@yaronavraham הכת האלימה והמביכה שאתה כותב עליה קיימת רק במוחו הקודח של גורם מדיני בכיר שכבר לא יודע לנשום בלי להסית נגד חצי מהציבור. ברכות על הצטרפותך כחבר חדש לכת אלימה ומביכה שכן קיימת!
@Riklin10@Mokelmok הכי מפחיד זה להודות שב7.10 כבר אנסו והרגו אותנו בגלל הממשלה שאתה הדובר האפס שלה. ממשלה שלא ידעה מאז לקחת אחריות וחוץ מלהתבכיין שהשמאל אכל לו ושתה לו לא יודעת לעשות כלום. רק עוד ועוד נזק.
האו״ם ובית הדין הבינלאומי בהאג (ICC) החל בחקירת פשעי המלחמה והזוועות אותם ביצעו חמאס בישראל.
יש כאן הרבה מאוד אנשים שתיעדו את הזוועות והעלו ופרסמו גם עדויות.
לפני מספר חודשים בית הדין הבינלאומי הקים אתר בו ניתן להעלות עדויות, ראיות וזוועות.
מי שיכולים בבקשה תפרסמו את החומרים שלכם גם שם.
חקירות בית הדין הבינלאומי הן ארוכות שנים, וככל שיעבור הזמן יהיה קשה יותר לאסוף ולהגיע לכל החומרים והעדויות.
זה האתר להעלאת תמונות, סרטונים ועדויות של בית הדין הבינלאומי:
https://t.co/lGZIwjTcSn
https://t.co/GfiIM7jFUB
הטור שלי במוסף לשבת הוא 4 עמודים. הסתובבתי ממוצב כיסופים וגדוד 51 ומרגמות בכניסה לניר עוז, ועד לחומת גבול הלבנון בעיירה שלומי. דיברתי עם לוחמים, מפקדים, אבל בעיקר אזרחים.
הנה הקטע שפותח את הטור:
"זו מלחמה עקובה מדם. היא החלה בטבח חסר תקדים ומזוויע באזרחים. באנשים שאתם ואני מכירים. ביישובים שביקרנו בהם. במרפסות שישבנו בהן בערבים צוננים, לא רחוק משערי עזה הכבדים. נרצחו ונחטפו אנשים שחרשו את שדותיהם, הקימו מפעלים משגשגים, לא ויתרו גם כאשר חמאס וג'יהאד אסלמי תקפו ותקפו שוב, גידלו את ילדיהם בין צבע אדום לצבע אדום, והאמינו שיהיה טוב.
כעיתונאי, נסעתי אליהם לדרום. במבצעים, ואחריהם. הם דיווחו לי על קשייהם עם הממשלה; על הביורוקרטיה והאטימות, אבל גם על ההצלחות. הם הציגו בגאווה שכונות חדשות והפנו לנתונים שהמחישו פריחה של האוכלוסייה. פריחה בתנאים הקשים ביותר. כאשר זמן ההתרעה לרקטות ומרגמות הוא כמעט אפס. במציאות שאף אחד בעולם לא היה משגשג בה, הם שגשגו.
ואז הגיעה הסופה השחורה של הרשע בבוקר שבת. תיכף אכתוב על הקרבות שניהל צה"ל בגזרה אחת. אבל זו חובה מוסרית לכתוב מייד: הגבורה הגדולה ביותר הופגנה בידי מאות הורים, בתוך הממ"ד, עם יד על הדלת, עם מחבלים שטופי הרצח בחוץ. כאשר הילדים שלהם, האוצר שלהם, בבת עינם, לצידם, מפוחדים. וחייהם בסכנה. הגבורה הגדולה ביותר הייתה של כיתות הכוננות האזרחיות, שניהלו קרב עד המוות, במשך שעות ארוכות, יודעות היטב שהילדים של הלוחמים במרחק מטרים מרוצחים המוניים. אני לא יכול להפסיק לחשוב על ההורים האלה, בחדר, שמחכים לחילוץ. שמנסים להרגיע את ילדיהם. שמתקשרים לכל מי שאפשר ומתחננים לסיוע. והזמן חולף, והמפלצות של חמאס בחינגה של רצח ודם. וההורים מחכים לצה"ל. מחכים למדינה. ואז, חלק מהדלתות נפרצות. ואז, הרבה דלתות נפרצות.
ולא הייתה מדינה. לנרצחים, לפצועים הקשים, לאלה שנפשם לעולם לא תחלים, לחטופים. הם היו לבד. וזו תחושה של בושה כלפי האנשים הטובים האלה, כמוני וכמוכם, שנרצחו עם ילדיהם, או שנחטפו. לאחרים שראו זוועות לפני הצלתם. או מותם.
לכולנו ייקח זמן לעבד את מה שקרה. כפי שתיכף תקראו, יחידות צה"ל בדרום נלחמו. הן ממשיכות מהרגע הראשון ועד שעת כתיבת שורות אלה. ההירואיות המדהימה של אזרחי ישראל, מכל הגוונים, מעוררת השראה. הבעיה שלנו, בפשטות, היא ההנהגה הפוליטית.
אני עיתונאי יותר מ-25 שנים. סיוט כפי שהתרחש, אי אפשר היה לדמיין. בכל ימי חיי, ואחרי שסיקרתי ציניות פוליטית לרוב, לא הייתי מאמין, לא הייתי מתקרב להאמין, שבמשך ימים אחרי טבח מזוויע כל כך, טבח שהדהד בעולם מקצה אל קצה, ניאלץ לעסוק בכך שאשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, פועלת לסכל ממשלת חירום עם קבינט מלחמה. זו לא דוגמה יחידנית. לפני יומיים קיבלתי טלפון ממקור שהזהיר שמנצלים את המלחמה כדי לבצע עוד העברות לכספים קואליציוניים לחרדים. מה, שאלתי אותו, מה אמרת. על מה אתה מדבר. כן, אמר המקור, וטוב שתכתוב על זה, כי את הכסף נצטרך בהמשך למלחמה. וזו הסיבה שמעבירים אותו כעת.
הרקב שפשה בנו הוא עמוק. אם לא נטפל בו, קטלני. הרקב הזה מפחיד אותי לא פחות מכוח רדואן של חיזבאללה. כנראה יותר.
למען הזכר המקודש של המתים, בבארי, בניר עוז, בנירים, בכפר עזה, בכל יישובי עוטף עזה, במוצבים שבהם ביקרתי השבוע על גבול הרצועה, יש לי שאלה אחת לראש הממשלה וחבר מרעיו: שמענו את הזעם שלכם, את תיאורי הזוועה, את הבטחות התגובה ומחיקת חמאס. אבל איפה הבושה שלכם. לא כגידוף, אלא באמת: איפה התחושה שאתם מתביישים, באמת ובתמים מתביישים, קוברים את עצמכם מרוב כלימה והשפלה על כישלון נורא כל כך.
כן, היה כישלון מודיעיני מזעזע וכישלון נורא לא פחות בהפעלת הכוח של צה"ל ומערכת הביטחון. איש לא יכול להכחיש זאת. האנשים האלה ייקחו אחריות, אין לי ספק בכך. אבל אחרי למעלה מ-15 שנים כמעט רצופות בשלטון, חסרות לי שתי מילים.
אני אחראי. אני. אחראי.
אסור לשתוק ואסור להקהות. בנימין נתניהו: אני מדבר עליך".
לינק לטור, ובו גם תיאור הקרב שניהל גדוד 51, לאחר שיחה עם מפקדי צה"ל שם, כאן:
https://t.co/xubnaWsXw4
״כמה הזוי לחשוב שבצהל או בשבכ יש משתפים שאפשרו את זה. שלא יתכן שלא ידעו״. ארנה ישר אומר למרואיין תנ״צ בדימוס דובי יונג
זו הגישה שמקדמים באתר המכנה את עצמו ״אקטואליה יהודית TOV״ – המופעל על־ידי חברת הנדל"ן באמונה, שהמנכ"ל שלה הוא ישראל זעירא, יו"ר מרכז "ראש יהודי".
עוקב אחריו כבר שנים. חודשים שאין לו יותר מ-5,000 לייקות לפוסט.
פתאום מלחמה. פתאום התפוצצות. מספרים פסיכים בדקות. אףףףףףףף אחחחחדדדד לא ישראלי.
לא ב-reposts ולא בלייקות!!!
באמצע מלחמה כשתופת בחוץ מישהו מצא זמן ללכת ולקנות לו לייקות בזבל של האינטרנט.
אלה האנשים. זאת המכונה
לקראת סוף 2003 דרכתי בפעם הראשונה במשכן הכנסת, כיועצת פרלמנטרית של רן כהן. יצאנו מהבניין לפגוש את האימהות החד הוריות (מחאת ויקי כנפו) והתרגשתי מההזדמנות לעשות למען הציבור בעבודה בחדשה. היום פסעתי משם החוצה בפעם האחרונה. ביציאה בירכתי את הסדרן ונחנקתי לרגע. תודה על הזכות לשרת
אומרים שמפלגה זה לא בית, ושבפוליטיקה אסור לערב רגשות. ובכל זאת, מרצ, שאני מושקעת בה כמעט שני עשורים, סיימה את דרכה בתצורה הזאת. רגע היסטורי ברמה הלאומית, ורגע משמעותי ברמה האישית. המחשבות והתובנות כבר מתגבשות, ובינתיים- המאבקים לצדק, שוויון, דמוקרטיה וסביבה לא תמו. והם ינצחו
קודם כל: הסרטון של מפלגת "כיבוש חזק לישראל" והשלטים שפורסמו אתמול הם, כמובן, שלנו. הם יצאו ביום שבו מתנחלים תקפו באלות פעילה ישראלית בת שבעים ליד כיסאן. הלילה כבר מתנחלים תקפו חיילים בחווארה. זו השגרה בשטחים, כמו שיודע כל מי שטרח להסתכל.
פגשתי עכשיו את אבא של ריאן, ילד פלסטיני בן שבע, שמת היום, אחרי שראה חיילים חוקרים את שני אחיו, ילדים בגיל יסודי - בחשד כי זרקו אבנים. דבריו זיעזעו אותי. הוא ישב ליד מסגד לבן, בכפר תקוע, ידו מכסה את פניו. כשדיברנו, ילדים התאספו סביב. כך אמר:
"ריאן חזר מבית ספר. >
הגיע הספר של אילן גילאון ז״ל ״פוליטיקה לילדים״, שהזמנתי במימון המונים שגייסה משפחתו של אילן. הספר מוקדש לנכדים של שבט גילאון שאילן כל כך אהב, והוא תזכורת שפוליטיקה יכולה וצריכה להיות לא המרק הדוחה שהיא נדמית לפעמים, אלא הדבר הנשגב שמשנה חיי בני אדם לטובה
מעט נרגש, כי אין לי נסיון בטלוויזיה, דיברתי ב-"כאן 11" אתמול, על הפייק לינץ' בהר חברון, החקלאי שעדיין עצור, ועיתונות במציאות של משטר צבאי מפלה.
https://t.co/idjKN2nyrc