Kobi Michael

חוקר בכיר ועורך ראשי לשעבר של "עדכן אסטרטגי" ב-INSS. פרופסור במרכז הבינלאומי לשיטור וביטחון באוניברסיטת דרום ווילס. כיהן כמשנה למנכל במשרד לנושאים אסטרטגיים.

[Misgav Institute for National Security @MisgavINSen]

The US-Iran deal? Don't hold your breath. ⏸️

Prof. Kobi Michael: a US-Iran agreement is unlikely. The gaps are unbridgeable.

The MOU is a pause in the war - driven by oil prices, markets, and the midterm elections.

Those are American interests. They aren't always Israel's.

🔗 Watch full video and sign up for the Daily Brief - links in first comment.

@kobimichael24 @Laura_L_Cellier

[Kobi Michael @kobimichael24]

Kobi Michael
The Iran deal is neither a defeat for Israel nor a victory for the Islamic Republic https://t.co/y0OFEnjkz4

[Kobi Michael @kobimichael24]

This deal won’t last 60 days | Kobi Michael https://t.co/GwHrcJSFnv דרך @YouTube

[Kobi Michael @kobimichael24]

Kobi Michael
https://t.co/pyiFz5y3LR

[Kobi Michael @kobimichael24]

קובי מיכאל
פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה על ידי צה"ל כמהלך מקדים הכרחי ליישום "תוכנית עשרים הנקודות" לייצוב ולשיקום הרצועה. הנחת העבודה היא כי ללא פתרון שורשי לסוגיית הכוח הצבאי ברצועה, כל ניסיון להניע תהליכי שיקום פוליטיים או כלכליים נידון לכישלון
https://t.co/Sc90zFxp38

[Kobi Michael @kobimichael24]

המערכה מול איראן רחוקה מסיום | פרופ' קובי מיכאל ברדיו דרום, 3.6.26. https://t.co/4GYiNaOesJ דרך @YouTube

[מכון משגב @MisgavINS]

חיזבאללה גילה את היתרון המבצעי והפסיכולוגי שבהפעלת רחפני נפץ באמצעות סיבים אופטיים, ודחק את ישראל לפינה שנעשתה בלתי אפשרית. כך הוא מבסס יתרון שבא לידי ביטוי בשחיקת כוחות צה״ל ובהתשת תושבי הצפון.

את היתרון הצליח חיזבאללה לבסס בשל המגבלות שממשיך הממשל האמריקאי להטיל על ישראל בכל הנוגע לתקיפת נכסים חיוניים של חיזבאללה בביירות ובאזורים שמצפון לליטאני. ישראל מוצאת עצמה נדחקת לשיפור המענה ההגנתי בלבד מפני רחפני הנפץ , כאשר ברור שהמענה לכך אינו יכול להצטמצם להגנה בלבד ומחייב התקפה, אפילו רחבה, על כל מעוזי חיזבאללה ונכסיו, בדגש לגבי ביירות.

עמית בכיר במכון משגב, פרופ' קובי מיכאל בגלובס

https://t.co/7cDAR38wZ2

@kobimichael24

[Kobi Michael @kobimichael24]

איראן הצליחה לכופף לטראמפ פעם נוספת את היד | פרופ' קובי מיכאל בערוץ הכנס... https://t.co/TmRlp2sfUR דרך @YouTube

[Kobi Michael @kobimichael24]

https://t.co/pFWbaHtxAM

[Kobi Michael @kobimichael24]

https://t.co/HOJ6fiL4Sr

[מכון משגב @MisgavINS]

נדמה לי שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי לנתק את לבנון מהסוגיה האיראנית. אני נוטה להעריך שאיראן לא תיסוג מהמו"מ עם ארה"ב אם זה יקרה.

ברור לחלוטין שאי אפשר להמשיך להתנהל בזירה הלבנונית כפי שאנחנו מתנהלים עכשיו. הגישה צריכה להיות הרבה יותר חריפה והתקפית, גם כדי להכשיר את התנאים להתקדמות מדינית מול הממשלה הלבנונית, שלא יכולה כרגע לטפל בחיזבאללה משום שהוא אינו מוחלש דיו.

אני חושב שיש כאן סוג של מקח וממכר - אם באמת יש התקרבות לסוג של עסקה, ישראל עומדת לשלם מחיר גבוה. כנראה טראמפ מנסה לייצר מנגנון פיצוי באמצעות הרחבת הסכמי אברהם. מבחינת ישראל זהו הישג חשוב, אבל הוא לא פותר את הבעיה מול איראן.

עמית בכיר במכון משגב, פרופ' קובי מיכאל, בערוץ הכנסת.⬇️

https://t.co/F6RnQAucwg

@kobimichael24

[Kobi Michael @kobimichael24]

https://t.co/UTHOqJvt0o

[Kobi Michael @kobimichael24]

Kobi Michael
https://t.co/r43sENSz1u

[Misgav Institute for National Security @MisgavINSen]

What does an Iranian strike on the UAE reveal about the new balance of power in the Gulf?

Misgav Institute Senior Fellow, Prof. Kobi Michael in The Media Line on the emerging US - Israel - UAE security triangle - and why Abu Dhabi is no longer hiding its strategic choice to align with Israel and the United States.

Read the full interview ⬇️
https://t.co/jTKbd0wN9y

@kobimichael24 @TheMediaLine

[Misgav Institute for National Security @MisgavINSen]

Hezbollah no longer operates near Israeli troops. Areas under Israeli control no longer hold the Shiite communities that once enabled Hezbollah to approach.

Hezbollah's return to its Iranian identity underscores a larger reality: Lebanon's Hezbollah problem can't be separated from Iran.

Weakening Hezbollah means weakening Iran.

Misgav Institute Senior Fellow, Prof. Kobi Michael in Alhurra

Read the full article ⬇️

https://t.co/JcHF0bBeur

@kobimichael24 @alhurra

[INSS @INSS_Hebrew]

ב-25 באפריל 2026 התקיימו הבחירות המקומיות בשטחי הרשות הפלסטינית – בגדה המערבית ובדיר אל-בלח שברצועת עזה. מה ניתן ללמוד מהן לקראת הבחירות הכלליות העתידיות? >> https://t.co/Fk03HNxZKc

[Kobi Michael @kobimichael24]

קובי מיכאל
הבחירות המקומיות ברשות הפלסטינית – בין דמוקרטיה פרוצדורלית לפוליטיקה חמולתית
https://t.co/1d7QEADw4J

[INSS @INSS_Hebrew]

הבחירות המוניציפליות ברשות הפלסטינית

פרופ׳ קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון, כותב:

הבחירות המוניציפאליות שהתקיימו ב־25 באפריל ברשות הפלסטינית הן אירוע פוליטי חשוב, אך צריך לנתח אותן בזהירות רבה – בעיקר בגלל ההקשר שבו הן נערכו והעובדה שחמאס לא השתתפה בהן. הממצאים מצביעים על כך שהבחירות המקומיות אינן משקפות מערכת דמוקרטית מלאה, אלא מנגנון היברידי המשלב בין הליך פורמלי לבין מגבלות פוליטיות ומבניות. הפער בין הנרטיב הרשמי – המדגיש הצלחה דמוקרטית – לבין המציאות בשטח, הכוללת היעדר תחרות והדרה פוליטית, מעיד על שבריריות המערכת הפוליטית הפלסטינית.

הבחירות מייצגות צעד לוגיסטי ופוליטי בעל משמעות בעיני הרשות הפלסטינית, בפרט בהקשר של הכנסת עזה לתוך מסגרת בחירות לראשונה מאז 2006. ניצחון פתח, לשיטתה, מחזק את מעמד הרשות הפלסטינית בסיבוב המשא ומתן הנוכחי ובעיני שותפיה הבינלאומיים. אולם אלו אינם יכולים להיחשב ככלי מדידה לדעת הקהל הפלסטינית האמיתית הן בשאלת הנהגה פנימית והן בשאלות אסטרטגיות כבדות משקל. בחירות שמוציאות מחוץ לתחרות את הגוף הפופולרי ביותר, שבמאות עיירות מתנהלות ללא כל יריבות, ושנערכות תחת כיבוש צבאי ובצל מלחמה, אינן יכולות להיחשב לתמונה מהימנה של העדפות הציבור הפלסטיני. היעדר בחירות כלליות מזה כשני עשורים מחזק את התחושה כי הבחירות המקומיות משמשות ככלי לניהול תדמיתי יותר מאשר כמנגנון דמוקרטי מלא.

לצד פיצול עמוק בחברה הפלסטינית שמשקפות הבחירות הן משקפות גם את הדואליות שבקרב הציבור הפלסטיני. לצד כמיהה ליציבות ולשיפור מציאות היומיום ניכרים ייאוש עמוק מהרשות הפלסטינית והתחזקות של המסגרות המשפחתיות והחמולתיות. אחוזי הצבעה נמוכים בשל התחושה של העדר השפעה הלכה למעשה. לצד הרצון בשינוי, בבחירות ובדמוקרטיזציה, אדישות ואחוזי הצבעה נמוכים בשל אובדן אמון ביכולת לשנות. תקווה לצד ייאוש, כשלעת עתה, נראה שהייאוש גובר על התקווה. תוצאות הבחירות מעידות על חברה עייפה פוליטית, המבכרת הישענות על מבנים משפחתיים מסורתיים בהיעדר אופק לאומי ברור.

הממצאים מצביעים כי הבחירות שיקפו הליך דמוקרטי פרוצדורלי בתנאים מבניים מגבילים, אשר מייצרים תוצאות שאינן משקפות תחרות פוליטית אמיתית. ניתן להצביע בבירור על שלושה תהליכים מרכזיים: שחיקה בלגיטימציה המוסדית, התפוררות הפוליטיקה המפלגתית, ועלייה בארגון פוליטי מקומי-חמולתי. ולכן, יותר משהבחירות הן עדות לדמוקרטיזציה, הן פסאדה של רפורמות שלטוניות ומבניות ומנגנון של שעתוק פוליטי מבוקר במסגרת של משטר לא דמוקרטי הנעדר לגיטימציה ציבורית רחבה.

[INSS @INSS_Hebrew]

המכון למחקרי ביטחון לאומי מרכין ראש עם לכתו של חוקר המכון הבכיר תא"ל (מיל') ד"ר מאיר אלרן.

תא"ל (מיל') ד"ר אלרן הצטרף לסגל החוקרים במרכז יפה (לימים המכון למחקרי ביטחון לאומי) ב-2003, אחרי ששימש בתפקידים בכירים באגף המודיעין בצה"ל בתחומי המחקר, הפיקוד והמטה. תפקידו האחרון היה סגן ראש אמ"ן (בשנים 1987 – 1989).

אלרן נטל חלק פעיל בשיחות השלום עם מצרים והיה חבר בכיר במשלחת הצבאית הישראלית לשיחות השלום עם ירדן. אחרי פרישתו מהצבא, שימש כסגן המנהל הכללי של עיריית תל אביב וראש מכון ברוקדייל של הג'וינט. לאחר מכן, שימש כיועץ בכיר לתכנון אסטרטגי לצה"ל ולכמה משרדי ממשלה, ביניהם משרד הביטחון, החינוך, ביטחון פנים והמועצה לביטחון לאומי.

תחומי המחקר העיקריים של אלרן במכון היו החזית האזרחית הישראלית והחוסן החברתי מול הטרור המתמשך. הוא פרסם מאמרים רבים בנושאים אלה וערך כמה מזכרים וספרים. אלרן קיבל תואר ראשון במזרח תיכון ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני מאוניברסיטת אינדיאנה בארצות הברית ביחסים בינלאומיים ולימודים רוסיים ותואר דוקטור במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. בשנת 2009 שימש אלרן עמית מחקר בכיר ב-National Defense University, NESA Strategic Studies Center, ואף לימד באוניברסיטת שיקגו יחסים הבינלאומיים.

יהי זכרו ברוך.

[INSS @INSSIsrael]

Municipal Elections in the Palestinian Authority

Prof. Kobi Michael, a senior researcher at INSS, writes:

The municipal elections held on April 25 in the Palestinian Authority are an important political event, but they must be analyzed with great caution—primarily due to the context in which they were held and the fact that Hamas did not participate in them. The findings indicate that the local elections do not reflect a full democratic system, but rather a hybrid mechanism that combines a formal procedure with political and structural constraints. The gap between the official narrative—emphasizing democratic success—and the reality on the ground, which includes a lack of competition and political exclusion, points to the fragility of the Palestinian political system.

The elections represent a logistical and political step of significance in the eyes of the Palestinian Authority, particularly in the context of incorporating Gaza into an electoral framework for the first time since 2006. Fatah’s victory, in its view, strengthens the Palestinian Authority’s position in the current round of negotiations and in the eyes of its international partners. However, these cannot be considered a reliable measure of genuine Palestinian public opinion, whether on questions of internal leadership or on major strategic issues. Elections that exclude the most popular organization from competition, that are conducted in hundreds of towns without any real contest, and that take place under military occupation and in the shadow of war, cannot be considered a reliable reflection of Palestinian public preferences. The absence of general elections for nearly two decades reinforces the sense that local elections serve more as a tool of image management than as a full democratic mechanism.

Alongside the deep fragmentation in Palestinian society that the elections reflect, they also reveal the duality within the Palestinian public. Alongside a desire for stability and improvement in everyday life, there is deep despair toward the Palestinian Authority and a strengthening of family- and clan-based frameworks. Low voter turnout reflects a sense of a lack of real influence. Alongside the desire for change, elections, and democratization, there is apathy and low turnout due to a loss of faith in the ability to effect change. Hope exists alongside despair, but at present, despair appears to outweigh hope. The election results point to a politically fatigued society, one that prefers to rely on traditional family structures in the absence of a clear national horizon.

The findings indicate that the elections reflected a procedural democratic process under constraining structural conditions, producing outcomes that do not reflect genuine political competition. Three central processes can be clearly identified: erosion of institutional legitimacy, disintegration of party politics, and a rise in local, clan-based political organization. Therefore, rather than serving as evidence of democratization, the elections function as a façade of governmental and structural reforms and as a mechanism of controlled political reproduction within the framework of a non-democratic regime lacking broad public legitimacy.