זאב ז'בוטינסקי אמר "אין המדינה כלום בשבילי אלא שפחה. אם תשרתני טוב, מוטב. ואם לאו, אשלחנה לכל הרוחות."
ג'ון לוק אמר שכאשר המדינה לא עושה את תפקידה, האחריות חוזרת לאזרחים.
היום כולם מבינים שהשפחה הזאת כבר מזמן לא משרתת טוב.
הגיע הזמן להזכיר לה שזכותינו לשלוח אותה לכל הרוחות.
אלי צודק כמובן. למה אין אובר בישראל? למה יש מועצת חלב ודבש ובוטנים ופיצוחים? למה אין נהיגה אוטונומית בישראל? בגלל בג"ץ ויועמ"ש? לא, 100% בגלל ממשלות "ימין על מלא".
השמאל לא יותר טוב כמובן, הם בעד בולשביזם מתוך אידאולו��יה. אבל זה לא מוריד אפילו בטיפה מהאחריות של ממשלות ימין.
נשים בצד את העלבונות הילדותיים. יש כאן המחשה יפה לאופן שבו פילוסופיה מסוימת של המדע ב"מדעי החברה" — הפוזיטיביזם, ובעיקר הגרסה האמפיריציסטית שלו — מחוללת נזק אינטלקטואלי עצום. פיקוח על מחירים הוא דוגמה מצוינת.
במשך דורות פיתחו כלכלנים הבנה תיאורטית עמוקה של מנגנון המחירים ושל ההשלכות האפשריות של ההתערבות בו. מדוע פיקוח מחירים הוא רעיון מסוכן? משום שמחירים אינם סימנים שרירותיים; משום שעסקים וצרכנים מגיבים לתמריצים; משום שתקרת מחירים עלולה ליצור מחסור; משום שלרגולטור חסר הידע הדרוש לקבוע את המחיר הנכון; משום שכלכלנים מבחוץ לא בא��ת יודעים מהן עלויות הייצור השוליות של פירמות; משום ששווקים הם תהליכים דינמיים המתרחשים לאורך זמן; ומשום שתחרות מחירים היא רק ממד אחד של התחרות. זאת ועוד.
חשוב להדגיש: כל אלה אינם השערות שרירותיות הממתינות לאישורו של החוקר הבא. אלה תובנות תיאורטיות הנובעות מהבנת טבעה של הפעולה הכלכלית. אם למסד התיאורטי הזה אין תוקף, אין כלכלה כתחום דעת נפרד.
אבל היום? היום צריך ממצאים אמפיריים. הרבה מהם! אז מה עושים? עוד ועוד מחקרים. מאות ואלפים. רגרסיות, ניסויים טבעיים, מודלים אקונומטריים, קבוצות ביקורת. על הכלכלה להיות "מדע קשה"!. בהתאם לכך, מה נחשב לידע כלכלי אמין? מה שהתפרסם לאחרונה בכתב עת יוקרתי ועבר ביקורת עמיתים. זהו. כמו בפיזיקה.
חוקר מוצא שבמקום מסוים, בתקופה מסוימת, פיקוח על מחיר מסוים לא הוביל לעליית מחירים או למחסור מדיד. מה המסקנה? שהנה, התיאוריה הכלכלית התגלתה במערומיה. תראו איזה יופי המדע מתקדם! הרי ככה בדיוק פועל המדע, לא? מה, אנחנו פילוסופים?
אבל מה בדיוק נמדד? האם נבדקה איכות המוצרים? האם נבחנה הפגיעה בהשקעות עתידיות? האם נבדקו מוצרים שמעולם לא פותחו, עסקים שמעולם לא נפתחו, מתחרים שמעולם לא נכנסו לשוק? האם נבחנו השינויים בהרכב המוצרים, השירות לצרכן, זמני ההמתנה והקצאת המשאבים בין ענפים? ומה לגבי ההשפעות שיתגלו רק בעוד חמש או עשר שנים? ועוד ועוד ועוד
הנקודה שלי: לא כל מה שחשוב ניתן למדידה, ולא כל מה שניתן למדידה חשוב.
כן, כלכלנים רציניים מודעים היטב לכל המגבלות, הניואנסים והחלקיות של התובנות שלהם. מקבל. ובכל זאת. הסחף חזק מהם- יש מגמה.
האם זה אומר שמחקר אמפירי הוא מיותר? לא. מחקרים יכולים לסייע לנו להבין את גודלן של תופעות, את נסיבות התרחשותן ואת האופנים שבהם אנשים מסתגלים לשינויים. אבל מחקר אמפירי אינו תחליף לא לחשיבה ולא לתיאוריה כלכלית. הטעות הגדולה של האמפיריציזם היא הבלבול בין מה שהצלחנו למדוד לבין מה שאנחנו יודעים.
אבל הנזק הגדול באמת? לא באקדמיה. שם הנייר סופג הכל. הנזק האמיתי והממשי הוא בעולם המדיניות. למה? כי פוליטיקאים ורגולטורים רק מחכים להצדקות להתערב בשדה הכלכלי. וזה בדיוק מה שהבחור כאן מספק להם.
הפופוליזם הישן חוזר בכנסת החדשה. זו הצעה מחרידה, שכל פעם יש ח"כ שמעלה אותה וכל פעם נופלת. יעני - הצהרת חוק שמעידה בעיקר על הפופוליזם של מי שמציע אותה. אבל - בואו נסלק את זה כל עוד זה קטן.
פיקוח מחירים זו שיטה גרועה, שנמנעים ממנה בכל מקום שהוא לא מונופול מוחלט. למה? כי אם טועים ומציבים מחיר נמוך מדי, יש מחסורים (זוכרים שחמאה נעלמה מהמדפים?) ומחסור לאומי בחיתולים ומזון תינוקות זה משהו שבתור הורה טרי מחרפן אותי רק לחשוב עליו.
אז מה עושים? אי�� קובעים את המחיר ה"הוגן"? פשוט מאוד! פונים ליצרנים (או במקרה שלנו, היבואנים) ומבקשים את מבנה העלויות שלהם פלוס רווח מינימלי. ואז יש כל אינטרס שבעולם לנפח עלויות כמה שניתן, והמחיר עולה הרבה יותר מאשר בשוק חופשי.
חמור מזה - נכון בשוק תחרותי אסור לתאם מחירים? כאן הממשלה היא זו שדואגת לתאם מחירים! כל מה שצריך זה למכור תמיד במחיר המפוקח ולא לרדת מתחתיו, יש פיקוח אחד על העלויות של השני כדי לוודא שאף אחד לא "מרמה" ומתייעל, וככה אפשר לבנות קרטל - שמעלה את המחירים אפילו יותר.
ובכל זאת, זה לא עוצר חברי כנסת מלהעלות אותה כל פעם מחדש: בכנסת ה-18 חד"ש, בכנסת ה-19 יהדות התורה, בכנסת ה-20 כולנו, בכנסת ה-21-23 היה שיתוק פוליטי, בכנסת ה-24 העבודה (אמילי מואטי רצתה לסבסד!), בכנסת ה-25 כחול לבן, והנה ח"כ ענבר יחזקאלי מישר מגישה את הצעת החוק הזאת בכנסת ה-26.
אז למה בכל זאת? כי זה נותן כותרת כמו "הבשורה להורי תינוקות בישראל" בזמן שזו בכלל בשורת איוב. הפתרון לפופוליזם הוא ידע: להביא לכך שכולם יידעו שמי שמציע דברים כאלה יביא למחירים גבוהים יותר במקרה הטוב ומחסור של ממש במקרה הרע.
אגב, להורים הטריים אני ממליץ לקנות חיתולים בזול ב"החישוק" - מוכרים חבילה של 50 חיתולים ב-28.50 שקל. שווה ממש.
סיפרתי לאחיינית שלי בהתרגשות שיש יו"ר ועדת כספים אישה
היא בהתה בי במבט של "מה אתה רוצה"
שאלתי אותה אם זה גו��ם לה להרגיש יותר מסוגלת ועושה לה השראה
היא ��לגלה עיניים ואמרה שלא בטון של "למה אתה מבזבז לי את הזמן עם זה"
אמרתי לה, "את לא מבינה? זה אומרת שנשים יכולות להגיע גם למקומות גבוהים כאלו"
היא שאלה אותי: "מקודם הן לא יכלו?"
אמרתי לה שתמיד הן יכלו
היא עזבה את החדר
-------
אני מציע שכל אחד ינסה את התרגיל הזה עם מישהי שהוא מכיר. והגיע הזמן שנפסיק עם הצ'יזבט הזה. אף אחת לא מקבלת השראה מיו"ר ועדת כספים אישה. היה לנו אישה בראשות הממשלה לפני 70 שנה.
להבהיר לנשים שאנחנו שופטים אותן אך ורק על סמך הכישורים שלהן זה המסר הנכון. וזה שאנשים כמו שמואל מרידור או נדב אייל חולקים על זה גורם לי לקוות שאין להן בנות.
הצעה אולי ריאלית.
כמו כל פשרה, יש בה היבטים שלא אוהבים.
אבל תראו את התמונה הרחבה.
אם אינני טועה, הבחירות לנשיאות הן עוד שנה וחצי.
ובכן, הצעתי:
נתניהו רה"מ שנה אחת, יחפוף את אייזנקוט, והראשות תעבור אליו.
ליכוד + ציונות דתית = 32 (פייגלין יפרוש).
ישר = 21.
סה"כ 53.
בנט מפוצל (כי לפיד יפרוש) + ליברמן, ויש קואליציה.
הצמד ידרוש ראשות ממשלה, אבל יסתפק בתיקים בכירים + שיקום מסוים בימין + מימוש הבטחות.
אייזנקוט ירוויח ראשות לתקופה ארוכה, כולם יקבלו פרישה של ביבי, נחסוך בחירות וממשלת מיעוט שתפגע ציבורית בכל מי שיהיה בה, ובסה"כ ההבטחה העיקרית, ממשלת משרתים ציונית, תמומש.
תראו, אני מסכים. זו בהחלט זכותן של המפלגות הערביות לשאוף ואף לפעול בגבולות החוק לשינוי העקרון המארגן והתכלית שלשמה הוקמה מדינת ישראל. מותר להיות אנטי-ציוני. מותר לחלום על הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל לאומיה, קבוצותיה וכן הלאה. מותר.
אבל אתם יודעים מה עוד מותר? להתנגד לזה. מותר להתנגד לזה מבלי שעצם ההתנגדות תתוייג כ-"לא דמוקרטית" או "גזענית". מותר לומר "הכל כאזרחים, שום דבר כקבוצה לאומית". מותר לדחות "שותפות" עם מפלגות אנטי-ציוניות כי הן... אנטי-ציוניות. אז לשני הצדדים מותר לשאוף ואף לנסות להגשים את שאיפותיהם. רק תבהירו לנו טוב טוב כל אחד באיזה צד הוא.
כשעושים פיקוח על מחירי לחם, יש מחסור בלחם, פיקוח על מחירי ביצים, מחסור בביצים, פיקוח על חלב, מחסור בחלב. אין מוצר אחד בפיקוח מחירים שאין ממנו מחסור.
בעוד אפשר לשרוד בלי לחם ביצים וחלב פיקוח על מזון תינוקות אומר רק דבר אחד: תינוקות מתים
בשביל שינוי מדיניות צריך סבלנות. לנו יש אותה.
מה שהצענו ב-2017 בנייר מדיניות של ד"ר אייל צור, רשות החברות מתכננת ליישם ב-2026.
שאפו לרשות החברות על הצעדים החשובים לצמצום דרמטי במספר החברות שבבעלות המדינה, באמצעות הפרטות, מיזוגים ופירוק חברות שאין עוד הצדקה לקיומן.
אנחנו חוקרים, משווים, כותבים, משנים, כותבים שוב - ��בסוף ממליצים על מדיניות ומקדמים אותה. המטרה ברורה: להתקדם לעבר מגזר ציבורי יעיל יותר, ומשק חופשי ותחרותי יותר.