היום השלישי למבצע "עם כלביא" | רה"מ נתניהו בזירת הפגיעה בבת ים, שם נהרגו תשעה בני אדם: "אנחנו במערכה קיומית, מלחמת הצלה נגד איום השמדה כפול. איראן תשלם מחיר יקר מאוד, אנחנו בדרך לניצחון"
התחילה עונת ה"אם תצביעו לשמאל אז שערי הגיהנום ייפתחו"
אז כדאי להיזכר שבבחירות הקודמות הם הפחידו אותנו שאם נצביע לשמאל אז מחבלים על טנדרים יסעו חופשי ברחבי ישראל.
זה כבר נהיה ריטואל של מוצ״ש שצוות הציידים של איזנקוט ממתינים בשקט ונותנים למכונה להתבשם בניחוח החרא של עצמה שכולם משתפים את התוכן המושלם שלהם, ואז חוזרים עם סנוקרת לזמן חול שמתזכרת שאת ה-7.10 אי אפשר למחוק, ועל זה יהיו הבחירות לא משנה כמה תעלולים הם יעשו
״מחתן כלבים״, הם קוראים לו.
לאיש שעבר מלוויה ללוויה
שניחם אבלים, שקידש חיים
במאבק למען החטופים,
שחיבר את ״קדיש עוטף עזה״ לזכר הרבים כל כך שהופקרו להירצח במחדל 7/10.
והאחראים להפקרה?
קוראים לו ״מחתן כלבים״.
שכחתם מה זה להיות יהודים.
סיכום יומי של מפלגת הליכוד
מיליבצקי: הצפון לא מופגז, זה רק רחפנים.
אמסלם: אין הבדל בין לוחם בעזה לבחור ישיבה.
ביסמוט: מודאג מפאץ' על מדים.
רגב: מטיילת בחו"ל.
קיש: מסתיר ציונים נמוכים ומקים מדד כפוף אליו.
נתניהו: "הזהיר" מרחפנים לפני 6 שנים (ומאז כלום).
מנותקים, מופקרים וכושלים.
איבדו את הצפון, את הדרום ואת הבושה.
אין שום משבר בין שלוש המפלגות החרדיות (הליכוד, יהדות התורה וש"ס).
יש מהלך מתואם של שלוש המפלגות הללו להקדמת הבחירות לחודש ספטמבר, כדי להתחמק מטקסי הזיכרון של טבח השבעה באוקטובר.
נתניהו נתן לחרדים כל מה שהם יכולים לבקש: תקציבי ענק, חוקי כפייה דתית, ופטור משירות צבאי (צה"ל והמשטרה לא אוכפים את צווי הגיוס, בניגוד לחוק). הוא יתן להם הכל גם אחרי הבחירות אם הוא יישאר בשלטון.
כל השאר, ספינים וקשקושים של פרשנים.
דברים שאמרתי הערב בטקס קבלת פרס המכון הישראלי לעיתונות ותקשורת:
אנחנו חיים בתקופה שבה נדמה שהשקר הוא אמת, ולמילים אין ערך. תקופה שבה טבח איום ונורא הוא “טעות טקטית” או “אירוע”; ש-946 ימי מלחמה עקובה מדם הם תקופה של נס; תקופה שבה בריונות היא בסך הכול הצבת מראה, וימים שבהם מדינה שמימנה את ארגון הטרור שטבח בנו מכונה “מדינה מורכבת”.
אלה ימים שבהם נחשב להישג להיות ראש הממשלה שהחזיר הכי הרבה חטופים, למרות שהם אלה שנחטפו במשמרתו; וימים שבהם מותר לעבוד בקודש הקודשים של מדינת ישראל, ובמקביל גם עבור מדינה אחרת. זו תקופה שבה הממשלה רודפת עיתונאים וכלי תקשורת, כולל זה שבו אני עובד, כי אנחנו חושפים את המציאות. אלו ימים של עצימת עיניים. אבל סופה של האמת לחדור.
הממשלה הזו רוצה שנדבר על הניצחונות ולא על המחיר. היא רוצה שנדבר על מה שעשו לנו, אבל לא על מה שאנחנו עשינו בחזרה. ממשלה שרוצה שנדבר על המלחמה, אבל לא על המחדל וההפקרה.
חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית לא ייבחן רק בקלפיות ביום הבוחר, אלא גם במידע שמגיע לציבור, ובכלי התקשורת והעיתונאים שלא יפחדו לדבר.
חובתנו הראשונה כעיתונאים היא לא להחריש. ומי שהיו שם, כמוני, ב-7.10, בשדות הקטל של העוטף, לא יכולים לשתוק. מול ממשלה שמנסה למחוק את האמת, אנחנו העיתונאים משמשים גם כעדים.
תפקידנו הוא לא רק לזכור, אלא גם להזכיר. ואני זוכר כל יום. 946 הימים שעברו מאז הטבח הם עבורי כמו יום אחד, עם 946 זריחות ושקיעות.
אני זוכר את מרי אן דה ורה, שלא עזבה את רחל, המטופלת שלה, עד מותה; את משפחת קדם סימן טוב מניר עוז, את משפחת פושקרוב מבת ים ואת משפחת גרשוביץ מחיפה — משפחות שהיו ואינן. ואני זוכר את קולו של טל כץ זועק לטלפון מהבית של פסי.
אני זוכר את גור קהתי, שעדיין לא זכה לצדק; את אופק אטון, פושקו ואת עירא גיספן, שנהרגו בשל טעויות שהאחראים להן עדיין לא לקחו עליהן אחריות.
ואני זוכר גם את ביפין ג’ושי, חיים פרי, הרש, כרמל, עדן, אורי, אלכס ואלמוג, ולצידם עוד חטופים רבים שיכלו להיות כאן איתנו היום.
ואני זוכר שבזמן הזה, מקורבי ראש הממשלה עבדו עבור מדינה אחרת. ולא אכפת לי אם זו הייתה גם ליכטנשטיין.
וכמה מילים אחרונות לקראת סיום
לפני חודשיים התפרסם טור על תפקיד העיתונות בעת מלחמה. האם עלינו להצדיע ולהעלות מורל, או לספר סיפורים שעשויים “להחליש”? האם אנחנו קודם כול ישראלים, או קודם כול עיתונאים?
אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת ואת השניות האחרונות של נאום התודה הזה כדי לנסות לענות.
אני ישראלי. נולדתי כאן, ואין לי תוכניות לעזוב. אני חרד למדינה שלי ולדמותה, ואני נלחם עליה.
אבל אני גם בתפקיד.
כולנו בתפקיד.
נפלה בידינו הזכות, אך גם החובה, לשמש בשעתה הקשה הזו פה וקול לציבורים ולסיפורים.
תפקידנו כעיתונאים הוא לא להלום בתופי המלחמה, אלא לספר על מחיריה: על ההרוגים, הפצועים, המפונים והפגועים בנפשם; לדווח על גירוש קהילות מבתיהן בגדה; ולהתנגד, בכלים העיתונאיים העומדים לרשותנו, לניסיונות הממשלה לפגוע בדמוקרטיה ולניסיונות המשטרה לסתום פיות — גם בזמן מלחמה.
מורל עושים בצופים. בזמן מלחמה צריך לעשות עיתונות