MaOr

[הקוטר @prokooter]

תכירו את Piper Nigrum, הצמח המטפס שמפירותיו מכינים את התבלין שאנחנו מכירים בתוך פלפל שחור.
הרבה דברים קרו כי התבלין הזה היה יקר מדי; גילוי אמריקה, חלוקת דרום אמריקה בין ספרדית לפורטוגזית, ונפילתה של ונציה ככחו אירופי.
בואו איתי לסיפור על איך מרדף אחרי תבלינים שרטט את מפת העולם.>>

[Yaniv Weissman @YanivWeissman]

העם שהים שינה את גופו
במשך דורות צללו בני הבאג'או ללא מכלי חמצן. לבסוף, האבולוציה החלה להתאים את גופם לעולם שמתחת למים.

בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר האור הראשון עולה מעל האיים של דרום־מזרח אסיה, הים עדיין שקט. בין השוניות והלגונות מופיעות סירות עץ קטנות. על סיפונן משפחות של בני הבאג'או, עם שחי במשך דורות במרחב שבין הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה. עבור רוב בני האדם, הים הוא גבול. הוא המקום שבו היבשה מסתיימת. עבור בני הבאג'או הוא היה בדיוק ההפך. דרך ��מחברת בין איים, מקור מזון, מקום עבודה ולעיתים גם הבית עצמו.

חלק מן המשפחות חיו בעבר בסירות עץ במשך רוב השנה. הן ישנו עליהן, בישלו עליהן, גידלו בהן ילדים ונדדו בין שוניות, שווקים ומקומות עגינה. משפחות אחרות הקימו כפרים על כלונסאות, כך שגם כאשר עברו לחיים קבועים יותר, האדמה נותרה רחוקה מתחת לרגליהן. הן נעו בתוכו בדרך שונה. במרחב המורכב מאלפי איים, מצרים ושוניות, הסירה הייתה המכונית, המשאית, האופניים והרגליים. בני הבאג'או דגו, אספו צדפים, רכיכות ומלפפוני ים וסחרו עם קהילות החוף. כשאזור דיג הידלדל או העונה השתנתה, הם פשוט המשיכו הלאה. בתרבות כזאת, הבית אינו בהכרח מבנה שנשאר במקום. הבית הוא המשפחה שנעה יחד.

הידע הדרוש לחיים האלה לא נכתב בספרים. ילד קטן רכש במהלך השנים את הידע כשהתבונן באביו מתקן סירה, באמו מכינה את המזון ובצוללים המבוגרים חוזרים מן המים. הוא למד להבחין בשינוי קטן בצבע הים, לזהות זרם, למצוא שונית נסתרת ולדעת מתי סערה מתקרבת עוד לפני שהשמיים השתנו. אצל קהילות מסוימות, גם הסירה עצמה הייתה יותר מכלי עבודה. בנייתה לוותה בטקסים, ��לחלקים בגופה יוחסה משמעות רוחנית. היא נשאה את המשפחה, אך גם את זיכרונה, את מזלה ואת תקוותה לשוב בשלום מן הים.

גם עולם האמונה של בני הבאג'או אינו אחיד. קהילות רבות חיו במשך מאות שנים במגע עם הסולטנויות המוסלמיות של דרום הפיליפינים ובורנאו ואימצו את האסלאם, אך אצל נוודי הים נשמרו במקומות שונים גם מסורות קדומות הקשורות לרוחות, לאבות ולים. בחלק מהקהילות שתי המערכות התקיימו זו לצד זו, ובאחרות הזהות הדתית התפתחה בכיוון שונה לחלוטין. כמו הים שבו חיו, גם התרבות שלהם לא נעצרה בגבול ברור אחד. הם באופן כללי נקראים סאמה-באג'או. מבחוץ אפשר לראות רק סירות, רשתות ובתי כלונסאות. מבפנים זה עולם שלם, שבו הגלים, המשפחה, האמונה והפרנסה מחוברים זה לזה. ובתוך העולם הזה, הצלילה איננה ספורט. זו הדרך להביא אוכל הביתה.

הצוללים ירדו אל קרקעית הים כדי לחפש דגים, רכיכות ומלפפוני ים. לא היו להם מכלי חמצן. האוויר היחיד שעמד לרשותם היה זה שהצליחו לקחת עמם בריאות. לאחר זמן מה הם עלו, נשמו ושקעו שוב. ילדים גדלו כשהים סביבם. השחייה והצלילה לא נתפסו ככישרון יוצא דופן, אלא כמיומנויות בסיסיות של החיים. מי שהצליח להישאר זמן רב יותר במים יכול היה להגיע עמוק יותר, לחפש באזורים שאחרים התקשו להגיע אליהם ולחזור עם מזון רב יותר. במשך שנים נראה היה שההסבר ליכולתם פשוט. אימון. הרי גם צוללים מקצועיים יכולים ללמד את גופם להאט את קצב הלב ולנצל טוב יותר את החמצן.

אדם הצולל מדי יום יהיה מן הסתם טוב בכך מאדם שנכנס לים רק בחופשה. נוודי הים האלו מסוגלים לעצור את נשימתם ולעבוד במשך שעות רבות במים. מחקר שבו חוקרים ממש עק��ו אחרי צוללי באג'או בפיליפינים עם מדי עומק וזמן מצא שהם עבדו בים בין שעתיים לתשע שעות ביום. בזמן שהחוקרים עקבו אחריהם, הצוללים היו מתחת למים בערך 60% מזמן העבודה. החוקרים העריכו שבימים הארוכים חלק מהם עשויים לצבור יותר מחמש שעות מתחת למים ביום הנתון הגבוה ביותר של זמן צלילת עצירת נשימה יומי שדווח אז בבני אדם. לא נתפס.

מקורות אתנוגרפיים ותיעוד שטח מתארים גם צלילות עמוקות בהרבה אצל צוללים מיומנים סביב 30 מטר ויותר בחיפוש אחר דגים, פנינים ומלפפוני ים, שהיו במשך מאות שנים סחורה חשובה ברשתות המסחר האזוריות. לא היה צורך באדם אחד המסוגל לבצע צלילת שיא. במשך דורות, היה יתרון לאדם שגופו מסוגל להתמודד מעט טוב יותר עם מאות חזרות של מחסור בחמצן.

אבל החוקרת מליסה אילרדו העריכה שמתחת לסיפור הזה מסתתר דבר נוסף. אם בני הבאג'או חיים כך במשך דורות רבים, היא תהתה, ייתכן שהים שינה לא רק את מה שהם יודעים לעשות, אולי הוא שינה גם את הדרך שבה גופם בנוי. כדי ל��דוק זאת היא הגיעה לאינדונזיה עם מכשיר אולטרסאונד נייד. היא לא ביקשה רק למדוד כמה זמן יכולים בני הבאג'או לעצור את נשימתם. היא חיפשה הבדל עמוק יותר, בתוך איבר שרוב בני האדם כמעט אינם חושבים עליו והוא הטחול.

כאשר אדם עוצר את נשימתו ושוקע במים, הגוף מגיב מיד. קצב הלב יורד, זרימת הדם אל הגפיים מצטמצמת והחמצן נשמר לאיברים החיוניים ביותר. באותו זמן הטחול מתכווץ ומשחרר אל מחזור הדם תאי דם אדומים נוספים, הנושאים עמם חמצן. במובן מסוים, הוא פועל כמכל חמצן פנימי.

כאשר אילרדו וצוותה השוו את בני הבאג'או לקהילה שכנה שאינה מתבססת על צלילה, הם גילו הבדל משמעותי. הטחול של בני הבאג'או היה גדול בכמחצית בממוצע. אבל התגלית המעניינת ביותר לא הייתה רק גודלו של האיבר. טחול גדול נמצא גם אצל בני באג'או שלא עסקו בעצמם בצלילה. לכן קשה היה להסביר את ההבדל כתוצאה של אימון בלבד. החוקרים בחנו גם את החומר הגנטי שלהם ומצאו סימנים לכך שבמשך דורות פעלה באוכלוסייה ברירה טבעית. תכונות שסייעו להתמודדות ע�� מחסור בחמצן העניקו כנראה יתרון והפכו בהדרגה לנפוצות יותר.

אין פירוש הדבר שכל אחד מבני הבאג'או מסוגל לצלול לעומק יוצא דופן, או שקיים “גן צלילה” אחד שהופך אדם ליצור ימי. הסיפור מורכב יותר. אבל הוא מראה כיצד אורח חיים שנוצר מתוך תרבות וגיאוגרפיה יכול להשפיע, לאורך זמן רב, גם על הבי��לוגיה. תחילה למדו בני הבאג'או לקרוא את הים. לאחר מכן הם בנו סביבו את חייהם. ובמשך דורות, הים החל לעצב גם אותם. המדענים הגיעו לבאג'או כדי להבין כיצד הם צוללים. הם חזרו עם רמז חדש לשאלה רחבה הרבה יותר. מה מסוגל גוף האדם להפוך להיות כאשר הסביבה מפעילה עליו את אותו לחץ במשך מאות דורות.

כאשר החוקרים הצטרפו לבני הבאג׳או אל הים, הם ציפו לראות את הצוללים המפורסמים יורדים עם חניתות. אבל אחת התמונות שנשארה איתם הייתה דווקא של הנשים. הן נעו במים הרדודים וחיפשו צדפות שנקברו מתחת לחול. בעיני אדם זר, קרקעית הים נראתה כמעט ריקה. הן ידעו לקרוא בה סימנים שהחוקרים כלל לא הבחינו בהם.

יש להם גם מערכת ידע מפורטת מאוד על הים. מחקר באיי בנגאי תיעד כיצד דייגי סאמה־באג'או מסווגים דגים, מעניקים שמות לאזורי דיג ומשתמשים בנקודות ציון כדי לנווט בים הפתוח. היא מאפשרת לחוקרים להבין כיצד אנשים שאינם משתמשים במפות מודרניות מחלקים את המרחב הימי לפי עומק, זרמים, סוגי קרקעית, דגים ועונות.

מחקר אחר תיעד אצלם לוח שנה המבוסס על ��וחות עונתיות. הקטגוריות המקומיות אינן חופפות בהכרח לחלוקה המטאורולוגית המערבית. עבור הדייגים, רוח אינה רק מהירות וכיוון. היא קשורה לאזור דיג, לגלים, לעונתיות ולשאלה האם אפשר לצאת לים. החוקרים השוו את הידע הזה לנתונים מדעיים כדי להבין כיצד תנאים מקומיים מפורשים בפועל בידי מי שחי מהם.

אנחנו רגילים לחשוב על תרבות ועל ביולוגיה כשני דברים נפרדים. תרבות היא השפה שאנחנו מדברים, המזון שאנחנו אוכלים והמקצועות שאנחנו לומדים. ביולוגיה היא הגוף שקיבלנו בלידה. אבל בני הבאג'או מזכירים שהגבול ביניהם אינו תמיד חד. כאשר תרבות גורמת לאנשים לחיות במשך דורות באותה סביבה, לבצע שוב ושוב את אותה פעולה ולהתמודד עם אותו אתגר, היא משנה את תנאי ההישרדות שלהם. לאורך זמן, התנאים האלה יכולים להשפיע על הכיוון שבו הגוף האנושי מתפתח.

אלא שכאן מופיעה אירוניה. בדיוק כאשר המדע מתחיל להבין עד כמה עמוק הים נטבע בגופם של בני הבאג'או, אורח החיים שיצר את ההתאמה הזאת הולך ונעלם. הגבולות שבין הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה נמתחו על פני מרחב שבו משפחות נעו במשך מאות שנים. מדינות מודרניות דורשות כתובת, מסמכים ואזרחות. הן מעדיפות אוכלוסיות שאפשר לרשום, לחנך, למסות ולפקח עליהן.

עבור עם שביתו נע יחד איתו, העולם החדש הזה אינו תמיד פשוט. קהילות רבות עברו להתגורר בכפרים קבועים. סירות מגורים נעלמו, שיטות דיג מסורתיות נדחקו הצדה וחלק מבני הבאג'או נותרו ללא אזרחות מוכרת. אנשים שאבותיהם נעו בחופשיות בין האיים עלולים כיום להיחשב מהגרים במקום שבו חיו במשך דורות. מה שהיה פעם יתרון היכולת לנוע עם הים הפך בעולם של דרכונים וגבולות לחיסרון. זהו אולי החלק המפתיע ביותר בסיפורם. האבולוציה התאימה את גופם של בני הבאג'או לחיים בים, בדיוק כאשר העולם המודרני דוחק אותם לעבור אל היבשה.

כאשר האנתרופולוג קליפורד סאתר החל לעקוב אחר אחת מקהילות הבאג׳או, הוא לא פגש תרבות שקפאה בזמן. הוא פגש אנשים באמצע שינוי. דור אחד זכר חיים שלמים בסירות. הדור הבא כבר גדל ליד שוק, מסגד ובתים קבועים. המבוגרים נשאו עמם ידע שנבנה לחיים בתנועה. ילדיהם נכנסו לעולם שבו המדינה ביקשה כתובת, בית ספר ומסמכים. הם לא עברו רק מסירה לבית. הם עברו בין שתי דרכים שונות להבין מהו בית.

הים היה עבורם דרך, בית, פרנסה ומקור לזהות. הוא עיצב את האופן שבו הם הקימו משפחות, העבירו ידע והבינו את העולם שסביבם. ולבסוף, לאחר דורות של חיים על פני המים ומתחת להם, הוא השאיר את חותמו גם בתוכם.

התמונות המצורפות מתוך הרשת מבטאות רק חלק מצורת החיים והתרבות שלהם.
תודה על הקריאה! אם אהבתם אתם מוזמנים ללחוץ לייק ולשתף אחרים.

[MaOr @MaOrHik]

@NextAI4U אודה לקבלת המדריך לאימון מודל
תודה תודה

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

מי לא מכיר את ה-Hula Hoop - משחק פשוט וממכר.
תנו לילדים חישוק פלסטיק צבעוני ותוך דקות, בלי לחשוב, הם יפתרו משוואות שמניעות כוכבים וחלליות.
אבל הפשטות הזו מרמה.
כי להחזיק את החישוק באוויר...
זה בכלל לא פשוט.
הנה שיא גינס - חישוק של 5.4 מטר.
שרשור מסתובב🧵⬇️

[Sam Kampner @KampnerSam]

בשנת 1854, התפרצה בלונדון מגיפת כולרה שגבתה את חייהם של מאות אנשים.

האסון עצמו הוא לא בעל חשיבות היסטורית מיוחדת. אבל בזכות אדם אמיץ בשם ג׳ון סנואו (כן, כמו במשחקי הכס) הוא הוביל לתגלית שרבים מחשיבים כחשובה ביותר בהיסטוריה האנושית.

🧵🧵

[IA🏴‍☠️ @iAdam]

לחזק את עצמנו.

יש הרבה צרות עין בעולם היזמות. זו בעיני אחת הטעויות המהותיות. אם אתה מפרגן לי, ואני מטפס, כשאני למעלה, יש לך חבל לטפס גם.

מעל לשלושים שנים שאני יוזם טק. תמיד פרגנתי ומעולם לא הצלחתי להבין מדוע אנשים רומסים אחד את השני כמו עכברים בניסיון לברוח מדלי. הפוך גוטה, הפוך. כמה שיותר יצליחו, כך עולה הסיכוי להצליח.

אני יכול להבין תחרות על אותה משבצת. אבל כשזה לא על אותה משבצת, אלא רק מקנאה או ניסיון לשמר מעמדות, זו טעות שסופה חרב פיפיות. מי שמשמר כישלון ועוני, יחיה בהפסד.

אין הנאה גדולה מלתת כתף. אין כמו לחלוק. אין כמו לעזור לאחר לחצות מ��גל סוציו-אקונומי גם אם אתה עוד לא הצלחת לחצות אותו. החיים לימדו אותי את השיעורים האלו וזרקו בשיערי שיבה להבנתם. תחרות אינה צריכה להיות 0/1. הפוך. אפשר לכבוש את השוק יחד ולעיתים זה מפשט את התהליך.

אם יש דבר אחד שבעיני הוא המהות של הניצחון, זו ההבנה שאם מצליחים לבטל את הקנאה, ולהניח לאחר לצמוח ואפילו לעזור לו שיצמח, התוצאה תהיה מגה חשובה -למדינה- שלנו. לבית הכולל. וכשבית כולל עומד יציב, גם העני עשיר.

למקום הקטן והחכם הזה שיש בו עשרות אלפי מוחות קצה יש יכולת לנצח עבור כולם כי יש מספיק לכולם אם באמת נדחוף אחד את השני. וזה נכון שלא כולם בטק, אבל אם היינו מרימים אחד לשני ��מצליחים כדבוקה, גם מי שלא היה בטק היה נהנה מהטק ומבסס את ביתו. אחד לאחד לאחד כאחד. זה ניתן. זה אפשרי. צריך רק לרצות את זה ולפרגן לזה בצעד אחד קטן וראשוני. אני לא מדבר באוויר. תשאלו את גלוברמן. הוא ידע להעיד שבעבר דאגתי לא פעם לחבר אנשים לרשת של הצלחה ודחיפה קדימה.

״האינטרנט מספיק גדול להאכיל את כולם״, הוא משפט שאמרתי לא פעם ליזמים צעירים. הלוואי והדור הצעיר של היזמים יבין את זה. אם כל מיזם, שיוקם על ידי ישראלים, יקבל מכולנו הפצה, כולנו ננצח. כולנו. כי אם כולם עוזרים לכולם, אז אין קנאה, ההפך, יש תחרות מי עזר יותר. ואם להתחרות, אז שווה להתחרות רק על זה. הניצחון יהיה של כולם.

אם הייתי צריך לציין חוק אחד להתעשרות, אז הוא: אם אתה רוצה להתעשר, חיה בין עשירים.

אז אתם מוזמנים להתלכד לעושר. אני מקים קבוצה בטלגרם. מקום שבו ניתן להשיק מיזם, הסבר, ומי שבקבוצה נותן כתף בהפצה למי שבקבוצה. זו תהיה התחלה של משהו חדש. כולנו צריכים את זה לתחושתי. מקום שהוא מקום מיטיב. אני מצדי מתחייב לכתוב פוסטים בפרגון על כל מיזם שיעלה בקבוצה. הרצון שלי לתרום אנרגיה שתצליחו. אתם ראויים לזה.

תקופה לא פשוטה עוברת עלינו, זה הזמן להרים אחד לשני. מי שחושב שיש תוכן בדברים, והגיון, מוזמן להצטרף לקבוצה. תעשו לפוסט הזה שר, אני אעבור אחד אחד ואשלח ל��ם/ן זימון באופן פרטי בדמ.

התחלות תמיד נתפסות בלתי אפשריות. אני חי אחרת. גם אתם. אנחנו כולנו יזמים. אצלנו הכול ניתן. זמן לחזק את עצמנו. מגיע לנו.

חג טעים בתקווה לשקט.
לחיי הצלחתכם/ן 🥂🫶🏻

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

שוב בממ"ד? הנה משהו נחמד להעביר את הזמן.
תסתכלו על שני השולחנות הללו - נכון שהשמאלי ארוך וצר יותר?
אז זהו שלא.
הם זהים לחלוטין!
הזמנתם פעם משהו מאמזון או ראיתם דירה בתמונה של מתווך וב��ציאות הם היו קטנים יותר?
אז הצליחו לעבוד על המוח שלכם.
לא מאמינים? יש אפילו מפלצות👹...
כנסו🧵⬇️

[המחנך הפיננסי @FinancialEduX]

היום נדבר על יסודות המינוף. בחיים האישיים, העסקיים, במסחר ובהשקעות.

מה זה מינוף, איפה אנחנו פוגשים אותו ביום-יום, יתרונות, חסרונות, דברים שחשוב לקחת בחשבון כשמשתמשים בו וטיפים קריטיים.

השיעור שכל אדם בעולם צריך ללמוד🧵💰

[הפרופסור @cashflowdog]

זוכרים שדיברנו שרוב האנשים טרם מבינים מה באמת מתהווה לנו מול העיניים, לזרוק אקסל לצ׳אט ולקבל טבלה זה נחמד, שימושי, יש לזה אפקט על פרודוקטיביות, על תהליכים, אחלה.
אבל מי שחושב שזה עוצר שם, מפספס את הדבר האמיתי. השלב הבא של ה-AI לא נשאר מאחורי מסך. תוהים איך כל זה נו��ע אנרגיה, חשמל, וחלל ?? בואו איתי לסדרת ציוצים: מסע אל העתיד.

לקח זמן לחשוב, לזקק ולכתוב.. עכשיו תורכם. היקף החשיפה יכריע אם נמשיך לפרק הבא, או שנסתפק עם היצירה הנוכחית. ברוכים הבאים למסע אל העתיד.🧵🧵>>

[Shachar Lotan @shacharlotan]

🧵🪙🇿🇦יוהנסבורג. מהערים הכי פחות הגיונית בעולם. ברצינות ותחשבו על זה רגע: עיר של שישה מיליון איש, בלי ים, בלי נהרות קרובים (במקור, היום העיר התרחבה לקרבת כמה), בלי נמל, בלי מקור מים טבעי. ירושלים פי 6.
והיא לא שוכנת ליד שום מקום חשוב דתית/היסטורית או ליד איזה דרך אסטרטגית, אלא בלב אחד האזורים היבשים בדרום אפריקה.
ובכל זאת, יוהנסבורג היא מהערים הגדולות, העשירות (או יותר נכון, עם עשירים), והטעונות ביותר בהיסטוריה של המאה ה־20.
איך כל זה קרה? במילה אחת: זהב.
וביותר מילים: המון. המון. המון. זהב. כמעט חצי מכל מה שחצבנו בכל העולם כולו.

א�� מה הסיפור שם? סיפור קצר עם הרבה פאן-פקטס, ולא מעט נוט-סו-פאן-פקטס :

[והערה כללית: מנסה כפוסט מורחב עם כמה תמונות בסוף ולא שרשורים מופרדים, כי אלגו'. ספרו לי מה חשבתם על זה, זה באמת חשוב לי. ושתפו לאחרים אם אהבתם, זה חשוב למאסק]

בשנת 1886, חבורה של כו��ים חפרה באדמה תחת שליטה בורית (הולנדים במקור שהשתקעו באזור, עוד נגיע אליהם) באזור שנקרא רכס ראנד (Witwatersrand; על שמו מטבע המדינה ותכף תבינו למה), ומצאה את מה שיתברר במהרה כמרבץ הזהב הגדול והעשיר ביותר בתולדות המין האנושי. ווריד של זהב טהור, חשוף למדי עקב השיפוע הגיאולוגי, שהשתרע לאורך עשרות קילומטרים.

הימים הם תחילת ימי תקשורת ההמונים, ההיסטריה הייתה מיידית, בבהלה גדולה הרבה יותר ממה שהייתה בקליפורניה. בתוך שבועות (!) החלה נהירה של עשרות אלפי הרפתקנים, סוחרים, פועלים, גנבים, מהמרים, בנקאים, ואופורטוניסטים מכל העולם. תוך שנה קמה שם עיירה זמנית של צריפים, תוך שנתיים כ��ר היו שם רחובות, רכבת, מערכת ביוב בסיסית, וחוק. בתוך פחות מעשור, העיר על פרבריה הכילה כמאה אלף בני אדם, בערך כמו כל שאר מושבות דרום אפריקה. והכל סביב הזהב הבורי.

אבל רגע. מי אלה בכלל הבורים? מדובר ב��אצאי הולנדים, שהגיעו לדרום אפריקה במאה ה־17, ועם הזמן נדחקו להתיישב בעיקר באזורים הפנימיים של המדינה, הרחק מהשלטון הבריטי שהלך והשתלט על החוף (והעולם...), וניהל עצמו מקייפטאון. הבורים,שכינו את עצמם אפריקאנרים, ראו עצמם כעם נפרד, קשוח, שורשי, דתי מאוד, חקלאי ומסוגר, עם אידיאולוגיה של התבדלות גזעית. דמיינו את הטמפלרים הגרמנים שהגיעו להתיישב בארץ ישראל, ותוסיפו 100 נקודות קשיחות ומלא מילים עם ח'. הם והבריטים לא הסתדרו, ומהשחורים כמובן שלשניהם לא היה אכפת.

וכמו שכל העמים בעולם יודעים, להחזיק משהו שהבריטים רוצים זה...לא נעים. במאה ה-19 זה גם מסוכן, כשאחרי גילוי הזהב ראש ה��ושבה הבורית צינן את התלהבות אזרחיו כשאמר להם שהזהב הזהב עוד יהיה אסונם, ולוגמי התה בקייפטאון ולונדון התחילו לשאול לשרטט מפות ותכניות.

לא ניכנס כאן למלחמת הבורים "הראשונה", אבל הדרך למלחמת הבורים השנייה הייתה קצרה ומדממת. ב־1899, בריטניה הכריזה מלחמה על שתי רפובליקות בוריות עצמאיות – טרנסוול (שבתוכה נמצאת יוהנסבורג) ומדינת אורנג' החופשית. המלחמה הייתה אכזרית באופן שהקדים את זמנו: הבריטים איבדו שליטה מהירה בשטח, והבורים, לוחמים מעולים שהכירו טוב את השטח, ניהלו נגדם לראשונה לוחמת גרילה מודרנית. המילה "קומנדו" מגיעה מהצבא הבורי, ואפילו צ'רצ'יל הספיק ליפול בשבי שלהם כעיתונאי צבאי (ולברוח בגבורה!).

כדי להתמודד עם הבורים, הבריטים (שבתחילה עוד נלחמו במדיהם האדומים המפורסמים, ואז הבינו שזה טיפשי במדבר) שינו אסטרטגיה: במקום להילחם בלוחמים, הם החלו לשרוף חוות, להשמיד יבולים, ולרכז נשים וילדים ��מחנות ריכוז. כן, מחנות ריכוז. המונח לא הומצא בגרמניה הנאצית, אלא באנגלית, בדרום אפריקה של תחילת המאה ה־20. עשרות אלפים מתו, בעיקר בקרב האוכלוסייה האזרחית.

כשיוהנסבורג נפלה לידי הבריטים ב־1900, היא הפכה לבירה הלא-רשמית של כלכלת דרום אפריקה (ואולי אז הגיעו ��ם הסבים-סבתות היהודים שלכם). תוך זמן קצר הוקמו בה משרדי חברות הכרייה הגדולות בעולם, שווקים, מרכזים פיננסיים, ותחנת רכבת שאמנם לא הביאה אותה לים, אבל הפכה אותה לנמל היבשתי הכי עמוס באפריקה ומהגדולים בעולם.

וכמובן שהזהב המתוק הזה לא חצב את עצמו. לצורך הפקתו היה צורך במאות אלפי פועלים, בעיקר שחורים, שבאו מכל רחבי היבשת. הם חיו בשכונות עוני בצדי העיר, הרחק מהמרכזים הלבנים הנוצצים. מראשיתה, יוהנסבורג הייתה עיר גזעית, מחולקת, ועמוסת מתח. וככל שגדלה, הפערים התעצמו.

במאה ה־20, ובעיקר לאחר עצמאותה של דרום אפריקה לאחר התפרקות המושבות פוסט-מלחמת-העולם-השנייה-שהיא למעשה-ה��לישית, יוהנסבורג הפכה למרכז המשטר הגזעני של האפרטהייד, וגם למוקד ההתנגדות לו. בעיירה סווטו הסמוכה שהפכה לפרבר של ג'ובורג (ככה הקולים קוראים לה) קמו כמה מהמנהיגים החשובים ביותר של המאבק השחור לשיוויון, בהם כמובן נלסון מנדלה. ומה קרה מאז אתם כבר יודעים.

נחזור למים.כדי לספק מים לעיר הזו, נבנו מיזמי הנדסה מההכי שאפתניים באפריקה. תעלות, ותחנות שאיבה שמביאות מים מהרי לסוטו (מדינה אחרת!) מאות קילומטרים משם. הרבה זמן זה עבד, אבל היום גם התשתיות מתפרקות לצד המדינה המושחתת, וכשמשבר המים של דרום אפריקה (ושאר העולם) הולך ומחמיר, מתחילות להישמע שאלות לא נעימות: האם אפשר בכלל להמשיך לקיים עיר בגודל כזה, במקום כזה? (מישהו אמר טהראן?)

התשובה עדיין לא ברורה. אבל ההיסטוריה של יוהנסבורג: מהכיבוש הבריטי דרך הזהב, הגרילה, המחנות, הפועלים, האפרטהייד והמחאה, היא לא רק סיפור של עיר. היא סיפור על איך המשאבים שאנחנו מוצאים באדמה, עיוורים לכל הגיון גיאוגרפי או מוסרי, יכולים לייצר אימפריות, מלחמות, ערים, מלחמות אזרחים, ואולי...גם משהו טוב. מוקדם לדעת.

מקווה שהיה מעניין וכרגיל מוזמנים להרחיב ולשתף מהידע והחוויות שלכם.
עד הפעם הבאה,

[Joe Scholar @JScholar]

אקירה אנדו, רופא יפני צעיר ישב לבד בחדרו הקטן בחברת סנקיו בטוקיו, עם מחשבה שנראתה מטורפת לכולם חוץ ממנו. הוא רצה לעצור את המוות השקט שקוטל מיליונים, מוות שמגיע בלי אזעקה, פשוט מפסיק את הלב באמצע הלילה. הוא הכיר את האויב, אנזים קריטי בייצור כולסטרול בגוף הנקרא HMG-CoA reductase

[Harel Kleiner - הראל קליינר @HarelKleiner]

*למה עקבה לא רואה ממטר את אילת?*

זולה יותר, יפה יותר, גדולה יותר.
עקבה, שנמצאת על הגדה המזרחית של מפרץ אילת היא עיר הקיט הירדנית המקבילה לשלנו.

אם כן, איך קרה שבעקבה, יש בתי מלון הרבה יותר מפוארים, אתרי צלילה יותר מרהיבים, לגונות ענקיות שמזכירות את דובאי והרבה יותר אטרקציות.

איך לעזאזל ירדן, מדינה עם תמ״ג לנפש של עשירית מישראל יצרה עיר שלא רואה ממטר את אילת ?

בשביל להבין זאת, צריך להבין מה היא עקבה עבור ירדן.
ירדן מדינה ענייה, נטולת משאבי טבע כמו אחיותיה עשירות הנפט, אין לה מים, ויש לה בעיקר אוכלוסיה שגדלה בקצב מסחרר.

הכלכלה הירדנית ברובה מתבססת על סיוע חוץ, שירותים ותיירות, למעשה התיירות מהווה כמעט 15 אחוזים מהתמ״ג שלה.

עקבה היא לא סתם עוד עיר בירדן, היא העיר היחידה עם מוצא לים - העיר היחידה שיש בה נמל.
ולכן הירדנים החליטו לשים את רוב הז׳טונים שלהם במקום אחד - בעקבה.

בשנת 2001, מכריזה הממשלה הירדנית על עקבה כ״אזור כלכלי מיוחד״ מהלך שמטרתו למשוך השקעות זרות במסות לעיר.
הרגולציה כמעט חדלה מלהתקיים, מסים הופחתו משמעותית והממשלה החלה לחלק קרקעות לכל יזם שרצה לבנות משהו בעיר.
המלך עבדאללה הכריז על עקבה כ״שערה הכלכלי של ירדן״, וההשקעות החלו להגיע.

לגונות ענק החלו להיבנות, מלונות פאר עם שמות מפוצצים כמו קמפינסקי, מרינות ועוד.
רק לפני חודש דווח על פרויקט חדש במימון השיח זאיד בהשקעה של 10 מיליארד דולר.

ולעומת זאת אילת.
אתם יודעים מתי המלון החדש האחרון נבנה באילת?
לא שופץ, נבנה מאפס?
השנה נפתח המלון הראשון מזה 23 שנה באילת.
23 שנים!!! שלא נבנה באילת אף בית מלון חדש, בבירת התיירות של ישראל.

אילת תקועה בעבר, בשנות ה90 עם חוקי תכנון ובנייה ורגולציה שמסנדלת אותה לקרקע.
ליזמים לא שווה להשקיע באילת, ולכן הם גם לא משקיעים.

ובנוסף לחוויה הישנה הזאת אילת יקרה, מאוד יקרה ביחס לעקבה.

אני תמיד אומר שהמזל של אילת זה שהמתחרה שלה היא טבריה.

אבל ברצינות, זה לא פייר להשוות עיר במדינת חוק דמוקרטית לעיר של מלך שעושה מה שהוא רוצה.
אך בסוף זאת המציאות, אילת עיר ישנה, עייפה ומאוד יקרה בעוד שהחלופה שלה מתחדשת, מעניינת וזולה.

ולכן למעט התייר הישראלי שמתעדף את אילת מסיבות מובנות, אם הממשלה לא תשכיל להשקיע בעיר הקיט האולטימטיבית שלה, אילת פשוט תפסיק להיות אילת.

התיירות תעבור למדינות שכנות, והעיר שמבוססת על תיירות פשוט תפשוט רגל, ותושבים יתחילו לעזוב.

אבל זה לא צריך ככה.
אילת יכולה להיות שווה את המחיר שלה, היא מציעה חופשה מערבית לחלוטין ברמה גבוהה של עולם ראשון, משהו שעקבה לא יכולה להציע בעקבות השמרנות שלה.

רק צריך לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד באמת.
כי יכול להיות פה טוב יותר.

מקווה שאהבתם, מכיוון שהאלגוריתם לא אוהב שרשורים אני מנסה מודל חדש של מאמרים, תגיבו מה דעתכם ואשמח לשיתוף :)

[Ariel reuven @ariel_reuven]

1
Google הצליחה להגיע לפריצת דרך בתחום המחשוב הקוונטי בדמות שבב קוונטי חדש.

מה זה מחשוב קוונטי, מה אפשר לעשות איתו, מה כל כך מדהים בפריצת הדרך הזו, ועד כמה היא שימושית?

התשובות ב-🧵. ארוך אבל מעניין.
#פיד_פיזיקה

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

"תגיד, איך הקצב?" הוא שאל את אלוף העולם כששניהם בראש המרוץ, מותשים, ועוד לא עברו חצי מהדרך.
"די איטי" ענה, בניסיון לייאש אותו.
"אה, אז אין בעיה".
אמיל זאטופק הגביר את הקצב, מותיר את אלוף העולם המום מאחריו.
הוא ניצח וזכה במדליית הזהב.
...במרתון הראשון שרץ אי פעם.
שרשור על אגדה🧵⬇️

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

עננים.
הוא רק התעניין בעננים, ערפל, ברקים וסופות רעמים.
אבל אז, כדי לחקור זאת במעבדה הוא המציא את "המכשיר המקורי והנפלא ביותר בהיסטוריה המדעית".
בלי כוונה הוא גילה עולם נסתר ומופלא,
חלקיקים...
והפיזיקה אחריו כבר לא הייתה אותו הדבר.
אבל בכל זאת, הוא אהב את העננים.
שרשור מעורפל⬇️🧵

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

לפני אלף שנה.
בזמן שאירופה באפלת ימי הביניים.
בקהיר, אדם בודד תחת מעצר בית העמיד פני משוגע ושיחק בקרני האור.
מתוך זה נולד אחד מספרי המדע החשובים בהיסטוריה - האור, האופטיקה והראייה קיבלו לראשונה הסבר מדעי.
אבל היה שם גם משהו נוסף.
חשיבה אחרת.
ניצוץ.
יסודות למהפכה.
שרשור ספקני🧵⬇️

[Daniel Bachmat @DanielBachmat]

תמיד רציתם להבין את תורת היחסות של איינשטיין? שרשור קצר של 9 ציוצים ללא נוסחאות ותבינו את הרעיון הבסיסי.
מה, לא תקראו? 🧵

במידה רבה הבסיס הוא רעיון פשוט - כל העצמים ביקום, כולל אני ואתם, נעים כל הזמן במהירות קבועה - מהירות האור.

עכשיו תגידו, ״מה? אבל אני יושב וקורא ציוץ״ ⬇️

[Yonatan Elbaz @ElbazYonatan]

מיליונים ברחבי העולם משתמשים בהן מדי יום. כל ילד יודע לרכב עליהן.
הן חוללו מהפכה בחייהם של בני האדם.
אבל אפילו אחרי שבני האדם הגיעו לירח, המדע עוד המשיך להתווכח על איך לעזאזל הן לא נופלות.
אופניים.
לא פשוט כמו שנראה.
ובכלל, הכל התחיל בהתפרצות הר געש היסטורית.
שרשור דו-גלגלי🧵⬇️

[Mario tech & Stocks @Noam21140200]

לאחרונה לא מעט שואלים אותי:
אם יש כבר את Starlink של אילון מאסק – אז למה בכלל צריך את AST SpaceMobile?
אז ישבתי, קראתי, השוויתי — והכנתי לכם שרשור ��מסביר את ההבדל בצורה הכי ברורה שיש 🧵
(שווה לשמור 👇)

[Neriya Fisch @neriya_fisch]

במקביל לסם זמור��י עליו כתבתי אתמול, פעל גם יהודי אמריקאי אחר - מאיר לנסקי.

האיש ששלט ביד רמה על עולם הפשע האמריקאי נודע גם בלב יהודי החם שלו ובכך שפעל רבות לטובת יהודים בכלל והקמת מדינת ישראל בפרט.
זו שבערוב ימיו הפנתה לו כתף קרה.

לבקשת הקהל - סיפור חייו של מאיר לנסקי🧵