יצאנו להפוגה קצרה, משתף אתכם קצת מהתמרון בלבנון.
יש שם אחוזות ובתי פאר שבאף סרט הוליוודי לא תראו בחיים: גני שבילים, פסלי שיש, וילונות משי, גילופי עץ משובצים אבני חן ובריכות ענק.
בחדר הילדים סנדלים של ספיידרמן.
״כמו של אחיין שלי״, לוחש ה'צמד-ברזל' שלי בתהייה, ספק לי ספק לעצמו.
לכאורה הם בדיוק כמונו, רוצים לחיות בשקט עם הילדים.
ואז,
מעל הסנדלים רואים על המדף בחדרו - *קופת צדקה עם תמונת נסראללה*.
ממשיכים לסרוק את האחוזה.
במרתף הבית מרימים שטיח -והנה מנהרות תת-קרקעיות עם אמל''ח משוגע! בכמות ובאיכות טכנולוגית שאי אפשר לספר פה.
ממשיכים לסרוק. גיסי עמיצור מביא לי את הספר *'מיין קאמפף', מתורגם לערבית*, שמצא הרגע בספריית ההורים.
הייתם חושבים שזה סתם עוד ספר על המדף. אז ממש לא.
בפנים *הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד*. הדברים נלמדים בעיון שלא היה מבייש תלמיד ישיבה. שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם ממש לומדים מכל הבא ליד איך לשנוא אותנו, מבחינתם אפשר להיות חניכי היטלר.
הם לא רוצים את הגליל, לא אסדת גז, ולא הסדר מדיני.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי - טף, נשים, זקנים וגברים - את כולנו. שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
בכל האיתורים האחרים החוויה דומה, לפעמים הסנדלים הם של סופרמן ובמקום נסראללה יש פוסטר של חמינאי.
חוץ מזה - אותו דבר.
אבל אל תדאגו.
אנחנו לא משאירים להם אבן על אבן. את הרוע הזה צריך להשמיד. לשם כך נשלחנו.
ואיזה פלא של חיילים יש לנו.
איזו זכות להילחם עם האנשים הכי טובים שיש:
עמוקים
עדינים
מסורים
גיבורים
וצה''ל, כשהוא רוצה, איזו מכונת מלחמה מפוארת.
תמרון מרשים.
כשתי חטיבות שדוהרות כסוסי אש למשימתן.
אם הייתי יכול לספר לכם את מספר המשאיות של כלי המלחמה של האויב שהוצאנו מלבנון.
אם הייתי יכול לספר לכם עד לאן הגענו.
אם הייתי יכול לספר לכם איזו עוצמה טכנולוגית של נשק האויב מפנה אל עמנו.
הייתם מתרשמים מאוד.
לענ״ד, כדי לשמר את ההישג ששתי החטיבות שלנו עשו היה מספיק כרגע רק כשני גדודים. זהו.
רק צריך להרחיק את הגבול, ואת הכוחות להביא משם.
אבל, לכאבנו הגדול פינינו את כל השטח.
והאויב יתחמש מחדש.
ויארוב, ויטמין את עשרות המטענים שפגשנו שוב.
כי זה כל מה שמעניין אותו ואת צאצאיו.
למה פינינו?
כי לצערנו, מבחינת בכירי צה''ל האויב הוא עדיין 'הנשק'. המנהרות. הארגונים.
הם לא מבינים שכל מי שיחיה בשטח הזה יתעסק כולו רק בהשמדת ישראל. לעולמים.
לכן הבעיה שלנו היא לא לרדוף מי שחושב אחרת לגבי גיוס אצלנו.
צריך רק לרצות לְנצח.
ככה פשוט.
ועלינו האחריות להדהד את זה.
כי העם חכם, הוא מבין את זה טוב טוב.
רק הדיפסטייט עומד בדרכו.
וגם זה לא לאורך זמן.
כי עם ישראל וחיילי ישראל מבינים טוב טוב את גודל השעה.
האתגר הכי גדול הוא שכולם רוצים להיות בפנים, כולם רוצים להיות קדימה, לקבל משימות.
אם יש צורך נחזיק בשטח לעולמים, בכל מקום שצריך. לדעתי האישית חייבים להחזיק עד הליטני. זה המינימום שיכול לשמור על אזרחי מדינת ישראל מהרוע הצרוף שאנחנו רואים כאן.
כמה זמן? כמה שיידרש כדי שלא יהיה עוד טבח נוסף.
בשם ה׳ נעשה ונצליח.
2019: הרמטכ"ל איזנקוט במענה לאישה חכמה ששאלה אותו אם הוראות הפרקליטות הצבאית לא כובלות את ידי הלוחמים ומחלישות את צה"ל.
איזנקוט מצהיר פומבית שלא יפציץ בניין של מפקדת חמאס בעזה בו שוכנות משפחות תומכי חמאס בקומות העליונות.
מפקדת חמאס הבינה: איזנקוט מאפשר להם להמשיך לפעול מתוך אוכלוסיית עזה.
1200 יהודים נרצחים ו250 חטופים זה כנראה 'נזק אגבי' סביר בעיניו.
פרסום ב-@GLZRadio: "היו כאלה שהתגייסו לקודקוד אבל עכשיו זה הפסיק לגמרי" | הפלגים החרדים הקיצוניים בלמו מאחורי הקלעים גיוס של עשרות צעירים למסלול הטכנולוגי היוקרתי בצה"ל המותאם לבחורי ישיבות, "כל גדולי ישראל חתמו - זה ממש שינוי"
חובה לצפות בסרטון הזה.
דברים כאלה, חלשים ומטופשים ככל שיהיו, ביטאו את התפיסה של כל מערכת הביטחון והדרג המדיני עד ה7.10. צה״ל פחד ממלחמה בלבנון שתחשוף אותו במערומיו. הוא העדיף לדחות את המלחמה עד כמה שניתן. כשלון מלחמת לבנון השנייה, והכשלון הגדול יותר, חוסר המוכנות של צה״ל ללבנון השלישית דחף את כולם להעביר את תפוח האדמה הלוהט לקדנציה של הבא אחריו.
אבל להגיד דברים כאלה אחרי ה7.10 זה אווילות גמורה. אנחנו אחרי מתקפת הביפרים אבל לפני חיסול נסראללה. לישראל יש מומנטום, ואייזנקוט רוצה לחזור להסכם 1701, כשידוע לכולם ש:
1. יוניפי״ל לא שווה כלום
2. אי אפשר להאמין למילה של חיזבאללה
3. חיזבאללה ירצה לנקום על הביפרים
4. צבא לבנון חסר משמעות
5. תחת הסכם 1701 חיזבאללה נבנה לצבא בקנה מידה מדינתי.
ושוב, כל המערכת, המדינית והצבאית, מ2006 ועד ה8.10 לא רצתה להתעמת עם חיזבאללה. המב״מ של אייזנקוט היה מושקע במניעת בניין כח של חיזבאללה בסוריה, ושיבוש מערך אספקת הנשק מסביב ללבנון, אבל מעולם לא תקפנו בתוך לבנון כדי למנוע שם את בנין הכח.
אייזנקוט מבטא מנהיגות שלא מאמינה בהכרעה, מנהיגות שלא מאמינה בצבא היבשה. מנהיגות שרוצה פיסת נייר בשביל שקט עכשיו ולהעביר את האיום לדור הבא.
היום חיזבאללה כל כך חלש, שהוא לא מצליח אפילו לאיים על חיילי צה״ל ששולטים בדרום לבנון.
חיזבאללה היום הוא להשלכות שיגיעו לכל מי שינסה לפגוע בישראל.
ישראל צריכה מנהיגים שלומדים מטעויות. מזל שנתניהו הוא זה שהוביל את המלחמה בלבנון (וכמובן מול אירן, אבל זה לפוסט אחר)
מצד אחד הפוסט של מר כהן מסתיים, בצדק, עם השורה "יש תקווה לשינוי" באיראן, מצד שני הוא נפתח במילים שמצביעות על הסכנה מהשינוי שישראל עצמה נמצאת בו: "אזהרת צניעות"
1
מי שם את רונן בר להחליט?
ב"הארץ" אתמול עמוס הראל מסביר את המיסקלקולציה של רונן בר בליל הטבח.
לפיו "...בר סבר שאם ישראל תנקוט מהלכי התגוננות בפרופיל גבוה...חמאס יחשוש שישראל עומדת לתקוף ויפתח באש נרחבת ראשון. כך סבר בר, עלולה להתפתח מלחמה מרצף אי הבנות הדדיות".
בתצהיר שמסר בר
סליחה ומחילה מכל האנטישמים שהפריעו ליהודים להתפלל בליל יום הכיפורים לפני שלוש שנים בכיכר דיזנגוף ובעוד הרבה מניינים. סליחה שעדיין לא באנו איתכם חשבון. שנים קשות עברו עלינו. היינו עסוקים במלחמת קיום.
אתם דווקא הסתדרתם לא רע מאז. איש מכם לא התחרט ולא שילם שום מחיר. המשכתם להתקדם בקולנוע, בתרבות, באקדמיה, במערכת המשפט ובתקשורת, בעיקר מהקופה הציבורית. כאילו לא היה יום כיפור ההוא.
אבל היה. ואנחנו זוכרים את כולכם, את הפנים ואת השמות ואת התארים.
ביקשתם לפגע ביהדות, ושלוש שנים אחר כך הביטו סביבכם: עם ישראל חוזר בענק לזהותו, לאמונתו, לתורה ולתפילה. ישראל יהודית. אתם לא.
את החשבון עם היום ההוא ואתכם עדיין לא סיימנו. בקרוב נתפנה.
סבלנות.
עיתון "הארץ" על יום הכיפורים בתל-אביב:
רוצים אנו להניח בבטחה, כי יום קדושה ומנוחה יהיה היום הזה, שהחילולים שהיו בתשעה באב לא ישנו, ושכל הדלתות בבתי הקפה תהיינה סגורות. אשתקד נמצאו יחידי לא-סגולה מחסידי מוסקבה שחיללו את קדושת היום בכוונה. שמרו, בני העיר העברית, על יום שבת-השבתון!