שר הכלכלה יושב אתמול בדיון ומאשים את כולם בעליה ביוקר המחיה; כולם אשמים, רק לו אין אחריות. ופתרונות? הצרכנים צריכים לבחור חכם ולכתת בין הרשתות. אחרי שעה+ של מצגת על הקשרים הגיאו פוליטים המדהימים עם הודו, לא הייתה ברירה אלא לעמת אותו עם מה שקורה בסופרים בראשל״צ וירוחם. הקטע המלא:
🚨💰מנורת אזהרה לאזעקת אמת
במהלך המלחמה פרסמתי שרשורים וגם ספר שהזהירו מפני הפיכת הלחץ הכלכלי על ישראל לממשי.
לצערי, אנחנו רואים את איום הסנקציות הזה מחמיר מיום ליום, ולראשונה זה הופך כבר למסוכן. לא אוהב להיות ״אלרמיסט״, אבל פוסט לא מלבב על ההווה והעתיד⬇️🧵
בשבועות האחרונים בוצעו צעדים נגד ישראל, כולל החרם ההולנדי והצהרת הסנקציות הבריטית (שתתבשל לחקיקה). גם אירלנד וספרד ביצעו צעדים דומים, ולוקסמבורג סירבה להאריך את אישור התשקיפים לאג״ח בונדס.
אך מה שמדאיג באמת הם הצעדים שמקודמים:
🇺🇸השבוע הוגשה חקיקה, אני מניח שלא תעבור בשלב זה, שתאסור על ייבוא מהתנחלויות לארה״ב ותקשה על סיוע להתנחלויות. קראתי את ההצעה, זו חקיקה בעייתית מאוד. אפשר לפרש אותה כניתנת ליישום גם על עסקים מחוץ להתנחלויות ש״מסייעים״ (רוב החברות הגדולות בישראל).
ובאופן כללי, בכירים בממסד הדמוקרטי שעוסקים בישראל ברמת המדיניות עוסקים היום בעיצוב הסנקציות מטעם קונגרס וממשל דמוקרטי בעתיד. לאט לאט נבנית התשתית נגדנו, כמו מול איראן.
🇳🇴🇫🇷🇨🇦גם נורווגיה, צרפת, קנדה ואחרות הצהירות שיקדמו סנקציות.
🇪🇺סביר שמדינות באירופה ינסו שוב בחודשים הקרובים לגבש את הרוב המיוחס הנדרש לסנקציות ממשיות מטעם האיחוד האירופי.
״אבל זה בשוליים! תוצר ההתנחלויות הוא פחות מ-1% מהייצוא״. אז לא:
⬅️גם צעדים נגד התנחלויות יביאו לפגיעה ביתר כלכלת ישראל כי חברות יזהרו מסחר עם ישראל כדי לא להסתבך. תופעה מוכרת שקוראים לה ציות יתר.
⬅️ברגע שחקיקת סנקציות תסתיים, כבר יפנו לעיצוב הבאה. תהיו סמוכים ובטוחים. לא יעצרו בהתנחלויות, במיוחד לא אלו שמוסתים נגד ישראל. הצעד הבא - כלכלת ישראל עצמה.
⬅️הצעדים עצמם, במיוחד אמריקאים, מסכנים חברות ישראליות שפועלות בהתנחלויות ותיאורטית משרתות תושבים בהן, בעצם רוב החברות הגדולות. למשל, כל בנק שיש לו סניף בהתנחלויות וייתכן שרק משרת תושב.
זה אנטישמי, זה צבוע, זה פופוליסטי (ותמים בחלק מהמקרים). הכל נכון - אבל הנזק יגיע אם התהליך יתקדם.
ואין לי הרבה דרכים להרגיע.
בחירת טראמפ אפשרה לנו להרגיש כאילו החשש רחוק. באירופה יוקל עלינו אם/כאשר יהיו חילופי ממשל במדינות כמו צרפת ובריטניה. אבל אם בארה״ב הקונגרס שייבחר יהיה דמוקרטי, כבר החל מינואר 2026 האיום יתחיל ללוות אותנו ביום יום, אם כי כנראה שנוכל בשלב זה להסתמך על וטו של ממשל טראמפ (אף שלא להוט להגן עלינו כבעבר).
ואם הממשל הבא שיעלה הוא דמוקרטי, ישראל חשופה לחלוטין.
ואם הממשל הבא שיעלה הוא מהאגף הקולני נגד ישראל במפלגה הדמוקרטית, זה יהפוך להיות סיוט, ההתמודדות העיקרית של מדינת ישראל בשנים הקרובות, ובעיית יסוד של כלכלת ישראל שעליה ילמדו בקורסים.
הגיע הזמן גם להיפרד משלוש קונספציות.
*זה דיבורים, אנחנו כבר 78 שנים בזה והיה בסדר עד כה*.
אז לא, לא היה על ישראל משטר סנקציות מערבי. היה חרם ערבי שניוני. היו חרמות נשק. היו הצלחות נקודתיות של ה-BDS. כתבתי את ההיסטוריה בספרי. אבל לא היה משטר סנקציות מערבי. למה דווקא עכשיו? שילוב תקדימי בין דה-לגיטימציה אדירה ומודעות לשימוש במערב בכלי הסנקציות.
*ישראל תוכל להתמודד בלי בעיה עם הסנקציות, מקסימום נגוון מדינות*.
שכחתם שאם אלו סנקציות אמריקאיות, הן לעיתים שניוניות: תקפות בפועל לכל העולם. כלומר ישראל תיחסם לא רק מארה״ב בתרחיש הגרוע. ככה סנקציות עשויות ממש לפגוע במוקדי הצמיחה של הכלכלה הישראלית - בפרט ההייטק, שדרוש הון זר ו״הימור״ על ישראל.
*נוכל למנוע את הסנקציות בגלל עוצמתנו הכלכלית והבטחונית*.
לצערי זה לא עובד ככה. מדינות בעולם כמובן לא תמיד מקבלות החלטות מיטביות עבורן, ומדינות שהטילו עלינו סנקציות עד כה קיימו איתנו קשרים כלכליים ובטחוניים נרחבים קודם. וכדאי גם להסתכל בצניעות על מקומנו בעולם (עוד לא הגענו לתמ״ג של טריליון דולר) למרות שההישגים שלנו באמת מדהימים.
אני לצערי מזהה את הטיעונים האלה, הם מוכרים. מאיראן. אלו היו הטיעונים הציבוריים שהמשטר מינף כדי להרגיע את הציבור. עד שמעמד הביניים קרס, איראן חוותה עשורים אבודים, מערכות המים והחשמל הפסיקו לעבוד, והמערך הבטחוני של מדינה של 90+ מיליון קרס לעומת מדינה של 10 מיליון. אנחנו לא רוצים להיום שם.
הסנקציות באיראן וברוסיה גם התחילו בצורה הדרגתית, והובילו לעשורי צמיחה אבודים ולפגיעה ביכולת שלהם לפתח צבא מתקדם. אין לישראל את מרווח הבטחון שיש להן.
לאור המשמעות לבטחוננו ורווחת חיינו, חובה להתחיל להתייחס לאיום *כאיום קיומי*, ולהקדיש קשב ומשאבים כמו לגרעין האיראני. חזינו מראש את איום הגרעין ופעלנו למניעה. יתר המענה נגזר מגישה כזו.
לחיי כלכלת ישראל ובשורות טובות🙏
(בתמונה - מילים בהצעת חוק אמריקאית שמחרידות אותי).
שנתיים וחצי לקח לוועדה לפרסם את ההמלצות האלה, ובינתיים כבר אושר ייצוא של כ-15% מעתודות הגז של ישראל. החדשות הטובות: זה עוד לא סוף הסיפור. ההמלצות צריכות להפוך להחלטת ממשלה, ואנחנו מתכוונים להילחם על כל סעיף כדי שהאינטרס של הציבור, ולא של חברות הגז, יהיה זה שמכתיב את מדיניות הגז👇
רגע לפני כיפור ובאיחור של שנתיים וחצי, משרד האנרגיה פרסם את הדוח הסופי של הצוות לבחינת מדיניות הגז הטבעי ל25 השנים הבאות (ועדת דיין). בגדול: לשמור גז רק ל-15 שנה, לא לטפל בבעיית התחרות, ולקוות שהמשבר לא יהיה חמור מדי. @LinorDeutsch מסבירה מה הבעיות בדוח, ומה נעשה בנוגע לזה:
כל הכבוד לרשות התחרות שלא מתקפלת ולא מתפשרת על התנאים שנועדו להבטיח תחרות אמיתית. כמי שנאבקת כבר שנים להגברת התחרות במערכת הבנקאית, אני קוראת למשרד האוצר ולבנק ישראל לגלות את אותו עמוד שדרה מול בנק דיסקונט, ולא לאפשר לו להפוך את כישלון העסקה לתירוץ לביטול חובת המכירה של כאל.
בנק דיסקונט שוב מנסה לחמוק מהחוק ומבקש לבטל את החובה החלה עליו למכור את כאל כדי לחסום תחרות.
פנינו לאוצר ולבנק ישראל בדרישה שידחו את הבקשה על הסף.
מול האיום של דיסקונט שלא יצליח למכור החוק ברור: אם הבנק לא ימכור על המפקח על הבנקים לפנות לביהמ"ש שימנה כונס נכסים שיבצע את המכירה.
ידעתם שחברות האשראי מחויבות לשלוח לכם ריכוז עמלות אחת לחצי שנה? בפועל, המידע נקבר בקובץ החיובים שאיש לא פותח, בעוד שהבנקים מחויבים לשלוח אותו ב-SMS מדי חודש. כשהציבור משלם מעל מיליארד ש”ח בשנה בעמלות, הגיע הזמן לשקיפות. האזינו ל-@ela_ta_sh על פנייתנו לבנק ישראל ב”צבע הכסף”:
1/ עם מי לובי 99 מזדהים פוליטית?
היום פגשתי ש״שים בגרעין של הצופים. מפגש בלתי אמצעי שאני אוהב לעשות מול סטודנטים, בבתי ספר, בתי אבות ואיפה לא. והשאלה הזו עולה יותר ויותר בימים כאלו.
אז האמת היא שבארגון שלנו יש ימנים, שמאלנים, דתיים וחילונים. >>
בתוך כל ההריסות שהממשלה הרעה הזו משאירה אי אפשר להתעלם מההיבט המגדרי - מצבן של נשים הלך אחורה בכמה ממדים: ייצוג פוליטי, ביטחון אישי, כח נוסף לממסד הדתי ופגיעה במוסדות שבאופן מסורתי הגנו על הזכות לשוויון. @NoaShpigel סיקרה ב @Haaretz דוח שכתבתי ל @ZulatEquality וראיינה מומחיות>>
על גור מגידו פעם נשאלתי: ״מי המקור שלו? אלוהים?!״. מי ששאל היה עיתונאי זר, זוכה פרס פוליצר אם אני זוכר נכון. השאלה הייתה במקום. אבל לצערי זה כבר לא משנה.
כבר יותר משבוע כולם עסוקים בסערה התקשורתית הלא נכונה. אבל אני עוד מתאושש מזה שבשבוע שעבר ישראל איבדה את כתב התחקירים הכי אמיץ, הכי חד והכי ישר שלה, ואני איבדתי מנטור שהפך לשותף, שהפך לחבר, שהפך לאח. זכיתי לפרסם איתו את התחקיר האחרון שלו בקבוצת הארץ, תחקיר שגם הוא נבלע בפיד של הסערה התורנית - ולצערי זאת כנראה הנקודה.
גור בעצם המציא את הסוגה התחקירית שבה עוסקים גם הסרט המדובר וגם אני, לצד רבים אחרים: תחקירי עומק על טכנולוגיה וביטחון לאומי שמסופרים דרך אנשים, טובים ורעים. כשעשינו את תחקיר סוכני הכאוס, היינו צוחקים שזה לא תחקיר על תעשיית שיבוש הבחירות הדיגיטלית, אלא על הנפש הישראלית היזמית שאיבדה את מצפונה. זה כבר לא מצחיק. אולי זה אף פעם לא היה מצחיק, אלא מטריד ועצוב, כי גור צדק.
גור לימד אותי שהחובה שלנו כאנשים, כאזרחים, כעיתונאים וגם כישראלים היא לעשות בדיוק ההפך מסוכני הכאוס.
גור לימד אותי שעיתונאות היא עבודה יצירתית.
גור לימד אותי להיות עצמי ככתב.
גור לימד אותי להיות נדיב כלפי כתבי תחקירים אחרים: לחלוק סקופים ולעזור לכל מי שצריך יד עם מידע, מקור או הצלבה.
גור לימד אותי שיש לנו חובה לעסוק רק בתחקירים שאנחנו יכולים לפצח בעצמנו, ואם לא, להעביר אותם למי שיודע ויכול. לצערי הוא לא תמיד זכה ליחס כזה מאחרים אבל זה לא משנה כבר כי הוא לא רוצה יותר.
גור לימד אותי לא לפחד, לא לקנא, כן להתקשר, כן ללכת, ותמיד לבדוק שוב ושוב (ושוב). גור לימד אותי לא להיות קטן, לא לחשוב בקטן ולא להתעסק באנשים אחרים, גם כשהם מתעסקים בך. גור לימד אותי להיות קשוח. אבל הוא לא רוצה יותר.
גור לימד אותי גם לא להיות פרובינציאלי: שני מקורות בלתי תלויים זה לא מספיק, גם אם זה הסטנדרט. עדיף לפחות שלושה, אם לא ארבעה, ועדיף עוד אחד אם יש, גם אם זה יעכב את הפרסום בשבוע, בחודש, בחודשיים או בשנה. אבל הוא לא רוצה יותר.
אין עיתונאי שאני חייב לו חוב מקצועי גדול יותר, ואני ממש לא היחיד. צר לי בשביל קבוצת הארץ וצר לי בשביל מדינת ישראל. צר לי בשביל עצמי, וצר לי בשביל כל העיתונאים בארץ ובעולם שעבדו איתו, לצידו, או רק קראו את תחקיריו ונפלו שוב ושוב מהכיסא.
אבל צר לי גם מסיבה אחרת. אחרי השבוע הזה, אני חושש שגור שוב צודק. ולצערי, אני מבין אותו.
אחד האירועים המשמעותיים ביותר לעתיד האנרגטי של ישראל התרחש ביום חמישי, ונבלע בשטף החדשות, סוף השבוע ויום כיפור. אבל פרסום מסקנות הצוות הבינמשרדי למדיניות הגז הטבעי ("ועדת דיין") טומן בחובו סיכונים, וסיכויים, למשק הישראלי כולו. בשרשור למטה>ההסבר שלנו. בתגובה>כתבה של @HilaieSivan.
מיליון וחצי צפיות לציוץ הזה.
חבר הקונגרס בראד שרמן, אחד התומכים הגדולים האחרונים של ישראל במפלגה הדמוקרטית (שהולכת לנצח בבחירות לקונגרס עוד חודש וחצי),
מבקש מהציבור הישראלי לצפות בקטע המצורף, ומהתקשורת הישראלית לתרגם אותו לעברית ולשדר אותו, כדי שהישראלים יבינו מה עומד על הפרק: המשך קיומה של הברית האסטרטגית בין ישראל לארה"ב.
מי בתקשורת ירים את הכפפה, במקום עוד דיון מטומטם באולפן על "כן תשב עם ההוא, לא תשב עם ההיא, תזמינו את הסבתא של הדודה לעשות איתכם קואליציה????"
באיחור של שנתיים וחצי פורסמו הבוקר מסקנות ועדת דיין בנוגע למדיניות משק הגז, והן לא סתם מאכזבות, אלא מסוכנות ממש לביטחון האנרגטי של ישראל וליוקר המחיה של כולנו. למה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מייבאים ביוקר את הגז שאנחנו מייצאים היום, ואיך זה יתגלגל לחשבון החשמל שלכם? מוזמנים לקרוא את השרשור המלא 👇
1/ אחרי שנים ארוכות של דיונים ומחלוקות, המלצות ועדת דיין לבחינת מדיניות משק הגז, מפקירות את המשק הישראלי לחוסר ביטחון אנרגטי ולמחירי גז גבוהים שיתגלגלו לעלויות החשמל של כלל הציבור. מדובר בהמלצות מסוכנות, ועל הממשלה הבאה לבצע בהן שינויים. למה? הצטרפו לשרשור:>>
בחודשים האחרונים שוחחתי עם אין ספור נפגעים, רובם מבוגרים וקשי יום, שסיפרו לי איך זייפו את החתימות שלהם; החתימו אותם על טפסים שלא הבינו; ושיקרו להם שמדובר בהשקעה ״סולידית ובטוחה״, שבסך הכל מעבירים את קופת הפנסיה שלהם לגוף אחר - מפוקח ובטוח.
ככה נראית הונאה, ממש לא ״סיכון שהתממש״
850 מלש״ח מכספי הפנסיות נעלמו בפרשת סלייס במסגרת הונאה חמורה בגוף מפוקח, וסמוטריץ’ מתייחס לזה כאל ״סיכון השקעה שהתממש״. כמי שמלווים 7,500 נפגעים שחרב עליהם עולמם, אני מציעה לשר האוצר, שמסרב לקחת אחריות ולהעמיד ערבות מדינה, להסביר לציבור איך חסכונות חייו עלולים להיעלם בגלל כשלי פיקוח, והמדינה פשוט תתנער מאחריות.
ההקלטות של מנכ״ל ויקטורי אייל רביד חושפות שיטה, לא התנהגות נקודתית, שמראה שגם הקמעונאים גוזרים קופון על גבנו, לא רק הספקים. פרשנותי לכתב האישום התקדימי, למה מגיע לרשות התחרות כל הכבוד על התיק הזה, ולמה הרתעה אמיתית דורשת לא רק קנסות, אלא גם אחריות פלילית אישית:
כבר 30 שנה שכי"ל נמנעת מלקיים את החוק ולהקים בריכת שפכים חדשה ובטוחה במקום בריכות ישנות ומזהמות, שגרמו כבר לאסון נחל אשלים. וכבר 30 שנה שבכל פעם שהיא רוצה לקבל הקלות והטבות, היא מאיימת בפיטורים. אם החשש ממשי - היה עליה לדווח עליו למשקיעים. @peer_ofir מסביר בכתבה אצל אריה גולן:
לאחר כמה פרשות שהתפוצצו, רשות ני"ע פתחה בבדיקת התנהלות דירקטוריונים, בייחוד בסוגיית מינוי דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית. פנינו, שוב, ליו"ר הרשות בבקשה לתקן את התקנות ולחייב את הדירקטוריונים לפרסם איך בחנו את המומחיות של הדירקטורים ולקבוע רף השכלה וניסיון מינימלי.
באמת שאין לי כוח להטרלות האלה כבר, אבל זה מדהים איך במקום לטפל בסיבות העומק בגללן החיים בישראל כל כך יקרים - במונופולים ובריכוזיות, בתחרות החלשה במזון ובבנקאות, בתחבורה הציבורית, באנרגיה, בחסמים לתחרות וכמובן בדיור; במקום לעשות את העבודה הקשה של רפורמות מבניות שיורידו את יוקר המחיה לאורך זמן, שולפים “פתרונות” שמגלגלים את החשבון לציבור.
הפתרון התורן, שמציע לצעירים עד גיל 40 פשוט לאכול היום את הפנסיה של עצמם כדי שיישאר להם קצת יותר כסף בכיס, מבוסס על שורה של הנחות אופטימיות ולא בהכרח מציאותיות לגבי מספר שנות העבודה, התשואה על ההשקעות והצמיחה הריאלית.
ואומרת מראש: זו דעתי האישית, בלי קשר לשאלה אם לובי 99 יעסוק בהצעה הזו או לא. ההצעה מתעלמת לחלוטין מהעלייה בתוחלת החיים, מהוצאות סיעוד פוטנציאליות, ממצבו העתידי של הביטוח הלאומי ומהעובדה שכסף שלא נחסך בגיל צעיר מאבד עשרות שנים של ריבית דריבית.
וכל זה, כמובן, בשלוף רגע לפני הבחירות. זה כנראה לא יתקדם לשום מקום, אבל עדיין חשוב להגיד: לאכול את הפנסיה של הצעירים זו לא תכנית להורדת יוקר המחיה.
תטפלו ביוקר המחיה.
יש פתרונות, ויש לנו תכניות עבודה מקיפות ומפורטות בדיוק לזה. נכון, זה יותר קשה. זה דורש להתמודד עם מוקדי כוח, לעשות רפורמות מבניות ולהתאמץ, במקום לשלוף גימיקים. הטכנולוגיה קיימת, די לשליפות מהמותן.
מכינה דברים לחג, ומוצאת את הסטיקר לבקבוקי היין לחטופים משנה שעברה.
נזכרת בשולחן החג שמשפחות החטופים פתחו ברחוב עזה. בייאוש והקושי להיאחז בתקווה.
מזכירה לעצמי איך דברים יכולים להתהפך לטובה, ויותר מהר ממה שנדמה.
ומלאת הודיה שהחג הזה נוכל להרים כוסית לשובם מתוך שמחה.