ממשלת ישראל שלום,
די, פשוט די, לכניעה לקבוצות לחץ על חשבוננו.
אובר? שכחו מזה.
וויז? אולי מתישהו יקרה.
יוגורט על המדפים? אחורי זה.
בשר יותר זול? נראה כבר.
ואלה רק דוגמיות.
צאו לנו מהצלחת. צאו לנו מהכיס.
בברכה.
“אז אל תעזו לומר ש׳ישראל מעולם לא רצתה שלום עם פלסטין׳. אם כבר, אז רצינו שלום יותר מדי. השאלה שצריכה באמת להישאל היא מתי הערבים הפלסטינים אי פעם רצו שלום עם מדינת היהודים היחידה?״ מתוך הנאום שלי בדיבייט באוקספורד (10 דקות עם כתוביות בעברית):
תביעות דיבה צריכות להישמר למקרים קיצוניים של הפצת שקרים עם נזק ברור (לא "נעלבתי"). כל דבר אחר צריך להיזרק עם הוצאות ריאליות על התובע.
בעיני אפילו שווה להגדיר חוק יסוד: חופש הביטוי, שיגן על הזכות של אדם להתבטא בצורה חופשית ללא פחד מאלימות חוקית. חופש הביטוי הוא תנאי לדמוקרטיה
הרעיון של "בלוקים טכניים" משוגע לגמרי. שתי מפלגות אומרות "לא נקדם את אותה אג'נדה, ולא נשב בהכרח באותה קואליציה, אבל תנו פתק אחד לשנינו".
אחוז החסימה ניסה למנוע את קיומן של מפלגות קטנות, אבל יש להן ביקוש בקרב המצביעים. אז הן בכל זאת קיימות, ופשוט נמדדות בחדרי המו"מ במקום בקלפי
המדרון החלקלק. מתחיל בכך שאנחנו מבקרים התנהלות של שופטים ופס"ד שהם נותנים ומוביל מסתבר לרצח.
אשמנו, בגדנו, חטאנו.
תהיו ילדים טובים, תספגו בשקט פסיקות מזלזלות ולא חוקיות שלוקחות לכם את הזכות להשפיע על המדינה ותצדיעו.
איך שופט שלא מסוגל להבחין בין ביקורת לרצח יכול לשבת בדין?!!
אני נמצא עכשיו באימון לפני לחימה בצאלים ומדמיין שמפקד המטבח יחליט שדג זה לא בשר וחיילים צמחונים וטבעונים יכולים לאכול טונה.
אישית אני מסכים איתו. הקדשתי פרק בספר שלי על צמחונות יהודית להראות שדג זה לא בדיוק בשר. אבל לא סביר בעיניי שהוא זה שיקבל החלטה כזו עבור החברים הצמחונים שלי בסוללה שמאמינים אחרת.
צה"ל לא יכול להתנהל כמו שכונה. אי אפשר שלפני פעילות מבצעית כל חייל יעשה שאלת רב. אבל גם אי אפשר לדרוש מלוחמים שומרי מצוות להתיישר לסטנדרט הלכתי שהרבנות הצבאית אישרה בשעת חירום והמפקדים הולכים ושוחקים אותו בימי שגרה.
אין לי כוונה לעשות משפט שדה ברשת, לא ללוחמים ולא למפקדים בגדוד רותם גבעתי. אני מלא הערכה עמוקה ותודה גדולה מנשוא לכל מי שמוכן להקדיש את כל כוחותיו ואפילו להקריב את חייו למעננו.
אני כן רוצה לדרוש מהפיקוד הבכיר בצה"ל לקחת בהרבה יותר תשומת לב את בקשות הלוחמים הדתיים (וכמובן גם כאלו של אתאיסטים שלא רוצים לשמוע תכנים דתיים - לשאלתכם). עצם השירות במסגרת מעורבת הוא קרבן גדול עבור רבים. וכשיש תחושה שלא רואים אותו, ומנסים רק לקחת עוד - זה עשוי להוביל למשברים.
ובקשה גם מאחיי הלוחמים: לא לחתור למשברים, וודאי לא מתוקשרים. יש איגוד ישיבות, יש רבצ"ר בעל אוזן קשבת, יש מפקדים עם רגישות בין האוזניים. נסו להנמיך להבות, מאלו יש לנו מספיק.
ושוב תודה ענקית לכולכם.
אשוב ואומר, כל הדיונים על מה ישראל היתה עושה בשעות שלפני הפלישה והטבח - העירו אותי, הייתי עושה, גנרלים - מבוססים על הסתכלות בקורקבן הישראלי כאילו אין בצד השני אויב שצופה ולומד. אם ישראל היתה נערכת לפלישה, החמאס לא היה מוציא אותה לפועל באותו היום, ואז היתה מתחזקת ההנחה ששוב היה תרגיל אבו-עלי של חמאס, ולכן צריך לתת להם יותר כסף, והפלישה היתה מתרחשת בחג ישראלי אחר.
זו תפיסת ביטחון עקומה שקיימת מראש הממשלה ועד מערכת הביטחון (עדיין!) שעוסקת רק בהאם האויב יורה עלי כרגע או לא, ומסרבת להתמודד עם שאלות היסוד של האידיאולוגיה שמזינה את התחמשות האויב ולכן היא חוזרת גם עכשיו (!) לפתוח מעברים, לשפץ ולהרחיב, להכניס משאיות, סחר, שיקום תברואה וכל דבר שפשוט מתנהל כאילו לא למדנו כלום. אולי יש יותר התקפיות צבאית אבל התמודדות עם האידיאולוגיה ומה שמזין אותה, התקפיות תודעתית - יוק.
בישראל אין שלטון חוק אחיד – יש שלטון פרוטקציות. אם יש לך את הטלפון הנכון, אתה מלך. אם אין לך קשרים, אתה פשוט שקוף.
לפני שבוע חוויתי את הפער הזה בצורה הכי מוחשית שיש מול הרשויות בארצות הברית. קרוב משפחה שלי נתקע שם בגלל עיכוב ביורוקרטי בתהליך הגרין קארד. ניסיתי להפעיל קשרים, הרמתי טלפונים, חיפשתי עורכי דין שיוכלו לקצר תהליכים או "לסדר" איזה נוהל מזורז.
בארצות הברית התשובה הייתה חד-משמעית ומוחלטת: גורנישט מיט גורנישט. אין קיצורי דרך, אין חבר שמדבר עם חבר, ואין עתירות מנהליות בהולות לקבלת צו מותנה או סעד זמני בשיטת הבג"ץ הישראלי, שבהם שופט מוציא החלטה תוך יום וחצי מעל הראש של הפקידות. יש חוק, יש נוהל קשיח, והוא חל על כולם בצורה עיוורת לחלוטין.
כשחזרתי לדבר עם גורמים במשרדי הממשלה כאן בארץ, קיבלתי את תמונת המראה העגומה. פקידים בכירים הודו בפניי שחלק עצום מסדר היום שלהם – בממוצע כארבע שעות עבודה ביום – נשרף נטו על מענה לטלפונים, הפעלת קשרים, קידום מקורבים וטיפול ב"פרוטקציות".
ככה בדיוק המערכת שלנו עובדת: בירוקרטיה שלמה שמתוחזקת על קומבינות, "סמוך", ומעקפים מיוחדים. התרבות הזו מתחילה באזרח הקטן שמחפש קיצור תור במשרד הפנים, אבל היא מחלחלת לדרגים הגבוהים עד למצב שבו הפצ"רית לשעבר מקבלת את כל הפנסיה התקציבית בניגוד לעמדת הדרג המקצועי, או שופטת עליון שזוכה ליחס מקבל בעבירות בניה. כשהכללים גמישים למי שמקושר, החוק הופך להמלצה.
הגיע הזמן שנחליט: אנחנו מדינת עולם שלישי שמתנהלת כמו ועד עובדים מפא"יניקי, או שאנחנו רוצים להיות מדינת חוק מודרנית?
המעבר לשיטה עם עקרונות שלטון חוק ברורים, כמו בארצות הברית כולל בתוכו ייעול המערכת הציבורי ע"י שחרור אלפי שעות עבודה של פקידים שמושקעות בכיבוי שריפות למקורבים, והפנייתן לטיפול מערכתי ומקצועי בכלל האזרחים. הדבר השני והחשוב לא פחות הוא שוויון אמיתי בפני החוק, מציאות שבה החוק הוא הקובע הבלעדי, ולא עוצמת הקשרים של האדם שמולו.
אני לא מבין משהו. אם מנגנוני הביטחון של הרש"פ מתחמשים או מתאמנים בניגוד למה שהם אמורים בהסכמי אוסלו, למה לא פשוט סוגרים להם את הבסטה כבר עכשיו? למה לחכות למצב שהוורסט קייס סינריו יתממש?
מדינת ישראל לא צריכה משרד הסברה.
היא צריכה 18 משרדים, גג. הסברה אינה אחת מהם.
הסברה היא פונקציה של שירות החוץ, ולשמה אפשר למנות סגן שר עם אחריות על הנושא. או רשות תחת משרד ראש הממשלה.
היא לא דורשת סמכויות מיניסטריאליות, עם כל המשתמע מכך בבזבוז בשירות הציבורי.
הדבר היחיד שהתקשורת פה צריכה להתמקד בו בעניין ניפוץ האנדרטה וח"כ סוכות,
זה לבדוק כמה עוד אנדרטאות לזכר נאצים יש בכפרי האויב פה ואיך לעזאזל עד לרגע זה לא ניתנה ההנחיה לנפץ אותם לחלקיקים.
לוחם מילואים נחטף אתמול בידי ערבים משטח C לשטח A למשך כשעה וחצי והוכה שם בברבריות.
איך לעזאזל זה עובר פה כל-כך בשקט?!
אנחנו מבינים את ההשלכות של האירוע הזה??
אפילו האויב בהלם מהאדישות שלנו.