Dael Shalev דעאל שלו

סופר, יזם, מרצה ובלוגר. מחבר הספרים חלום לדויד, הסוד הקדמוני וביטקוין והעתיד הכלכלי שלך.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@shireuven 99% תועלת ו 1% עלות יתקבלו מקטלבל אחד פלוס מוט מתח במשקוף. זהו.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@NBhgdrh כל מה שצריך לאימון מושלם בבית זה קטלבל 16 ק"ג ואחרי כמה זמן עוד אחד של 24 ק"ג ואתה מסודר לחיים. וגם רק 16 יעשה פלאים ל 99% מהאוכלוסייה. למשל, בלי סדר:
Halo
Squat
Swing
Turkish get up
Press
Rotations
Raw
Clean
Deadlift

מעולה גם לתרגילי גמישות כמו Jefferson curles

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@BarkolAmir למה אבא שלי כותב לך גם?

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@Soul55136246 @asiaklasi 🙏🙏🙏 תכלס עברו 12 שנים מאז שיצא לאור ואני עדיין נדהם מכך שהמילים מצליחות לגעת כך באנשים. לכבוד הוא לי על הכניסה לקטגוריה.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

מיהרתי לטיסה, ושכחתי את הלפטופ במגש בשיקוף בלה גרדייה. הביטחון מצאו, ושמו אותו בכספת. אני כבר יושב במטוס, לא מודע. חמש דקות אח"כ מכר שלי עובר שם בשיקוף. לא ידע שאני בחו"ל, ואני לא ידעתי עליו. קיצר, המגש עם הלפטופ שלו לא מגיע. איפה הלפטופ שלי הוא כועס. אמרו לו לך מפה. אמר שמתי לפטופ! אמרו אוקיי... יש לנו לפטופ בשבילך. והוציאו את שלי מהכספת. הוא אומר אבל אמרו זה מה יש. רואה מדבקה בעברית אומר בטח איזה ישראלי שכח. פותח את הלפטופ עושה alt ctrl del רואה כתוב Dael אמר בטוח דעאל מסטול יש רק אחד. בטוח שכח. לקח. ועדיין עשה מהומה עד שמצאו את הלפטופ שלו בין המגשים.
וככה קיבלתי את הלפטופ שלי בחזרה למרות שהסיכוי בדיוק אפס.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

בספוטיפיי. ויש בכל הפלטפורמות
https://t.co/WxLDgyZAdB

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

התראיינתי בפרק החדש של הפודקאסט "לטייל בקלילות". על טרקים, בקתות, טבע וזוגיות. מוזמנים להקשיב. לינק >>

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@hasolidit אמליץ לך לקרוא את "אל מעבר לדתיות ולחילוניות" של הרב חיים וידאל אותו אני מעריך ואוהב מאוד. הספר עומד על שורש העוות ההילכתי-היסטורי של היהדות החרדית גלותית שהשתלטה על היהדות בפועל. לא ספר פוליטי אלא חזון ליהדות אחרת. הוצאת כרמל. יש בדיגיטל. ספר קטן שדורש קצת רקע דתלשי אבל שווה.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@ptr_dvd מסכים ומחזק - מקארתי הוא נפלא וזו הזדמנות להמליץ על "כל הסוסים היפים" שאיכשהו נעלם מרבים - רומן התבגרות מרגש וקשוח על נער ההופך על כורחו לגבר.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@NBhgdrh הנה ספר אודיו מעולה שנשמע כמו תסכית רדיו, היינו שכל דמות יש לה קול אחר, ופשוט כיף טהור. אלים אמריקאים במהדורת העשור דווקא.
הנאה 100% מובטחת
https://t.co/QgPoAjAD2y

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

כל מילה. החוק במדינה נאכף במלוא עוצמתו רק על שומרי החוק. על אותם אנשים שמקימים עסקים, משלמים מסים, עושים מילואים ועומדים בתור.
אבל החוק לא נאכף בכלל על מי שהוא עבריין מובהק: גונב אופניים אריתראי, נושא נשק ערבי, מבריח בדואי, משתמט חרדי, כולם בטוחים מכל רע ופטורים מאכיפה כלשהי.

[Barak Herscowitz @BarakHer]

יושב הישראלי הממוצע,
רואה את אבדן החוק והסדר, הכאוס, היעדר הריבונות.
רואה שב״חים חוצים את הגדר כאילו זאת טיילת בנתניה.
רואה מליציות בדואיות מתחמשות עם אוטוסטרדת רחפני אמל״ח.
רואה שוב ושוב חרדים אלימים בזים למדינה וסמליה.
רואה השתוללות פשיעה ורצח כמו במקסיקו.

ושואל את עצמו:
מה לעזאזל קורה פה?
איפה המדינה?
מי בעל הבית כאן?
לאן הולכים המיסים שלי?
את מי המדינה הזאת משרתת בכלל?
עבור מי היא עובדת?

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

1. איני רופא
2. תופעות הלוואי לא בהכרח מתחילות או נגמרות אחרי חודש.
3. העיקר: סטטינים אינם משפרים את תוחלת החיים למי שלא עבר אירוע לבבי. סטטינים יעילים בלהפחית את מה שמודדים אבל לאור מה שתיארת, הם לא יפחיתו במאומה את סיכוי התמותה הכולל שלך בחמש השנים הקרובות.
רקאומר.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

1. איני רופא
2. תופעות הלוואי לא בהכרח מתחילות או נגמרות אחרי חודש.
3. העיקר: סטטינים אינם משפרים את תוחלת החיים למי שלא עבר אירוע לבבי. סטטינים יעילים בלהפחית את מה שמודדים אבל לאור מה שתיארת, הם לא יפחיתו במאומה את סיכוי התמותה הכולל שלך בחמש השנים הקרובות.
רקאומר.

[Barak Herscowitz @BarakHer]

@GLZRadio @einavkerner מחזיקים את כולנו בביצים עם מחירים מנופחים והכל בחסות מפלגת המקומבנים העסקנים והמושחתים - הליכוד.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

תועבה

[שקד גרין ערבה | Shaked Green Arava @shaked_green]

הממשלה מתקדמתעם חוק סבסוד המשכנתאות של שמחון: היום הופץ תזכיר החוק, אליו מתנגדים נחרצות בבנק ישראל (שהודר מהישיבה בנושא אצל נתניהו) ובמשרד האוצר (שם למדו על התזכיר רק לאחר הפצתו).
העלות התקציבית המוערכת: 2 מיליארד שקל בשנה.
תקופת הסבסוד: 5 שנים.
מקור תקציבי: לא מופיע. שמחון השיב לי שהמקור יפורסם כשהחוק יעלה לממשלה.

לינקים לתזכיר ופרטים נוספים על ההצעה בתגובות
@calcalist

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

@hasolidit הבעיה הסודית בהמרת גמל להשקעה לקצבה פטורה היא שהמעבר הוא בעצם ע"י פתיחת קרן פנסיה, לפי המקדם שיהיה אז, ו*בתנאים של קרן פנסיה למקרה קצבת שארים*... כנראה שלא כדאי למרות תופין המס. וצריך עיון.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

בראשית המאה העשרים, גבר שתקן וחזק כורת עצים למחייתו. זה הכל. זהו רוברט, וסיפור חייו נפרש למולנו מילדות ועד זקנה, כמעט בלי מילים.
ראיתי את רכבת החלומות או Train Dreams בנטפליקס השבוע, ועצרתי כדי לומר לכם: תראו גם.
אומר מראש: זהו לא הסרט הטיפוסי שתפגשו בנטפליקס שלכם. אין בו אפקטים מיוחדים (או אפקטים כלל), ואין בו דיאלוגים שנונים. אין מתח ואין הרפתקה. אין בו הומור ואין לחיצה על בלוטות הדמע. אך גם במעט הסיפור שבו, יש הרבה עומק, ואמת צרופה שאפשר לחוש בה. וגם צילום מהמם, ואמירה פילוסופית הנוגעת לכל אחד מאיתנו.
לפני שנים רבות קראתי את ספרו של הנרי אונגר "קולנוע ופילוסופיה", המנתח דרך דוגמאות כיצד במאים טובים באמת מצליחים להביע רעיונות פילוסופיים בעזרת תסריט, צילום, עריכה ומוסיקה, המשתלבים יחד ומשרתים רעיון פילוסופי שליט אחד. בעיני, זה הסיפור גם כאן. הבמאי – קלינט בנטלי (שגם כתב את התסריט) – הצליח להעביר רעיון מהודק ומדויק, ודבר שלם, יפה ומרגש יצא תחת ידיו. גם, ואולי דווקא בגלל, שזהו סיפור קטן מאוד ואישי מאוד. הלקח ממנו, אומר לנו קלינט, נוגע לכל אחד מאיתנו.
זהו כמעט מחזה יווני. יש מקהלה – מספר יודע כל – המסביר לנו בקולו מה קורה. ויש גיבור ויש טרגדיה, ואנו חווים את הסיפור איתו עצמו צעד צעד, וחשים באימה עוד לפני שהיא מגיעה. וכשהסרט נגמר ועולות הכתוביות, שומעים שיר מופלא שכתב במיוחד ניק קייב, וגם אותו אני אוהב. שלושים שנה לפחות.
בלי לגלות הרבה על תוכן הסיפור, נאמר שלאורך כל חייו רוברט מוקף ביופי, ומוקף במוות. הוריו, האנשים שהוא פוגש, כולנו, מתים כך פתאום, ונעלמים. ללא פשר, ללא סיבה, ללא תוחלת וללא המשכיות. לרגע האדם חי, מנגן ושר, ורגע לאחר מכן הוא נהרג, ונקבר במעבה היער, והוא מותיר אחריו מאומה. לא עד ושם ומצבה אלא זוג נעליים שחבריו מיסמרו אל הגזע שלצידו נקבר. הקוברים מיד המשיכו בעבודתם והמת כבר חלף ונשכח וגופתו הפכה ליער. כשאנו הולכים לצד רוברט הצועד במשעול חייו, אנו נתקלים יחד איתו שוב ושוב במוות חסר הסבר, סתמי, חטוף, ואיננו יכולים שלא לשאול את עצמנו, ומה איתנו? מי יודע יום מותו, ומה ישאר אחרינו, והלא חיינו כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף. ובו בזמן העננים והרוח והיער - היופי הגדול של הטבע – מלווים אותנו. הסרט כולו מצולם באור הכתום הקסום של השקיעות, ובאור הרך של הזריחות, ובמעבה היער ובשדה הפורח שעל גדות הנהר, והטבע הפשוט ממלא את הלב שלנו, ושל הגיבור. הטבע, על עוצמתו ועל הכאוס שבו (ענף שנושר, שריפה שפורצת) הוא היציב הגדול היחיד מול האדם הקטן, המבולבל, האובד בקידמה שמסילות הרכבת מובילות. הטבע הוא זה שהיה פה הרבה לפנינו והוא זה שישאר אחרינו וישתלט על מעשה ידי האדם החולפים בזמן ומתפוררים לאיטם ואולי אנו, המתים, יכולים לקוות לחזור ולהתמזג אל תוכו ביום מן הימים, ובכך נחמתנו.
קלינט לא מציע לנו סיפור הוליוודי ענק על גיבור גדול מהחיים. הוא מציע את ההיפך הגמור: את האמת. החיים הם בדרך כלל לא גדולים מהחיים. הם קשים וסופם מוחלט וידוע, אבל החיים גם יכולים להיות מוקפים ביופי, ובטבע, ובאהבה.איננו יודעים את יום מותנו, וכולנו נשכח ונעלם בתהום הזמן והנשייה. חיינו קטנים וחולפים ולא נותיר חותם אלא כזוג נעליים ממוסמרות לעץ וגם הן תתפרקנה אל הטבע עם הזמן. ועדיין, חיינו יפים, ואנו יכולים לחיות אותם ולהנות מהרגע ומהזמן ומהיופי סביבנו. להיות כאן ועכשיו, אחד עם עצמנו, עם היקרים לנו, עם העולם.
אם רק נעצור להעריך את ההווה, הרי שלא נתחרט על אובדנו לאחר מכן.
אם רק נעצור לחוש את היופי שבטבע, נוכל בלב שקט לדעת שנחזור אליו ונתמזג בו, ויהיה זה מחר או אחרי מאה ועשרים.
הקשיבו, חבקו, חיו את הרגע, Carpe Diem, כמו לוחש לנו הבמאי.

תראו את רכבת החלומות בנטפליקס. כי סרט טוב הוא זה שנשאר איתך גם אחרי שסיימת את הצפיה.

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

פשוט צאו לשטח. התחילו עם טיולי יום, המשיכו ליומיים. אם אין לכם יומיים, אפשר לרדת לדרום אחר הצהריים, לישון בשטח סביב מדורה, לקום עם שחר ולהתחיל ללכת מסלול מעגלי החוזר לרכב. זו הדרך הפשוטה ביותר, ושעדיין מאפשרת חוויה טובה וארוכה יותר מאשר "רק" טיול יום. כשהילדים היו צעירים יותר עשינו זאת פעמים רבות יחד איתם, וזה תמיד היה נפלא, מגבש ומלא ריחות עשן. אם אתם רוצים משהו מורכב יותר, אפשר משם לגדול לכל רמה: יש חברות רבות המוציאות טיולים עם מעטפת לוגיסטית של מזון ואוהלים או הסעות, ויש מסלולים רב יומיים רבים. יש אינספור אפשרויות, מתאימות כמעט לכל רמת כושר. ממש עכשיו מתחילה העונה. בארץ אידיאלי לטייל בחורף ובאביב. לא חם, הירוק תיכף יתחיל לנבוט בכל מקום. מיצאו את המסלול המתאים לכם, וצאו החוצה. יהיה נפלא, אני מבטיח!

ואם יש לכם שאלות, אני כאן.

להתראות, וניפגש בדרכים,
דעאל

וכרגיל, הפוסט המלא ב"מר קדמוני

וברשת המקבילה
https://t.co/FLed0qjYH2

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

**מחשבות לאחר ארבעה ימי מסע בדד במדבר**

התעוררתי טרם אור ראשון. אור אפור כחלחל הסתנן דרך דפנות האוהל ועדיין אי אפשר היה להבחין בין תכלת ללבן. פתחתי את היריעות ואוויר קריר ורענן מילא את אפי. ציפורי מדבר קטנות – מדברונים – צפצפו מדי פעם, אך חוץ מזה, המדבר היה דומם ושקט, הרוח לא נשב והשמש לא עלה עדיין. הייתי לבד ולכל מקום אליו הסתכלתי לא ראיתי אלא את אותו נוף קדומים עמו נרדמתי: מדבר, הרים וסלעים, גאיות ושיחי מדבר נמוכים. כמה דקות מאוחר יותר כבר התחלתי לצעוד, וחיוך על פני.

נודה על האמת, יש משהו קדמוני וקשה, אלים כמעט, בשממת המדבר. אנו נוסעים דרומה, הנוף מתחלף, ובשלב כלשהו המדבר כמו מסמן לנו, ההולכים על שתיים: כאן גבולי. דעו לכם כי זהו שער הכניסה אל ממלכת היובש והחום, הצמא והרוחות והבדידות. "אבד כל תקווה – אתה הבא בשערי", נכתב מעל שער הגיהנום של דנטה. אבל אנו יודעים כי למרות המראה המאיים, המדבר הוא גם ממלכה קסומה, עשירה ונסתרת, והשורד בו, מובטח לו כי יזכה לראות מעט מן הפלא, לחוש חלק מן החוויה. אל הממלכה הזו נכנסתי.

ירדתי לארבעה ימים במכתש רמון, לבד, עם כל הציוד והאוכל על הגב. הלכתי כ 65 ק"מ וישנתי בשלושה חניוני לילה שונים, ומרגע שיצאתי עד הרגע שחזרתי אל מצפה רמון, לא פגשתי איש, לא ראיתי אדם, לא נסע לידי כל רכב, לא שמעתי חדשות, לא היתה לי כל קליטה, לא הוצאתי מילה מפי. אם דיברתי, היה זה רק עם עצמי. אני עוד מעט באמצע שנות החמישים לחיי, והיתה זו לי הפעם הראשונה בה שתקתי כמה ימים, ושהייתי בבדידות מוחלטת, ובניתוק מלא מהעולם הרגיל. ובמפתיע (?), זה היה נהדר!

למה?
אני אוהב מאוד לטייל, בארץ ובעולם, ועושה זאת לא מעט. אני מאמין כי רק דרך ההליכה בטבע אנו יכולים לחזור ולקבל את החיבור הראשוני, הבסיסי, בין האדם לאדמה. חיבור שאנו זקוקים לו, שהנפש שלנו כמהה אליו, גם אם איננו יודעים זאת. החיבור אל הטבע, קשה לו להתרחש אם רק יצאתם מהעיר ליום אחד. דרוש לנו זמן. יום טיול יהיה תמיד משמח ומרענן אבל רק שהייה רצופה בטבע, של כמה ימים, עשויה להחזיר אלינו את הקול הקדום. אחרי כמה ימי הליכה בטבע, ושינה במקום אליו הגעתם ברגליכם, מובטח לכם כי תחושו זאת בעצמותיכם.

מה ראיתי?
בלילות ראיתי אינספור כוכבים שהאירו את הלילה עוד טרם זרח הירח. פגשתי שפע ציפורים: טריסטמיות בצבעי שחור וחלודה, סלעית נזירה, להקת חוגלות שהפתעתי, זנבן ערבי, חנקן. בשניים מהבקרים, מוקדם בבוקר, נתקלתי בפראים – אותם חמורי בר מדבריים וחשדנים – והם דוהרים ממני והלאה. אחד מהם היה סקרן במיוחד, והוא עצר והסתובב להביט בי עד שהתקרבתי מספיק לטעמו, ואז דהר משם הלאה ועצר שוב להתבונן בי ממרחק בטוח, ושוב דהר ושוב עצר, עד שהחליט שדי לו בקשר בינינו, ונעלם. ראיתי שלל עקבות: של הציפורים ושל מטיילים, וגם של צבוע ושל דורבן, ואולי גם של שועל. ראיתי שקיעות וראיתי זריחות. ראיתי תצורות סלע נהדרות שהמכתש נברך בהן: ב"קניון הפריזמות", בנחל עודד, בשפת המכתש, במפער פיטם ולמעשה בכל פינה ועיקול נחל משהו חדש נגלה לך. ראיתי עדויות אינספור לאדם שחי פעם במדבר. לשרידי תרבות הנבטית, בני אלפי שנים: סכרי אבן לרוחב העמקים, בורות איגום עם תעלות הטיה ללכידת מי השטפונות, מסתורי אבן בקיר הצוק, ששימשו כנראה לאחסון תבואה או צאן, שרידי מבנים ומקדשים מעוגלים בלב השממה. כאן חיו ושגשו אנשים משך מאות דורות, והותירו אחריהם רק סימנים באבן, לנו, ההולכים בעקבותיהם.

מה עשיתי בערבים?
אמנם היה לי את הטלפון, אלא שזה שימש אותי כמצלמה בלבד. מרגע שיצאתי העברתי אותו למצב טיסה (אני עושה זאת תמיד בטיולים. גם ככה לרוב אין קליטה, ואין לי צורך לקבל צפצפופים אם לפתע תהיה קליטה בראש איזה הר). הרגשתי כי איני רוצה להשתמש בו. בדממת המדבר הוא הרגיש לי כמעט רעיל. לא שמעתי מוזיקה. לא הפעלתי אפליקציות. כמעט ולא הוצאתי אותו מהכיס. במקום זאת הדלקתי לי מדורה קטנה, לא בשל הקור, ולא כדי לבשל בה דבר, אלא כי מדורה במדבר היא המצב הטבעי של העניינים. אתה מביט בלהבות וזה לעולם לא משעמם. היה לי זמן לשוחח עם עצמי, להרהר. שעתיים אחר החושך, בשעה שבע, כבר ישנתי. כשהתעוררתי בלילה, גיליתי כי מחשבות אינן טורדות אותי. הראש שלי היה נקי מדאגות וחדשות, ממשימות ואחריות. הייתי ברגע, הייתי בזמן, הייתי פשוט כאן ועכשיו, לא במחר ובעתיד הטורד. התחושה הזו, ולו רק לכמה ימים ולילות, היא תרופה לנפש.

מה לקחתי איתי?
***
>> המשך חלק 2

[Dael Shalev דעאל שלו @kadmoni]

מה לקחתי איתי?
אני לא מחפש להקשות על עצמי שלא לצורך, והמשקל שסוחבים על הגב משמעותי מאוד בחוויה. לכן כדאי להשתדל ולצאת לדרך עם תיק קל ככל הניתן. כאחד שהולך לא מעט, השקעתי בציוד טוב וקליל (עולה הרבה יותר מציוד מקביל "רגיל"). תיק, אוהל, שק שינה ומזרן, ארבעתם יחד שוקלים אצלי כ 2.5 קילו בלבד! כל גרם קובע, ויש קבוצות שלמות המתמקדות בעצות כיצד לסחוב פחות משקל בטיולים. חפשו: אולטראלייט ישראל. אם תתעניינו, עולם שלם יפתח בפניכם. זהירות: זה יקר. מלבד זאת לקחתי מעט מאוד: מקלות הליכה, מטען, גזיה, פנס ראש, עוד זוג תחתונים וזוג גרביים, מעיל קל, וזהו. לקחתי גם אמצעי תקשורת לווייני זעיר (Garmin InReach mini2) השוקל כ 120 ג' בלבד והמאפשר שליחת הודעות חירום SOS. אפשר לשכור כזה לכמה ימים, וזה חיוני במדבר, בוודאי במסלול כזה ללא קליטה ובוודאי כאשר הולכים לבד.
לא לקחתי מפה פיסית. יש אפליקציות נהדרות עם מפות מפורטות ועצות מטיילים כמו "עמוד ענן" או "off road" – ובשתיהן מפה של כל הארץ על שביליה שתהיה לכם זמינה בכל עת בטלפון גם ללא קליטה, תעלה כ 300 שח. חיוני, שווה כל גרוש, ותדעו בדיוק היכן אתם בכל עת.
מזון: לקחתי קצת אגוזים ותמרים, ובנוסף ארוחות מיובשות שרכשתי בחו"ל (לשמחתי יש עתה גם מספר יוזמות פה בארץ של יצרנים קטנים. אני מקווה שזה יתפוס). מדובר בשקית אלומיניום במשקל כ 100 ג' שמוסיפים אליה כ 400 מ"ל מים רותחים, והופ, נוצרת ארוחה מלאה ומשביעה בכל הרכב וטעם שעולה על דעתכם (כמו "מנה חמה", רק גדול יותר, מזין יותר, טעים יותר, ובשקית ולא בקופסה). בריא במיוחד ופליאו זה לא, אבל זה פתרון נהדר לכמה ימי הליכה. כאמור: אם זה לא התפריט הקבוע שלך, אין כל בעיה.
מים: יש מסלולים שיש לאורכם נקודות בהן אפשר למלא מים. אבל, יש ימים שלמים בהם אין. תבדקו. השתמשתי בשירות מעולה להטמנת מים של Negev Trails. מזינים אונליין את התאריך, שם חניון הלילה, וכמות מים נדרשת, והמים ימתינו לכם בנקודת איסוף ליד חניון הלילה. פשוט, הזמנה אונליין, מעולה וחשוב. שירותי ההטמנה הפכו את המדבר לנגיש וזמין הרבה יותר לכולנו. כמה מים – זה כבר תלוי בעונה ובכם. בימים בהם הלכתי היה די חם, ועשיתי מסלולים שבחלקם ארוכים ולכן לקחתי איתי 4 ליטר מים.

אבל לישון באוהל???
אם אינכם חסידים של שינה באוהלים, זה בסדר גמור. גם אני אוהב לסיים יום מסלול בשינה על מיטה של ממש (וכך גם פטורים מסחיבת תיק כבד). בחו"ל פשוט ומקובל לעשות זאת בדרך של טיולי בקתות: היינו מסלול בין מספר ימים בהם הולכים ביום, וישנים בכל ערב בבקתת הרים אחרת, אליה הגעתם ברגלכם. אני מאמין, אגב, כי זוהי החופשה האידיאלית. היא משמעותית לנפש ולנשמה, ומייצרת חוויות שאין דומה להן, היא מתאימה לכל גיל ורמת כושר, והיא זולה יותר מכל חופשה אחרת שתעשו בחו"ל. (בימים אלו אני משלים כתיבת מדריך כיס בנושא: "מדוע ואיך לצאת אל ההרים". בקרוב בחנויות הספרים. מבטיח לעדכן כאן. תעקבו). בארץ, האפשרויות לטיולי בקתות מצומצמות הרבה יותר. אפשר לעשות טיולי "כוכב" מבסיס כמו חאן מדברי או אורחן דרכים (כלומר, טיולי יום באותו איזור, כשחוזרים לישון באותה נקודה), וזה טוב כמעט באותה המידה, אלא שאם נדרש להיכנס ולצאת מהרכב בכל יום, אין הדבר דומה, והנפש לא מצליחה למצוא מרגוע והטמעות בטבע. אפשר גם בארץ לטייל רגלית ולישון בבקתות במקומות שונים לאורך מסלול אחד ארוך, למשל בשביל הגולן (עם סטיות קטנות מהמסלול אל היישובים כדי לישון בהם), או לאורך חלקים משביל ישראל, בעיקר בצפון. אבל "בגדול" אם אתם מבקשים חוויה של מספר ימים רצופים בטבע בארץ, אזי על פי רוב נדרש גם אוהל...

מה היה המסלול?
ביקשתי לעשות מסלול מעגלי המתחיל ומסתיים באותה הנקודה, ועמדו לרשותי ארבעה ימים לכן שיניתי את המסלול ה"רגיל" של סובב רמון (המסלול המלא מתוכנן ל 8 ימים) והתמקדתי בחלק המערבי של המכתש. הנה כך:
ביום הראשון ממצפה רמון לחניון לילה ניצנה. זהו יום שעיקרו על שפת המכתש והוא מישורי וקל. אפשר לעשות אותו בחצי יום בקלות. כ 15 ק"מ.
היום השני מחניון לילה ניצנה אל חניון לילה הר עידו דרך קניון הפריזמות. כ 23 ק"מ, וכ 800 מ' עליה בגובה. יום ארוך, יפה ולא קל.
היום השלישי מחניון הר עידו אל חניון מפער פיטם, כ 16 ק"מ. יום יפה מאד.
היום הרביעי מחניון מפער פיטם אל מצפה רמון דרך נחל עפיפון. כ 12 ק"מ בלבד (בדיעבד היה נכון יותר להמשיך עם הסובב עד חניון לילה הר גוונים ולתפוס משם טרמפ למצפה רמון – אמנם לא מעגלי מושלם אבל מסלול יפה יותר).

כיצד תוכלו גם אתם?

>> המשך חלק 3