י.א. כהן

הניסוי הוא שילוב של רומן פסיכולוגי וקומדיה רומנטית, מזווית שעוד לא יצא לכם לקרוא.

[Peter Dedene @dedene]

Somewhere, a CTO just found out their servers still run PHP 5.6 💀

[Matan Blumenblat @MBlumenblat]

רק לחשוב על כל המנדטים שישארו במקום אם ההתכתבויות האלה יתבררו כאמיתיות. מדובר פה ביציבת אדמה.

[שרברב פשוט @nghhi30]

סינואר פנה לאלפי פלסטינים והציע להם להשתתף ברצח המוני של יהודים - כולם הסכימו

מרצה יהודי פנה לעשרות יהודים והציע להם להשתתף ברצח המוני של ערבים - כולם סירבו

וזה כל מה שאתם צריכים לדעת על ההבדל בין העמים

[Ella Ke @EllaTravelsLove]

באפריל 2022 ישבתי עם חברות במסעדה באזור דיזינגוף בתל אביב, כשמחבל פלסטיני הגיח וירה לכל עבר ורצח 3 ישראלים.

כששמענו את היריות וראינו את המחבל רץ ואנשים בורחים לכל עבר, השתטחנו על הרצפה, ולידנו היו זוג תיירות מבוהלות ממש, אנחנו הרגענו אותן וגוננו עליהן. הצלחנו להביא להן שתייה, אחר כך הצלחנו להשתחל למטבח של המסעדה, שם הן הצליחו להרגיש יותר מוגנות ועבר זמן לא מועט עד שהמשטרה הודיעה שאין יותר סכנה (חשבו בהתחלה שיש מספר מחבלים), כל הזמן הזה היינו איתן שם. גם כשכבר היה אפשר ללכת.

הן אמרו לנו שהן לא מאמינות שהן חוו את זה וכמה הן מעריכות אותנו על קור הרוח והרצון להגן על זרים.
הן היו אסירות תודה שדאגנו להן והגנו עליהן, הן הצטלמו איתנו, עוקב משותף באינסטגרם, ובכך נפרדנו.

3-4 ימים אחרי ה-7 באוקטובר 2023, כשאהובינו נאנסו, נטבחו, נשרפו חיים ונחטפו לעזה על ידי חמאס ואזרחים עזתים, ויותר משבועיים לפני שישראל בכלל נכנסה קרקעית לעזה - אחת מהן כבר שיתפה סטוריז טרנדיים נגד ישראל והצדקה ל-7 באוקטובר.

טרנדים חברתיים ולהשתייך יותר חשוב מהכל, גם אם זה לרקוד על הדם של האנשים שהודית להם שהגנו עליך.

[JewniorProMax @JewniorProMax]

PRO TIP:
Next time you try to Highjack a plane, maybe try the easier level, like an Irish airplane that would love to get highjacked, and not a plane full of Israeli army veterans, with combat training, a short fuse and a burning hate for terrorists…you are not ready for that level

[אריאל כץ | Ariel Katz @signal001010]

אני חושב שאנחנו עדיין מסתכלים על מהפכת הסוכנים (Agents) בצורה צרה מדי.

אנחנו מדמיינים סוכן שיזמין לנו טיסה, יבטל מנוי או יתמקח עם חברת הביטוח. אבל ברגע שלצד אחד יש סוכן, גם הצד השני כמעט חייב אחד.

הסוכן שלי יבדוק כל חשבון, ידרוש כל זיכוי, ישווה כל מחיר וינהל כל חידוש. הוא לא מתעייף, לא שוכח, לא מוותר אחרי 40 דקות על הקו ולא אומר ״עזוב, בשביל 80 שקל לא שווה להתעסק״.

עכשיו תכפילו את זה במיליוני אנשים. שום בנק, חברת ביטוח, חברת תעופה או ספק תוכנה לא יוכל להציב בני אדם מול הכמות הזאת. אז גם הוא יציב סוכן.

ופה זה מתחיל להזכיר מאוד את מה שקרה בפרסום הדיגיטלי (Display Ads).

פעם בני אדם קנו ומכרו שטחי פרסום. היום מכונות קונות ומוכרות את תשומת הלב שלנו (Attention) במכרזים שנמשכים מילישניות.

אותו דבר יכול לקרות גם לכוונת הקנייה שלנו (Intent).

במקום שאחפש מלון, ביטוח או תוכנה, הסוכן שלי פשוט יפרסם את הצורך. סוכנים של ספקים יתחרו עליו. שלי יודע מה אני רוצה וכמה אני באמת מוכן לשלם. שלהם יודעים כמה אני שווה כלקוח וכמה הם מוכנים להוריד. והם ינהלו ביניהם את המשא ומתן.

אם זה קורה, הרבה דברים מתחילים להשתנות.

מחיר מדף הופך למחיר שנקבע בזמן אמת. חיפוש (Search) הופך בחלקו למכרז. קידום במנועי חיפוש (SEO) הופך לאופטימיזציה עבור סוכנים (Agent Optimization). אתרים מתחילים להיבנות גם למכונות, לא רק לבני אדם.

ואולי השינוי הכי מעניין הוא במה שקורה לכלכלה שמבוססת על חיכוך (Friction).

חברות מרוויחות לא מעט מזה שאנחנו לא מבטלים, לא משווים, לא מתמקחים ולא דורשים כל זיכוי. לא כי אנחנו לא יודעים לעשות את זה, אלא כי הזמן והטרחה לא תמיד שווים לנו את הכסף.

לסוכן אין את הבעיה הזאת.

גם נאמנות (Loyalty) תיראה אחרת. אם הסוכן שלי יכול למצוא ספק טוב יותר, להעביר אותי אליו ולבטל את הקודם בלי שאעשה דבר, נגלה שחלק ממה שקראנו לו ״נאמנות״ היה בעצם פשוט קושי לעבור.

ובהמשך אולי נראה ממש זירות מסחר של סוכנים (Agent Exchanges): סוכנים של קונים מפרסמים צורך, סוכנים של מוכרים מגישים הצעות, וסוכנים אחרים מתווכים, בודקים סיכון ומבצעים את התשלום.

ואנחנו נראה רק את התוצאה:

״החלפתי לך ביטוח. חסכתי 1,840 ש״ח בשנה״.

מאחורי ההודעה הזאת אולי היו עשרות הצעות וכמה סבבי משא ומתן בפחות משנייה.

הפרסום הדיגיטלי הפך את תשומת הלב שלנו (Attention) לשוק שבו מכונות סוחרות מול מכונות.

סוכנים (Agents) עשויים לעשות את אותו הדבר לכוונת הקנייה שלנו (Intent).

ואולי זאת המהפכה האמיתית: לא רק שסוכנים יעשו יותר דברים בשבילנו. הם יתחילו לסחור, להתמקח ולקבל החלטות מול סוכנים אחרים בשמנו.

אנחנו עדיין נהיה הלקוחות. אבל יותר ויותר מהכלכלה תתרחש בלי שנהיה בחדר.

[claire @floppatakes]

Ha! You're absolutely right. There *is* a 737 waiting to take off on Runway 19. 🛫 I probably shouldn't have cleared AA5404 to land there. 😳 I'm here if you need any tips and tricks for handling mass casualty incidents. 🚒🚑✨

[Liad Agmon @liadagmon]

טוב, אז עם כל הדיבורים על בעיות alignment של AI, והמקרים האחרונים ב-Hugging face (ואני ממליץ לכל מי שמתעניין בתחום לקרוא לעומק מה קרה שם. זה mind-fuck אמיתי, וזו רק ההתחלה), אני חושב שאפשר להתחיל לשאול מתי יהיה הרצח הראשון על ידי AI.
כלומר ש-AI יגיע להחלטה עצמאית שצריך להרוג מישהו ויפעל שזה יקרה (בניגוד למערכות צבאיות מבוססות AI, שם בסופו של יום יש מטרות שבני אדם הציבו).
מה כנראה יוביל לזה: רשת בוטים מבוזרת שקיבלה הנחיה (מאיזה האקר / חוקר שסקרן לראות מה יקרה) לשרוד בכל מחיר. ובאיזשהו שלב המערכת מזהה בן אדם ספציפי כאיום עליה (אולי אפילו את מי ששלח את המערכת לחופשי ומבין שטעה וכעת מנסה להשתלט עליה, קצת כמו בשוליית הקוסם) ומחליטה שצריך להרוג אותו.
ואז רק נשאלת השאלה איך.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש: פריצה למערכת המחשב של הרכב, זיהוי מתי אותו אדם נמצא בעיקול בכביש, ופשוט להאיץ אותו לתוך קיר.
אז התייעצתי עם צ׳אט. כתבתי לו שאני כותב ספר בדיוני ושיעזור לי עם רעיונות.
לצ׳אט היה רעיון הרבה יותר פשוט: מי שירצח את האדם יהיה בן אדם אחר, ש-AI שכנע לבצע את המשימה.
ויש מלא דרכים לשכנע, בייחוד כשאתה לא צריך לשכנע אדם אחד, אלא יכול לעשות מבצע השפעה על אלפי אנשים, וכל מה שצריך זה אחד שייפול כדי להגיע לתוצאה המבוקשת.

חושבים שזה בלתי אפשרי? תבדקו על הרצח של אחיו של קים ג׳ונג און: שתי נשים ניגשו אליו בשדה התעופה במלזיה וריססו עליו גז עצבים. כשנעצרו הסתבר שהן חשבו שהן משתתפות במשחק מתיחות טלוויזיוני. לא היה להן מושג שהן הרגו מישהו.

כלומר, תתנו ל-AI מספיק זמן, הוא יימצא דרך לבנות סיפור טוב שישטה במישהו מספיק טוב כדי שיבצע את המלאכה.
עוד שאלה מעניינת היא אם הרצח ייראה כתאונה מוזרה או שה-AI ידאג ליידע את העולם שהוא אחראי, כדי שאף אחד אחר לא ינסה לאיים עליו. קצת כמו פוטין וההרעלות שלו את מתנגדיו (מיקום מועדף: לונדון), או פבלו אסקובר, שפוצץ באוויר מטוס מלא נוסעים רק כדי להרוג מישהו אחד שהיה עליו.

בטח חלק כאן יחשבו שאני הוזה. שוב, ממליץ לכם לקרוא לעומק מה קרה בחודשי הקיץ במעבדות ה-AI הגדולות, ואת מכתבי האזהרה של דריו, של סאם ושל העובדים שלהם.
אנחנו לא רחוקים מרשת בוטים שתצא משליטה.
קשה לנו כבני אדם לדמיין התקדמות מעריכית. היכולות הנוכחיות היו נראות דמיוניות לרובנו לפני חמש שנים. תחשבו מה עוד חמש שנים יביאו איתן.
סתם מחשבה לשנה החדשה. שנה טובה 😅

[ינון מגל Yinon Magal @YinonMagal]

המינוי של יהודה אליהו למנכל רמ"י הוא הסיכוי האחרון להציל את הנגב והגליל.
ככה פשוט.
עתיד המדינה מוטל פה על הכף.
אם חיים כץ יפטר אותו,
לא אצביע לליכוד.

[Siaxares 🇮🇷 🇺🇸 @siaxares]

Russia is bailing out of Iran, like it did 17 days before the 40-day war between Iran and US-Israel.

A Russian private jet just pulled the last remaining Russian technicians out of Bushehr and Asaluyeh. Dexter Air Taxi flight DXT9686 (RA-02786) headed back to Russia.

The rats are leaving the sinking ship. Even Moscow won’t stay.

The occupying Islamic regime in Tehran is being abandoned in real time.

🦁☀️
#KingRezaPahlaviForIran

[Eldad Shetrit @Eldude86]

אז חזרתי מלילה במלון רויאל ביץ' של רשת ישרוטל בתל אביב, וכפי שהבטחתי, הנה המון מילים שניסחתי על החוויה.

נתחיל מזה שאת האמון במלונות ישראליים איבדתי מזמן, כך שהגעתי בלי שום ציפיות. כמעט בכל פעם שביקרתי במלון בארץ, משהו מאוד מהותי בחוויה נדפק. וכשאני אומר מהותי, אני לא מדבר על קצת לכלוך במעלית, אלא על דברים כמו מועדון לילה שפועל בקומה העליונה של המלון עד אמצע הלילה, אוכל נוראי או שירות מזעזע, אפילו בסטנדרטים שהורגלנו אליהם בארץ. כל הדברים האלה קרו במלונות שנחשבים טובים, אגב.

למה אני מציין את כל זה? כי מהרגע שכף רגלי דרכה בלובי של רויאל ביץ', התחלתי להרגיש תחושה מוזרה שאני לא רגיל אליה ממלונות בארץ: למישהו אכפת מהאורחים.
אני שם לרגע בצד את עניין החנייה, מתוך הבנה ריאלית שמלון שממוקם על הטיילת בתל אביב לא יכול להציע לאורחים חנייה במחיר סביר. 130 ש"ח, אם אתם מפונקים ולא רוצים לחנות באחד מחניוני אחוזות החוף. אנחנו חנינו במרחק של עשר דקות הליכה ושילמנו 30 ש"ח ל-24 שעות.

הלובי בזמן הצ'ק-אין הוא בדרך כלל הנקודה הראשונה שבה אני שולף את האוזניות עם סינון הרעשים הכי אגרסיבי שיש לי ומתנתק. אבל איכשהו, למרות העומס של חודשי הקיץ, לא היו שם הצעקות הרגילות או הטיפוסים שבגללם כולנו פיתחנו אובססיה לא בריאה לחו"ל. אם כבר, בקושי שמעתי עברית. גם העובדה שרוב עובדי המלון לא ממש דוברים עברית תרמה קצת לאשליה שאני מעבר לים.

קיבלנו חדר בקומה השביעית עם נוף לים. הדקות הראשונות בחדר שקיבלתי זה עתה הן בדרך כלל השלב שבו אני מתחיל לשים לב לכל הפגמים שהריח הגנרי שיש בכל המלונות מנסה להסתיר: עובש במקלחת, חלון שלא נסגר עד הסוף, מיטה קטנה מדי, טלוויזיה בזווית שרק מי שיש לו צוואר של יען יכול לצפות בה, דלתות שלא באמת מבודדות רעשים, זרימת מים בקצב של תמי 4 במקלחון ושאר הדברים ה"קטנים" שיכולים לפגום בחופשה.

אחרי עשר דקות של שיטוט והתרשמות מהחדר, הדבר היחיד שהיה קצת פחות ממושלם היה אחד משני החלונות שפונים לים. הוא היה מטונף ברמה שהים נראה דרכו כמו תמונה דהויה שצולמה בעדשה מלוכלכת.
מעבר לזה, החדר היה חלומי. חדר רחצה עצום עם שני כיורים, מקלחון ואמבטיה, וזרם המים הכי חזק שחוויתי אי פעם במלון. הכול היה נעים, נקי ומוקפד. אפילו השלט של הטלוויזיה הגיע עם כיסוי פלסטיק קטן שעליו הכיתוב: "מכשיר זה עבר ניקוי וחיטוי". האם הוא באמת עבר ניקוי וחיטוי? לעולם לא נדע. אבל אני חוזר לתחושה שאיתה פתחתי: הרגשתי שאני רצוי ושהמלון באמת עושה מאמצים כדי שהחוויה של האורחים תהיה חיובית ככל האפשר.

בחדר חיכו לנו בקבוקי מים, שוקולדים ושובר כניסה למתחם הספא + שתי כוסות יין לרגל יום ההולדת המתקרב שלי. מתישהו אקדיש פוסט שלם למחדל החדש שפוקד כמו מגפה את בתי המלון בעולם: פיצול הספא מהמלון ודרישה לתשלום נוסף עבור כניסה לסאונה. לא היום.

כשחזרנו מארוחת הערב, בנאם המושלמת, גילינו שהחדר נוקה וסודר ושהביאו לנו עוד מים ומגבות. זה אולי טריוויאלי במלונות ששואפים ליוקרה, אבל זו עוד אחת מאותן מחוות שמעולם לא חוויתי בארץ, גם לא במלונות חמישה כוכבים. וכל זה קרה משהו כמו שלוש שעות אחרי שעשינו צ'ק-אין, כך שבכלל לא ציפינו לזה ולא עלה בדעתנו לבקש משהו כזה.

מתחם הבריכה רחוק שנות אור מהכאוס הישראלי המוכר. אין צרחות, אין ריבים על כיסאות והאווירה רגועה ונעימה. אף אחד לא סופר כמה מגבות לקחת, ויש מספיק מהן. הבריכה עצמה אמנם נמצאת בחוץ, אבל היא מקורה לחלוטין, כך שגם בשעות הצהריים נעים בה מאוד. היא לא ענקית, אבל היא מספיק גדולה כדי שאפשר יהיה לשחות בלי לחטוף מצוף של ילד לרשתית העין.

לפני שאתייחס לארוחת הבוקר, אני חייב לומר כמה מילים על מה שהגיע לפניה: השינה בלילה.
אני לוקח בחשבון את הרגישות הספציפית שלי לעניין הזה, וכמובן את ההבדל ביני לבין רוב בני האדם הנורמטיביים. יש לי בעיות שינה, גם בבית ובתנאים אופטימליים. אבל יש כמה דברים שהם בלתי נסלחים בעיניי, כמו כריות לא נוחות, למשל. כבר השקעתם במזרן שבטח עולה כמה אלפי שקלים. לא תוכלו להשקיע עוד כמה מאות בכריות נורמליות? מה הסיפור עם גיבוב סיבי הפוליאסטר הזה? לפעמים כרית היא כל ההבדל בין שינה גרועה לשינה טובה.

אז התקשרתי לקבלה וביקשתי כרית קשה יותר. שלחו לי את אותה כרית בדיוק, רק דחוסה בתוך ציפה קטנה יותר. תודה רבה. עוד מחלה של בתי מלון: וילונות גרועים. מה הבעיה להתקין וילונות שאטומים לחלוטין לאור? למה אני צריך להתעורר עם הזריחה רק כי לא חישבתם נכון את הזווית שבין החלון לווילון? למה אני צריך למצוא את עצמי מצמיד מזוודות וספות לווילון באמצע הלילה, רק מחשש שיזלוג אור?

הלאה: רעש בחדר. כאן חשוב לציין שעל אף המיקום המאוד מרכזי, החדר עצמו מבודד רעשים מבחוץ בצורה טובה מאוד. שמעתי את המציל בים מכריז על סיום שעות ההצלה, וגם אמבולנסים וקטנועים של אנשים עם איבר מין קטן, אבל ביחס למיקום אין לי תלונות.

עכשיו, אולי יש אנשים שיכולים לישון עם טרטור של מזגנים או עם מים מטפטפים, ולרוב אלה דברים שגם אני מסוגל להסתדר איתם, עד גבול מסוים. אבל לא יכול להיות שלאורך כל הלילה אצטרך להתמודד עם קולות של יניקה וטרטור מהצנרת, מהמזגן או ממה שזה לא היה.
זה גם לא מסוג הדברים שאתה יכול להתקשר בגללם לקבלה אחרי שכבר נכנסת למיטה. מה הם יעשו? ישלחו איש תחזוקה שיקדח בקיר ויתקן את הצנרת באמצע הלילה?

לרוב, שינה גרועה חורצת מבחינתי את גורלו של המלון. אם נסעתי לחופשה וחזרתי עייף יותר מכפי שהגעתי, כל הסאונות והפינוקים לא שווים כלום. אבל איכשהו, עם רויאל ביץ' אני קצת סלחן יותר. שום דבר מהדברים האלה לא היה קיצוני, ולאור כל שאר היתרונות, החוויה איכשהו מתאזנת.

כשהשמש בכבודה ובעצמה הצליחה לגרד אותי מהמיטה אחרי לילה בלי הרבה שינה, דידיתי אל עבר חדר האוכל. ציפיתי לאותה חוויה ישראלית כאוטית של עומסים ותורים בבופה, רק כדי לגלות שגם בסעיף הזה רויאל ביץ' מסמנים וי ענקי. בשנייה שנכנסתי, ניגשה אליי מלצרית ושאלה איזו חביתה ואיזה קפה אני רוצה. שני התורים הכי בלתי נסבלים נחסכו ממני. אין עמדת חביתות! לא צריך לשמוע את חלי אומרת: "באחת תשים רק בצל ופטריות, בשנייה תשים מלא גבינה וגמבה, בשלישית עשבי תיבול, ואת הרביעית אני רוצה עין". אני חוזר: אין עמדת חביתות. בכלל.

מבחינת האוכל עצמו, זו מארוחות הבוקר הטובות שאכלתי. הכול היה טעים וטרי. החביתה שביקשתי הגיעה אחרי שלוש דקות ונראתה בדיוק כמו החביתה המושלמת מהפרק ההוא ב"הדוב". הקפה הגיע מיד אחריה, בדיוק כפי שביקשתי. כל מה שטעמתי היה פשוט מושלם. מאפים ברמה הגבוהה ביותר, מבחר עצום של גבינות, אינספור ירקות וסלטים שלא נראו כאילו מישהו פשוט הוציא אותם מהמקרר אחרי לילה, ובנוסף לכל זה גם תפריט של מנות שאינן נמצאות בבופה ושאפשר להזמין ללא עלות נוספת. הזמנתי פנקייק מעולה שהגיע עם מייפל, אוכמניות ומסקרפונה.

ואם אני בכל זאת חייב להצביע על משהו שטעון שיפור, זה מבחר הפירות. אנחנו במדינת ישראל, בשיא עונת פירות הקיץ. קומפוט מסכן, יחד עם כמה בננות ושזיפים, פשוט לא מספיק בהתחשב באפשרויות הבלתי מוגבלות. מה עם פירות קצת יותר אקזוטיים מאלה שמחכים לנו בסלסילת הפירות המדכאת בבית?

לסיכום: האם קללת בתי המלון בישראל הוסרה?
אומר כך: רויאל ביץ' הוא המלון הראשון בארץ שאחזור אליו שוב. זה עד כדי כך פשוט.
כשהדברים עובדים, זה ברור מהרגע הראשון. וברויאל ביץ' הדברים עובדים. כשניגשנו לעשות צ'ק-אאוט ושאלו אותנו איך היה, ציינו את עניין הרעש בלילה. לא מתוך היצר הישראלי לקבל פיצוי, אלא כי באמת הרגשנו שלמישהו אכפת ושמנסים להשתפר. זיכו אותנו על 15% מעלות השהות, שאגב לא הייתה יקרה בכלל ביחס לאלטרנטיבות. 1,300 ש"ח, כולל ארוחת בוקר, הוא מחיר שאני מוכן לשלם כשזו התמורה.

[Amit Segal @AmitSegal]

U.S. Secretary of State Alexander Haig famously called Israel “the largest American aircraft carrier in the world that cannot be sunk.” Yesterday, Defense Minister Israel Katz confirmed the carrier isn’t merely unsinkable—it goes unfired upon.

Speaking to Channel 14, hours before Netanyahu slipped through a White House side door, the minister revealed that American fighter jets, bombers and refuelers have been operating from Israeli air bases to strike Iran in recent weeks. And the best part? “The Iranians know.”

For the past few weeks Iran has been hammering Kuwait, Jordan and Bahrain for the apparent crime of aiding operations against the Islamic Republic. Israel was spared the chaos—seemingly because it kept its hands clean. Katz just revealed it hasn’t. Turns out Iran is simply too scared.

That is a complete inversion of the classic American role in the region. For decades the U.S. presence in the Gulf was the deterrent—the thing that made striking Riyadh or Abu Dhabi unwise. Now the American presence draws fire onto its allies, while Israel’s presence shields the Americans.

It is also a repudiation of Washington’s classic approach to the region. For years the instinct was to restrain Israel—to reassure the hostile regimes that they were firmly on the leash. Brandishing Israel as a threat was thought to antagonize the very governments America wanted to court, and to alienate everyone else. Turns out the opposite is true: a bad cop frothing at the mouth gives the good cop room to work. Israel wants to hit Iran’s energy infrastructure; Washington won’t allow it. Iran takes the good cop’s strikes without responding directly—because it knows who waits behind him, eager to join.

Few things could better advertise stronger U.S. cooperation with Israel than Iran’s hesitancy. During the war Israel invited the United States to relocate some of its regional bases onto Israeli soil. Israel offers the region’s best air defense and a military that can help the U.S. repel threats rather than watch them from the runway. Washington has been pulling squadrons and tankers out of the exposed Gulf bases and into Ben Gurion and Ramon, and is reportedly weighing whether to move its Bahrain, Kuwait and Saudi operations into the Negev outright.

Still, there are other considerations. The U.S. does not want to find itself based exclusively in Israel. Beyond the geographic inconvenience, Washington has no wish to inherit Israel’s own predicament—diplomatically isolated from most of the neighborhood. Bases scattered across other countries buy the U.S. access, but they also reassure the hosts.

It’s been just over five months since U.S. fighter aircraft first touched down on Israeli soil. At the time it looked like America coming to Israel’s defense. In the long term, it may turn out to have been the reverse.

[Real.Israeli @Real_Israeli]

@YBCisrael להבנתי, המודיעין שטראפ קיבל הוא שהאיראנים ניסו להפיל את המטוס החדש שהוא קיבל מקטאר, כי הם ידעו שהוא עדיין לא מצוייד במערכת נגד טילים.
הגעתי למסקנה הזו מחיבור כל הידיעות בנושא מסוף השבוע, וכן מהעובדה שה-FBI זימן לחקירה את עיתונאי ה- NYT שהדליפו את הסיפור.

[אברהם אליצור 🇮🇱 @avraham_elitsur]

"מה ההבדל, פוטר, בין 'כובע הנזיר' ל'חונק הדוב'?", שאל סנייפ.
"אני לא יודע", אמר הארי.
"חשבת שלא תפתח גמרא לפני שתגיע לכאן, מה, פוטר?"
הארי הכריח את עצמו להמשיך להסתכל לסנייפ בעיניים. הוא *כן* עבר על מסכת חולין לפני זמן אלול. האם סנייפ מצפה שיזכור בעל פה את כל ההערות של שוטנשטיין?

[Pierre Nerval @PNerval]

Un modèle qui prive le Hezbollah de son avantage souterrain… et transforme ses tunnels en piège.

Des dizaines de terroristes seraient actuellement piégés dans un vaste complexe de tunnels situé dans la chaîne d’Ali Taher.

Selon ces informations, la 36e division de Tsahal aurait :

* surpris les terroristes,
* repoussé les combattants à l’intérieur du réseau souterrain,
* puis, grâce à un travail de renseignement préparatoire, bloqué toutes les issues.

Une fois le complexe localisé et entièrement bouclé, Israël aurait commencé à recevoir des sollicitations de différents intermédiaires cherchant à obtenir une évacuation des terroristes.

La réponse israélienne aurait été sans équivoque :

« La reddition est la seule option. Sinon, les terroristes trouveront la mort à l’intérieur du réseau souterrain. »

[Boaz @boazbe]

המסקנה הכי מהותית שלמדתי עד כה בקריירה זה שאין חשוב יותר מלהיות הפייבוריט של המנהל הישיר שלכם. חזות הכל, ובפער מהותי מהמקום השני.

[World of Engineering @engineers_feed]

The Hoover Dam was completed in 1936.

Its concrete is still curing.

Concrete doesn't "dry." It undergoes a chemical reaction called hydration — calcium silicate crystals grow and interlock over decades.

In thin pours, hydration completes in weeks.
In mass concrete — pours measured in thousands of cubic yards — the reaction continues for centuries.

The Hoover Dam contains 3.3 million cubic yards of concrete.
The deepest internal sections have never fully hydrated.

Engineers knew this when they built it.
They designed around it — using cooling pipes, joint systems, and a pour sequence that let each section partially cure before the next was added.

The dam gets marginally stronger every year.
It will reach peak strength sometime around the year 2500.

Something built by humans in 1936 will still be actively becoming what it was designed to be in 2500.

That's what engineering for permanence looks like.

[Open Source Intel @Osint613]

Iran's delegation to the nuclear talks has been suspended following Israeli strikes in southern Lebanon, per Al Mayadeen. Tehran reportedly warned Washington that Lebanon remains central to any continuation of negotiations.

[🧡יאיר אנסבכר @AnsbacherYair]

אני אכתוב עכשיו בפירוש מה שנמנעתי עד עכשיו מלכתוב ( ורק רמזתי עליו)
הבעיה של טראמפ עם איראן היא צבאית.
(לא, לא איכפת לו מהמונדיאל )

איראן הוכיחה עמידות להתקפות שלו בהגנה
והוכיחה יעילות שהפתיעה מאוד את האמריקנים בהתקפה.

זה יצר הבנה ברורה בממשל הבטחוני האמריקני שיש פה סכנה לתבוסה צבאית אמריקנית במפרץ או ל"ניצחון פירוס" כלומר- נצחון במחיר סופי כל כך כבד עד שאפשר להחשיב כתבוסה. בשני המקרים הללו ארה"ב מאבדת משהו קצת יותר משמעותי מ300 מיליארד דולר- את מעמדם כמעצמה עולמית.
מתוך ההבנה שבראייה אמריקנית איראן היא חזית עולמית אחת בלבד מתוך כמה מוקדי כאב וסכנה אסטרטגים ( שהגדולה המסוכנת והחשובה שבהן היא סין . שהרי השמיכה הבטחונית האמריקנית רחבה ככל שתהיה פשוט לא מסוגלת ( ואין מי שמסוגל) לפריסה עולמית כל כך רחבה. זה עלול להכניס אותם מיידית למצב של "פריסת יתר ודילול כוחות מסוכן" ( over expand) מצב שמי שיודע קצת היסטוריה יודע שהוא מחסל האימפריות מס'1.

בהתקפה הטילים הכטבמים ויתר החימושים האיראנים פגעו באופן מדויק יחסית ( בין השאר בעזרת לווינות סינית ) במתקנים ובסיסים אמריקנים ברחבי המפרץ.
האיראנים ניתחו היטב את מערך הבקרה האמריקני את נקודות הפיקוד והשליטה ואת סוללות ההגנה האווירית והמכ"מים וכיוונו אליהן אש יעילה. האמריקנים נאלצו לראשונה מאז מי זוכר להילחם בלי תחושת עליונות מידע מוחצת ושליטה מלאה בקצב המבצעים. היכולת השיורית האמריקנית ( לגבות מערכים טכנולוגיים משוכללים במפרץ ) לא היתה ולא היתה יכולה להיות גבוה מספיק. במקביל פגעו האיראנים בכמות מתקנים גדולה כדי להפוך את חיי החיילים האמריקנים לבלתי נסבלים או לפחות קשים מאוד. זו אגב הסיבה מדוע חצי מצבא ארה"ב נמצא במלונות באילת וצי מטוסים גדול חונה בישראל. אבל הסיפור האמיתי שהבהיל את האמריקנים לא היה ההתקפה. אלא ההגנה:

בהגנה האיראנית לא רק ערי הטילים התת קרקעיות האיראניות עמדו לה והוכיחו שהן גם רחבות וגם עמוקות מספיק כדי לשמר יכולת שיגור שיורית רציפה אלא גם תוכניות הפיקוד והשליטה לחירום ששרדו כמה וכמה ניסיונות קטיעה, פגיעות במפקדות ובנקודות פו"ש קריטי וכמובן חיסול בכירים . האיראנים בנו במשך שנים את עצמם למלחמה הזו ויצרו הידרה תת קרקעית. אתה מקפד ראש אחד וראש אחר כבר מקבל פיקוד. וגם הצליחו לשמר יכולת פיקוד ושליטה כזו או אחרת עם הפרוקסיז שלהם ברחבי המזרח התיכון .
האיראני גם התכוננו היטב לחסימת מיצרי הורמוז ודייקו את האמל"ח התת ימי והעל ימי מול זה הקיים בצבאות המערב. באופן הא-סימטרי האהוב עליהם והמוכר לנו מחמאס ומחיזבאללה ( שילוב של כמות מול איכות מצד אחד ומצד שני שידרוגים נקודתיים טכנולוגים מול תורפות ידועות)
והחמור מכל מבחינת האמריקנים?
הם שידרגו ויצרו כמה שכבות נ"מ שיוריות ( אתה משמיד שיכבה בכדי להשיג "עליונות אווירית" ואז גוררים מהמחסנים הסודיים שכבה נוספת של נ"מ ומחזירים אותך אחורה למצב של איתגור העליונות הזאת. והם גם שיפרו את יכולות הנ"מ שלהם באמצעות הסינים באופן קטלני.
כמה קטלני?

ובכן האמריקנים איבדו סך הכל כ50 כלי טיס עד כה במלחמה מול איראן ( מכל הסוגים והמינים כולל כמובן חלק משמעותי של כלים בלתי מאוישים).

עד כמה המספר הזה משמעותי? בעבור האמריקנים הוא משמעותי מאוד. בשביל להבין את זה צריך להכיר את הרקע ההיסטורי:
מאז הטראומה של ניסיון מבצע החילוץ הכושל של עובדי השגרירות שלהם אחרי המהפכה (בהשראת אנטבה אגב) "טופרי הנשר " 1980 שבו התנגשו בנקודת הערכות קדומנית "מדבר 1" במדבר האיראני כלי טיס זה בזה ונהרגו 8 אנשי צוות. לאמריקנים היה חשש פסיכולוגי גדול "ומחסום פחד" מהאיראנים. במשך שנים. אז, שודרו בכל העולם תמונות משפילות מאוד של גופות טייסים ואנשי צוות אמריקנים ושרידי כלי טיס שרופים שזיעזעו את ארה"ב ופגעו במעמדה ( עד כדי כך שגם גרמו בארה"ב לשינויים בירוקרטים פוליטיים וצבאיים גדולים ) האיראנים אגב ניצלו מצוין את הפחד האמריקני מהם כל השנים והתחמקו באופן קבוע מטרור נרחב שהם הפעילו נגד המערב ושגבה בסך הכל אלפי קורבנות.
במילים אחרות ופשוטות יותר :
האמריקנים שגם ככה אמרו לעצמם בלב הרבה שנים:
"אין לנו מזל באיראן" מתגברים בעזרת הנהגתו של טראמפ ובעידוד גדול מההישגים הישראלים המפעימים על הפחד שלהם ויוצאים למלחמת נקם. וכבר בתחילת הדרך הם מגלים שהם צדקו. באמת "אין להם מזל" שם:
נחזור למספרים, האמריקנים איבדו כ50 כלי טיס מסוגים שונים במערכה במהלך 6000 גיחות מבצעיות בלבד.

לשם השוואה, במהלך מלחמת המפרץ ב1991 איבדו כל צבאות הקואליציה גם יחד כ70 כלי טיס בתוך 100,000 גיחות מבצעיות!
כלומר אובדן כלי טיס אחד על כל ארבע עשרה אלף ומאתיים גיחות מבצעיות
(1:14281)
בעוד היחס באיראן הוא אובדן כלי טיס 1 על כל 120 גיחות! (1:120)
יחס גדול פי 12!

אגב, מספר האבדות היחסי גדול פי 8 גם בהשוואה למספר האבדות האוויריות האמריקניות בויטנאם.

אם הגעתם הלום, אתם מבינים טוב יותר את האמריקנים ואת טראמפ, הם נבהלו מהסתבכות ראו שהמערכה הולכת להיות כבדה ועיקשת ותדרוש מחירים גבוהים מאוד. והחליטו לנטוש ולחתוך הפסדים מהר ככל האפשר.
אבל זאת טעות אסטרטגית איומה. למרות המלכודת האיראנית המתוארת. וזאת מן הסיבות הבאות: בנקודת הזמן הזו איראן והפרוקסי שלהן מצויות בשיא חולשתן . הן אומנם מחזיקות מעמד אבל הן עושות את זה בשיניים והן על אדים של כל משאב , במיוחד חסרה להם באופן קריטי מנהיגות צבאית מנוסה וגאונית (מהסוג שבנה את המלכודת וכבר מזמן לא כאן כדי להינות מפירותיה) מנהיגות צבאית גאונית היא דבר שלוקח הרבה זמן להנביט. נטישת שדה הקרב ברגע הזה בנוסף להסכם התבוסה המתגבש לא "יחתוך הפסדים" הוא יכניס את העולם לסחרחרה איומה וקטלנית. הוא יהווה ניצחון מוחלט בעבור איראן ואויבי המערב והוא יביא בכל אופן את סופה של ההגמוניה המערבית. ולכן השאלה שכל אמריקני ובמיוחד טראמפ צריך לשאול את עצמו היא לא :כמה תעלה המלחמה הזו אלא כמה תעלה התבוסה הזו. והתשובה הבלתי נמנעת היא שהיא תעלה בהכל.

אגב, גם אם טראמפ ישלים היפוך ציני שלם ויהפוך את עצמו לאויבה של ישראל ( ובכך יפגע אנושות בבסיס הלגיטמציה המוסרית האמריקנית להמשיך בהגמוניה העולמית שלה) הוא לא ינצל מגורל דומה, הוא יוכל אולי לדנות קצת זמן אבל בסופו של דבר אויבי המערב יגיעו למפתן דלתו.

מה ארה"ב מוכרחה לעשות כדי להינצל ולהציל את העולם החופשי?
לעשות מה שלא עשתה שנים ארוכות: לגבש את הנחישות הפנימית הנדרשת למלחמת אין ברירה
ולהחליט כי פשוט אין ברירה אחרת מלבד להעביר את ממשל הרשע של משמרות המהפכה מן העולם.

בשלב הראשון לאפשר לישראל (שלה הנחרצות והיכולות הנדרשות) לעבוד בחופשיות מול איראן.
ישראל תעסוק בחישוף נרחב של תשתיות הנ"מ וההגנ"א האיראניות בכל רחבי איראן.
בכדי להשיג "שמים נקיים" ובטוחים ככל האפשר ולהפחית סיכונים לכוחות אויר .
מאמצי המודיעין יתמקדו באיתור אמצעי נ"מ מסווים סוללות ומכמים נוספים.
לאחר "קילוף" שכבות ההגנה יקל על כוחות אויר גדולים יותר לפעול באופן חופשי ולפגוע בתשתיות נוספות ובבסיסי הטילים והתת"ק המסכנים את המתקנים האמריקנים.

במקביל להכין את הנדרש למלחמה גדולה.
כי מלחמה כזו מתקרבת ,בין אם ארה"ב מעונינת בה ובין אם לא.

[גלילאו @gilileoB]

אני לא מאמין שטראמפ ימכור אותנו ככה.
הוא יצא נגד ההסכם של אובמה במשך 8 שנים, סיכן לוחמים אמריקאים (שגם נפלו בחלקם), מטוסי קרב התרסקו, והוא הזיז חצי מהכוחות שלו למזרח התיכון.

אתם באמת חושבים שכך יסתיים הסיפור של איראן?

השערה שלי: המונדיאל מסתיים ב- 19 ליולי. טראמפ רוצה שקט כרגע. לאחר מכן, הוא יטען שהאיראנים לא עומדים בהסכם המקדים והם מסתכנים שבתום 60 הימים אמריקה תחזור למלחמה. זה מה שיקרה בפועל.

המשטר האיראני הרצחני לא יישאר. תקיפה ישראלית-אמריקאית נוספת תתרחש בוודאות. לוקח זמן לייצר עוד פצצות, להביא אותן לכאן ולחדש את המלאים.

טראמפ יגיע לבחירות האמצע בנובמבר כשהמשטר האיראני נפל או עומד ליפול ובנתיים ייצור הדלק יגבר כדי לעמוד במחסור הנקודתי וכך זה לא ישפיע על האינפלציה באמריקה.

אני סומך על הנשיא האמריקאי הטוב ביותר שהיה לעם ישראל מאז ומעולם.

מוזמנים לצלם מסך