אנחנו נלחמים נגד מעצמה שגדולה מאיתנו פי 10 באוכלסייה ופי 75 (!) בשטח.
מעצמה שיש לה משאבי אנרגיה אדירים והקדישה במשך עשרות שנים את רוב משאביה להתכונן להשמדתנו.
שהקצה הקרוב שלה נמצא במרחק 2000 ק"מ מאיתנו.
שיש לה זרועות פרוקסי של מוסלמים מטורפים בכל כיוון מסביבנו.
מלחמה שבה הם הפתיעו אותנו ונתנו את המכה הראשונה (בשביעי לעשירי).
שהיו לנו מאות חטופים בידי אחת הזרועות שלהם.
ואנחנו שוברים להם את העצמות. נלחמים כתף אל כתף - כפשוטו ממש - לצד המעצמה הגדולה בעולם.
הם בנחיתות אדירה בכל פרמטר שאפשר להעלות על הדעת.
ההישגים דמיוניים.
כל החטופים בידינו.
הם הוכו שוק על ירך בכל זירה.
מנהיגיהם חוסלו בזה אחר זה.
וכל אומללי כת הרשע קפלן - שנמצאים איתם באותה פוזיציה רגשית - מייללים: אבל הם עדיין יורים עלינו טילים!
אה באמת? כי חשבנו שישר כל השיעים במזרח התיכון יושמדו או יתגיירו.
איזה כת חולה וכפויית טובה.
עדר של עלובי נפש בכיינים ורפי שכל נטולי כל שמץ של כבוד עצמי. על כבוד לאומי אין בכלל מה לדבר.