רגע של נחת בלבנון.
יושב ראש הפרלמנט הנצחי בלבנון, נביה ברי, מצחיק את הנשיא ג׳וזף עאון כשראש הממשלה סלאם והגברת הראשונה צופים מהצד, במהלך המיסה של האפיפיור בקו החוף בביירות.
הבן שלי חטוף כבר 601 ימים, מבחינתי העולם האישי שלי קרס, ואין שום נושא ואירוע שחשוב יותר מהבן שלי ועוד 57 ילדים וילדות שלנו שמוחזקים במנהרות בשבי החמאס. האמת היא שמבחינתי אין עוד נושא אחר בכלל.
ההפגנות שלנו, משפחות החטופים, בבגין הן מוקד משמעותי לבטא את הזעם כנגד הממשלה אבל הדבר היחיד והבסיסי ביותר שאנחנו מבקשים בבגין הוא להשיב הביתה את כל החטופים. כל הנושאים האחרים - קטארגייט, מצב הילדים בעזה, ענייני שחיתויות וכו׳ הם לא הנושאים עליהם אנחנו יוצאים להיאבק והמקום של קבוצות שונות לבטא אותם לא יכול להיות בבגין.
תבינו: מתן שלי, דם מדמי, בסכנת מוות אמיתית בכל שניה שאני נושמת, לכן אין נושא אחר שקיים מבחינתי מלבד ללהוציא אותו ואת כל השאר.
אני מבקשת מהמפגינים, כשאתם מגיעים לבגין לחזק אותנו המשפחות, להפגין למען האחים והאחיות שלכם, תעשו זאת אך ורק תחת מסרים שעוסקים בחטופים ולא במסרים אחרים. מי שזה לא מתאים לו, שלא יבוא לתפוס טרמפ על חטופים שבשבי חמאס.
נתראה בשבת בבגין
לטובת המתעניינים: לפי סעיף 131 בחוקת איראן, במקרה של מות הנשיא, ישמש סגנו הראשון כממלא מקומו עד לעריכת בחירות מיוחדות לנשיאות בתוך לא יותר מ-50 יום. סגנו הראשון של ראיסי (עדיין בבחינת נעדר) הוא מוחמד מוח'בר, לשעבר נגיד הבנק המרכזי של איראן. אין טעם לזכור את שמו, הוא לא יהיה נשיא לאורך זמן.
מקור המעורה במשא ומתן שהתקיים בקטר, חשף לאתר אלג'זירה נט שהסעיף העיקרי שהביא לפיצוץ המשא ומתן בדוחה, הוא התעקשותה של ישראל שחזרת העקורים הפלסטינים לבתיהם, בצפון הרצועה, תצטמצם לנשים, ילדים ומבוגרים, עם דחיית שאר הקבוצות לשלב השני של המשא ומתן.
העסקה להשבת החטופים. מקור בכיר בחמאס, חשף לעיתון "אלערבי אלג'דיד", הפרו - קטרי, שארגונו גילה "גמישות גדולה" במהלך השיחות בקטר והסכים להגדיל את מספר החיילות שייכללו בעסקה לחילופי שבויים לעשר במקום חמש.
דיברנו היום ברשת ב' עם מיקי, גיבור ישראל מנחל עוז. הוא נאבק ביותר מ-12 מחבלים שחדרו לביתו, ובעזרת אקדח הצליח להרוג כמה מהם ולהגן על משפחתו. זה סיפור שכדאי לקרוא:
כשהחלו היריות הכנסתי את אשתי והילדה לממ"ד, כיוון שהוא לא נסגר חיכיתי בסלון, כשראיתי את הכמות (של המחבלים) סביב הבית אמרתי להן להיות בשקט וחיכיתי שיתקרבו לבית. הם התחילו לשבור חלון, חיכיתי לידו וכשניסו להיכנס יריתי בשניים או שלושה מהם דרך החלון. אח"כ שמעתי עוד שברים מחלון אחר, בצד השני של הבית, ניגשתי באותו מצב, שוב ירי דרך החלון, היו צעקות, עוד אחד או שניים היו שם. כך נבלמה ההתקפה הראשונית.
אחרי כרבע שעה הם חזרו בכוח יותר רציני, ירו RPG או רימון, הדלת עפה מהמקום. לא היה חשמל, לא תקשורת, סלולארי, היינו מנותקי קשר. הגיעה קבוצה של 10 או 12 מחבלים, נכנסו הביתה אחרי שפוצצו את הדלת. אני בעצם תפסתי עמדה עם קיר בטון קטן, לפני הממ"ד, הם צעקו ש'כבשנו את נחל עוז', 'אנחנו גדודי אל קסאם', והרבה רעש. נכנסו והתחילו לרסס את כל הבית. ירי בהרבה סוגים של נשקים, בלי רחמים. בעצם ניהלנו קרב בתוך הבית, משהו כמו שעה וחצי. תפסתי זיג, הם היו צריכים להיכנס לתוך המסדרון. אז בעצם הם יורים כמות אש ומנסים להיכנס, אני מגיב, הם יורים, אני מגיב, והכמות אש שהם ירו עלי הייתה עצומה. משהו שהוא בלתי נתפס.
אשתי והבת שלי שומעות את הכול. בדיעבד עברתי על ההודעות שהיא שלחה, זה פשוט מחריד. השכנים שמעו את היריות והיו בטוחים שאנחנו כבר לא בחיים מזמן.
בכל פעם שאחד מהם הגיע למסדרון אני מוריד אותו, או פוצע אותו. באחת הפעמים הבנתי שזרקו עלי רימון הלם, אני זוכר שהחזקתי את האקדח והתחמושת שלי, גררתי את עצמי לממ"ד ממש בזחילות, הכול היה שבור, זכוכיות, לא ראיתי כמעט כלום, הכול היה חשוך ואפוף עשן. נכנסתי לממ"ד, סגרתי את הדלת, היא לא ננעלת. צריך לתפוס את הידית. הם נכנסו שוב, ופשוט התחילו לרסס את הדלת. כדורים בכמויות, קלצ'ים רובי ציד קליעים בקוטר גדול. כל הזמן הזה הם צועקים שהם שולטים פה ואין יותר צה"ל.
הבת שלי מתישהו אמרה לי אבא די. ניסיתי לצעוק להם די, ובאיזשהו שלב הם הפסיקו והתחיל איזשהו מו"מ, בעברית ואנגלית בעיקר. הם מבקשים שאני איכנע ואצא עם ידיים למעלה ואעיף את האקדח שלי החוצה. ביקשתי שיבטיחו לא לגעת באישה והילדה. הוא אמר 'ברור שכן, אנחנו לא פוגעים בנשים וילדים, תהיה בטוח'.
משכתי זמן, דיברנו, אמרתי לו שאני פצוע ומדמם ושאני צריך לחבוש את עצמי. פשוט משכתי את הזמן. תוך כדי שיחה הם הביאו לי את השכנים שלי, החטופים, כל השורה שלנו, לקחו שם משפחות שלמות אספו את כולם. הביאו לי שכן, נער, שניסה לשכנע אותנו לצאת החוצה. אמר לנו שהוא צריך עזרה ושנכניס אותו פנימה. אני ישר הבנתי שזה תרגיל. היה שם מישהו שידע לנהל את זה, היה בו משהו מאד משכנע. מישהו שיודע לדבר.
הגענו לדקה האחרונה מבחינתו. הוא התחיל לספור אחורה, והודיע לנו ש(...) הוא יפוצץ את הממ"ד עם RPG וכולכם שם תמותו בפנים וזהו. אני רואה דרך הדלת שהוא עומד עם RPG. שאלתי 'למה אתה עם RPG אם אני עומד לצאת? זה לא מה שסיכמנו'. אז הוא אמר משהו כמו 'אתה צודק, אני אתחיל להניח אותו כשתפתח את הדלת'.
התחלתי להשמיע רעשים כאילו שאני פותח את הדלת. אני רואה אותו מתחיל להניח את הRPG, פתחתי את הדלת והתחלתי לירות בו מכת אש, וככה נגמר האירוע