בצד אחד גיא בן שנה וחצי שמתנדנד וצוחק.
בצד השני גיא בן שנתיים בבית חולים, אחרי שהתחשמל ממנורת קיר בלובי של מלון לאונרדו רויאל של פתאל באילת.
פאקינג תינוק מתחשמל בלובי של בית מלון ונפצע אנושות והפרקליטות ישנה בעמידה, כשברור שהייתה פה רשלנות חמורה.
איפה כתבי האישום? איך אף עוד לא נתן את הדין?
גיא נושם לבד, אבל זקוק להשגחה וטיפול צמודים 24/7. השבוע הוא ישתחרר מבית החולים וההורים קורסים כלכלית.
עד שבית המשפט יעשה צדק, בואו נעזור להורים של גיא לא לקרוס כלכלית.
כל הפרטים בעמוד גיוס ההמונים בתגובה הראשונה.
ב-7 באוקטובר אחותי ובעלה נלחמו בנוחבות בידיים חשופות יחד עם תינוקת בת שנה בידיים, אחרי שהמחבלים הציתו את ביתה.
זה לא קרה בממשלת השינוי, זה קרה בממשלת החושך והקלקול.
52 ימים הייתה מורדמת ומונשמת עם 70% כוויות בכל הגוף, פעם אחר פעם קראו לנו "להיפרד" ממנה, אבל איליי הייתה חזקה וחזרה לחיים ואחרי שיקום גם לעבודתה כרופאה בסורוקה.
מיקי זוהר, בגללך ובגלל החברים שלך כמעט ואיבדתי את אחותי האהובה. ל-2,000 אזרחים וחיילים היה פחות מזל מאיתנו. כל אחד סיפור, כל אחד עולם ומלואו.
האחריות היא קודם כל שלכם, את השקרים והתירוצים והכחשות השואה שלך תוכל לספר בוועדת החקירה הממלכתית שתוקם עוד השנה. ניפגש שם.
סמל רוני אשל, תצפיתנית בגדוד 414 של חייל הגנת הגבולות, הבת שלי, הבכורה שלי.
התגייסה, הוכשרה, שירתה בחמ"ל נחל עוז, היתה שם וראתה הכל חודשים לפני, דיווחה הקלידה, התריעה, זעקה את נשמתה שאחרי החגים תהיה פלישה ואיש לא הקשיב ולא שמע לה.
תדליקו נר, תזכרו.
הכל היה, הכל אמת.
פונה לעזרת ההמונים, מקווה שנצליח לעזור.
מסתובב ביננו בחור זהב, דודו, בחור שלמדתי להכיר בווירטואליה.
מאז שעבר גירושין הוא נאבק יום יום להחזיק את הראש מעל המים. עובד 2 עבודות, מתרוצץ בין מקומות, לא מתבכיין ולא מחפש נדבות.
לדודו 2 ילדים ואחד מהם חוגג בר מצווה בעוד כחודש. לא אחפור יותר מדיי אבל בחודשים האחרונים בגלל המלחמה ההכנסה שלו פחתה משמעותית והא נכנס לסחרור כלכלי.
דודו סך הכל רוצה לחגוג לבן שלו בר מצווה מכובדת, לא משהו גדול מדיי, צנוע, כמה עשרות אנשים אבל גם לזה קשה לו להגיע.
ניסיתי לעזור במה שיכולתי אבל לבד זה קשה.
כל תרומה תעזור, גם כמה שקלים.
בתגובות אתייג אותו ואשים את הנייד שלו לביט ופייבוקס.
דודו, אתה אלוף, מה שצריך אני פה ואתה יודע! ואתה חייב לי קפה מהפגישה האחרונה שלנו 🤪
מקווה מאוד שהציוץ הזה יעזור לך להגיע לאן שצריך ושתחגוג לבן שלך כפי שמגיע לו כי יש לו אבא זהב!!!!!
חברים, כל שקל יעזור 🙏🙏💜💜🙏🙏
ב-7 באוקטובר, בלב גיהנום הנובה, דרכתי את הנשק מול טנדר שהתקרב אליי. הייתי דרוך להיתקלות עם מחבלים, אבל מתוך הרכב ירד עוז דוידיאן. חילצנו יחד שלושה צעירים שהסתתרו בשיחים. פיניתי אותם למקום בטוח, ועוז פשוט סובב את ההגה וחזר פנימה, הישר אל תוך התופת.
מה שעוז עשה באותו יום זו גבורה נדירה ויוצאת דופן. 15 פעמים הוא חזר לתוך התופת תחת אש. 120 צעירות וצעירים ישראלים חבים לו היום את חייהם, רק מפני שאדם אחד בחר, פעם אחר פעם, לסכן את עצמו כדי להציל אותם. אין היום אזרח במדינת ישראל שראוי יותר ממנו להדליק משואה ולזכות בהערכה ממלכתית על גבורתו.
אבל מול האומץ וההקרבה האלה, אנחנו מקבלים פוליטיקה קטנה וצינית.
השרה מירי רגב מסרבת להעניק לעוז משואה, רק משום שבאותה שבת הוא תועד פועל לצידי בשטח.
זו החלטה שמנותקת מממלכתיות. לפסול אדם שהציל 120 איש בגלל שיקולים עסקניים צרים, זו פגיעה ישירה בשורדים. לממשלה הזו חסרה היכולת הבסיסית לראות מעבר לפוזיציה, ולהכיר תודה לאזרחים על סמך מעשיהם.
עוז דוידיאן הוא גיבור ישראל, והוא יישאר כזה גם בלי המשואה של מירי רגב. כשנחזור לשלטון, נדאג להחזיר את הממלכתיות ונוקיר אנשים כמו עוז, מלח הארץ, בדיוק כפי שמגיע להם.
זעקת סבתא
ראש הממשלה מחריב ישראל והזמנים.
יום הדין שלך קרב ובא.
ב־7 באוקטובר הפקרת ורצחת את המשפחה שלי. את תמרי וג׳ון ואת שלושת הנכדים שלי, ארבל, שחר ועומר ואת סבתא קרול. משפחת סימן טוב–קדם💔
החרבת לנו את הבית.
הפכת את המדינה לסדום ועמורה ואת מועדי ישראל לימי אבל ויגון.
שדדת את חירותנו, את עתיד ילדינו ונכדינו, שדדת את ערכינו, שדדת את תורתינו.
לא תהיה לך מנוחה.
כל המכות שהבאת על ישראל לא יפסחו על דלתך ודלתות שרי הממשלה העבריינית שלך.
זעקות השבר שלי יפרקו אותך וישרפו את נפשך.
דם ילדיי ונכדיי זועק מהאדמה.
״ראש הממשלה לא יחמוק מהדין.
ראש הממשלה ישלם על כל פשעיו במהרה בימינו, בעגלא ובזמן קריב.
ונאמר אמן״.
שיאים של אבסורד: מתברר ששר התקשורת מינה את מי שהצהירה שהיא מתגוררת חצי מהזמן בלונדון, לפקח על ערוצי הטלוויזיה בארץ.
מפרסום בדמרקר עולה שהמשרה בחו״ל לא הופיעה בקורות החיים של בראשי, לכן ספק אם ועדת דותן יכלה לשקול זאת כשאושרה מועמדותה.
אגב, עורך דינה משדר בתחנה המפוקחת ע״י הרשות.
במשך כמה חודשים טובים קיבלנו הצצה לנפש השחורה הרקובה מלאת השנאה של יונתן אוריך.
מאז שהוא חזר ללשכה החשבון שלו מת. דממה. לאיפה אתם חושבים שמתנקזת השנאה הזאת מאז?
שמחתי לעזור
נתניהו בפאניקה.
המלחמה נכנסה לסחרור בכל הזירות. הסקרים לא עולים. והבחירות מתקרבות.
ככלב שב אל קיאו, נתניהו חוזר להסית נגד בג״ץ ונגד ״השמאל״.
ישראל מאסה בנתניהו.
תכף בחירות.
נחליף אותו.
בין אלה שנפגעו אתמול מידי השוטרים בהפגנה בכיכר הבימה הייתה גם קולט אביטל, שגרירה וח"כ לשעבר, יושבת ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, אישה אצילית ויפה בת 86.
היא הוטחה על הרצפה וקיבלה מכה חזקה בראש. אני מזועזעת עד עמקי נשמתי מהתקיפה שלה ועדיין מקווה שמישהו במשטרה יצלצל לקולט, יבקש את סליחתה ויעניש את מי שפעל כך נגדה.
@IL_police
בזמנו בכנסת עסקתי באלימות המשטרה שהייתה מופנית תמיד כלפי ערבים אזרחי ישראל, יוצאי רוסיה ואתיופיה. מעטים רצו לשמוע על כך, המקרים שעסקתי בהם נסגרו במח"ש מ"חוסר עניין לציבור". אבל אז המשטרה לפחות ניסתה להתנער מהתדמית האלימה. היום היא מעודדת על ידי הממשלה הכהניסטית ופוגעת במפגינות ומפגינים שלא הפרו שום חוק ולא פגעו באיש, בחדווה ובגאווה, ללא רחמים.
על מנת ששוב נוכל לסמוך על המשטרה שלנו, נצטרך לפרק ולבנות מחדש, כמו גם מוסדות רבים במדינה שנרקבו והושחתו מהיסוד.
החלמה מהירה לקולט, החלמה לחברה שלנו.
החייל הזה, בעל חנות התכשיטים בתל אביב - שילה ג׳ולרי, שעצר את התושב הפלסטיני בגדה המערבית, כפת את ידיו וכיסה את עיניו ואז שם לו בידיים שלט פרסומת לחנות התכשיטים שלו - האם הוא נעצר? האם הוא נשפט?
לי יש את התמונה של החייל, את הכתובת של העסק ואת שמו. האם המשטרה/ צה״ל צריכים עזרה?
לא יהיה ״אחרי המלחמה״. אתם יכולים לסמוך על נתניהו שהמלחמה הזו תארך כמה שרק צריך כדי שהזמן לתת את הדין לא יגיע לעולם. הוא יעשה כל שביכולתו כדי ליצור מרחק גדול מספיק בין עוצמת הזעם שיש כלפיו כרגע לבין הרגע העתידי שבו יידרש לתת את הדין. >>
@BarashiKinneret בבוקר: מקדמת מוצרים של מחלבה (בהתנדבות, אני מניח)
אחה״צ: יושבת במועצת הרשות השנייה המפקחת על הערוצים המסחריים
בערב: קראה בעבר ל-2,000 איש להסתער בכוח על ביהמ״ש העליון
עוד מינוי סביר לגמרי לגופי הרגולציה מבית היוצר של קרעי ושות׳
באחת מהתרעות האחרונות בתל אביב, שכנה שלי בת 82 נשארה לבד בסלון.
היא שמעה את האזעקה, אבל פחדה ליפול בדרך למקלט.
זה לא מקרה יוצא דופן. אלפי קשישים בישראל מוותרים על הגנה כי הדרך למרחב המוגן פשוט מסוכנת מדי בשבילם.
אז בניתי את "מיגון משותף" — אפליקציה שמחברת בזמן אמת בין קשישים שצריכים עזרה למתנדבים שנמצאים קרוב. לחיצה אחת, ומתנדב בדרך אליך עם ניווט ישר למקלט.
כרגע מקיים פיילוט בתל אביב, עם משתמשים אמיתיים
אשמח לעזרתכם בשני דברים:
1. מכירים ותיק/ה שגרים לבד? שלחו להם את הלינק להרשמה
2. גרים בתל אביב? הצטרפו כמתנדבים — זה 90 שניות מהחיים שלכם שיכולות להציל חיים
https://t.co/XiMKzy2H0F
שתפו את הפוסט — כל שיתוף יכול להגיע לאדם שצריך את זה.
ביקרתי היום את עדי כהן במחלקת השיקום באחד מבתי החולים.
עדי נפצעה קשה בפיגוע טרור של מתנחלים קיצוניים שתקפו אותה ואת חבריה עודד ויעל בקבוצת הנוכחות המגינה ביישוב קוסרה שליד שכם.
הטרוריסטים הגיעו רכובים על ריינג'ר וחבטו בה ללא רחם בלום ברזל. בראש, ביד, ברגל, בגב.
חייה ניצלו בנס.
המשטרה והצבא לא הגיעו למקום. עדי פונתה על ידי התושבים הפלסטינים ומאוחר יותר הועברה לבית החולים הישראלי.
בקול סדוק מכאב עדי נשבעה באוזני שיקח כמה זמן שיקח – היא תחזור ללכת ותחזור לעמוד מול המתנחלים הקיצונים. ללא מורא.
מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות בשלוש וחצי השנים האחרונות כדי להגן על הדמוקרטיה.
יותר ויותר ישראלים מבינים את הקשר בין ההפיכה המשטרית לבין מה שמתחולל מעבר לקו הירוק.
הנכונות לצאת מהבית ולעשות מעשה אזרחי אמיץ חייבת להוביל מאות ואלפים מאתנו להצטרף לפעולות הנוכחות המגינה.
רק היציאה של ההמונים לרחובות עיכבה את המהפכה המשטרית ובלמה חלקים גדולים ממנה. רק הצטרפות של רבים וטובים למאבק נגד הסיפוח, הנישול, האלימות, ותודעת העליונות והלאומנות תבלום את החרפה המוסרית והאיוולת הביטחונית.
עדי – אנחנו מאחוריך ולצדך.
יש לי מגבלה פיזית, אני לא מסתיר אותה ומתמודד איתה כל חיי, אפילו בהצלחה יחסית.
מני אסייג, דמות ציבורית, בוחר ללעוג למגבלה שלי. האמת? לא כזה אכפת לי.
אבל.
כך יצא כי דרך ההתמודדות שלי עם הגמגום מהווה דוגמה לאלפי ילדים מגמגמים, ששואבים ממנה את הכוח והביטחון לדבר. הם זקוקים מאוד לביטחון הזה. לילד מגמגם קשה מאוד לצבור ביטחון לדבר, קל מאוד לאבד אותו.
אנשים כמו מני אסייג ("יהודי דתי" עאלק) פוגעים בילדים הללו פגיעה עצומה. וזה כל הסיפור.
מני שומע? אתה אפס.
טוב סליחה שאני הופכת פה לנערת הפוסטר של הגיוסים עבור החטופים, אבל דורון שטיינברכר עדינת הנפש, שהייתה עד 7 באוקטובר אחות וטרינרית (מקצוע של מלאכיות, איש לא ישכנע אותי אחרת) נחטפה לעזה והוחזקה בשבי 471 יום. אתם יכולים רק לתאר את הזוועות שעברה שם.
קשה לי לשכוח את יום שובה ואת הסרטון מפלח הלב שבו היא פשוט מתפרקת בזרועות אימה. מתפרקת. אין מילה אחרת.
הגיוס של דורון עומד כרגע על 50 אלף שקל עלובים (סורי, אין לי מילה אחרת) מתוך מיליון.
ב-7 באוקטובר אמרתי לעצמי - הפקרנו אותם עד היום כשהתלוננו על "הטפטופים" מעזה. כשדיברו על הטראומות מ"צבע אדום". והנה. זה מה שקרה.
אני לא רוצה שנפקיר אותם יותר. בואו נראה להם שלא עוד.
לינק לתרומה לדורון בתגובה הראשונה.