🚨על ערמונים, מחבלים, שופטים, שרים וקסטלים 🚨
שלשום ידידי ורעי מוטי קסטל כינה את שופטי בג״ץ ״תומכי טרור״, כולל את השופט ״השמרן״ נעם סולברג, שבאותו זמן היה עסוק באיסוף השברים וניקוי הנזקים בביתו לאחר שפורעים חיבלו בביתו ובמכונית משפחתו.
פסק הדין שוחרר ב-20:27, וקסטל כבר הגיע למסקנתו ב-20:35.
פסק הדין מחזיק כ-70 עמודים. ברור לגמרי שקסטל בכלל לא קרא את פסק הדין.
אם היה קורא, היה רואה שהשופטים העניקו לממשלה למעלה משנתיים כדי להסדיר את המצב.
המצב החוקי הנוכחי מחייב את המדינה לאפשר את ביקורי הצלב האדום.
כך עולה מפקודת הצלב האדום שהתקינה נציבות בתי הסוהר:
״בהתאם להסכמים בין מדינת ישראל וארגון הצלב האדום הבינלאומי ולפי אישורי משרד הביטחון, משרד המשפטים ומשרד החוץ, מתקיימים ביקורים של נציגי הצלב האדום הבינלאומי בבתי הסוהר בהם כלואים אסירים/עצורים תושבי השטחים. נציגי הצלב האדום הבינלאומי רשאים לשוחח עם האסירים/עצורים ולקבל תלונותיהם בנוגע לתנאי המחיה".
כמו כן, ישנה תקנת לוחמים בלתי חוקיים הקובעת כי ״כלוא יורשה לקבל, במקום שיקבע המפקד, נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי״.
התקנה קובעת כי על אף האמור, רשאי שר הביטחון לאסור על כלוא לקבל ביקור של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם שוכנע כי הדבר יסכן את ביטחון המדינה״.
אלא מה?
שר הביטחון כלל לא אסר זאת עד אוקטובר 2025. כלומר, מאוקטובר 2023 עד אוקטובר 2025, המחבלים לא קיבלו ביקורי צלב אדום, למרות שברור שחוקית הם היו זכאים לקבל.
אלא שהתקנה מאפשרת כפי שיכולתם לראות בעצמכם למנוע מהאסיר ביקור של צלב אדום רק למשך 90 יום.
התקופה כל פעם הוארכה רטרואקטיבית, בלי שום חריג.
שופטי בג״ץ איפשרו למדינה לשנות את המצב החוקי במשך למעלה משנתיים. ממש עד הרגע האחרון.
היא לא עשתה זאת.
אתם יכולים לנחש לבד למה. ויכוחים בין השר לביטחון לאומי עם שרים אחרים ועם ראש הממשלה.
אז מה הפתרון? מורחים את הזמן. הממשלה מודיעה שהיא תשנה את ההנחיות, אבל לא מעגנת את זה בשום מקום.
בפועל, המדינה הגיעה לבג״ץ עם מציאות שאין ספק שהיא לא חוקית.
חצי שנה אחרי שאחרון החטופים חזר הביתה, השופטים הפסיקו להתעלם מכך שהממשלה מפרה את הדין. ועדיין, נתנו לממשלה הזדמנות לקבל החלטה - ששוב ושוב לא הגיעה.
השופט סולברג כתב בחוות דעתו כי ״המשיבים בחרו, משך למעלה משנתיים-ימים, שלא לבטל, אף לא לשנות, אותן ההוראות, על אף שהדבר נמצא באחריותם ובסמכותם, וגם לא הציגו בסיס משפטי מפורט לתזה שלפיה ההוראות הנזכרות אינן מטילות עליהם חובה בדין״.
סולברג מציין את החשש המבוסס שמטרת הממשלה בכל התנהלותה בהליך הייתה ששופטי בג״ץ יחייבו אותה לאפשר ביקורים של הצלב האדום. כלומר, היא רצתה שהצלב האדום יבקר את המחבלים כי יש עליה לחץ בינלאומי, אבל היא לא רצתה שההחלטה הזו תהיה רשומה על שמה.
כלומר, הממשלה החליטה בדעה צלולה להפסיד בהליך, כדי שאחר כך יהיה אפשר להאשים בכך את שופטי בג״ץ.
מתברר שהממשלה צדקה.
כי הנה, תוך דקות ספורות ממתן פסק הדין, הכתב הפוליטי קסטל כינה את סולברג תומך טרור, כשאין צל צילו של ספק שהוא לא קרא את פסק הדין.
@KastelMoti
אשמח לשמוע על פעולה אחת שהממשלה עשתה שאיפשרה את הצמיחה הזו. אני מכיר אחרת.
קיש עשה הכל בשביל לחמוק את הממ״חים.
1. הזינוק של 2025 הוא תולדה של תהליכים שלוקחים שנתיים-שלוש, ומקורם ב'מתווה בעלז' ובתמריצים הכלכליים שקבעה הממשלה הקודמת (שאשא-ביטון), שקשרו בין תקציבים לבין מעבר לפיקוח המדינה.
2. קיש נלחם בממ"ח, לא עזר לו: באוגוסט 2024 קיש העביר תקנות שנתנו לרשתות החרדיות הפרטיות את תקציבי העתק של 'אופק חדש' בלי לחייב אותן להפוך לממ"ח ובלי פיקוח אמיתי. בכך הוא חיסל את הלחץ הכלכלי לעבור לממ"ח.
3. הגידול בממ"ח קורה בזכות גבורה של הורים חרדים שנלחמים בשיניים מול רשויות מקומיות חרדיות שחונקות את הממ"ח, בזמן שמשרד החינוך של קיש שותק ומאפשר לגפני לנהל את האירוע ולהרוג אותו. קיש לא בנה את הממ"ח – הוא נתן לעסקנים החרדים מסלול עוקף, ועכשיו הוא רץ לגזור קופון על ההישגים של הממשלה הקודמת ושל ההורים החרדים מהשטח
@amiros74@chaimlevinson@attaliami להגנתו, המאמר הוא מ-2018, שעוד האמינו שמנגנון הפיקוח עליו הוחלט יצליח לתת פיתרון הולם, ולפני שמערכת הביטחון העבירה לנתניהו הערכות שהכסף זורם בחלקו הגדול לזרוע הצבאית של החמאס.
סיפור הזוי אחד, לקראת המונדיאל המתקרב.
בקיץ 1994, במקביל למונדיאל הקודם בארה"ב, טסתי למחנה נוער של אמנסטי בפינלנד. את מרבית משחקי הטורניר ראיתי יחד עם חבריי למחנה, בני נוער מכל אירופה. הם עודדו את הנבחרות שלהם, אני ניסיתי לזהות דגלי ישראל בקהל>>>
"גמר?" שאל אב המשפחה, "איזה גמר?".
מסתבר ש-א. הם לא חובבי כדורגל. ב. ולא רואים טלוויזיה. ג. אין טלוויזיה על האי. ג. אין אף ישוב קרוב.
אבל ד. יש להם טרנזיסטור.
וכך מצאתי את עצמי על אי קטנטן בצפון כדה"א, מקשיב לשידור רדיו בפינית של הגמר הגרוע בתולדות המונדיאל, 120 דק' בלי אף שער.
סיפור הזוי אחד, לקראת המונדיאל המתקרב.
בקיץ 1994, במקביל למונדיאל הקודם בארה"ב, טסתי למחנה נוער של אמנסטי בפינלנד. את מרבית משחקי הטורניר ראיתי יחד עם חבריי למחנה, בני נוער מכל אירופה. הם עודדו את הנבחרות שלהם, אני ניסיתי לזהות דגלי ישראל בקהל>>>
למארחים החביבים הייתה בשורה משמחת, או כך חשבו. במקום לנסוע לשכונה המשעממת שלהם, הם תכננו עבורי חופשה באי נופש קטן שברשותם בצפון המדינה.
"מה קרה?" שאלו לנוכח הבעת פניי. "סתם, קבעתי הערב עם חברים", עניתי, מנסה להסתיר את האכזבה. "לא נורא, נצפה הערב בגמר ביחד על האי">>>
מאיפה להתחיל?
משפחה חרדית ממוצעת היא לא בת 6 נפשות, ההורים לא עד גיל 26 בממוצע, היא לא מכניסה 15,000 בחודש בממוצע, ולא עולה למשלם המיסים 9,500 אלף שקל בחודש.
היא עולה יותר.
בברוטו, לפני תקבולי המיסים ממשפחה חרדית ממוצעת, היא עולה כ-16-20 אלף שקל למשפחה במונחי 2018. בנטו, לאחר שלוקחים ממנה את המיסים שלה, כ-8-12 אלף שקל בחודש.
במונחי 2026 זה כנראה הרבה יותר, אבל קשה לחשב אז נסתפק ב-2018.
להרחבה ראו את הנעוץ שלי.
דמיינו שאת מבקר המדינה היו צריכים לאשר לא חברי הקואליציה המצויים תחת לחץ כבד מצד ראש הממשלה שבחסדו הם תלויים אלא סנאטורים שלא חייבים דבר לממשלה שכן הם נבחרו ישירות על ידי הציבור. האם יש ספק בכלל שבהסדר מוסדי שכזה הממשלה לא הייתה מעלה מראש בכלל את ראבילו כמועמד כי הסיכוי שלו לצלוח את הבית העליון היה אפסי? אישור מינויי בכירים לשירות המדינה הוא תפקיד מפתח של הסנאט שאנחנו מציעים להקים בישראל. אפשר למנוע את הקרקס שאנו עדים לו- צריך רק יוזמה, אומץ ויצירתיות.