למה אני בוחר ב״דמוקרטים״? כמה סיבות:
א. הקול שלי הכי בטוח לשינוי. אף אחד שם לא יערוק לנתניהו. אין אף מפלגה אחרת שאני בטוח בכל אנשיה כך.
ב. היא מייצגת באופן מיטבי את הערכים הליבראלים בהם אני אוחז. אין בה מתן כהנא, אין בה חילי טרופר. כל אלה אנשים טובים - אך יהיה מהם די והותר יצוג בכנסת הבאה. הם בוודאי לא יהוו משקל נגד לגוש החרדי, המשיחי והאמוני שינסה לסחוב את המדינה לכיוון הילכתי. מי ייצג אותי למעט הדמוקרטים?
ג. כי אני מאמין שהבחירות יובילו בסופו של דבר לנפילת נתניהו - ואז נשאר עם כנסת של 90-100 ח״כים ימנים. אינני איש שמאל קיצוני - אני יותר שמאל-מרכז ציוני ולאומי. אבל אני מאמין שחייבים לאזן את הרוב הימיני המובהק מאד בכנסת הבאה עם ״דמוקרטים״ חזקים.
ד. בגלל שיאיר גולן הוא גיבור ישראל, מנהיג טבעי, אדם הגון שפיו וליבו שווים, ואני סומך עליו באופן מוחלט.
ה. בגלל הח״כים המצטיינים, נעמה ליזימי, עומרי רונן וכל הנבחרת האיכותית של ה״דמוקרטים״ - בכמה רמות מעל כל השאר. ובגלל שבניגוד לכל המפלגות האחרות הם נבחרו באופן דמוקרטי לחלוטין בפריימריז חופשיים.
ו. בגלל שבסופו של דבר הם גם מייצגים את ערכי באופן הטוב ביותר והם גם הבחירה האסטרטגית הנכונה.
תבחרו נכון, תהיו אופטימיים - וננצח
@yishai_elmakyes@GAvrilingi גם זה קצת חוטא לאמת.
23 שנים בצה"ל, לא מכיר יחידה בלי תכניות אופרטיבית. היו יחידות עם תוכניות אופרטיביות כל כך לא רלוונטיות למתאר שהתפתח, שזה כנראה יצר בלבול ושיתוק זמני.
@fadons199 כשהייתי קמ"ן שומרון אבי גיל היה מח"ט אפרים. הוא היה מגיע מדי פעם לביקורים אצלנו בחטמ"ר בשבתות עם הכלב שלו (גולדן רטריבר, אם אני זוכר נכון). המח"ט שלי היה מתפלץ כל פעם שהכלב היה נכנס ללשכה, אז אני הייתי תמיד טורח להשאיר את הדלת פתוחה...😁
חוץ מזה אין לי דעות עליו.
פגשתי היום את איל אשל אחרי הרצאה שנתן אצלנו בישוב.
הוא אומר דברים קשים ולא קל לשמוע אותו, במיוחד כאיש צבא לשעבר. על חלק קטן מהם יש לי השגות או הערות, אבל קטונתי מלהיכנס לוויכוח איתו.
אם הוא צריך אותי, אני חייל שלו עכשיו.
@Hap0015 כתבתי רבות שאני מאמין שהוא שחקן מרכזי בכשל המודיעיני, וכנראה גם על בסיס אישיותי וערכי.
עם זאת, אני כותב כאן כי קשה לי עם כתבים וצייצנים שתופסים טרמפ על הזעם הציבורי ומשטחים את השיח כאילו מדובר פה באיזה נבל דיסני. זה עסק מורכב, עם הרבה שחקנים, והתמונה היא אף פעם לא שחור ולבן.
פסיכולוגיה בשקל - אני חושב שזה חלק מהסנטימנט של אנשים כמו עמידרור ונוספים שבחרו להיאבק על תדמיתם - הם רואים בעצמם קורבן נוסף של ה-7/10. הכשלון אכן מערכתי, רחב ועמוק; הם עדיין בשלב ההכחשה, לתפיסתם, העובדה שהוא פרץ בקדנציה שלהם היא בגדר מזלם הרע.
הטיפוס של היהודי שמסתער לתוך תא מטוס הגיע לעולם בזכות המהפכה הציונית. אבל איבדנו את היכולת לדבר על זה, אז בתקשורת מדברים על "נס המטוס".
גם הויכוח על "ועדת חקירה ממלכתית" לעומת "השבעה באוקטובר זה נס" זה לא באמת ויכוח על מדיניות, זה ויכוח על לב הקיום היהודי – אם הכל זה גזירה משמיים או שליהודים יש בחירה לגבי הגורל שלהם, והם צריכים לקחת אותו בידיים, לקבל בחירות כואבות, ואף ללמוד מכשלונות.
גישה אחת הקימה את המדינה הזאת. והגישה השנייה תביא לחורבן שלה.
אבל לצערי, כרגע נראה שרק מי שאוחז בגישה השנייה מבין שאנחנו בכלל נמצאים בוויכוח הזה, ושזה וויכוח שחשוב להשקיע בו.
גם כי עמדות פוליטיות הם תמיד "קצה הקרחון" של תפיסות זהותיות עמוקות יותר. גם כי יש המון המון אנשים שלא מוכרעים בסוגיות האלה – למשל נוער, צעירים, ומסורתיים מתלבטים. וגם כי שינויים גדולים תמיד מתחילים בתפיסות הכי בסיסיות של בני אדם לגבי "מי אני ומה התפקיד שלי בעולם".
אלו לא תובנות מקוריות של הימין הדתי, או של תנועות החזרה בתשובה. גם הדורות הראשונים של הציונות החילונית הבינו בדיוק את הדברים האלו, ופעלו בדיוק באותה צורה. היה להם משהו גדול מאוד להגיד לגבי מה זה אומר להיות יהודי בעולם, ובן-אדם בעולם.
אנחנו זנחנו את הדבר הזה. בגלל השוק הפרטי, בגלל "ימין ושמאל", ובגלל "לא ימין ולא שמאל". ובסוף קיבלנו את "שבעה באוקטובר זה נס" בפריים טיים, באינסטגרם ובתוך בתי ספר הממלכתיים. על מה שקורה במגזר הדתי אין על מה לדבר.
הפתרון לדבר הזה הוא לא התפלפלות פילוסופית על "מהי יהדות חילונית", או "מהי הציונות". אלא אתוס של מחויבות מעשית לחינוך רעיוני.
בכל המגזרים המתחרדים-לאומיים יש תופעה דומה, שעוזרת להם מאוד להחדיר את הערכים שלהם לציבור הישראלי:
הם בנו אתוס שלם סביב השליחות של הפצת הערכים שלהם.
אצל הש"סניקים זה נקרא "זיכוי הרבים". אצל החרד"לים יש אתוס שלם סביב אנשים שיוצאים מישיבות ישר לפעילות פוליטית – ככה בכלל התחילו ההתנחלויות. אצל החב"דניקים אין על מה לדבר בכלל – זה כל המהות שלהם.
הרעיון הוא שזה לא מספיק שלזרם הרעיוני שלך יהיו ערכים. או לדעת שאתה צודק. או לנסח את הדעות שלך מאוד יפה. אתה צריך ממש לקדש את הקידום של הערכים האלה, ולבנות קבוצה גדולה של אנשים שמסורים לחינוך הציבור לקראת הרעיונות האלה.
בשיח שלנו על "תיקון", אנחנו שואלים איזה הצעות חוק ממשלת השינוי תעביר, או מדברים על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אבל עוד שאלה שאפשר לשאול היא: בסוף ארבע שנות "התיקון" של הממשלה הקרובה, כמה עוד אנשים נצליח לרתום למשימה של קידום ערכים של דמוקרטיה ליברלית, של יהדות חופשית, של ציונות ?
לא כמשימה ערטילאית. כמספר ממש. אנשים שיעבדו במכינות ליברליות, אנשים בקהילות ליברליות עירוניות ובגרעינים ליברליים, מורים שירתמו לטובת חינוך לערכים יהודים-דמוקרטיים בבתי הספר, ועוד ועוד.
לדבר הזה צריך לגייס תקציבים ממשלתיים (בדיוק כמו שהימין הדתי עושה), צריך להטמיע תוכניות לימוד, צריך לבנות קהילות, צריך לגייס את החברה האזרחית, וכו' וכו'.
אבל בזרמים המתחרדים, זה אף פעם לא התחיל עם הכלים האלה. אלה היו הצעדים מספר שתיים ושלוש.
הצעד הראשון תמיד היה ההנחלה של אתוס. אמונה של משוגעים לדבר, שמאמינים שהדבר החשוב ביותר לישראל הוא הקידום של ערכי היהדות החופשית, של לאומיות דמוקרטית-ליברלית – ובקיצור ציונות, במובן הפשוט שלה.
ובמילים הכי פשוטות: מעבר לכל מה שהממשלה הבאה תעשה או לא תעשה, השאלה הקיומית באמת של ישראל – היא אם תפיסת העולם של "שבעה באוקטובר בנס" תאכלמבפנים את המפעל הציוני. והתשובה לשאלה הזאת תלויה, פשוט מאוד, בכמה שליחי ציבור מסורים של הציונות נצליח לייצר בשנים הקרובות. הרבה דברים אחרים הם פשוט הסחת דעת.
@Hap0015@O_Magger לא אמורים לנפנף אף אחד כלאחר יד. בחיל המודיעין הסימטריות היא לא תלוית ותק בהכרח, אלא נגזרת יותר מהתפקיד.
המפקד/ת של הרנ"גית הזאת הוא בסבירות גבוהה קצין בדרגת סרן שצעיר ממנה בעשור. גורמי העבודה הישירים שלו מחוץ ל-8200 הם סא"לים שותיקים ממנו בעשור. ככה זה עובד.
@AlpacaWithK@HaCoCoRoRoo@O_Magger גדלתי בבית דתי, ישיבה תיכונית, ואפילו התגייסתי כבני"ש (בינתיים עבר לי). כמה מהקמ"נים הטובים ביותר שהיכרתי דתיים.
יש לי המון ביקורת על דתיים ועל החינוך הדתי בפרט, אבל זה טיעון שאתה צריך להסביר, אחרת זה סתם שנאה.
@HaCoCoRoRoo@O_Magger וזה עדיין החלק הכי קשה של התפקיד. להיות מודע להטיות של עצמך, לעודד אחרים לחתור תחתיך, להודות בפומבי שאולי טעית... זה כמעט מנוגד לכל חינוך אחר שאנחנו מקבלים.
@O_Magger@HaCoCoRoRoo נכון, אבל זה לא מחסן מפני הטיות. לעיתים זה אפילו מגדיל את הסיכון. מנגד, פרספקטיבה רחבה *אמורה* לאפשר חיסוניות גבוהה יותר מפני הטיות.
למען הסר ספק, אני לא מצדיק את עמידרור, רק מנסה להמחיש את המורכבות.
@HaCoCoRoRoo@O_Magger יש הנחה נאיבית שמידע יכול לזרום בצורה אפקטיבית ואותנטית כלפי מעלה בארגון היררכי. השינויים הארגוניים של השנים האחרונות הקצינו את המצב עוד יותר. זה פשוט בלתי אפשרי.
אם צה"ל היה יודע לייצר מוקדי ידע (לא רק נגדים, לא רק 8200) *ולהשתמש בהם בצורה יעילה*, זה היה חלק מהפתרון.
@oricie איך מודדים? במבחן התוצאה הסופית? בפרל הברבור, ב-73, וב-9/11 נהרגו יותר.
אולי דל"פ, אבל דעתי האישית היא שזה אירוע פחות חמור בהיבט המקצועי-מודיעיני פרופר. זה אירוע חמור בהיבט המקצועי-מבצעי, וחמור לאין שיעור בהיבט המנהיגותי-לאומי.
כתבתי הרבה על המשמעות השולית בעיני של שיח המפקדים בליל ה-7/10. המיסקונספציה היתה עמוקה מדי בממד הזמן ויכולת התיקון היתה שטחית. כמובן שכל חיים שניתן היה להציל הם עולם מלא, אבל אני מדבר במבט ציפור.
1/4
מדברים הרבה על שיחות הטלפון הליליות של בכירי צה"ל לפנות בוקר ה-7.10 והאם הם הגיבו נכון למידע שהגיע רגע לפני המתקפה. בעיני יש פה פספוס של הכשל המהותי ומיקוד בכשל הטריויאלי. שרשור מעט ארוך, סליחה.