shaul Arieli שאול אריאלי

ראש קבוצת המחקר 'תמרור- פוליטוגרפיה' לסכסוך הישראלי- ערבי- פלסטיני

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות

כ־5% מאוכלוסיית ישראל מתגוררים בהתנחלויות בגדה המערבית, וקולות המצביעים בהתנחלויות שקולים לכחמישה מנדטים. בכנסת ה־25 התגוררו בהתנחלויות 15 חברי כנסת, ובכנסת ה־26 מספרם עלה ל־16. שיעורם עלה מ־12.5% לכ־13.3% מכלל חברי הכנסת, יותר מפי שניים וחצי ממשקל תושבי ההתנחלויות באוכלוסיית ישראל. חמשת המנדטים מבטאים את משקל הקולות שניתנו בהתנחלויות. 16 חברי הכנסת נבחרו ברשימות ארציות, מכוח קולות שניתנו להן ברחבי הארץ.
בכנסת ה־25 הובילה הציונות הדתית עם חמישה חברי כנסת המתגוררים בהתנחלויות. לליכוד ולעוצמה יהודית היו שלושה כל אחת, ולישראל ביתנו, ש״ס, יש עתיד והימין הממלכתי היה נציג אחד לכל מפלגה. בכנסת ה־26 ירדה הציונות הדתית לארבעה, ועוצמה יהודית עלתה לארבעה. יחד הן מחזיקות בשמונה מתוך 16 חברי הכנסת בקבוצה. הליכוד נשאר עם שלושה, ישראל ביתנו עלתה לשניים וש״ס נשארה עם אחד. יהדות התורה וזהות מופיעות עם נציג אחד כל אחת.
קריית ארבע היא יישוב המגורים היחיד במפת הכנסת ה־26 שבו מתגוררים שני חברי כנסת, איתמר בן גביר מעוצמה יהודית וצביקה מור מהציונות הדתית. עם אורית סטרוק, המתגוררת בחברון הסמוכה, עלה מספר חברי הכנסת מחברון ומקריית ארבע יחד משניים לשלושה. באפרת נשמר הייצוג והתחלפה המפלגה. במפת הכנסת ה־25 מופיע אוהד טל מהציונות הדתית, ובמפת הכנסת ה־26 מופיע ארז תדמור מהליכוד. במעלה אדומים מופיע בשתי המפות דודי אמסלם מהליכוד, בנוקדים אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, ובגבעת זאב חיים ביטון מש״ס.
בשומרון נותרו על המפה קדומים ושבי שומרון, יישובי המגורים של בצלאל סמוטריץ׳ ולימור סון הר־מלך. יצהר, יישוב מגוריו של צבי סוכות במפת הכנסת ה־25, נגרעה. במפת הכנסת ה־26 נוספו קרני שומרון עם משה פייגלין מזהות, יקיר עם דוד פטר מהליכוד ואלפי מנשה עם שרון שרעבי מישראל ביתנו. נוספו גם מודיעין עילית עם יהודה וייספיש מיהדות התורה ויישוב הדעת עם חנמאל דורפמן מעוצמה יהודית. בשתי הכנסות מדובר ב־15 יישובי מגורים, אף שרק תשעה מחברי הכנסת מופיעים בשתי המפות. כך, מאחורי גידול של חבר כנסת אחד, השתנו גם הרכב הקבוצה וגם פריסתה בגדה.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/zQm6gNXUC4

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/i36vA4OFJN השילוב של מוסדות חלשים, אובדן פרנסה ופגיעה בביטחון האישי מקטין את היכולת של קהילות ושל הרשויות המקומיות להתמודד עם משבר נוסף. אם ישראל מבקשת לשמר יציבות לאורך זמן, עליה לבחון את ההשפעה המצטברת של החלטותיה על תעסוקה, העברת כספי הסילוקין, חופש התנועה והגנה מפני אלימות מתנחלים. הצלחה של מדיניות כזאת תימדד גם ביכולת של עובד להגיע לעבודתו, של חקלאי למסוק את זיתיו ושל בית חולים לספק תרופה במועד.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

סקירה מדינית ממוקדת | 2–9 בנובמבר 2026
השבוע זוהו שלוש התפתחויות משמעותיות: העברת המנדט להרכבת הממשלה לגדי איזנקוט, הודעת טראמפ על הפסקת הסיוע הצבאי השנתי לישראל, וחידוש הלחץ האמריקאי ליישום תוכנית עזה. לא נרשמה הכרה נוספת במדינה פלסטינית או החלטה אופרטיבית חדשה של האיחוד האירופי.
1.גדי איזנקוט קיבל את המנדט להרכבת הממשלה
תאריך ומעמד: 7–8 בנובמבר; החלטה רשמית של נשיא המדינה.
מה השתנה: לאחר ההתייעצויות הודיע יצחק הרצוג כי יטיל על איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה. 67 חברי כנסת המליצו עליו, לעומת 46 שהמליצו על נתניהו; סיעה בת שבעה חברים נמנעה מהמלצה. לאיזנקוט עומדים 28 ימים, עם אפשרות להארכה של 14 ימים
המלצת רע״ם והרשימה המשותפת על איזנקוט היא גם שינוי פוליטי חשוב: נציגי הציבור הערבי הפכו מתוספת אפשרית לגורם שבלעדיו לא היה נוצר רוב ההמלצות. השאלה המרכזית היא אם השותפות תישאר בשלב ההמלצה או תתורגם להסכם קואליציוני או לתמיכה מבחוץ.
2. טראמפ הודיע שהסיוע הצבאי האמריקאי השנתי ייפסק בסוף 2026
תאריך ומעמד: 3 בנובמבר; הצהרה פומבית של נשיא ארה״ב, שטרם גובתה בהחלטת ממשל מפורטת או בחקיקה.
מה השתנה: טראמפ אמר כי סיכם עם נתניהו על הפסקת הסיוע השנתי, שאותו תיאר כ־4 מיליארד דולר, בסוף השנה. בפועל, מזכר ההבנות הקיים מעניק לישראל 3.8 מיליארד דולר בשנה עד שנת הכספים 2028, והקונגרס מעורב באישור ההקצבות. לא פורסמו מנגנון ביטול, מסמך הסכמה ישראלי או פירוט לגבי התחייבויות שכבר אושרו.
לכן מדובר בהצהרת מדיניות נשיאותית משמעותית, אך עדיין לא בהפסקת סיוע שבוצעה בפועל.
הנימוק הפוליטי שנתן טראמפ — שהסיוע הפך לנטל בשיח הפנים־אמריקאי — מעיד כי התמיכה בישראל אינה עוד נכס מוסכם בשתי המפלגות. זהו נתון חשוב במיוחד לכתיבה על שחיקת מעמדה של ישראל בארה״ב.
3. ארה״ב חידשה את הלחץ ליישום השלב הבא בתוכנית עזה
תאריך ומעמד: 3–8 בנובמבר; יוזמה דיפלומטית ודיווחים תקשורתיים, לא הסכם חדש.
מה השתנה: שליחי “מועצת השלום”, ניקולאי מלאדנוב וטוני בלייר, הגיעו לישראל לאחר הבחירות ונפגשו עם בכירים, ובהם הנשיא הרצוג ונתניהו. לפי דיווח Axios המבוסס על שני מקורות, טראמפ דרש מנתניהו בשיחת טלפון ב־5 בנובמבר להתחיל להתקדם ביישום התוכנית: פירוז חמאס, העברת השלטון למינהל פלסטיני טכנוקרטי והתקדמות לקראת שיקום הרצועה. הדיווח על תוכן השיחה לא אושר בהודעה רשמית של הבית הלבן
מה לא השתנה: לא פורסמה הסכמה ישראלית למפת הדרכים, לא החל פירוז חמאס, לא הושלמה נסיגה ישראלית ולא הועברה השליטה בפועל לוועדה הפלסטינית. מדובר בחידוש המאמץ לאחר הקיפאון בתקופת הבחירות — לא ביישום.
זירות ללא שינוי מהותי
האיחוד האירופי לא אימץ השבוע סנקציות, מגבלות סחר או החלטה חדשה מעבר לעמדות שדווחו בסקירות הקודמות. ההודעה המשותפת של האיחוד האפריקאי, הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי מ־5 בנובמבר חזרה על הדרישה לנסיגה ישראלית ולהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, אך לא כללה מנגנון יישום או צעד מעשי חדש
שורה תחתונה: ההתפתחות המרכזית היא הצטלבות בין שינוי פוליטי אפשרי בישראל לבין לחץ אמריקאי מחודש בנושא עזה. מנגד, הודעת טראמפ על סיום הסיוע הצבאי מצביעה על שינוי עמוק יותר ביחסי ארה״ב–ישראל, אך עד לפרסום החלטות תקציביות ומסמכי יישום יש להתייחס אליה כהצהרה משמעותית ולא כעובדה מוגמרת.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/NyUJD2Hz7v המחלוקת בקרב הארגונים היהודיים האמריקניים אינה מסתכמת עוד בשאלה מי תומך בישראל ומי מבקר אותה. השאלה המהותית היא מה פירושה של תמיכה: הגנה על מדיניות ממשלת ישראל או נכונות להפעיל עליה לחץ כאשר מדיניותה נתפסת כפוגעת בעתידה. נתוני הרבעון השלישי של 2026 שנאספו על ידי "תמרור – פוליטוגרפיה" מראים כי התשובות לשאלה הזאת שונות מאוד, וכי הניסיון להציג את יהדות ארצות הברית כמחנה מדיני אחד מסתיר יותר משהוא מסביר.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/fE8DaY4qN6

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

Tamrur–Politography — Where Reality Meets the Facts

1,732 people displaced in the West Bank in nine months

Between January and September 2026, 1,732 Palestinians were displaced in the West Bank as a result of demolitions and displacement. The figures, based on OCHA data, include 359 records of displaced groups—and every person included in the dataset is represented on the map.

Displacement is unevenly distributed. Jerusalem leads by a wide margin, with 729 displaced people—more than 42% of the West Bank total. It is followed by Hebron Governorate, with 417, and Bethlehem Governorate, with 117. These three governorates alone account for 1,263 displaced people—nearly three-quarters of the total.

The phenomenon also extends across the rest of the West Bank: 101 displaced people in Qalqiliya Governorate, 92 in Nablus, 62 in Ramallah, 59 in Jericho, 55 in Salfit, 50 in Jenin, 49 in Tubas, and one in Tulkarm.

The map does not depict isolated, unrelated incidents. It reveals a spatial policy: an exceptional concentration of displacement around Jerusalem and in the southern West Bank, alongside a spread across almost every governorate. Behind every number is a demolished home, a family forced to leave, and a damaged community.

The government routinely presents demolitions as administrative enforcement measures. But when 1,732 people are displaced within nine months, and hundreds are concentrated in areas of political significance, it becomes increasingly difficult to hide behind the word “enforcement.”

This is more than planning policy. It is a systematic transformation of demographic and spatial realities—home by home, family by family, and governorate by governorate.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור־פוליטוגרפיה — כשהמציאות פוגשת בעובדות

1,732 בני אדם נעקרו בגדה המערבית בתוך תשעה חודשים
בין ינואר לספטמבר 2026 נעקרו בגדה המערבית 1,732 פלסטינים בעקבות הריסות ועקירות. הנתונים, המבוססים על OCHA, כוללים 359 רשומות של קבוצות שנעקרו — וכל בני האדם שנכללו במאגר מופיעים במפה.
העקירה אינה מתחלקת באופן שווה. ירושלים מובילה בפער עצום עם 729 עקורים — יותר מ־42% מכלל העקורים בגדה. אחריה ניצבות נפת חברון עם 417 עקורים ונפת בית לחם עם 117. בשלוש הנפות הללו לבדן נרשמו 1,263 עקורים — כמעט שלושה רבעים מן ההיקף הכולל.
גם בשאר הגדה התופעה רחבה: 101 עקורים בנפת קלקיליה, 92 בשכם, 62 ברמאללה, 59 ביריחו, 55 בסלפית, 50 בג׳נין, 49 בטובאס ואחד בטולכרם.
המפה אינה מתארת אירועים נקודתיים ומנותקים. היא חושפת מדיניות מרחבית: ריכוז חריג של עקירה באזור ירושלים ובדרום הגדה, לצד פריסה כמעט בכל הנפות. מאחורי כל מספר נמצאים בית שנהרס, משפחה שנאלצה לעזוב וסביבה קהילתית שנפגעה.
הממשלה נוהגת להציג את ההריסות כפעולות אכיפה מינהליות. אבל כאשר 1,732 בני אדם נעקרים בתוך תשעה חודשים, וכאשר מאות מהם מרוכזים באזורים בעלי חשיבות מדינית, קשה עוד להסתתר מאחורי המילה „אכיפה”.
זו אינה רק מדיניות תכנון. זהו שינוי שיטתי של המציאות הדמוגרפית והמרחבית — בית אחר בית, משפחה אחר משפחה ונפה אחר נפה.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

@yuval_katef באתר של אוצ'ה

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות
1. חברון — סיום המבצע ותחילת חזרת התושבים
תאריך: המבצע הסתיים ב־2 בנובמבר 2026; הדוח פורסם ב־6 בנובמבר.
מקור: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים — OCHA.
מה השתנה: לאחר שכ־3,000 פלסטינים פונו לפי עיריית חברון — נתון שעדיין נמצא באימות — OCHA מדווח כי מאות תושבים החלו לשוב לשכונות ג׳ילדה ועין דיר־באחה. היקף הנזק ומספר השבים טרם נקבעו.
רמת המימוש: המבצע הצבאי הסתיים והחזרה החלה בפועל. אין עדיין אישור לכך שכל התושבים הורשו לחזור או שהוסרו כל ההגבלות.
2. הגדה המערבית — שיא מתועד באלימות מתנחלים
תאריך הנתונים: 1 בספטמבר–2 בנובמבר 2026; פרסום ב־6 בנובמבר.
הנתונים החדשים: OCHA תיעד 457 תקיפות מתנחלים שהביאו לנפגעים או לנזק לרכוש באוקטובר — המספר החודשי הגבוה ביותר מאז החל האו״ם בתיעוד ב־2006. בדוח הקודם נמנו 397 תקיפות עד 26 באוקטובר; כלומר, נוספו 60 אירועים בחמשת הימים האחרונים של החודש. מתחילת עונת המסיק תועדו 377 תקיפות הקשורות למסיק, מהן 41 בשבוע שבין 27 באוקטובר ל־2 בנובמבר.
3. רצועת עזה — השעיית אספקה ממצרים וסיכון לצמצום הסיוע במזון
תאריך: הרשויות הישראליות הודיעו לסוכנויות האו״ם ב־1 בנובמבר; הפרסום הרשמי ב־6 בנובמבר.
מה חדש: לפי OCHA, ישראל השעתה, למעט חריגים, כניסת משלוחים הומניטריים ומסחריים ממצרים בשל חשדות להברחות. מגזר ביטחון המזון מעריך שאם ההשעיה תימשך, מספר הארוחות המבושלות המחולקות מדי יום עלול לרדת מכ־600 אלף לכ־330 אלף — ירידה של כ־45% — וייצור הלחם המסובסד עלול לרדת מ־160 ל־139 טונות ביום.
רמת המימוש: השעיית המשלוחים היא צעד מיושם; הירידה בארוחות ובלחם היא תחזית, לא תוצאה שכבר נמדדה.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

Tamrur – Politography – When Reality Meets the Facts. Everything You Wanted to Know About the Israeli-Palestinian Conflict

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות. כל מה שרצית לדעת על הסכסוך הישראלי פלסטיני

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/0mIAH7ItIc
תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות. כל מה שרצית לדעת על הסכסוך הישראלי פלסטיני

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

The government boasts of “105 new settlements.” Meanwhile, in the first nine months of 2026, 778 more Israelis left Judea and Samaria than moved there. That was the overall net migration figure, according to data from Israel’s Central Bureau of Statistics at the end of the third quarter.

The Israeli population of the West Bank did grow over that period, but all of that growth came from natural increase, meaning births outnumbered deaths. As usual, much of that increase was concentrated in the three large ultra-Orthodox settlements of Modi’in Illit, Beitar Illit, and Giv’at Ze’ev. All three are close to the Green Line, and together they accounted for 52% of the natural increase in the West Bank’s entire Israeli population. In 66 settlements, net migration was negative, with more residents moving out than moving in. In 40 settlements, the population actually shrank. Fewer people lived in them on September 30, 2026, than on December 31, 2025.

Against that backdrop, it is worth unpacking the bluff behind the “105 new settlements.” As I have already reported, 65 of the “new settlements” were outposts granted official status or existing neighborhoods split off from their parent settlements. A handful of families moved into each of 12 settlements. The remaining 28 stayed on paper. That is how an administrative decision can inflate the settlement count even as the population in 40 settlements is shrinking on the ground.

On paper, a single decision can create a settlement. The bill, however, is paid with real money. These bureaucratic maneuvers served as a vehicle for funneling billions and handing out benefits to the government’s political base. The government took the credit and sent the bill to the Israeli taxpayer.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

הממשלה מתהדרת ב״105 התנחלויות חדשות״. בינתיים, בתשעת החודשים הראשונים של 2026, מספר הישראלים שעזבו את יהודה ושומרון היה גדול ב־778 ממספר הישראלים שעברו להתגורר בו. זהו מאזן ההגירה הכולל לפי נתוני הלמ״ס לסוף הרבעון השלישי.

האוכלוסייה הישראלית בגדה אמנם גדלה בתקופה הזאת, אבל כל הגידול נבע מריבוי טבעי, כלומר מעודף לידות על פטירות. גם הריבוי הטבעי מרוכז, כרגיל, בעיקר בשלושת היישובים החרדיים הגדולים, מודיעין עילית, ביתר עילית וגבעת זאב. שלושתם סמוכים לקו הירוק, וביחד הם אחראים ל־52% מהריבוי הטבעי של כלל האוכלוסייה הישראלית בגדה. ב־66 יישובים נרשם מאזן הגירה שלילי, כלומר יותר תושבים עזבו משנכנסו. ב־40 יישובים האוכלוסייה הצטמצמה בפועל. ב־30 בספטמבר 2026 חיו בהם פחות תושבים מאשר ב־31 בדצמבר 2025.

מול תמונת המצב הזאת כדאי לפרק את בלוף ״105 ההתנחלויות החדשות״. כפי שכבר פרסמתי, 65 מה״יישובים החדשים״ הם מאחזים שהולבנו ושכונות קיימות שהופרדו מיישובי האם שלהן. ב־12 יישובים התיישבו משפחות בודדות. 28 הנותרים נשארו על הנייר. כך אפשר לנפח את מניין ההתנחלויות בהחלטה מנהלית, גם כשבשטח האוכלוסייה ב־40 יישובים דווקא מצטמצמת.

על הנייר אפשר להקים יישוב בהחלטה אחת. את החשבון, לעומת זאת, משלמים בכסף אמיתי. התרגילים הבירוקרטיים האלה שימשו צינור להזרמת מיליארדים ולחלוקת הטבות לבייס הפוליטי של הממשלה. את ההישג היא רשמה לעצמה. את החשבון היא הגישה למשלם המסים הישראלי.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

https://t.co/AMfalChgng
"טורקיה כבר אינה רק מבקרת חריפה של ישראל. מדו"ח תקופתי עולה שברבעון השלישי של שנת 2026 טורקיה התבססה כיריבה אסטרטגית פעילה, המבקשת להשפיע על סביבתה של ישראל, על מעמדה הבינלאומי ועל הסכסוך הישראלי־פלסטיני. השינוי המרכזי העולה מהדו״ח מעיד על מעבר מעימות מדיני והסברתי לתחרות רב־ממדית, הכוללת גם רכיבים ביטחוניים מוחשיים."

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות

צפון הגדה המערבית — ביטחון
תאריך הפרסום: 3 בנובמבר 2026.
המקור הרשמי: הודעה משותפת של משטרת ישראל ושב״כ על חשיפת תשתית לייצור רקטות ומטענים באזור ג׳נין.
הנתונים החדשים: נעצרו שישה תושבי אזור ג׳נין. לפי ממצאי החקירה, הם ייצרו גוף רקטה ומטענים וביצעו שלושה שיגורי ניסוי. נתפסו רובה M16, גוף RPG ומסמכים הכוללים הנחיות לייצור רקטות, מטענים וחומרי נפץ. החשוד המרכזי קיבל מגורם חוץ מידע על החומרים הדרושים באמצעות יישומון מסרים.
מה השתנה: הפרסום מצביע על מעבר מניסיונות נקודתיים לייצר רקטות לתשתית מאורגנת שכללה ייצור, ניסויי שיגור, הפקת לקחים והכוונה חיצונית. עם זאת, לא פורסמו טווח הרקטות, משקל ראש הקרב, מידת הדיוק או שיוך ארגוני; לכן אין לקבוע שנוצרה בגדה יכולת רקטית מבצעית.
רמת המימוש: סיכול וחקירה בפועל. נגד השישה הוגשה הצהרת תובע; במועד הפרסום טרם דווח רשמית על הגשת כתב אישום או על הרשעה. אלה ממצאי חקירה ולא קביעות שיפוטיות.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

T-Politography — Where Reality Meets the Facts

Research by Dr. Ofir Winter shows that Jordan is no longer a peripheral arena of the conflict. It is becoming a country that openly warns that Israel’s policies in the West Bank, East Jerusalem, and southern Syria directly threaten its national security.

A sharp shift was evident in the third quarter of 2026: Amman moved from condemnations and warnings to an active diplomatic campaign. Of 134 official statements, 75 addressed Israeli policy in the West Bank, 71 focused on East Jerusalem, 58 on annexation and unilateral measures, 43 on settlements, and 33 on settler violence. This is not random rhetoric, but the kingdom’s map of perceived threats.

The Jordanians clearly understand what the Israeli government refuses to acknowledge: annexation, settlement expansion, the weakening of the Palestinian Authority, and the displacement of Palestinians do not stop at the Jordan River. They revive the threat of forced displacement, undermine the two-state solution, and return the idea of an “alternative homeland” to public discourse—an existential threat from Amman’s perspective.

Israel is also playing with fire in Jerusalem. Undermining the status quo and the standing of the Waqf is not an “internal matter,” but a direct challenge to the Hashemite monarchy’s historic and political role. Jordan is therefore no longer content with protest: it is organizing Arab and Islamic coalitions, documenting violations, and pushing for international measures against Israel.

And the starkest message is this: Israel is eroding, with its own hands, one of its most important strategic assets—peace with Jordan. This is not because Amman has abandoned it, but because the Israeli government behaves as though it can erase Palestine, alter the status of Jerusalem, operate in southern Syria, and still expect Jordan to remain stable, quiet, and cooperative.

It cannot.

Anyone who threatens the West Bank and Jerusalem also threatens Jordan. And anyone who turns Jordan from a sister in peace into the spearhead of a diplomatic campaign against Israel is not strengthening Israel’s security—they are dismantling it.

[shaul Arieli שאול אריאלי @shaulari]

תמרור- פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות

ממחקרו של דר' אופיר וינטר עולה שירדן אינה עוד זירה צדדית של הסכסוך. היא הופכת למדינה שמזהירה בפומבי כי מדיניות ישראל בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובדרום סוריה מסכנת ישירות את ביטחונה הלאומי.

ברבעון השלישי של 2026 ניכר שינוי חד: עמאן עברה מגינויים ואזהרות למערכה מדינית פעילה. מתוך 134 התבטאויות רשמיות, 75 עסקו במדיניות ישראל בגדה, 71 במזרח ירושלים, 58 בסיפוח ובצעדים חד־צדדיים, 43 בהתנחלויות ו־33 באלימות מתנחלים. זו אינה רטוריקה מקרית, אלא מפת האיומים של הממלכה.

הירדנים מבינים היטב את מה שממשלת ישראל מסרבת להבין: סיפוח, הרחבת ההתנחלויות, החלשת הרשות הפלסטינית ודחיקת הפלסטינים אינם נעצרים בירדן. הם מעוררים מחדש את איום העקירה, מערערים את פתרון שתי המדינות ומחזירים לשיח את רעיון “המולדת החלופית” — מבחינת עמאן, איום קיומי.

גם בירושלים ישראל משחקת באש. הפגיעה בסטטוס קוו ובמעמד הווקף אינה “עניין פנימי”, אלא התנגשות ישירה עם התפקיד ההיסטורי והמדיני של בית המלוכה ההאשמי. לכן ירדן כבר אינה מסתפקת במחאה: היא מארגנת קואליציות ערביות ואסלאמיות, מתעדת הפרות ודוחפת לצעדים בינלאומיים נגד ישראל.

והמסר החריף ביותר הוא זה: ישראל שוחקת במו ידיה את אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר שלה — השלום עם ירדן. לא מפני שעמאן ויתרה עליו, אלא מפני שממשלת ישראל מתנהגת כאילו אפשר לבטל את פלסטין, לשנות את ירושלים, לפעול בדרום סוריה ולהותיר את ירדן יציבה, שקטה ומשתפת פעולה.

אי אפשר.

מי שמאיים על הגדה ועל ירושלים מאיים גם על ירדן. ומי שהופך את ירדן מאחות לשלום לראש חץ מדיני נגד ישראל, אינו מחזק את ביטחון ישראל — הוא מפרק אותו.