עד עתה ה״ראיונות״ של נתניהו הם פארסה. כלום. דף מסרים שהוא יורה פעם אחר על המראיינים, שרובם שותקים, מהנהנים, או כמו מיכל רבינוביץ שרק אמרה ״כן״, ״כן״ ונתניהו התפוצץ עליה. אין לנתניהו תשובות אמיתיות, רק תעמולה. אין תשובות להשתמטות החרדים, למיליארדים שהוא העביר לחרדים ומתכוון להמשיך להעביר כי אחרי הבחירות דרעי רוצה ״עשרות מיליארדים״, אין תשובות לכישלון השבעה באוקטובר, גם לא לאוסף הביזיונות והריקבון במהלך שנות שלטונו. רק ״אני מודאג״, ״צאו להצביע״, ״מנסור עבאס״. שום דבר על החיים שלכם, על העתיד שלכם, על עתיד הילדים, הנכדים, כלום. ולפעמים, נפלטה לו האמת. זה קרה ברדיו חרדי. חשב שהוא מדבר רק לאוזניים חרדיות והבטיח שמיד לאחר הבחירות הוא יעביר את חוק ההשתמטות. ״כמעט העברנו אותו לפני הבחירות, אבל נעשה זאת מיד לאחר הבחירות״. ומה יהיה עם חיילי הסדיר, חיילי המילואים, מה יהיה עם המדינה? שיחפשו אותו. שיחפשו את החברים שלהם. זה העתיד על פי נתניהו: היה רע ויהיה עוד יותר רע
מישל אילוז, אבא של גאיצ׳וק ז״ל שהותקף הערב באלימות קשה בשוק התקווה, ביקש להעביר מסר אחד שחשוב לו מאוד 👇👇👇
״אני קורא לכל אזרחי ישראל תזכרו את גאיצ׳וק בקלפי. הגיע העת לתיקון״.
#תזכרואותםבקלפי#תזכרו_אותם_בקלפי
שמעתי שנתניהו מעלה תמונות מלפני 4 שנים.
אני מצטרף לטרנד - הנה תמונה מלפני 4 שנים - מיום הגיוס של רוני לצה״ל, כשרוני הייתה בחיים והיינו משפחה שלמה, שמחה ומאושרת.
ואיפה אתם הייתם לפני 4 שנים? מוזמנים להעלות תמונה
בראיון ב-I24 של ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, אזרחי ישראל היו עדים לעוד מופע מטריד של ניתוק מהמציאות על ידי אדם מפוחד ולחוץ.
כמו בשאר הראיונות האחרונים שלו, השמיע נתניהו עשרות שקרים נגדי באופן אישי, אבל גם נגד אזרחי ישראל.
צר לי שפנייתי המוקדמת לערוץ לעלות להגיב בשידור חי נדחתה.
הייתי מפרק כל שקר שהוא הפיץ, אבל לצערי נותרו רק 10 ימים עד הבחירות, וזה לא יספיק.
על כן, אאלץ להסתפק בכך: היסטריה זה מסוכן. שקרנות פתולוגית היא מסוכנת.
השילוב של היסטריה ושקרנות פתולוגית הוא כבר מסוכן למדינת ישראל ולביטחונה הלאומי.
בנימין נתניהו בלתי כשיר להמשיך לכהן בתפקיד.
הוא לא יהיה יותר ראש ממשלה.
זו עובדה שאפילו הוא לא יצליח לברוח ממנה.
אני מתחייב.
רבותי, יש לכם כאן את כל הסיפור. מלא-מלא. לא צריך שום דבר נוסף. ינון מגל הקריא היום רשימה של אנשים אותם הגדיר "מתועבים", ודרש מהם לבקש סליחה מנתניהו. למה? כי הם העלילו עליו שהוא הפקיר חטופים. העזו להגיד שהוא "מר הפקרה".
בין השמות: עופרי ביבס, איילה מצגר, נילי מרגלית, אייל אשל, אבי מרציאנו, דני אלגרט, כרמית פלטי קציר, עינב צנגאוקר, יעל הדר, מעין שרמן, הדס קלדרון, אילנה קמינקה, שניר דן, ראומה קדם, מירב סבירסקי, יונתן שמריז, חגית ורובי חן, ליאת אצילי, יהודה כהן, גיל דיקמן, עדה שגיא, יסמין פורת, ועוד.
כולם משפחות שכולות, או נרצחים, או חטוים, או ניצולים. משפחת ביבס המתועבת צריכה להתנצל בפני נתניהו, אתם מבינים? הוא הקורבן של האירוע. הם העזו להעליל עליו עלילת דם.
זה הסיפור כולו, חברים. "תצביעו מחל, אנשים מתועבים שכמותכם, אמר מגל, אולי ביבי ימחל לכם".
רשימת השמות המלאה וכמה אנשים נרצחו להם בציוץ המשך.
"בעזרת השם תאכלי את הלב". "ערב רב ארורים". "לכי לברלין". "קאפו". "על אפך ועל חמתך", "הרבה זמן לא קיבלת *ין מערבי". הכול בתגובה לביקורת על התאולוגיזציה של השיח. אבל זו בדיוק הנקודה. כל ההתחזקות שמדברים עליה היא על פארש. זו יהדות שהיא תפאורה בלבד. ציצית בחוץ וסכין פרפר בגרב. כיפה לבנה על ספסל הנאשמים במחוזי. מתעטפים בטקסים ואביזרי קדושה ללא המגבלות שהקדושה אמורה להטיל על ההתנהגות. אין פה לא אמונה ולא יראת שמים רק פולחן מעושה שהוא תפאורה של כוח, אלימות, שבטיות ונקמה. וזו בכלל לא ביקורת חילונית, אגב: "הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר [...] וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה. הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם? גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם־יְהוָה." (ירמיה ז' ט-י"א)
סוף סוף, באיחור כבד ומיותר, מאשר בית המשפט לפרסם שקמ״ן אוגדת עזה ב-7 באוקטובר, האחראי הכי מיידי והכי ישיר לכך שאף אחד לא הקשיב לנגדת ו׳ שהתריעה בכל כוחה על הטבח המתקרב, הוא סא״ל אריה עמידרור. בנו של אלוף (במילואים) יעקב עמידרור, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ״ן וראש המל״ל.
ראשית, ייאמר מיד: יעקב עמידרור לא אחראי למחדלי בנו. הוא איש ותיק וראוי, כבודן של זכויותיו הרבות במקומן מונח.
אחרי שאמרנו את זה, תארו לעצמכם שקצין המודיעין של אוגדת עזה, זה שזילזל בכל הדיווחים וההתרעות והאזהרות שקיבל מהנגדת ו׳ ומאחרים, זה שטען שמדובר בסך הכל ב״וואסח״ של חמאס, או בחזון לעתיד הרחוק, ושאין להם יכולת מבצעית וכו׳ וכו׳, הוא לא הבן של האלוף עמידרור, אלא הבן של האלוף יאיר גולן. או נועם תיבון. או ישראל זיו. או כל שם אחר שתעלו על דל שפתיכם, שאינו מקורב לנתניהו.
יעקב עמידרור היה ראש המל״ל של נתניהו. מקורבו הנאמן, עד עצם היום הזה. בשר מבשרה של הציונות הדתית, איש ימין אידיאולוגי מובהק ומכובד. כשנודע לי שהבן שלו הוא האחראי הישיר, אין ישיר ממנו, לליקוי המאורות באוגדת עזה, הבנתי שלפחות תיאוריית קונספירציה מתועבת אחת נשללה מהתרעלנים בשירות נתניהו. אלה שטוענים ש״היתה בגידה״, אלה שמספרים ש״בעלה של שקמה ברסלר״ כך וכך, אלה שמעלים על דל דמיונם החולני שאנשים בשב״כ או בצה״ל קשרו קשר להפיל את נתניהו דרך התרת דמם של מאות אזרחים ישראלים.
הגורל זימן לנו שם דווקא מישהו מטבורו של המחנה השני. החלק המפואר שלו (בלי ציניות). נודה לגורל על זה. קשה לדמיין מה היה הולך כאן אם זה היה הבן של שקמה ברסלר, ולא של יעקב עמידרור. טלי גוטליב היתה מוציאה אותו להורג בכיכר העיר במו ידיה. בחבל תליה שעקרה מדף חליפתו של איתמר בן-גביר.
וכמה מילים על הבחור עצמו. הוא טעה. הוא לקה בעיוורון נורא. הוא היה בהיבריס, בשאננות, ביהירות בלתי נתפסת, דומה להפליא לזו שלקינו בה 50 שנה ויום אחד קודם. במקום להודות, להתנצל, לכרוע ברך מול המשפחות, להתפטר מהצבא למחרת האסון ולהחזיר את הדרגות, הוא התבצר במאבק אישי על הפנסיה. מאבק שכולו קלון. מאבק שהפך קצין שטעה, לקצין שאין לו גרם של בושה בכל הגוף, קצין שאין לו מודעות עצמית, קצין שכנראה לקח דוגמה מהאחראי העליון עצמו, שמנסה לעשות את אתו הדבר כבר שלוש שנים.
אז הקצין הזוטר שניסה לברוח מאחריות, כשל. מה שנותר לנו זה לדאוג שגם האחראי העליון, שמשליך את האחריות לכל עבר, ייכשל. למען הנרצחים, ההרוגים, החטופים, הפצועים. למען כולנו.
עמית סגל: "נס גדול היה שם"
מיכאל שמש: "עם שחי כל רגע בנס"
צבי יחזקאלי: "נס גדול לעם ישראל"
נועם אמיר: "מזל שיש לנו השגחה עליונה"
אפרת ברינר: "הודיה על הנס שהתרחש באוויר"
שמעון ריקלין: "יום של נס"
מגי טביבי: "נפתח במזמור לתודה"
מה זה אומר עלינו כחברה כשעיתונאיה עוברים מתיאור המציאות לפירוש תאולוגי שלה?
מישהו יכול לדמיין את חיים יבין פותח כך מהדורה? מוטי קירשנבאום? דניאל פאר? יואל מרקוס? ישעיהו בן פורת?
והבעיה שלי היא לא עם היותם דתיים או עם עצם האמונה שלהם אלא עם עיתונות שמוותרת על האתוס האפיסטמי שלה. כל המקצוע בנוי על הטלת ספק, מה קרה, למה, מי עשה מה, מי אחראי ומה הראיות. לא מה רצה הקב"ה.
אנחנו הולכים אחורה.