אני עם בנט.
בנט היה ״שרוף״ מבחינתי.
אירוע ראשות הממשלה, שהיה כשר אבל מסריח ולא אתי בעיניי, ״הבריחה לגלות״ אחרי הבחירות, דווקא כשהיה צורך עז בקול אופוזיציוני חזק וברור, ועוד כמה דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי, הביאו אותי לסלוד ממנו.
לא מהאדם, חס וחלילה, אלא מהדמות הציבורית, מבנט הפוליטיקאי.
באופן אישי, אגב, מעולם לא הצבעתי לו ולא חשבתי להצביע לו.
מאז המציאות השתנתה, ואני, שמשתדל להיות פרקטי וריאלי מאוד, יודע שיש רגעים שאין ברירה אלא לפעול מהראש, באופן קר ומנותק מהלב, במטרה לבחון מי מבין המתמודדים כרגע הוא בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר להצליח בניהול המדינה, ומי האחד שיכול להוביל אותה לכיוונים שבהם הייתי רוצה לראות אותה צועדת.
תראו, אני ושכמותי בבעיה.
אני בעל אוריינטציה פוליטית-מדינית-כלכלית, תומך בהתיישבות ובבניין כל חבלי הארץ כצורך קיומי (זה כבר לדיון אחר), במשילות ובקידום הפריפריה, ואני מניח שדעותיי הן בערך כמו של רוב עם ישראל.
מבחינתי, גם בזמן כתיבת שורות אלו, אין לי מועמד מושלם.
אולי כי לא באמת קיים אחד כזה, ואולי כרגע לא צריך מושלם. צריך רק למשוך את העגלה מהבוץ, ואחרי החילוץ נחשוב מה הלאה.
באופן אישי, הייתי שמח לראות ממשלה רחבה של רוב העם- הליכוד, אייזנקוט, בנט והשאר- כל מי שמשרת, משלם מיסים ואוהב את מדינת ישראל.
באופן אישי, אני הקטן, חוויתי את רוב העם עובד ביחד במלחמה.
שיתפתי פעולה עם קבוצות ואנשים מכל הקשת הפוליטית, ובזכות זה המערך שלי, שלנו, עבד מושלם.
לא הייתה ולו דלת אחת בלתי ניתנת לפתיחה…
זה לא היה עובד ככה בלי עזרה של כולם.
אי אפשר לנצח בלי הרוב.
אי אפשר לבנות משהו גדול בלי הרוב.
אי אפשר.
הייתי שם, וזה שינה את כל מה שידעתי על אחדות.
זה לימד אותי על כוחה של אחדות, על אין סוף יתרונותיה.
מאז נשארתי תומך נלהב של אחדות.
אבל פוליטיקה זה עסק מחורבן, ואני יודע איך זה כשיש משבר אמון בין אנשים- ולצערי, אין לי ציפיות לפתרון מהיר.
אבל שיישב לכולם בראש: ביום שזה יקרה, בשאיפה בקרוב, אז תהיה תקומה.
מדינת ישראל זקוקה נואשות למנהל תקין, למינויים נכונים בתפקידי מפתח, לתוכניות חירום בחינוך, בביטחון הלאומי וביוקר המחייה.
מדינת ישראל 2026 היא מדינה לא מנוהלת.
לא הייתי צריך את הקמפיין (המעולה, אגב) של בנט.
אני יודע עליו מספיק, כולל היכרות עם המעגל הקרוב אליו.
אני יודע שבנט גם הסיק מסקנות מהקדנציה הקודמת, אבל שמעל הכול מדובר במנהל מעולה, יסודי ומקצועי, שלא חושש מעבודה סיזיפית ולא זוהרת.
בדיוק מה שחסר כרגע למדינת ישראל.
בנט היה שרוף מבחינתי.
אבל למדתי על בשרי, בפינה הקטנה שלי, שכשלוקחים החלטות עם הרבה רגש ומעט שכל- בוחרים מנהלים לא טובים.
ולנו, למדינת ישראל, אין את הפריבילגיה הזאת…
שבת שלום! 🙏🏻
אני לא אקשקש פה על פוליטיקה (עדיין), אבל אתם חייבים לראות את הקליפ החדש: ״תצביע או תמות״.
השנה אין מצב שמישהו נשאר בבית ולא הולך להצביע.
זה הסינגל הראשון של Kalpi Krew המעולים. עזרתי להם להפיק אותו עם החברים שלי מ-ByteDance, Mureka, Cartesia ו-MiniMax 👇
@RackMada בניגוד למה שרשמת, בבוקר ה- 7 באוקטובר לא לחם אף גורם צבאי בבארי. על התפקוד של צוות שלד"ג שהפציע לזמן קצרצר מוטב שלא להרחיב. לאורך הבוקר, ובמהלך היום לא היה צבא בבארי. צבא הגיע לבארי רק בשעות אחר הצהרים.
@BenCaspit האם יספרו על צוות שלד"ג שהיה בקיבוץ בארי בבוקר 7 באוקטובר והתנהלותו? הצוות פינה פצוע וחיל שנהרג במהלך הבוקר, אך בתום הפינוי התמקם מחוץ לקיבוץ ולא נכנס חזרה לקיבוץ להילחם. למרות מורכבות המצב, ניתן לומר שהתנהלות הצוות לא עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל.
הכותב מבארי ועדין מחכה לצבא שיגיע
זאת הידיעה הדרמטית ביותר שפורסמה בישראל מאז 7.10. נתניהו מכחיש. שלומי אלדר שערך יחד עם רותי יובל תחקיר בינ״ל ענק שכולל גם את הידיעה המרעישה הזאת לטובת ספר חדש ייפתח בשמונה את התוכנית של ספי ויניר בגל״צ.
בואו
@shlomieldar
א. זוהי הידיעה העיתונאית החשובה ביותר בשלש השנים האחרונות והיא ברמה של פרס פוליצר.
ב. מתברר שנתניהו הוא הוא שלא העיר את הרמטכ״ל , את ראש השב״כ ואחרים ולמעשה עפ״י הידיעה יכל למנוע את הטבח.
הוא שהיה עמוק בתוך הקונספציה.
ג. כך הוא נהג גם עם הצוללות למצריים, עם פתיחת מנהרות הכותל, עם נסיון החיסול הכושל של משעל בירדן ועוד.
ד. הידיעה הזו היא קול זעקה ענקית:
המלך הוא עירום. ועדת חקיקה עכשיו !
סרטון מטורף ומטורלל ברמות:
שנת 2018: נתניהו תוקף את אבו מאזן בגלל שהאחרון עצר את העברות הכספים לחמאס - ונתניהו מסביר שצריך להעביר כסף לחמאס כי בלי זה הם ירו על ישראל.
אבי הקונספציה.
@EstyS מבקש לתקן. בבארי לא היו בשעה 10:00 בבוקר ב 7.10 "קרבות עזים". בשעה הזו וגם בשעות הבאות לא היה צבא בבארי. ככה פשוט. צבא התחיל (דגש ענק על התחיל) להגיע רק בצהריים המאוחרים בסביבות 15:30.
אלה 51 השניות הכי חשובות שאתם חייבים להפיץ היום. 4 חודשים לפני טבח ה-7 באוקטובר, העבד ברדוגו מטנף על גדי איזנקוט ש״מפזר בהלה בדרכו הדובית״. הוא בעצם נותן כאן סיכום של כל האזהרות שאיזנקוט הזהיר ערב הטבח, בשיחות פרטיות ובמכתבים ואמירות פומביות, על כך שאנחנו ״במצב מסוכן יותר מערב יום כיפור״. יצא לי לשמוע חלק מהאזהרות הללו ישירות ממנו באותם ימים, אבל נתניהו ועבדיו המשיכו לחגוג. וברדוגו, אותו סמרטוט עתיר סנטרים ומשמנים, מתאר כאן את הרמטכ״ל לשעבר ״בדרכו הדובית, העגלגלה״.
כמה מילים לישראלים הטובים שבחרו לחיות את חייהם בחו״ל:
יש רגעים בחייה של אומה שבהם אסור לעמוד מן הצד.
בחורף 1948 יצאה גולדה מאיר לארצות הברית. המדינה עוד לא קמה, המלחמה כבר הייתה כאן, ונשק היה חסר. בלי כסף, לא יהיה במה להילחם.
גולדה הופיעה בפני יהודי אמריקה בפשטות כמעט מופגנת -שמלה פשוטה, ללא איפור, ללא גינונים. היא לא ביקשה רחמים. היא ביקשה מעשה. עכשיו. ללא דיחוי.
והם נענו.
אנשים רוקנו את ארנקיהם והיו שלקחו הלוואות כדי שכספם יגיע מיד. נשים הסירו מעליהן תכשיטים ,טבעות, צמידים,
הניחו והלכו.
זו לא הייתה רק התרמה. זו הייתה התגייסות רגשית של ציבור שהבין כי הוא ניצב מול שעה היסטורית, וכי לפעמים גורלה של מדינה תלוי בנכונותם של אנשים רגילים לעשות מעשה יוצא דופן.
גולדה שבה עם עשרות מיליוני דולרים שאפשרו רכישת נשק בשעה הקריטית ביותר. בן־גוריון אמר עליה כי כאשר תיכתב ההיסטוריה ייאמר שהייתה אישה יהודייה שהשיגה את הכסף שאִפשר את הקמת המדינה.
יש שעות שבהן ההיסטוריה אינה מבקשת מאיתנו להיות גיבורים. היא מבקשת מאיתנו פשוט לא להישאר בבית.
ב־27 באוקטובר הקרוב שוב נעמוד בפני שעה כזאת.
הפעם לא מבקשים מאיתנו כסף, לא תכשיטים ולא הלוואות. מבקשים מאיתנו קול.
שהישראלים הטובים יבואו להצביע. שיקומו מן הכורסה, מן האדישות ומן התחושה שקול אחד אינו משנה.
ב־1948 הבינו יהודים רחוקים אלפי קילומטרים מכאן שאין להם רשות לעמוד מן הצד.
גם לנו אין.
שעה גורלית הייתה אז.
שעה גורלית היא היום.
להחזיר את ישראל להיות ישראל.
חזקה, צודקת ומשגשגת.
אנא,
לקום ולבוא!
בטיסה, באוניה
גם בסירות מיפרש.
שעה גורלית.
כל קול וקול.
למען הילדים
22 אוגוסט
(דוד מידן)