כל מילה של דוד.
הנטל הכבד ביותר על אזרחי ישראל טמון בהוצאות הלא חיוניות של הממשלה, באופן מפתיע פוסט כזה לא מקבל אלפי לייקים אולי זו גם הסיבה שנבחרי ציבור מעדיפים פופוליזם זול שעולה לכולנו עשרות מיליארדים כל שנה, יותר יוקר מחייה חסר תקדים, חוסר יעילות בשירות הציבורי, והכי הרבה מוטיבציה גרוע. ליישם מדיניות כלכלית אחראית.
זה בידיים שלנו,
לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱
אחוז החסימה חייב לרדת.
אחוז חסימה גבוה זה לא מוסרי, זה לא דמוקרטי, זה לא יציב.
כל חבר כנסת שלא תומך בהורדת אחוז החסימה הוא משתתף פעיל בבלימה של היכולת של אזרחים להשפיע ומקריב את הדמוקרטיה בשביל הכיסא שלו.
@LittleMoiz כן זה חוזה סטנדרטי יחסית סטנדרטי אני עכשיו הפקדתי שלושה חודשי שכירות ערבות בנקאית.
בסוף לפי מה שאני מבין החוזה הזה לא קביל בבית משפט באמת אז שיכתוב מה שהוא רוצה
בשלב הזה, אני מניח שרוב מי שיקרא את המילים האלה כבר מבין שחוק המעונות הוא חוק רע, אבל תאמינו לי, אתם לא מתקרבים להבין כמה הוא חוק מעוות ואבסורדי. בואו כנסו איתי למחילת הארנב של אחד החוקים הכי מעוותים כלכלית ומתמטית שניסו להכניס אי פעם לספר החוקים הישראלי.
תקציר הפרקים הקודמים - החרדים ניצלו את הכוח הפוליטי שלהם בשביל לקבע מצב בו אברכים שלא התגייסו, לא מתכוונים להתגייס, ולומדים שלא על מנת לעבוד אי פעם, יחשבו כסטודנטים שזכאים לקבל סבסוד למעונות.
השילוב בין משפחות גדולות, העובדה שההכנסה של המשפחות האלו היא נמוכה (כי הבעל, מבחירתו, לא עובד), והזכאות לסבסוד, הביא כמעט מיידית את כל המשפחות החרדיות שזכאיות למעון היישר לדרגת הסבסוד הגבוהה, ולמצב אבסורדי בו *רוב* תקציב המעונות, כסף שנועד לתמוך במשפחות עובדות, עובר למשפחות בהן האב לא עובד מבחירה.
בעקבות העובדה שכיום אין מעמד חוקי לאברכים שדוחים שירות, בגלל שחוק הגיוס הקודם בטל (על פי מועדיו המקוריים, בלי קשר לפסיקות בג"ץ), נקבע שאי אפשר להמשיך ולהעביר להם כספים, על פי קריטריון שכבר לא קיים בחוק. האפשרות של משפחות חרדיות להמשיך בעסקה שהן התרגלו אליה אל מול המדינה, בה הם לא עובדים, לא מתגייסים, ומסובסדים באלפי שקלים בחודש, הסתיימה.
אוקי, אז מה הפתרון שבחוק, ומדוע הוא כל כך אבסורדי? כדי לעקוף את ההגדרה החדשה, החוק המוצע לא אומר "בואו נחזיר את הכסף לאברכים", כי זה לא אפשרי, אז הוא משנה את כל מטרת החוק מתמיכה במשפחות עובדות, לתמיכה בנשים עובדות. כלומר, לא משנה אם הבעל עובד, אברך, סתם בטלן, הקריטריון לכניסה למעון, ולזכאות לתמיכה בו, יהיה לפי האישה בלבד.
והנה הדובדבן שבקצפת - אם אנחנו בוחנים לפי האישה בלבד את העמידה בקריטריונים, האם נמדוד לפי האישה גם את גובה הסבסוד? לא ולא! כי אם היינו עושים את זה, גובה הסבסוד היה קופץ למשפחה הלא חרדית - שהרי בהרבה משפחות האישה היא זאת שמרוויחה פחות מהגבר, והוצאת הגבר מהחישוב של ההכנסה היתה הופכת את המשפחה בחישוב ל"עניה" יותר.
אבל באופן החישוב הזה, על פי האישה בלבד, הסבסוד לא היה קופץ לכולם, אלא יורד לסוג מאוד מאוד ספציפי של משפחות נדירות, כאלו בהן באופן יחודי ויוצא דופן, הגבר הוא מי שמכניס דווקא פחות מהאישה ומוריד את ממוצע ההכנסות. מצליחים לחשוב על אוכלוסיה בה המאפיין יוצא הדופן הזה קיים?
אז כן, החוק הזה מצליח לעשות את הבלתי יאמן - להמציא מצב בו הגבר לא רלוונטי לעניין הזכאות, וזה לא מעניין אותנו אם הוא עובד או בטלן, אבל מהרגע שהזכאות מתקיימת, לפתע הגבר מתייצב בשנית, ממלוא מעמדו הלא מוסדר, כדי להיות חלק מהחישוב של ההכנסה. האברך של שרדינגר. חוק שהונדס, כל כולו, כדי להחזיר את הסבסוד לאוכלוסיה שלא מתגייסת, שהגברים בה לא עובדים, ושמסובסדת, במעונות ובכלל, על ידי העלמת הגבר מהחישוב כשהוא לא נוח לחרדים, רק בשביל שהוא יצוץ, הפלא ופלא, שניה אחרי שהזכאות חושבה רק לפי האישה, כדי להבטיח שגובה הזכאות יהיה המקסימלי האפשרי.
חוק לא הגיוני, לא הגון, אבסורדי, ושבנוי כולו בשביל להחזיר את התמריצים שידאגו לזה שהאבות שמממנים לאבות החרדים את התענוג, ימשיכו לשרת ולשרת ולשלם להם, בזמן שהאבות שלא מוכנים להתגייס או לפרנס את עצמם ימשיכו בשלהם. לפחות הפעם, כבר לא טורחים לשים עליו כותרת שקרית של "גיוס".
חוזרים מחופשה בתאילנד ואתמול יצא לי להיפגש עם אח של חבר ילדות שלי.
הוא בן 45, בוגר אחת היחידות הכי מובחרות בצה״ל. לוחם, קצין, מפקד שתרם רבות למדינה. ב25 שנות שירותו בצה״ל, עבר מגוון מאוד רחב של תפקידים ביחידות שאפשר לחלום עליהן. כשאומרים מלח הארץ מתכוונים אליו.
לפני שנתיים הוא יצא לפנסיה, אחרי חצי שנה הוא החליט עם אשתו ושלושת ילדיו לעבור לגור בתאילנד, התכנון הראשוני היה חצי שנה. להוריד קצת הילוך מהטירוף שהם חיו בו בזמן הקבע שלו.
כעבור קרוב לשנתיים, הם עדיין גרים בתאילנד ולא מזמן האריכו בשנה נוספת. הוא מספר על הרמת חיים שלהם, הבית, החינוך לילדים בבתי ספר פרטיים, החופשות המזדמנות ועוד שלל פרמטרים שעוטפים אותם מקצה לקצה.
הם לא עושים את זה בגלל אידיאולוגיה נגד או בעד ממשלה מסוימת, הוא פשוט אומר במפורש.
״אנחנו מוציאים פה ובארץ כמעט את אותו סכום בחודש, אבל פה אנחנו מקבלים פי 10 בתמורה ומרשים לעצמנו דברים שבארץ היינו חולמים.״
חוגים לילדים, בתי ספר פרטיים, חופשות משפחתיות ארוכות לעיתים קרובות, בית מפנק ועוד.
הוא עם פנסיה מהצבא, היא עצמאית, שניהם מכניסים לא רע בכלל אבל מה שהם יכולים לאפשר לעצמם ולילדים שלהם פה לעומת הארץ בכלל לא באותה סקאלה.
כמובן, תאילנד זאת דוגמה קיצונית. כוח קניה, שכר ממוצע ועוד שלל פרמטרים שהיו משנים הרבה אם שניהם היו משתכרים בעבודה מקומית.
אבל העובדה שהאיש הזה עם המשפחה שלו, אולי ימצאו את עצמם בירידה מלאה מהארץ ואולי אפילו במקרה קיצוני הילדים שלהם לא ישרתו בצבא וימשיכו חיים מחוץ לישראל, קשה לי.
המדינה המדהימה שלנו, קשה למחיה מאוד. יוקר המחיה לא מפסיק לטפס. משפחה שמכניסה בחודש כ25-30 אלף נטו וחיה באיזורי ביקוש, לא יכולה לאפשר לעצמה יותר מדי.
נדרש שינוי כלכלי מהשורש. כזה שיגרום למדינה להפסיק לתעדף קבוצות כוח ואינטרסים וישרת את האזרח התורם והעובד.
החלק העצוב הוא שאנחנו בשנת בחירות והקמפיינים האבודים מתמקדים ב1001 דברים לא רלוונטיים. אבל פוקוס כלכלי לא קיים.
״זה פחות חשוב במדינה שלנו״
״רק ביטחון״
ועוד כל מיני שטויות שמוכרים לנו מקום המדינה.
מגיע לנו יותר.
כל מה שאני מבטיח לכם בסרטון אחד של תמיר, צמצום, ביזור והתייעלות.
הנטל הכבד ביותר שרובץ על הציבור נעוץ בהוצאות הלא חיוניות של הממשלה, מדובר במיליארדים.
נפעל לצימצום משרדי הממשלה מ - 32 ל - 12.
את הכסף מצמצום ההוצאות נחזיר לאזרחי ישראל בהורדת מיסים, או בשיק.
נפסיק לסבסד בכספי ציבור אנשים בריאים וצעירים שיכולים לצאת לעבוד, את מרבית הסמכויות של הממשלה, בחינוך, בתשתיות, בתרבות, נבזר לשלטון המקומי, אי אפשר לנהל משולחן הכנסת בירושלים בתי ספר בקריית שמונה או בדימונה וערד, נאפשר מעבר מהיר לחוזים אישיים, נפרד ממשרות מיותרות ומפעלי ג׳ובים, בקק״ל, ברבנות, במועצות החקלאיות, מי שראה השבוע את התוכנית של יוסי מזרחי זיהה אלפי משרות כאלו אפילו במשרד הבטחון, הגיע הזמן להפרד!
נפתח את השוק לתחרות אמיתית, נסיר את כל חסמי היבוא, נוריד את כל המכסים לאפס ונפסיק לנהל מירושלים משטר מכסות סובייטי, בתגובה הראשונה מניח דוגמא לעבודה שלי בשוק הבשר והעוף יש ליצואנית עבודה מסודרת עם 4 קלסרים מלאים בתוכניות עבודה מפורטות לכל אחד מהתחומים, נלחם בקרטלים, בשוק המזון, בתחבורה, אפילו בעורכי דין נוכלים שמתארגנים כקבוצה והופכים את חייהם של בעלי עסקים ואזרחים תמימים, הורדת מחירים אינה מטרה היא תוצאה של המון גורמים נטפל בגורמים ליוקר המחייה השאר יקרה מעצמו!
אני מבטיח לכם שיהיה קשה, אבל בעזרתכם ובעזרת השם נצליח, לא עוצרים עד שגן עדן🇮🇱
השיטה הפרלמנטרית של ישראל שבורה.
יש מעט מדי ח״כים, ואין שום ״אקאונטביליטי״ מול הבוחר.
אין מספיק ח״כים להשקיע בעבודה הפרלמנטרית הקשה בדיונים על הצעות חוק בוועדות, ובפיקוח על הממשלה. האמון של הציבור בכנסת כל כך נמוכה שקשה לחשוב שירצו לממן עוד 60 ח״כים, אבל אנחנו משלמים מחיר כבד מאוד על המצב הקיים בו ח״כים לא מספיק בקיאים בחומר כי הם מתרוצצים בין כל כך הרבה וועדות, ויש יותר מדי כוח סחיטה לכל ח״כ בודד כשלממשלה יש רוב קטן.
בנוסף, אין שום חיבור מחייב בין ח״כים לציבור. בתור אזרח, אין אף אחד שחייב לטפל בבעיות שלי - בין אם הצבעתי לו או לאו - והתחרות מתקיימת בשוליים, במקום בניסיון לשכנע את הבוחר הממוצע. זה מביא להקצנה ולשיח פוליטי ארסי ודורסני. שיטת הרשימות הלאומית גם מהווה תמריץ לפיצולים מיותרים, כאשר אחוז החסימה גבוה מספיק לחסום כניסה של שחקנים חדשים אבל לא מספיק גבוה להרתיע בפני משחקי הכיסאות החוזרים ונושנים.
דל״פ: הכנסת צריכה להכיל לפחות 180 ח״כים. מספר הח״כים נקבע כשהיינו מדינונת עם 600,000 אזרחים, והוא מאוד מאוד נמוך בהשוואה בינלאומית. במדעי המדינה, נהוג לחשוב על כלל אצבע שמספר המחוקקים צריך להיות שורש שלישי של האוכלוסיה (במקרה של ישראל, 215). לישראל יש אוכלוסיה דומה לשוודיה, פורטוגל, יוון והונגריה, שלהן 349, 230, 300, ו-199 מחוקקים בהתאמה.
באוסטריה יש ״רק״ 183, אבל שם יש גם בית עליון, ואנחנו צריכים גם לקיים דיון על היתרונות של תוספת שכזו. @AmiadCohen ו-@SagiBarmak ניסחו לאחרונה הצעה מעניינת לכינון בית עליון עם 71 חברים (כמספר חברי הסנהדרין, כפי שלכנסת הגדולה היו 120 חברים). לשיטתם, הצעות חוק צריכות לעבור לוועדה הרלוונטית ב״סנאט״ לפני הקריאה השלישית בכנסת, ואז גם לעבור את הסנאט (עם או בלי ״פסקת התגברות״ לכנסת באמצעות רוב מיוחד). הסנאט יאפשר גם יותר פיקוח על הממשלה, מה שהכנסת לא מסוגלת לעשות כאשר הרוב בכנסת הוא בהגדרה הקואליציה של הממשלה עצמה. אבל כל זה רק לצורך המחשה.
לעניות דעתי, חברי הכנסת צריכים להיבחר בשיטה מחוזית שחזק את הקשר עם הבוחר על חשבון הייצוגיות הטהורה. לשיטה הזו קוראים שיטת ג'פרסון/ד׳הונד, והיא נהוגה בעולם. לדוגמה, אם לעיר תל אביב 5% מאוכלוסיית המדינה, אז היא תיוצג על ידי 9 ח״כים שייבחרו בשיטה יחסית מהבוחרים הרשומים בעיר.
לצערי, מעטות הדוגמאות של מדינות שמשנות את שיטת הבחירות מחוץ לתרחיש של מהפכה, וכשזה קורה, זה כמעט תמיד באמצעות משאל עם, שיטה שזרה לגמרי לתרבות הפוליטית הישראלית. אבל אני זורק פה רעיונות כי הדיון הזה חייב להתנהל. השיטה הקיימת לא משרתת אותנו, הציבור, ואי אפשר לקוות ששיטה שכבר שנים במשבר מתמשך ישפר את המשילות במדינתנו האהובה.
זה נורא, זה באמת פוגע לי בשגרת החיים ביום יום כבר אי אפשר לעבור שם זה מגעיל זה דוחה.
זו נקודה לדיון על העברת סמכויות וכוח לרשויות מקומיות שיוכלו לטפל במקרים כאלה.
רק מזכיר שבכל סופש יש גדודים של נוער עברייני בשדרות רוטשילד בתל אביב שחוסמים את שביל האופניים ורק מחפשים עם מי לריב מכות. הם כבר הספיקו לדקור תייר צרפתי ולהשאיר אותו נכה לכל החיים @IL_police
חוק היסוד קובע שראש ממשלה ממשיך לכהן תחת כתב אישום. אי אפשר להתחכם ולרוקן את את חוק היסוד מתוכן בכך שהופכים את כהונת רה"מ לבלתי אפשרית למעשה על ידי ההליך. אם התביעה חשה שלא עולה בידה לנהל משפט באופן שיאפשר לנתניהו למלא את תפקידו, היא מוזמנת לחזור בה מכתב האישום או לעכב הליכים.