Guilou🎗️🟦

il ne sommeille ni ne dort celui qui garde 🇮🇱

[sophia aram @SophiaAram]

Je sais que tous les propagandistes s’en tamponnent le coquillard mais voilà…
Famine à Gaza, un an plus tard, le démenti des chiffres https://t.co/cgrMluU2VP #Société via @LePoint

[Ligue Defense Juive @LDJuive]

« Le mal incarné » : Le professeur Chen Kugel, le plus grand médecin légiste israélien révèle des preuves inédites du 7 octobre
https://t.co/2Z4Q91BbT4

[Rom Braslavski @RomBraslavski]

From the river to the sea, France will be free✌🏿

[SissiEmperatriz 🇮🇱 @GabyLob]

Un nuevo documental israelí viene a contar la historia tal como fue.

NAZA: The Real Story presenta el testimonio directo de altos comandantes de las FDI y oficiales de inteligencia que participaron en la lucha contra Hamás en Gaza.

A través de imágenes de combate, material desclasificado, información de inteligencia capturada y testimonios en primera persona, el documental aporta un contexto fundamental para entender cómo se desarrolló la guerra y los desafíos que enfrentaron las fuerzas israelíes en el terreno.

Mirá NAZA: The Real Story, con subtítulos en inglés: https://t.co/jkYmlyFGSY

[🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱 @klaiman14]

״זה היה הסוף של משפחת ביבס״
תקדישו כמה רגעים לדברים שכתב ירדן ביבס בטור מהלב השבור בידיעות אחרונות

״הצד השחור של האפור
ירדן ביבס
חזרתי מהשבי. אני בחיים, רק שבשבילי זה לא טוב כמו שזה נשמע. החיים שלי לא ורודים, הם גם לא בצבע לבן כמו של התחלה חדשה. היום אני חי בצד השחור יותר של האפור. הבית שלי בניר עוז הוא מקום שאני מכיר ולא מכיר, שהפך ממוכר לזר. להיות בו מרגיש כמו כל החיים שלי - לא מה שהכרתי. גם הם הפכו למבולגנים. מוכתמים בדם. עצובים. התחושה בבית אפלה. ממקום בטוח ושמח, הוא הפך לקר וכואב. ושקט פה. לא השקט הרצוי והטוב שכ�� כך אהבנו, אלא שקט רע כזה של אימה.
הספה ששירי ישבה עליה, ואני הייתי מניח את הראש על הרגליים שלה, מחוררת מכדורים. הטרמפולינה של כפיר נטושה מחוץ לבית, מלוכלכת. ארגז החול של אריאל מלא בדברים שאני לא מזהה. האופניים החדשים שלו נגנבו, כשבדיוק התחלתי ללמד אותו לרכוב בלי גלגלי עזר. לזה לא זכיתי, אבל הזיכרון נשאר. פה שירי נולדה, פה שנינו למדנו להיות הורים, משפחה. פה אריאל למד ללכת ולדבר, בממ"ד בבית, שהיה החדר שלו, הוא סיפר את הבדיחה הראשונה שלו. פה הוא הפך לאח גדול כשכפיר נולד.
בבית הזה יש יותר זיכרונות טובים מכפי שאני יכול לתאר. כמו לארוז חפצים כשעוברים לבית אחר, ככה אני אורז זיכרונות. מחליט מה אני לוקח איתי, ומה אני מוכן להשאיר מאחור. חפצים עם חורי ירי או דם, או כל מה שמזכיר את 7 באוקטובר, אני לא לוקח. אני לא רוצה לפגוע בזיכרון הטו��. עם השנים אני מפחד שהוא ייעלם. לחפצים אין ערך, אלא לזיכרון שבא איתם. כל חפץ מציף זיכרון שמח, וכל חפץ שאני לא מוצא, הוא זיכרון שנלקח ממני.

ב-7 באוקטובר, לפני שהמחבלים הצליחו ל��רוץ אלינו הביתה, שמענו שהם קודחים לנו בדלת הכניסה. הסתכלתי על שירי ושאלתי אותה, נלחמים או נכנעים?" – והיא ענתה לי, "נלחמים". הבאתי את האקדח, ומחסנית נוספת, כשהתחילו להגיע הודעות על חדירת מחבלים לקיבוץ. פתחתי את הדלת של הממ"ד, כיוונתי לעבר הדלת שבה קדחו, והתחלתי לירות. ברגע שהם הצליחו להיכנס לתוך הבית מחלון חדר השינה, הם ירו חזרה. תוך כדי קרב היריות, ראיתי שהכדורים שלהם חודרים את דלת הממ"ד כמו חמאה, לכיוון המיטה של אריאל, שביקשנו ממנו להתחבא מתחתיה. אמרתי לשירי, "אני חייב להיכנע, הם יורים לכיוון אריאל, רק שהוא לא ייפגע".

הנחתי את האקדח ואת המחסנית על השולחן הקטן בח��ר, נשכבתי על הרצפה וצעקתי, "חלאס, יש פה ילדים", שוב ושוב. המחבלים נכנסו לממ"ד, בעטו בי כשאני על הרצפה, וכשהקימו אותי, אחד מהם סימן לי לצאת החוצה. הצ��עתי לעבר שירי והבנים, ואמרתי, "הם לא", הוא עשה עם הראש "לא", הצבעתי לעברם שוב ואמרתי, "הם לא". המחבל אמר לי - "רק אתה, יאללה". אמרתי לשירי שיהיה בסדר, שהם כנראה לא לוקחים נשים וילדים, ושאני אלך איתם ולא אעשה בעיות כדי שלא יפגעו בהם. נישקתי את שירי, את כפיר ואת אריאל, אמרתי להם שאני אוהב אותם הכי בעולם, תמיד בעולם.

אמרתי לעצמי בראש שהם הולכים להוציא אותי להורג בחוץ, ונכנסתי לכמו אופוריה. כל הגוף הרגיש קליל. לא פחדתי. אם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה, הייתי מנשק יותר, מנשק עוד. הם משכו אותי מהממ"ד, מהחדר של אריאל שהיה יפה ותמים, עמוס משחקים וחוויות, ועכשיו הוא עצוב וכו��ב. פה היינו כולנו יחד בפעם האחרונה, כל המשפחה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם, ופה נפרדו דרכינו. זה היה הסוף של משפחת ביבס.

שואלים אותי על השבי שלי – אבל שם, כל מה שחשבתי כל הזמן, כל היום, הוא על שירי ועל הבנים שלי. לא הרעב, לא הצמא, לא התנאים הרעים. אפילו כשחקרו אותי, לא עניין אותי אם יידעו שאני משקר. האקדח שהיה מונח מולי בבירור כדי שאראה אותו, לא הרתיע אותי. להפך. הם היו עושים לי טובה. אלו היו חלק מהתחושות בחודשים הראשונים אחרי שהודיעו לי על גורלם של שירי והילדים – ואני האמנתי להם. היום הקשה ביותר בשבי היה זה שבו סיפרו לי ששירי והבנים נהרגו לכאורה בהפצצה של צה"ל, ומייד צילמו אותי לסרטון שבהמשך הופץ. עד היום אני נמנע מלראות את התיעוד הזה, מהפחד להרגיש את מה שהרגשתי באותה שנייה. כאב שאין לו מילים, תחושה שהעולם חרב. האור כבה.

ביום השחרור יצאתי לאי-ודאות מוחלטת. לא יצאתי מחויך, היה בעיקר פחד – לאיזו מציאות אני חוזר, איזה עולם אמצא. היו רגעים שלא רציתי לחזור בגלל הפחד הזה, לא רציתי לגלות את האמת. בחוסר הוודאות יש גם תקווה – אולי זה לא קרה. לקח לי הרבה זמן להבין לאיזו מציאות חזרתי. כמה מעט שעות מפרידות ממצב שבו אתה בשבי ��אין לך כלום לא אוכל, לא מים, לא חופש – לרגע שבו אתה חוזר, ולכאורה יש לך הכול, אבל בפועל – את הדבר היחיד שאתה באמת רוצה, לקחו לך.
נגמר, וממנו נשארו לי רק הזיכרון והכאב.״

[Casey Babb @DrCaseyBabb]

I hate to break it to you — but all things considered — Israel's response to October 7 was insanely measured and restrained.

[נועה מגיד | Noa magid @NoaMagid]

Dozens of bullets were fired by Hamas terrorists at the door of Tamar and Johnny’s safe room on October 7.

Even as they lay dying, Tamar and Johnny kept holding the door shut, trying to protect little Shahar, Arbel, and Omer until their final moments.

Tamar managed to send a text saying they had been shot and were critically wounded.

Then the terrorists set the house on fire.

Tamar, Johnny, Shahar, Arbel, and Omer all burned to death.

[Raph Israël @raphlesioniste2]

🔴 Israël 🇮🇱 | « NAZA: The Real Story » est sorti. Le contre-documentaire qui s’attaque au film biaisé contre Tsahal

Des silhouettes anonymes, des voix déformées et une accusation à charge contre Tsahal ont suffi à séduire Venise.

Le contre-documentaire remet dans le cadre ce que ce récit laisse de côté, les méthodes du Hamas, ses installations au milieu des civils et les contraintes imposées aux soldats israéliens.

Enregistrements déclassifiés, images de combat, documents saisis au Hamas et officiers témoignant à visage découvert 

Voilà de quoi confronter les accusations mensongères à des éléments concrets.

Un film à voir et à partager.
👉 https://t.co/tovOqf6Xhu

#Israël #Hamas #Gaza #NazaTheRealStory

[Michael C @Michaeach3]

Remember Eden Yerushalmi. 🕯️

Eden was 24 when Hamas terrorists abducted her from the Nova festival.

For almost 11 months, Hamas held her hostage in its tunnels beneath Gaza.

Eden weighed just 36 kilograms when her body was recovered, after Hamas starved her for months in captivity.

After almost 11 months in captivity, Hamas terrorists shot Eden to death inside a tunnel in Rafah.

Eden is one of the victims whose story NOVA was made to tell.

Netflix looked at a documentary exposing the October 7 massacre and chose to reject it as too political.

They saw what Hamas did to Eden and chose not to show it.

The hypocrisy is shameless.

[sophia aram @SophiaAram]

Say her name Parastoo Ahmadi

[Vibrato Eterno @LatidosDePasion]

En 1957, esta canción sonaba en medio mundo. Era cantado por una judía de Brooklyn con orquesta catalana.
Pero en España, el régimen de Franco tomó una decisión que nadie esperaba...

[Eliee @elie1757]

De Villepin ne pensait pas du tout qu'on allait mettre la main sur cette vidéo !
Une ordure antisémite....

[Iris @streetwize]

This brought tears to my eyes.

738 days in Hamas captivity and now Alon Ohel is back, singing and playing the piano so amazingly.

Israeli singer-songwriter Marina Maximilian Blumin brings Alon on stage , the Israeli pianist who was kidnapped by Hamas from the Nova music festival on October 7, 2023, and held captive in Gaza for 738 days.

After everything he survived, seeing him back at the piano, making music again, is almost impossible to put into words.

From the darkness of Hamas captivity back to music. Back to life. ❤️🇮🇱

Credit: Marina Maximilian Blumin / Alon Ohel

[Doron @plexaleOK]

Este video incomoda.
Y tiene que incomodar.

Porque no eran muñecas. Eran mujeres.

Las violaron. Las torturaron. Las asesinaron. Profanaron sus cuerpos.

Y después del horror llegó algo también imperdonable: quienes callaron, negaron o buscaron justificarlo.

Mírenlo. Hasta el final.

[Pierre Rehov @rehoov]

Je ne sais pas qui a réalisé cette vidéo. Si quelqu’un le sait, qu’il l’écrive. C’est une vidéo glaçante, un message incontournable. Tout est dit avec une immense pudeur. Tout. Le pire.

[SwordOfSalomon @SwordOfSalomon]

🚨🛒 SIGNALEMENT : Derrière le compte anonyme @Insousous se cache en réalité Julien Yorulmus, militant LFI franco-turc 🇫🇷🇹🇷 de la banlieue de Toulouse et animateur réseau chez Veralec, la centrale d’achat nationale de @Leclerc spécialisée dans les arts de la table.

Sur son compte X, Julien qualifie les Juifs de « sous-race de youpin », de « vermine à éradiquer » et de « cancer de l’humanité ».

⚠️ Michel-Édouard Leclerc tolère-t-il les propos antisémites, génocidaires et déshumanisants de son salarié ?

⚖️ Ces propos d’une extrême gravité doivent également faire l’objet de poursuites judiciaires.

🚔 cc @PoliceNationale @Prefet31 @Gendarmerie @auroreberge @NunezLaurent @Interieur_Gouv @Association_OJE @ActionsAvocats @ObservatoireOjf @_LICRA_

[נועה מגיד | Noa magid @NoaMagid]

Because X has recently begun labeling some of my content, I want to write something here that I hope you will share.

Some of you are new and may not know me. My name is Noa Magid, and since 2013 I have been documenting and reporting on terror attacks in my country, Israel.

On the morning of October 7, having already seen difficult things throughout my years of work, I took it upon myself to collect and preserve the footage and material that began appearing in the very first minutes of the day that changed my life forever.

Some of that material was sent directly to me by people documenting events on the ground, security personnel, and rescue teams who also understood, in real time, the magnitude of what was happening and the importance of preserving the evidence.

Over the years, I have added a great deal more material through ongoing research that continues to this day.

I have been preserving and making this material accessible ever since. A significant amount of the October 7 footage circulating around the world today comes from material I collected, edited, preserved, and republished after much of it began disappearing from social media in the first days after the massacre, at the direction of Hamas and other hostile actors.

I know how difficult this footage is to watch. But what has been published so far is only a fraction of an enormous archive containing thousands of minutes of material, carefully reviewed and selected out of respect for the victims and their families.

As we approach the third anniversary of October 7, I want to direct you to my posts from the first weeks after the massacre, where you will find much more documentation. You can also search for the_slaughter710.

Over the past three years, I have dealt with account restrictions, locks, and many other obstacles. Despite this, @X became a home for my work because, unlike other platforms such as Facebook, which removed much of this material almost immediately, I was usually able to publish even difficult documentation here relatively freely.

At the same time, I have watched pro-jihadist accounts publish terrorist material freely without facing the same level of scrutiny. Unfortunately, X has recently begun labeling some of my content as well.

I want to make one thing clear: all of the material I publish is authentic. It is the result of an unbearable amount of work that has taken a heavy psychological toll on me. But I knew what I was taking on, and I chose to make this my life's mission.

I watch with pride as people around the world continue sharing the material I published that survived here, sometimes reaching millions of people. I hope it continues to travel far beyond my account.

And I promise you: what you have seen is not even 50 percent of the most difficult material that actually exists.

I only hope @XCreators will not begin classifying this documentation as "non-original content." For this purpose, I explicitly give permission for the October 7 massacre material I have published to be downloaded and republished. As far as I am concerned, sharing this documentation is not copying. It is part of preserving it and making sure it continues to be seen.

As with the Holocaust, documentation is essential if we want future generations to remember what happened and understand the evidence that was left behind.

These videos, photographs, testimonies, and records are historical documents of the massacre committed against us by terrorists. They are also factual, undeniable evidence for anyone who dares to question what happened to us or tries to turn the victims into the aggressors.

We preserve them so the truth can never be erased - and history can never be rewritten.

[@IsraelVive @IsraelVive1948]

Se empieza a caer la careta del documental NAZA, cuyos directores no creo que terminen muy bien

Un joven que afirma haber participado en el documental "Neza" (Daños colaterales) ha acusado a sus creadores de manipulación y de inflar las cifras de bajas; prácticas que, según alega, influyeron en los pagos realizados a los entrevistados.

Según él: "Si dices 400, recibes 4.000; si dices 500, recibes 5.000". Asimismo, sostuvo que las cifras presentadas en la película no reflejan la realidad, señalando que en el caso más grave del que tenía conocimiento —el asesinato selectivo de Mohammed Deif— hubo aproximadamente 90 bajas colaterales, de las cuales cerca de la mitad eran operativos de Hamás.

La entrevista fue realizada por el investigador privado Shmulik Maman y difundida por la agencia de investigación Quentin.
Los detalles se publicaron esta tarde en el diario *Maariv* que no es precisamente oficialista.

[Isaac @isaacrrr7]

Esto no es una escena de película. Esto es el 7 de octubre.

Yagil tenía solo 12 años, y su hermano Or, 16, cuando fueron secuestrados de su hogar en Nir Oz. Aterrorizados, llamaron a su madre y susurraron que oían voces hablando en árabe y que habían derribado la puerta de su casa.

Ella aún podía escuchar a su hijo menor, Yagil, suplicando: "No me lleven. Soy demasiado joven".

Yagil permaneció en cautiverio totalmente solo y fue torturado mientras estaba secuestrado. Hasta el último día de su cautiverio, creyó que su hermano Or había sido asesinado. Luego, justo antes de su liberación, los dos hermanos se reencontraron.

Su padre, Yair, también fue secuestrado de su hogar en el kibutz, junto con su pareja, Merav. Todo el secuestro fue grabado por los terroristas. Yair fue brutalmente asesinado durante el secuestro, y el linchamiento que sufrió también quedó registrado en video. En las imágenes se puede ver a un niño de tres años participando, mientras su padre le dice que patee a Yair, y el niño lo hace.

Tras 52 días de cautiverio, Yagil, Or y Merav fueron liberados como parte de un acuerdo de rehenes. El cuerpo de Yair permaneció retenido en Gaza durante 614 días antes de ser recuperado en una operación militar.

Solo hay una verdad.

No te atrevas a olvidar.

- @NoaMagid

[Barbara de Paris 🟦🦁 @barbaradeparis4]

Diffusons. Chantons. Dansons ♥️♥️♥️