כאשר שמעתי על המשימה שקיבל פלדשטיין למחוק מהלכסיקון את המושג אחריות נזכרתי בחיוך ובגעגוע בשיחת טלפון שקיבלתי מאלרואי בתקופת הטירונות שלו :
״אבא״ הוא אומר לי ״קיבלתי משימה״ ואני שואל ״איזה משימה ? מה אתה צריך לעשות ?״
אלרואי משיב : ״אני צריך להכין שיחה לכל המחלקה בנושא אחריות, ואני זקוק לעזרתך״.
הרים לי להנחתה חשבתי לעצמי, ״כשאתה יוצא לסופ״ש נשב על זה יחד״.
אלרואי מגיע, אני לוקח דף לבן חלק כותב בענק את המילה ״אחריות״ ומבקש ממנו לומר לי באיזה אות היא מתחילה, ובאיזה אות היא מסתיימת. אחר כך ביקשתי ממנו להוציא מילים רבות ככל האפשר מתוך המילה אחריות.
ואלרואי כותב : אח, אחר, אחרי, אחיות, אח, אחות, וכך הלאה….
התחלתי לעשות איתו סדר.
אח/אחות - אחריות כלפי המשפחה הגרעינית.
אחר - אחריות כלפי האחר. דיברנו על ההתנדבות שלו ב״כנפיים של קרמבו״ ועל האחריות שלנו כלפי כל מי שאינו דומה לנו.
אחריי- דיברנו על האתוס הצהל״י של מפקדים מובילים ועל המשמעות של ״אחריי״ בצבא.
חיות - על האחריות שלנו כלפי זכויות של בעלי חיים.
וכך המשכנו יחד ״לחפור״ על כל מילה ומילה
(נראה לי שהבנתם את הרעיון הכללי… ) דיברנו על אחריות אישית, אחריות סביבתית, אחריות כלפי הקהילה שלי, העיר שלי, העם שלי, המדינה שלי. זה היה מרתק. לאלרואי היתה הרצאה בנויה לתלפיות. והוא יצא עם אורות….
בבוקר השבעה באוקטובר בבסיס נחל עוז, אלרואי וצוות הבלונאים לקחו אחריות מלאה. עשו את כל המוטל עליהם. השיבו אש, פגעו במחבלים, טיפלו בפצועים, דיווחו למפקדים, נפלו בקרב גיבורים.
הם לקחו א-ח-ר-י-ו-ת.
שעות אחר הקרב בו נפלו ועד לרגע זה, יש כאלה, שלא רק שלא לקחו אחריות, עוד ממשיכים לעשות הכל כדי לברוח ממנה כמו מאש.
הבלונאים לא ברחו מהאש. הם השיבו אש !!
מול אלרואי וחבריו שערך האחריות היה עבורם עמוד האש לפני המחנה…עומדת חבורה של פחדנים עלובים שהמילה אחריות עבורם היא מילה שצריך למחוק מהלכסיקון.
אנחנו נשיב את המדינה לתלם הנכון.
אנשים כאן ילמדו ויפנימו את המושג אחריות.
נגדל כאן דורות נפלאים של ישראלים שיודעים ולוקחים אחריות. מהאות א׳ ועד האות ת׳.
למענם ולזכרם של אלה שנפלו וציוו לנו לקחת אחריות.
געגועים עזים מאד ♥️
1/ אני רוצה למסור את אהבתי וחיבוק גדול למשפחות החטופים שקיבלו את יקיריהן אחרי מאבק מייגע ומפרך.
מעם ישראל אני מבקשת - אנא, אל תשכחו אותנו, תפעלו, תדרשו. אנחנו צריכים אתכם יותר מתמיד.
המאבק לא תם עד שובו של החטוף האחרון.
אסור בתכלית האיסור לקבל את הפרת ההסכם.
🇮🇱רותם רצה להחזיר חטופים ולהגן על הארץ.
הילדים שלהם חוזרים ורותם שלי לא💔 זה יום קשה שמח 💔❤️
🇮🇱עמדנו בגשר שלנו המון שבתות עם דגל.
כי לא תעמוד על דם רעך.
ואהבת לרעך כמוך.
ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים
ערבות הדדית זאת היהדות והמוסר
🇮🇱🇮🇱🇮🇱
I will not post the terrible video of Evyatar David, an Israeli hostage held by Hamas. His family has asked not to share it until they make that decision. The images show he is being deliberately starved by his captors. They have enough food -no Hamas terrorist looks emaciated. They are celebrating Gazan civilian distress while eating and starving Israeli hostages.
Let’s be clear: this war could end in five minutes - if Hamas released the hostages it continues to torture.
A note to the editors of The New York Times:
Evyatar has no muscular or neurological disease. This man is not wasting away due to illness. He is being starved by an organization that began this war and kidnapped him and 250 others to their dark dungeons. Maybe these facts can make it to your front page.
Today we celebrated Roni’s birthday at hostage Square. Instead of daddy, plenty of strangers showed up to shower her with love.
Every day she gets smarter and wiser, and every day it becomes harder to shield her from the horror of our reality, of her personal reality.
The kids sang songs and ate cake, while grownups were whispering in terror about the hostage videos Hamas released of Rom and Eviatar. We can’t shield our children from this evil much longer.
Bring them all home, now.
נכשלתי / דני אלגרט
הגיעה ההודעה המרה
אתה מופיע ברשימה
לא תחזור מהשבי הסדיסטי
הוקרבת על מזבח פוליטי
זה לילה האחרון ללא מידע
והאחרון ללא דאגה
יש הכנות להלוויה
נבחרה כבר החלקה
נקבע מקום השבעה
המאבק נחל תבוסה
כשלתי במאבק ההצלה
נחטפת פצוע מהמקלט
ניצחו אותי ״נצחון מוחלט״
סלח לי ולכל המדינה
לא עשינו מספיק להצילך
לא עמדתי בהבטחה
להחזיר אותך בבטחה
@Guitaryahu