי להפריע.
המילים האלה - שקטות ופשוטות - פגעו בי חזק יותר מכל דבר אחר בשנים האחרונות.
אמא שלי.
האישה שעבדה בשתי עבודות ובכל זאת לא החמיצה אף הופעה או תחרות שלי בבית הספר.
ששמרה כל ציור שציירתי.
שבמשך עשרות שנים שמה את עצמה במקום האחרון.
היא הרגישה שהיא חייבת להעמיד פנים שהיא זקוקה לקניות,
רק כדי לזכות בביקור של הבן שלה.
חיבקתי אותה כל כך חזק עד שהיא צחקה:
- בעדינות, אתה עוד תשבור אותי.
לא הלכנו לחנות.
במקום זאת ישבנו ליד שולחן המטבח הקטן, עם מפיות עם חמניות - אותן מפיות שנמצאות שם עוד משנות התשעים.
דיברנו על הכלב החדש של השכנים.
על אבא.
ועל כמה שהוא חסר לנו.
נשארתי יותר זמן ממה שתכננתי.
שתיתי קפה נמס פשוט.
והקשבתי - באמת הקשבתי - כמו שהיא הקשיבה לי פעם.
לפני שהלכתי, היא ליוותה אותי לדלת והחזיקה את היד שלי קצת יותר זמן מהרגיל.
- עשית לי את כל השבוע, שמש שלי, - אמרה בשקט.
בדרך הביתה מחשבה אחת לא הרפתה ממני:
כמה פעמים היא עמדה ליד החלון, בתקווה לראות את המכונית שלי בחצר?
כמה פעמים אמרה לעצמה:
“הוא יבוא כשיהיה לו זמן”,
והבית ענה לה בבדידות?
הבנתי שבאיזשהו שלב בדרך החיים הבוגרים -
בין העבודה, האחריות והרעש -
התחלתי להתייחס אליה כאל סעיף בלוח הזמנים שלי.
אבל בשבילה
מעולם לא הייתי סעיף.
הייתי העולם שלה.
וכל מה שהיא רצתה,
היה שעה אחת עם הבן שלה
בבית שבו גידלה אותו.