הירשמו לכנס קריאת השכמה לאומית!
ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה רב-זירתית, אך בעוד תשומת הלב מופנית לחזיתות באיראן ובלבנון, חוזר חמאס ומתעצם בעזה.
ביהודה ושומרון ממשיכים כוחות הטרור של הראשות להתאמן ככח צבאי לכל דבר לקראת כיבוש יישובים במרכז,
ובתוך גבולות המדינה שעון העצר לקראת התפרצות חוזרת של מאורעות תשפ"א מתקרב אל רגע ההתפרצות.
מאות אלפי נשקים בלתי חוקיים הופכים את הפשיעה בתוככי מדינת ישראל לטרור פנימי חמוש ובערים המעורבות, הדו-קיום מתנפץ מול אובדן המשילות.
המושג "עוטף עזה" התרחב והפך לעוטף ישראל. כל מקום שבו המדינה נסוגה ומתנצלת - שם עובר הגבול.
אנו חייבים להיפטר ממדיניות ההכלה והסבבים. חייבים להחזיר את מושג הניצחון לרוח צה"ל.
לא רוצים יותר "לגרוע יכולות",
לא מקבלים יותר "כיסוח דשא",
לא פשיטות ולא סבבים.
אנו דורשים לנצח
וניצחון משמעו - כיבוש, גירוש, והתיישבות.
בכנס עוטף ישראל נדרוש להחזיר לעם ישראל את מדינתו, מדינה יהודית ריבונית שחוזרת לזהותה ובעלותה על הארץ כולה.
🗓️ יום ראשון, ט״ז באייר התשפ״ו, 3.5.2026
⏰ בשעה 20:00
📍פארק נ.ע.מ, מתחם C, נתיבות
מספר המקומות מוגבל!
הבטיחו את מקומכם והירשמו עכשיו
https://t.co/14SFHMORFG
נמאס לנו ולא נעמוד מנגד עוד זמן רב. שיתחילו לשנן את הבאות בבג"ץ.
זו תהיה ירית פתיחה להפעלת לחץ ישיר של אזרחים על אדוני העליון שילך ויגבר.
תצטרפו לקבוצות שלנו
נגמר הזמן
2..3 עכ-שיו..
רק ככה
@yemin_hazak
אז יש לי עוקב בפייסבוק שהכרתי מהעבר כשעבדתי לפני 20 שנה במקומונים. והיא איש מחאה מהקיצוניים והרדיקלים שיש. והוא כמובן ממתי מעט המפגינים נגד המלחמה שהתכנסו להם בהבימה ותקף את הביקורת שלי על בית המשפט בנושא. אז עניתי לו כדרכי נטולת ההתלהמות שלו וכל מי שרוצה לדעת מה הבעיה בפסיקה הזו של בג"צ להותיר את ההפגנות - התשובה שלי תרכז את הביקורת שלי על בית המשפט בעניין הזה באופן מסודר:
אני לא יודע את מי אתה מנסה לשכנע איציק. את אלה שאתה קורא להם בבונים? חסרי בינה ושאר הערות גזעניות ומתנשאות?
אז אם מישהו קורא את זה אני כאן רק להזכיר כמה עובדות ידועות:
1. בג"צ התעלם מהערות גורמי המקצוע של פיקוד העורף שהגיעו למקום ובחנו את השטח. אני מדבר על קציני הפיקוד ומהנדסי מיגון שזה תפקידם. זו לא החלטה פוליטית אלא מקצועית ושופטי בג"צ עשו לעצמם דין וגרמו לסיכון גדול ומיותר. כמובן, כמו תמיד, לקחו את הסמכות אבל לא האחריות. האחריות של המשטרה והממשלה.
ועובדה הייתה אזעקה, ואכן אדם לקה בליבו מהדוחק ופונה משם במצב קשה. זה כמובן יכל להיגמר הרבה יותר גרוע אם חושבים על תרחישי הסיכון.
2. לאירנים טילים מדוייקים ברמת העשרות מטרים. הם כבר פגעו במדויק במקומות רגישים. אם אני איש צבא אירני ושומע על התקהלות של מאות בני אדם אני יורה לשם את הטיל המדויק הראשון שיש לי
3. בעוד שבעתירה של ארגוני השמאל בג"צ קבע מיד דיון בשישי ונתן החלטה בשבת באופן חריג ביותר, בעתירה דומה שהוגשה באותו היום ובאותו הנושא לעליה להר הבית לא ניתנה כלל החלטה. התעלמות מוחלטת. עד הדיון ביום ראשון וגם כעת אין החלטה. אתה שואל אותי למה אני מבקר את בית משפט? זו בדיוק הדוגמה. מעבר לעובדה שזה תפקידו של כתב משפט. תפקיד שלא מיושם על ידי רוב הקולגות שלי שהפכו לעבדי המערכת ושכחו את תפקידם.
4. גם את הנחיות בג"צ להפגנה עד 600 איש לא יישמתם. בפועל היו על פי הערכות המשטרה 1,500 איש. מקצתם כצפוי התעמתו עם השוטרים והיו רחוקים מלשמור על הסדר
5. כשאתה מאפשר לצד אחד אתה צריך גם לאפשר לצדדים נוספים. הדבר פוגע בשמירה על ההנחיות הרבה מעבר לאירוע הזה ופוגע במשמעת הציבורית
6. אתה מבין מאות האנשים שהחליטו להפגין נגד המלחמה. זו כמובן זכותך, אני גם אלחם עליה, אבל זה שם אותך בקיצון שבקיצון. ויחד עם הערותך על מי שלא חושב כמוך גם בסגנון מסוכן ומקטב כשדרכם של קיצוניים.
ואני לא כותב את זה כדי לשכנע אותך איציק. חלילה. אין עם מי ועל מה לדבר. צריך איתך להתחיל ממקום הרבה יותר בסיסי של אפשרות לחשוב אחרת ממך ותרבות הדיון. אני כותב את זה בשביל כל מאן דהוא שיקרא את זה
@moshecoheneliya שרי הקואליציה צריכים כולם לפנות לראש הממשלה בכתב ולדרוש את מיניו של רואי כחלון בכלל צריך להקים צוות רחב שיבחן מועמדים ראויים לתפקידי מפתח בממשלה ובליכוד , ועדת בוחנים .
לוין ושאר הרופסים הם חלק מהבעיה, מגיע לנו יותר!!
הפיתרון, לקחת את ההובלה במרכז הליכוד.
להקים גוש ימני מימין לליכוד, בהובלת "קבלני ביצוע"
מדהים מה אפשר לעשות עם 64 ח"כ.....
יריב לוין ברגע שאפשרת את המינוי של המושחת גולדנפריינד הרמאי העבריין לנשיא העליון למרות ההתנגדות הנחרצת שלנו , אתה גמרת וגם אותנו קברת...מה לא הבנת לוין ?? מה לא ראית ?? אין דרך חזרה ואין מנוס אלא לסגור את המוסד הנפשע הזה בג"צ ואת זה אתה לא מסוגל לעשות הכשלת ונכשלת במבחן התוצאה !
רונן צור שלח את כלבי התקיפה של מכונת הרעל שלו לתת לייקים ליונתן שמריז שמלכלך על גל הירש, זאת אחרי שרונן שלח למכונה שלו הוראות לבצע.. וול.. בדיוק את זה, ללכלך על גל הירש.
פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם - כל הלייקים - פייק.
ראיתי שיוצאים פה על ארגון תורת לחימה שמביעים דעה בענייני ביטחון, ובמילואים ראשי הארגון הם "סך הכל" רבנים צבאיים.
אז להלן הכללים בטוויטר, חשוב שתשננו:
לכתבי גל״צ מותר להביע דעות בענייני בטחון.
לכתבי במחנה מותר להביע דעות בענייני בטחון.
לכתבי התאגיד מהכסף שלכם מותר להביע דעות בענייני ביטחון.
לעיתונאים בלי שום רקע צבאי מותר להביע דעות בענייני בטחון.
לפמיניסטיות מהשמאל הדתי שעשו שירות לאומי מותר להביע דעות בענייני ביטחון.
לגנרלים שגרמו לטבח בדרום מותר להביע דעות בענייני ביטחון.
לאלופים שאמרו שצריך ללתת לחמאס לשלוט ברצועת עזה מותר להביע דעות בענייני ביטחון.
ורק לרבנים צבאיים ואנשי דת אסור.
ככה האנטישמיים כאן חושבים.
אז אנחנו נבקש מתורת לחימה: תמשיכו להביע דעות צודקות ואמיתיות של מוסר יהודי, לעומת כל קשקשני השמאל והגנרלים הכושלים באולפנים. תודה.
*בסרטון: חלק קטן מהאזהרות של תורת לחימה טרם הטבח.
נ.ב - חסמו להם את הפרופיל, אז שימו מהר עוקב על הפרופיל החדש - @Toratlechima
גל הירש היקר
אתה ראוי להדליק משואה ויותר מזה!
מקווה לראות אותך בתפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה !
כנראה הקפלניסטים המופרעים מאוכזבים
שהפצרית העבריינית יפעת תומר ירושלמי לא תדליק משואה על עלילת הדם נגד חיילי כוח 100!
@galhirsch2015@netanyahu@jonatanu@AmirOhana
ד"ר גיל לימון
גיל לימון הוא המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. הוא גרפומן שמייצר טקסטים באורך הגלות, שכל תכליתם היא להעצים את הכוח של היוריסטוקרטיה הישראלית – בין אם יש לכך קשר לחוק ובין אם לאו. כי החוק לא ממש מעניין את החבר'ה האלה ביועמ"שיה (וכבר היו כמה מקרים שהוא נזרק מכל המדרגות בבג"ץ - שאפילו לו יש לעיתים גבולות שהוא מתקשה לעבור). מה שמעניין את "הלימונים" האלה הוא רק כוח.
גיל לימון הוא הקביים המקצועיות של בהרב מיארה, משפטנית בינונית ומטה, שנשיא העליון בדימוס אשר גרוניס סבר שמינויה לתפקיד היועמ"ש שקול למנוי תת-אלוף לרמטכ"ל. אין לה מושג במשפט פלילי, וגם במשפט חוקתי היא לא ממש מבינה. והתפקיד של לימון הוא לספק את תאוות הכוח והשליטה של בהרב מיארה, ולחסום את כל מי שלא עובר להגמוניה הישנה וליוריסטוקרטיה טוב בעינים.
זו יכולה להיות ד"ר יפעת בן חי שגב לתפקיד יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו; עו"ד רואי כחלון למשרת נציב שירות המדינה; דוד זיני למשרת ראש השב"כ; ד"ר אודליה מינס לתפקיד יו"ר זמנית של הרשות השניה; השופט בדימוס משה דרורי כיו"ר ועדת האיתור למועצת המנהלים של כאן תאגיד השידור הציבורי; ולבסוף בקרשנדו סיום מהדהד לגרום לחברי ועדת החקירה הממשלתית בעניין הרוגלות בראשותו של דרורי להתפטר כולם. כי מטרת-העל של "הגיל לימונים" היא לחסום את כל מי שמסכן את שליטת ההגמוניה הישנה על מוסדות המדינה.
"מסד הארץ" – המכון של עם ישראל – יפעל לנטרל את השליטה של הלימונים הבאושים הללו על מדינת ישראל ואת מעטפת החנק שהם יצרו על הדמוקרטיה הישראלית.
תמכו ב"מסד הארץ" והיו חלק מהיציאה מהדיכוי היוריסטוקרטי לחירות הדמוקרטית!
https://t.co/w7ul7jvuPK
מדינה בתוך מדינה
פרק 5. רוננברגייט: ארכיטקטורה של בגידה
כעת זה התברר מעל לכל ספק: אבני הדומינו לא קרסו רק מבחוץ. רונן בר — טיפוחו של קרן וקסנר, שהתיישב בכסא ראש השב"כ באוקטובר 2021. עלייתו התאפשרה רק בזכות ה"פרנקנשטיין הפוליטי" — מה שכונה "ממשלת השינוי". זו הייתה ברית חסרת תקדים בתולדות המדינה: בנט עם שישה מנדטים יתומים, לפיד, ליברמן הפורש הנצחי, ושיא האבסורד — "האחים המוסלמים". דווקא הקואליציה הזו, שהודבקה בתאוות שלטון, פתחה את הדלתות לגנרל מהשמאל הקיצוני.
ביחד עם שופטי בג"ץ, קליקת הפרקליטות והיועצת המשפטית (שהפכה דה-פקטו לפרקליטת האנרכיה בקפלן), בר פתח "חזית שמינית" — חזית בתוך המבצר הנצור. בזמן שהמדינה נחנקה מאיומים חיצוניים, "קואליציית הצללים" הזו הכינה מכה כירורגית: ניסיון להכריז על נתניהו כ"נבצר". חישוב ישועי — לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המנהיג דווקא כשהצבא היה בקצה גבול היכולת והעם על סף התמוטטות עצבים. הם לא רק חיבלו בהחלטות — הם הקימו "מדינה בתוך מדינה", והדיחו את ראש הממשלה הנבחר מההגה בעיצומה של הסערה. המרד הפנימי הזה מומן ביד רחבה: למעלה מ-2 מיליארד דולר מכיסו של משלם המיסים האמריקאי הוזרקו על ידי ממשל ביידן לתוך מדורת המרד הישראלי.
על רקע סכומי העתק הללו, "תיק הסיגרים והשמפניה הוורודה" נראה כסיפור בדים מגוחך שנועד להסתיר את קרחון המימון של ההפיכה המשטרית. בשארית היבשה והרעילה נותרנו עם ראש שירות ביטחון שהפך את הארגון החסוי ללשכה פרטית להדלפת חומרים מכפישים. במקום לבער את הטרור, בר "דאג" ללא הרף לרווחתם של רוצחים פלסטינים בבתי הכלא, תוך חסימת כל ניסיון להחמיר את תנאי כליאתם.
השב"כ שלו הוא ניצחון של "המחלקה היהודית", שנופחה ללא פרופורציה, שם המתנחל מוכרז מראש כמסוכן יותר מאיש חמאס. רונן בר אינו גיבור ואינו פטריוט. הוא גנרל תבוסתן טיפוסי, שעבורו "קואליציית הביטחון" עם האויב הייתה חשובה יותר מביטחון עמו שלו. גם כשפרצה המלחמה, הוא דחף בעקשנות אלפי אישורים לכניסת פועלים ערבים מיהודה ושומרון.
הוא כאילו "שכח" אילו ידיים בדיוק הכווינו את המחבל המתאבד הבא בתל אביב — או שמא זה היה חלק מהמשחק הגדול שלו? באישיותו של רונן בר אין דבר מלבד שנאה קרה לארץ ישראל, למחנה הלאומי, ונטייה להלשנות שהפכה למדיניות מדינה. לפנינו שיתוף פעולה עטוף במדי גנרל, כמו פלפל צ'ילי חריף המסתתר בתוך עטיפת סוכרייה צבעונית. מעטפת מתוקה של "דאגה לדמוקרטיה" המסתירה רעל יוקד המחרב את המדינה מבפנים. ביקורי הסרק של ראש הממשלה בבית המשפט, בתיקים שנתפרו על ידי בובות "מדינת העומק" (Deep State), הרדיפה המתוכננת של סביבתו והרדיפה הראוותנית של שרים היו אמורים להפוך לגרדום פוליטי.
אך חישובם של הקושרים נכשל: ממשלת הימין החזיקה בהגה, והפופולריות של נתניהו עלתה ביחס ישר לזעם התוקפים. כשנהיה ברור שהסחיטה המשפטית והטרור ברחובות מיצו את עצמם, הקליקה הליברלית הבינה: כדי לשבור את ההתנגדות דרושות שיטות קיצוניות אחרות. נדרש שוק, קטסטרופה בלתי הפיכה, שתחרוש את תודעת העם ותאלץ את ראש הממשלה העיקש לעזוב בעצמו. בנקודת האל-חזור הזו, קרוסלת הדמים של ה"חזית השמינית" עברה לשלב הפעולה הישירה. מחאות הרעל, שריפת הצמיגים וקריאותיה הפנאטיות של פרופ' שקמה ברסלר למרי אזרחי היו רק הפרודיג. כשנכשלה ההפיכה בכיכרות, הוחלט להטביע אותה בדם של "תרחיש ב'" — מתקפת חמאס. כל המחזה המזוויע הזה התרחש בתיאום מפורט עם ממשל ביידן ו"הקרדינל השחור" אובמה.
הרמטכ"ל הרצי הלוי הוציא באותה עת את הצבא משליטת הממשלה בפועל, כשהוא מעדיף את הנחיות היועצת המשפטית מיארה על פני פקודות ראש הממשלה. לפי תוכנית הקואליציה הזו, חמאס היה אמור לבצע פריצה עמוקה עד באר שבע לכיבוש בסיס חיל האוויר — כך מאשרים פרוטוקולי החקירה של מחבלי ה"נוחבה". בראש "קשר השתיקה" עמדה קבוצה מצומצמת: בר, חליוה, גלנט ותומר בר. הקושרים הכינו לעצמם אליבי מראש: חליוה נסע לאילת, גלנט ותומר בר הורו שלא להפריע להם בלילה. רק רונן בר, מסונוור מחסינותו, אפילו לא טרח ליצור מראית עין של חוסר מעורבות.
היום, מאחורי דלתות המטות הסגורות, רוחש פחד דביק. הלוי יודע שתומר בר הבטיח את "עיוורון" חיל האוויר בשעות הקריטיות. גלנט חושש מהדלפות על מעורבותו. הם כבולים בערבות הדדית, אך ביקורת כנה ראשונה תהפוך את הברית שלהם לכלוב של נחשים. ...ובכל זאת, בזכות פליטת פה של רונן בר עצמו, דלפו החוצה עובדות ש"מדינת העומק" שמרה כבבת עינה. התברר כי שלושה ימים לפני ה-7 באוקטובר, בעלה של "פוריית המחאה" שקמה ברסלר, איש שב"כ המכונה "אוסקר", ניהל שיחת טלפון ישירה עם יחיא סינוואר.
תשומת לב מיוחדת ראויה למה שקרה מיד לאחר השיחה לעזה. "אוסקר" נעלם. הוא עזב את המערכת באופן מיידי, ונמחק מרשימות השירות בתוך שעות ספורות. עבור כל מי שמכיר את המודיעין הישראלי, זה נראה כאבסורד מוחלט: בארגונים כאלה הליך פרישה הוא מרתון בירוקרטי וביטחוני הנמשך חודשים. כאן לא עוזבים "מרצון" ביום אחד. ה"דמוביליזציה" המהירה של אוסקר מזכירה יותר ניקוי עקבות דחוף מאשר פרישה רגילה. על מה שוחח בעלה של האישה שהבטיחה להשאיר את נתניהו בלי צבא עם השוחט הראשי של חמאס ערב הטבח? התשובה לשאלה זו הופכת את שיתוף הפעולה לבגידה מודעת במדינה. הבגידה הזו הייתה המפתח הבלתי נראה שסובבו במנעול גבולותינו באותו בוקר נורא.
ה-7 באוקטובר לא היה רק יום של טבח לאומי. הוא היה רגע של אמת, כשהמסכות הוסרו והתברר: בישראל קיימת מזמן "מערכת" מונוליטית — וקיימת המדינה עצמה. ובאותו בוקר הובהר שאלו אינם אותו הדבר. בזמן שהמדינה חלמה, הקושרים כבר השלימו את חלקם. בוקר של שמחה היה אמור להפוך לבוקר של כניעה. מתקפת חמאס הייתה מדויקת כירורגית כי מטרותיה הוארו מבפנים. המכות לא הונחתו על חזית — היא לא הייתה קיימת. האויב הוכנס אל תוך המארג האזרחי של המדינה. הגבול, עליו פיארו במשך עשורים כמבצר בלתי חדיר, התפורר כמו ארמון חול.
באותו רגע שבו הצבא היה זקוק לראייה יותר מכל, הוא התעוור. מערכות הקשר והתצפית הושבתו בשיטתיות מעוררת חלחלה. זה לא היה כשל טכני — זה היה סיום "משחק האליבי", שבו היעדר תיעוד ויזואלי הפך לתנאי המרכזי להצלחת ההפיכה הפנימית. בזמן שבשדה פסטיבל ה"נובה" נרצחו 1,300 אזרחים, בזמן שב-19 קיבוצים משפחות נשרפו חיים בממ"דים, המדינה טבעה בזעקה. אך הזעקה הזו לא הגיעה לקומות העליונות של מערכת הביטחון. שם שררה דממה אטומה, כמעט חגיגית — כאילו מישהו לחץ ביד סמכותית על כפתור ה"השהיה", עד שתרחיש ב' יבוצע עד תומו.
החטופים — 251 בני אדם — הפכו מיידית לנכס הנזיל הציני ביותר של העשור. הם הפכו לכלי המרכזי בידי "מדינת העומק" הישראלית. עבור רונן בר וקליקתו, החטופים הפכו למנוף לחץ אידיאלי על הממשלה. כל סרטון מהמנהרות שימש את ה"דיפ-סטייט" ושלוחיו בתקשורת לא נגד החוטפים, אלא נגד ראש הממשלה. הטרגדיה של המשפחות הופרטה ללא בושה על ידי ה"חזית השמינית", כדי תחת הסיסמה "עסקה בכל מחיר" לשתק את רצון הקבינט לניצחון. כך נסגר המעגל: חמאס סיפק את הדם, ו"מדינת העומק" הפכה את הדם הזה לדלק פוליטי.
השאלה שעדיין תלויה באוויר בכובד עופרת: מה עשה רונן בר באותן שעות שלפני השחר? איפה היה ראש השב"כ כשאלפי מחבלים כבר חתכו את הגדר? זה לא סתם "מחדל מודיעיני" — זה מריח כמו חבלה מכוונת. צמרת הביטחון והנהגת השב"כ נהגו באותו לילה כאילו הם מדינה נפרדת, שאינה חייבת דין וחשבון לאיש. באותו זמן מערכות ההגנה הושבתו בקלות מפחידה. שתיקת הגנרלים הפכה לגורם שהחריף את האסון. ה"יוריסטוקרטיה" בדמותה של מיארה שימשה לא כמגן למדינה, אלא כבלם.
המשאבים ש"חסרו" להגנת הגבולות הושקעו בשפע בריגול אחר איתמר בן-גביר. בר, אחוז דיבוק במלחמתו בשר, הפך את השב"כ למכשיר לבילוש פוליטי. במקום לחפש את מנהרות סינוואר, הארגון רקח "דוחות סודיים" עבור גלי בהרב-מיארה כדי לטרפד את עבודת הממשלה הנבחרת דרך בג"ץ. בר רתח מזעם על כך שתפיסת הכוח של בן-גביר בהר הבית עבדה: היה שם שקט יותר מאשר בשנות החנופה המבישה לפורעים. עבור רונן בר האויב הוא היהודי הפטריוט, ולמען המלחמה בו הוא הפך את השירות לגרסה של הקג"ב משנות ה-70, שם הלשנה ל"חברה גלי" חשובה יותר מביטחון לאומי.
ה"ערנות" הזו בבילוש הפוליטי הפכה ל"עיוורון" מודע בליל ה-7 באוקטובר. הגרסה הרשמית על "התעוררות ב-6:29" היא שקר שנועד להסתיר את בגידת הלילה. לפי נתוני התחקירים של אבי וייס, הפלישה החלה כבר ב-3:30 לפנות בוקר דרך המנהרות. מתוך 17 אלף פועלים מעזה, 11 אלף נשארו בישראל לפני הטבח — צבא פלישה פנימי הממתין לאות. רונן בר ידע הכל כבר ב-4:30. ב-5:00 לפנות בוקר "צוות טקילה" והימ"מ עזבו את תל אביב בשישה כלי רכב עם נגררים מלאי תחמושת. אך בר נמנע בכוונה מלעדכן את המשטרה, הצבא, מד"א או כיבוי אש. הוא הציל את עובדי השב"כ "שלו", כשהוא מפקיר אלפי צעירים בנובה לשיני החיות. האזור לא נסגר, פינוי לא הוכרז — האנשים הושארו כשה לטבח כדי להסתיר את המבצע הצר של השירות ומאוחר יותר להטיל את האשמה על אלו שבר נמנע בכוונה מלהזהיר.
הציניקנות של המצב מגיעה לשיאה בעסקים המשפחתיים על הדם. הפעלת המוני כרטיסי סים ישראליים בעזה באותו לילה הייתה "כפתור אדום" שהשב"כ התעלם ממנו. כפי שהתברר, אשתו של רונן בר, המכהנת בתפקיד בכיר בחברת "סלקום", הייתה קשורה ישירות למכירת כמות אדירה של כרטיסים אלו. קשר ישראלי בידי ה"נוחבה" היה סחורה: בזמן שמשפחת ראש השירות רשמה בונוסים, המחבלים קיבלו "ראייה דיגיטלית" לתיאום הטבח. אסור להפריע לביזנס, גם אם המחיר הוא חיי אלפי בני עמנו.
כשממדי האסון התבררו, רונן בר לא התפטר. נהפוך הוא, הוא נאחז בכיסאו כדי לשלוט בארכיון. התנגדותו הפכה למבצע להשמדת ראיות: הוא שחרר את מנהל בית החולים "שיפא" אבו סלמיה — עד שידע יותר מדי. ממחסני השב"כ "נעלמו" באורח מסתורי למעלה מ-800 טלפונים של מחבלי נוחבה — מכרה זהב של אנשי קשר ישראלים. הטלפונים נדמו לנצח. כדי להסיח את הדעת, הוא השליך לתקשורת את "קאטרגייט" המזויף נגד ראש הממשלה, אך כיפת המגן של בג"ץ לא עמדה בלחץ האמת. רונן בר הודח. עזיבתו היא קריסת ה"חזית השמינית". כעת, כשמגרסת הנייר בלשכתו נעצרה, על ישראל לדעת את האמת: מאחורי כל "חוסר שפיות" של המרגל שמולביץ' וכל "טעות" של גנרל עומד שם שחייב להישמע באולם של משפט אמת.
הבגידה אינה צועקת — היא לוחשת. היא אינה יורה — היא עושה צעד הצידה. ואל הצעד הזה נכנס לאחר מכן המוות.
(נ.ל. (ג)
*אנחנו מזמן במשבר חוקתי*
תקשיבו למה שעדי אומרת במסגרת טענות מקדמיות ב״ערוץ המשפט״.
הגיע הזמן למעשים.
לדעתי, לאסור את שופטי בג״ץ ולהעמידם לדין.
וגם את אותם פרקליטים וחוקרים שעברו עבירות חמורות.
דרך אגב, בשעה אחת עשרה הם ישדרו משדר מיוחד על תביעות השתקה (כולל ראיונות עם ינון מגל, משה כהן איליה, טלי גוטליב, ארז תדמור, גדי טאוב ועוד).
https://t.co/sbwWw3CKLq
השמאל הפדופילי המסוכן תחת׳ צו איסור פרסום.
בין הפדופילים שופטים בעליון ,שופטים במחוזי , שופטים בשלום בכירים בפרקליטות , עורכי דין מפורסמים בעלים של עיתון מפורסם ושמאלן קציני בצהל.