@tehilaberdugo הקטע הזה של להבין על עצמך שאתה מסוגל ושתהיה בסדר בכל מקום זו אחת החוויות הכי עוצמתיות שלקחתי איתי מהטיול.
אני ממש זוכרת גם בדיוק את הרגע שבו זה נחת עלי.
אחת המתנות הכי גדולות שנתתי לעצמי. דווקא החלק הזה של לטייל לבד.
@JonyProMax@Adibizan1 ההורים שלי קיבוצניקים ואני עזבתי אחרי הצבא אז למדתי על חשבון הקיבוץ אבל זאת כל העזרה שקיבלתי.
הייתי שנה בקבע וזה מימן את הטיול (פלוס עבודה קצת בחול).
לימודים - מילגה, פרח ועבודה.
אח״כ התחלתי לעבוד בהיי-טק ואז נהיה פחות לחוץ.
@JonyProMax@Adibizan1 אני גם עבדתי קצת אבל ההגדרה שלי היא טיול מספיק ארוך שאתה מחליט תוך כדי לאן תמשיך. גם כאן יש שונויות. בטיול אחרי צבא הייתי לבד בלי תאריך חזרה. אח״כ עשיתי משהו יותר קצת (כמה חודשים) פעם רק עם הבן זוג ופעם גם עם הילדים. כל חוויה היתה שונה ונהדרת בפני עצמה.
@ollietwist1912 כן. מוכר ממש. מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים אומרת ״זה יעבור לבד״ לבת שלי. אגב, היו גם פעמים שאחרי שלא עבר הרבה זמן בדקנו וזה באמת היה כלום ועבר קצת אח״כ ולפעמים בסוף כן יש משהו וזה גורם לי להרגיש חרא. זה באמת קשוח. על תהיה קשה עם עצמך.
@lirishavit פשוט לא הגיוני שכל ראש ועדה יכול להחליט על דעת עצמו מה הקריטריונים להוצאת אנשים מהועדה.
אולי כדאי שיהיו הנחיות ברורות ושניתן יהיה לערער (בדיעבד) על ההוצאה, ואם הערעור מתקבל ראש הועדה יקנס/יוחלף אחרי כמה מקרים או משהו דומה.
@bshinberg@tallouria זה ממש לא נכון. מנעו את הבלגאן שהתלמידים (ובעיקר גורמים מבחוץ ניסו לעשות). אין שום סיבה להקים ״דוכן תפילין״ בבית ספר. בטח לא שניים כמו שניסו לעשות באחד מבתי הספר ובטח לא לנצל הנחת תפילין בשביל להבריז משיעור (גם היה).
@1308Cleo@Y_bareket דווקא בסיירות הם ממש לומדים לחסוך. הבת שלי היתה איתי בסופר והתחילה להשוות מחירים ולחפש מוצרים יותר זולים והסבירה לי שככה הם עושים בקניות לטיולים וממש מקפידים לבדוק ולחפש את ההכי זול. שיעור לחיים.
@yaroni555@IAvneri הם צריכים לדבר בעברית עם לקוחות שמדברים עברית. מה הבעיה שידברו בערבית בינם לבין עצמם או עם לקוחות דוברי ערבית?!?
היית מסכים שבגרמניה היו אוסרים על קולגות ישראלים לדבר עברית בינהם?
הריאות שחייבו אותי להתגייס
אני בחור חרדי.
כל החיים שלי היו תורה, תפילה ומשפחה.
בצבא אין לי מניין קבוע, אין לי סדרי לימוד, קשה לשמור על רמת הכשרות ועל אורח החיים התורני שאני חי לפיו.
אך כשהסתכלתי סביבי בשנים האחרונות, וראיתי את המחירים העצומים שאנשים שילמו עבור עם ישראל, הקושי כמעט נעלם.
ההחלטה להתגייס החלה להבשיל במוחי כבר בבוקר השביעי באוקטובר.
כשיצאתי לבית הכנסת לא ידעתי מאום על הטבח שמתרחש חמישה קילומטרים אוויריים מהעיר שבה אני מתגורר, שמועות קלושות והזויות שהתגנבו לאוזנינו נתקלו בחוסר אמון מוחלט.
במהלך התפילה, כשרקטה נפלה ברח' מול בית הכנסת ואף כוח חירום לא הגיע לזירה, התחלנו להפנים שמשהו גדול אכן קורה.
כעבור מספר דקות נשמע לפתע צרור יריות עז, ופתחתי בריצה אחוזת אמוק לביתי, לאשתי ולילדותיי.
הריצה והיום הנורא שבא אחריה לא הרפו ממני, תחושת חוסר האונים וההבנה שבשעה שאחיי נרצחים ונטבחים, אני נס להסתתר בביתי כשאין לי שום דרך לבוא לעזרתם, היכו בי ללא רחם, והמחשבה הראשונית שהמצב לא יכול להמשיך ככה החלה להבליח לתודעתי.
במשך השנה וחצי שבאו לאחר מכן ראיתי שוב ושוב את המחיר שעם ישראל משלם כדי שאני, אשתי ובנותיי נוכל להמשיך לחיות כאן.
ראיתי מאות לוחמים יוצאים מביתם ולא חוזרים אליו עוד.
ראיתי הורים קוברים את ילדיהם.
נשים צעירות הופכות באחת לאלמנות.
ילדים קטנים שיגדלו כשאת אבא הם מכירים בעיקר מתמונות ומסיפורים.
ראיתי בחורים צעירים שכבר קבעו תאריך לחתונה ולא זכו לעמוד תחת החופה.
כאלה שהשאירו אחריהם אישה בהיריון.
וזאת עוד מבלי לדבר על הפצועים בגוף ובנפש, ועוד ועוד.
ככל שחלפו החודשים, השאלה שהחלה להבהב בי באותו בוקר של שמחת תורה הלכה והפכה קשה יותר להשתקה.
ובמאי 2025 קיבלתי החלטה.
סגרתי את המשרד, אותו פתחתי בדם יזע ודמעות, ויצאתי ללשכת הגיוס.
בשל סיבות אישיות, הליך הגיוס התארך הרבה מעבר לצפוי.
במהלכו נפל דבר.
לפני מספר חודשים, המלחמה נכנסה אל תוך המשפחה שלי ממש.
חמי, עמרם חזן שיח' אב ל־9, התמודד כבר למעלה מעשור עם מחלת ריאות קשה.
בשנים האחרונות מצבו הלך והידרדר, עד שהגיע למצב שבו רק השתלת ריאות יכולה להציל את חייו.
וכך, אט אט, ראינו אותו הולך ונובל אל מול עינינו,
ותרומה אין.
כבר התחלנו בהליך המורכב של השתלה בארה"ב.
אלא שה' רצה אחרת.
ב־ג׳ בשבט תשפ״ו, 21 בינואר 2026, נפל רס״ם במיל׳ עשהאל באב״ד ז״ל.
עשהאל אב לחמישה, נפצע קשה מס' חודשים קודם בקרב בדרום רצועת עזה ונפטר מפצעיו.
לאחר מותו, משפחתו בחרה מתוך אצילות נפש לתרום את איבריו ולהציל חיים.
הריאות של עשהאל הושתלו בגופו של חמי והצילו את חייו.
פתאום המחיר של עם ישראל נשם בתוך הבית שלי.
בכל נשימה של חמי יש היום חיים שניתנו לו בזכות לוחם שיצא להגן על עם ישראל ולא שב לביתו, בזכות משפחה שאיבדה בעל ואבא, וברגע הנורא ביותר בחייה בחרה להעניק חיים למשפחה שלי.
קשה לי להסביר במילים מה ההבנה הזאת עשתה לי.
עד אז ביקשתי להתגייס מתוך תחושת ערבות ושותפות. הרגשתי שאינני יכול לעמוד מהצד בשעה שאחיי משלמים מחירים כבדים כל כך. אבל פתאום זה הפך למשהו אחר.
משירות מתוך ערבות ושותפות - לשירות מתוך תחושת חובה מוסרית, אישית, ראשונה במעלה.
אלא שאז נחתה עליי הבנה נוספת חייה מוחשית ובועטת.
הסיפור הזה לא מתחיל ונגמר בחמי.
לא צריך שבכל משפחה יהיה מושתל ריאות שקיבל את חייו מלוחם שנפל, כדי להבין את הדבר הפשוט הבא:
כולנו נושמים היום בזכותם.
אצל חמי אלו הריאות של עשהאל שמכניסות אוויר לגופו.
אצלנו הריאות הן שלנו - אבל האוויר שבתוכן, הבית שאליו אנחנו חוזרים, הילדים שאנחנו משכיבים לישון - כל אלה מתקיימים בזכות אנשים שיצאו להילחם עבורנו, וחלקם לא שבו.
עשהאל מסר את נפשו עבור עם ישראל, ולאחר מותו העניק לחמי את היכולת לנשום.
רבים אחרים מסרו את נפשם כדי שאני ואתם נוכל לנשום.
באוגוסט הקרוב אתחיל את שירותי הסדיר.
וכן, יהיה לי קשה עם מניין, עם כשרות ועם אורח החיים התורני שלי.
אז מה.
אני נושם.
מפלגת הליכוד איננה עוד.
את ההדר הבית״רי ואת עמוד השדרה הליברלי, החליפו ״ניחוחות״ כהניסטים.
——
[שאלה]: אידיאולוגית את מסכימה יותר עם עוצמה יהודית, אבל בפועל את בליכוד כי זה אפשר להיות שם חבר כנסת?
[מאי גולן]: בוא נאמר את האמת. כן. אין הרבה פערי אידיאולוגיה בין עוצמה יהודית לליכוד. בוא נשים את הדגש על הדבר הזה. לא יודעת מה מוכרים לכם, כן? אבל אין באמת הרבה פערים
@Efkimi סורי. לא הסברת כלום. גם אם היא מזלזלת באמונה הדתית אין לזה שום קשר עם הטענה שלה שמדינה מערבית לא צריכה לשים כוח צבאי ותפילות כשני דברים שהשפעתם על הביטחון דומה.
עדיין לא הצלחתי להבין אם את מסכימה עם האמירה הזו או סתם מתעצבנת על הזלזול בדת שהשתמע מהפוסט.