ירון שמחון

אוהד חולון וסקרן באופן כללי

[Ran Baratz – רן ברץ @RanBaratz]

להתקפה על יוסף חדאד יש מחיר לאומי כי חדאד הוא סמל לערבים הצעירים שרוצים להשתלב.
כשתוקפים אותו בימין, במחנה שאמור להיות לאומי, כשמטילים ספק במניעים ובנאמנות של מי שהתמסר לטובת המדינה, יש לזה מחיר.
כותב על זה ב'מידה' אליאס זרינה.
ממש חשוב לקרוא ורצוי להפיץ.
https://t.co/OVXwvVUgHL

[Roy Iddan 🏴󠁧󠁢󠁥󠁮󠁧󠁿 🇸🇨 🇮🇱 @Roy_Iddan]

תגידו לי שזה סרטון מספטמבר 2023

[Ran Baratz – רן ברץ @RanBaratz]

קמפיין וכולם ציניים, אבל הימין שמתקיף את יוסף חדאד על זה שאמר ב-2021 שהוא רוצה שלום, אבל צריך קודם לפתור את הבעיות של הערבים בישראל, הוא לא ימין, אלא המשהו החדש והלא טוב שעובר על הימין.
אז 4 נקודות מהירות.
א. לרוב המתקיפים אין רבע מהזכויות של חדאד בעבודתו למען ישראל והמחירים שהוא משלם על זה.
ב. אם הימין כבר לא יכול להתמודד עם המורכבות של להיות ערבי שרואה בישראל היהודית מדינתו, משהו שאמור להיות קצת מוכר לנו מפני שהוא מאפיין את המצב של כל היהודים בגלות, אז הוא לא ראוי לשלטון.
ג. לליכודניקים שיצאו נגד חדאד על כך שבעקרון תמך בעבר בכך שבעתיד הרחוק תהיה מדינה פלסטינית כלשהי: כנראה שאתם לא מכירים גם את המפלגה שלכם וגם את ראש המפלגה שלכם. אמירות דומות לפני ה-7 באוקטובר יש מספיק בשביל שלפחות תהססו לרגע.
ד. גם מי שלא מסכים עם כל זה, צריך לזכור שחדאד הוא נוצרי שעסוק בהסברה לטובת ישראל. הוא נכס לאומי בתקופה שבה נוצרים מתרחקים בישראל עם שפע של דיבה אנטישמית. במצב הזה להתקיף אותו איננו רק כשל מוסרי, אלא גם כשל מעשי, שמספק תחמושת למוציאי הדיבה. מותר לעשות מדי פעם חשבון לאומי.
תהיו לי בריאים.

[Olivia Reingold @Olivia_Reingold]

LA Times on Maryam Dawas, 2025: "Doctors confirmed that her condition is solely the result of hunger and malnutrition."

Official fundraising website of Maryam Dawas, 2026: "Maryam has a serious immune disorder that attacks her body every day, leaving her weak and vulnerable."

Reminder that many of the most viral images of skeletal Palestinian children—presented by news outlets as victims of famine last August—were like Maryam, in that they were suffering from complicated medical issues, including autoimmune disorders and cystic fibrosis.

Last August, The Free Press contacted the LA Times to alert them of our reporting. They did not respond to our request for comment.

Their story remains uncorrected on their website.

[Rimon Hayat @rimon_hayat]

של רן אפלברג:
נהרגתי ביום ה-120 למלחמה, אבל לא סיפרתי לאף אחד,
הקרבות היו בעיצומם ולא רציתי לחבל במורל של החבר'ה.
בסוף החודש יצאתי לאפטר.
אשתי טליה אספה אותי מהרכבת וחיבקה חזק, כאילו היא טובעת בים קפוא ואני דלת מעץ. אז ברור שלא גיליתי לה שאני מת, גם ככה בחודשים האחרונים הכל נפל עליה.
ברגע שנכנסתי לדירה, רומי, הבת ארבע שלי, הגיעה בריצה מהשכנים, זינקה עלי וסירבה לרדת - אז גם לה לא אמרתי שאבא מת. בשביל מה לשבור את ליבה?
אחרי שרומי נרדמה - טליה חיכתה לי במיטה עם יין לבן.
"התגעגעתי אליך," היא כרכה את ירכיה החמימות סביב גופי הקר.
שכבנו.
לא כי רציתי (מתים אינם זקוקים לסקס), אלא רק כדי לשמח אותה.
זה לא עבד, היא נשארה מרוחקת (או שזה הייתי אני?) וכששאלה מה עבר עלי - שתקתי ׁ(אין סיבה להכניס למיטה זוועות).
לאחר כמה ימים חזרתי לשדה הקרב וכעבור שבועיים הצלתי חמישה חיילים ממוות.
"יש 'ך ביצים מפלדה!" המח"ט דפק לי צ'פחה גבית.
רציתי להגיד שאני מת, אז לא באמת הסתכנתי, אבל בגלל שמעשיי הפיחו רוח מחודשת ביחידה, שעוד לא התאוששה מהמוות של גלעד המ"מ - עניתי: "תודה המפקד."
מתישהו נשלחתי הביתה, חזרה ל'חיים הרגילים',
אך ביני לבינם עמד גבול שקוף, בלתי עביר,
מאחוריו הבטתי בהם כמו דג מתוך אקווריום.
והעולם שפעם הלהיב - הפך לדהוי;
העבודה בחנות המחשבים כבר לא עניינה,
גם לא משחקי הפוקר עם החברים,
ובבית, עם טליה ורומי, הרגשתי כמו חיידק פולש.
עד ש...
באחת השבתות רומי נפלה בסלון. "אבאאאאא!!!" היא בכתה וקפאתי, כי התהפנטתי למראה הדם שנזל על מצחה, הדמעות השקופות שטפטפו מעיניה, השתן הצהבהב שברח לה, וחשבתי על כמה נוזלים בגוונים יש בגוף האדם, ונזכרתי בסרגי ובכדור שחטף בראש.
בלילה, כשחזרנו ממיון, טליה אמרה שאני חייב לטפל בעצמי, שהיא לא מצליחה להגיע אלי, שנגמרו לה הכוחות...
אבל כל מה ששמעתי היה בלה-בלה, של מישהי שלא מבינה איך העולם עובד וכמה הוא מדמם ומסריח ומפלצתי.
עדיף שלא תדע.
שתשים מסכת אבוקדו ותלך לישון.
אבל היא המשיכה לחפור, אז חתכתי לסלון ובהיתי במדרכה, שבע קומות מטה והתחשק לי לקפוץ, כי הרגשתי כמו גוף זר שהחיים דחו מקרבם.
החלון לא נפתח.
מסתבר שהמסגרת התעקמה בגלל רקטה שנפלה באזור.
אז ויתרתי והלכתי לישון.
למחרת, אסי, שהיה איתי בתיכון וביחידה, נכנס לחנות. בגלל שכבר נהיה צהריים המשכנו לחומוסיה, מרכלים על ויקטור שלמד לקפוץ עם הרגל החדשה, על ברי שקיבל יד מוצלחת מזו שאיבד, ועל אודי שסוף סוף הציע נישואין.
מתישהו נהיתה דממה ושאלתי אם טליה ביקשה שיבוא לדבר איתי.
אסי הנהן, כי אין בינינו בולשיט.
״אז למה היא מודאגת?״ הוא שאל.
"קשה לה לקבל שאני מת," עניתי בכנות, כי כבר לא היו בי כוחות להסתיר.
אסי לא התרגש וצד מלפפון מצלחת החמוצים. "זוכר מתי נהרגת?"
"ביום שירו בסרגי."
"מממ... חצי שנה." הוא נגס במלפפון. "ומה הכי קשה בלהיות מת?"
"שאני לא מרגיש כלום."
"וואלה?" הוא בחן אותי, הרים מזלג ודקר אותי בכף יד.
"איייה!" קפצתי, "מה אתה דפוק?!"
"מסתבר שיש דברים שאתה כן מרגיש," הוא גיחך, כמו ילד מהבול, שזרק ביצה על המנהלת.
בהיתי בו עצבני. באמת? רציני?! זו התגובה שלך למוות שלי?! בשביל זה למדת שבע שנים פסיכולוגיה?! וכל כך התרגזתי שזרקתי לו זית בעין.
"יא בן של זו-" הוא העיף עלי פיתה.
אז העפתי עליו שיפקה.
גל צחוק מטופש השתלט עלינו והמשכנו ליירט זה את זה בצ'יפס ופלאפל, עד שבעל המקום חטף ג'ננה ודרש שנתחפף.
"מה אם…" תהה אסי, כשצעדנו חזרה לחנות, "זה לא שאתה לא מרגיש כמו ש… אתה פוחד להרגיש?"
"פוחד להרגיש מה?" שאלתי ומיד חשבתי על אורטל, אשתו של סרגי, שאחרי שנים של טיפולי פוריות סוף סוף נכנסה להריון ואיך הוא חזר מהאפטר זורח והראה לנו אולטרסאונד של הבן. "קבלו את המגה-בולבול הזה! כמו של אבא שלו!!!"
48 שעות אחרי הוא חטף כדור מצלף.
כדור שבכלל לא כוון אליו.
אני זה שהייתי אמור לגשת לחלון,
אבל בדיוק שברתי שיא בגיים-בוי מאובק שמצאתי,
אז ביקשתי שייגש במקומי ו…
נהיו לי דמעות, כי לא הגיע לו. לא הגיע.
"עכשיו ברור לי שאתה חי," אמר אסי, "יודע למה?"
"למה?"
"כי מתים לא בוכים."
הוא הניח עלי יד מנחמת והתחילו יריות מטורפות,
מטוסי קרב קרעו באוויר, שהסריח מעשן, מריקבון,
מישהו בכה "יאמא! יאמא!!"
או שזה היה "אמא! אמא!!"
והידיים חיפשו את הנשק, אבל הייתי על אזרחי, באמצע שדרות ביאליק-
"אני משתגע," אמרתי לאסי.
״אתה לא, אח! אתה מרגיש, אל תברח משם, אל תברח!" והוא חיבק אותי חזק ולא נתן לי ליפול.
***
בערב ניגשתי לטליה, שקיפלה בגדים, ואמרתי שבא לי, כמו פעם, לקרוא לרומי סיפור לפני השינה.
"לא בטוחה שזה רעיון טוב," היא סירבה להביט בי.
אז צבטתי אותה בתחת, כמו בתקופה שיצאנו, שהיינו עושים את זה אחד לשנייה כדי לעצבן.
זה הפתיע אותה, אפילו בלבל.
"אסי בא לבקר אותי בחנות," אמרתי.
"ו…" היא הציצה בי.
"הוא דקר אותי במזלג."
"חבל שלא בקלשון," היא בחנה אותי כמה שניות וכנראה ראתה שם משהו ששינה את דעתה, כי הרימה ספר מהספה והגישה לי.
קראתי לרומי סיפור על צב שרצה להיות פרפר ומנורת הלילה ציירה חיות צבעוניות על קירות החדר.
היא נרדמה לפני הסוף, שבו הצב, שכל הספר צויר בשחור לבן, לפתע זהר בצבעים.
ולמרות שזה היה סוף צפוי ואידיוטי, נהיו לי דמעות, וליטפתי את אצבעותיה הזעירות, המתוקות, שנעו בקצב חלומותיה ולא היה לי ברור איך באותו עולם גרים בכפיפה אחת זוועה ואהבה.
וחשבתי על סרגי, על אשתו, על התינוק שבבטן, על גופות ונשיקות, צרחות ופרפרים, והכל בתוכי סער וגעש ובכה… ולא ברחתי משם… לא ברחתי. לא ברחתי.

לבריאותם השלמה של כולם.

[Dana Gat @DanaGat1]

כשמדברים על מוצב נחל עוז בדרך כלל מדברים על התצפיתניות שנחטפו, במוצב נחל עוז נפלו יותר מ50 חיילים וחיילות והם ניהלו שם קרב הירואי גם אחרי שנגמרו להם הכדורים.
הגיע הזמן שנכיר את גיבורי נחל עוז.
ביקשתי מהמשפחות שלהם לספר לנו עליהם וזה סיפורו של הגיבור יוחאי דוכן ז"ל:

יוחאי דוכן
יוחאי נולד לאלכסנדר יהונתן ורבקה דוכן שכלן ארצה מצרפת.
יוחאי גדל בקרית ארבע וכשהיה בן חמש אביו אלכנסדר נפל בקרב עם מחבלים בציר המתפללים בחברון, למרות שהיה יתום צה"ל הוא החליט להתגייס לאחר שש שנים בישיבה, בגיל 24, לשירות קרבי (כמו שני אחיו הגדולים ואחותו הקטנה)
יוחאי התגייס מתוך שליחות למען העם הצורה והארץ, יוחאי חי את חייו למען הכלל, למען הסובבים אותו, החיבור של יוחאי לעם ולארץ לא היה משהו אמורפי שהסתכם בדיבורים בלבד, אלא כזה שבא לידי ביטוי בצורה מעשית בין היתר כשהחליט לנטוע כרם בהרי יהודה, כשהיה יוצא בשבתות להתנדב בחוות וכשהתגייס לשירות משמעותי על אף גילו ועל אף שהיה פטור, יוחאי כתב כמה וכמה פעמים בהיותו בצבא על השירות שלו, על תחושת השליחות ועל ההבנה שאת מה שהוא עושה הוא עושה למען עם ישראל.

ב7.10 יוחאי היה מ"מ בפלוגה ב של גדוד 13 גולני, בזמן הזה הוא היה במוצב נחל עוז
כשהתחילו האזעקות יוחאי רץ למיגונית יחד עם חייליו כשהוא היק לקחת את הווסט, הנשק ומכשיר הקשר שלו, כשהבין שמדובר באירוע חריג הוא החליט שהלוחמים יצאו ברביעיות מהמיגונית, ילכו לחדרים ויעלו על ציוד, החלטה שלמעשה הצילה את חייהם (כך על פי אחד מהלוחמים שהיה איתו במיגונית)
לאחר כעשרים דקות בערך יוחאי יצא מהמיגונית ופגש ליד החומה של המוצב את נימרוד, המ"מ ההשני שהיה איתו באותה שבת, יחד הם הצליחו לחסל מספר מחבלים ולאחר מכן קיבלו החלטה ללכת לחמ"ל מתוך הבנה שמדובר בנכס משמעותי לגזרה וכדי להגן על התצפיצניות שהיו שם, אליהם הצטרפו הלוחם איתי רון ז"ל, חייל של נימרוד, והגשש איברהים חרובה.
יחד הם ניהלו לחימה עיקשת במשך שעות נגד המחבלים תוך שהם יוצאים ל"פשיטות" במוצב, מחסלים מחבלים וחוזרים לחמ"ל.
כל הזמן הזה הם אומרים אחד לשני כמו שאמרו בטלפון למג"ד תומר גרינברג ז"ל "אנחנו לא ניכנע"
בשלב כלשהו בלחימה נזרק רימון אל תוך החמ"ל ונחת ליד נימרוד ויוחאי, יוחאי הדף את נימרוד ורכן על הרימון, בנס גדול הרימון לא התפוצץ
לאחר כשש שעות של לחימה אזלה להם התחמושת, המחבלים צעקו להם שיכנעו והם מצידם אמרו להם שהם ימותוצןלא יכנעו, אחד המחבלים ניסה להיכנס לחמ"ל והם חיסלו אותו בידיים חשופות.
המחבלים, כאקט של ייאוש החליטו לשרוף את החמ"ל תוך שהם זורקים כל הזמן רימונים.

עד הרגע האחרון בחייו יוחאי הציל חיים.
בזכותו ובזכות חבריו חיילים אחרים הצליחו לצאת מהחמ״ל והיום הם איתנו.
יוחאי היה גיבור במותו, אבל לא פחות מכך בחייו.
הגבורה של לראות תמיד את החבר שצריך עזרה, הגבורה של לדעת לתת מילה טובה למישהו בדיוק כשהוא צריך. הגבורה להשתפר ולהשתנות ולעבוד קשה בשביל להשיג את מה שהוא רוצה.
יוחאי השאיר לנו, לכולנו, האנשים שהכירו אותו ואלו שלא, את המשימה תמיד להשתפר. תמיד לנסות להיות יותר טובים. אף פעם לא לוותר לעצמנו.
יהי זכרו ברוך

[Hamas Atrocities @HamasAtrocities]

Brigitte Gabriel is awesome dismantling the lie of the "occupation"
This is just basic history
But in a world of lies, the truth needs to be repeated again and again!

[Bill Maher @billmaher]

People always say that Israel has a right to defend itself, and when they do, they object to it.

[ירון שמחון @simhonyaron]

@effgoro נראה שביטלו את השיוטים הבאים

[avishai matia @avishai_matia]

מיהו ביביסט?

נגד שנאה - אתה ביביסט.
נגד הסתה - אתה ביביסט.
בעד ניצחון - אתה ביביסט.
פטריוט - אתה ביביסט.
ציוני - אתה ביביסט.
נגד מדינה פלסטינית - אתה ביביסט.
מעדיף טרנספר של מי שמאיימים על ביטחון ילדינו - אתה ביביסט.
חושב שההתנחלויות מגינות על ישראל - אתה ביביסט.
נגד עיסקה שמסכנת את ישובי עוטף עזה - אתה ביביסט.
נגד עיסקה שלא מחזירה את כל החטופים - אתה ביביסט.
לא חולם לחיות במדינה אחרת - אתה ביביסט.
לא מבין מה עושים עניין ממגי אוצרי, נאוה רוזוליו, איריס לאעל ודומותיהן - אתה ביביסט.
חושב שהאריס לא אותנטית, לא אמינה ומסוכנת לישראל - אתה ביביסט.
חושב שטראמפ על כל בעיותיו עדיף לישראל - אתה ביביסט.
חושב שהמחאה היתה אלימה, ממומנת ומבוססת על נראטיב שקרי - אתה ביביסט.
לא מתפעל מבג"צ, לא מהיועצת המשפטית ובטח שלא מהפרקליטות וחושב שצריך לנער אותם היטב - אתה ביביסט.
חושב שמחאת קפלן ניסתה בעצם לחולל פוטש נגד שלטון נבחר - אתה ביביסט.
סולד מההתנהלות של אחים לנשק (אתם לא אחים שלי) - אתה ביביסט.
נגעל מהשיח האלים והמופרע ברשתות - אתה ביביסט.
חושב שמסתובבים בינינו צייצנים וגולשים ומפגינים שמגדפים בלי הפסקה ומסיתים בפראות וגם משקרים כי מצבם הנפשי מבהיל - אתה ביביסט.
לא מסוגל לצפות באולפן שישי - אתה ביביסט.
גם לא בערוץ 13 - אתה ביביסט.
ובעיקר לא בחיוך הזחוח של דרוקר - אתה ביביסט.
חושב שקושמרו הפך למטיף שעף על עצמו והתנתק מכדור הארץ - אתה ביביסט.
חושב שמכונת הרעל היא משמאל - אתה ביביסט.
בז ליאיר לפיד וליאיר גולן - אתה ביביסט.
חושב שההתבטאויות של אהוד ברק מסוכנות - אתה ביביסט.
חושב שעמוס ידלין, ישראל זיו, גיורא איילנד, תמיר היימן, וכל מי ששותף לקונספציה, לא ראויים לפרש שום דבר אלא לסתום - אתה ביביסט.
חושב שהכתבים הצבאיים מסוככים על הרמטכ"ל - אתה ביביסט.
חושב שהרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש אגף המבצעים, מפקד אוגדת עזה, מפקד חיל האוויר, מפקד חיל הים ואלוף פיקוד דרום, היו כבר מזמן צריכים לשבת בבית - אתה ביביסט.
מזהיר בזמן אמת שהמחאה פוגעת בצה"ל - אתה ביביסט.
לא יכול לראות או לקרוא או לשמוע את בן כספית - אתה ביביסט.
חושב שהדרג העליון בצה"ל מתנהג בפחדנות - אתה ביביסט.
חושב שגלנט מברבר את עצמו למוות - אתה ביביסט.
לא מתפעל מביבי, חושב שהוא רופס והססן ומתחמק מהכרעה, אבל לא רואה לו תחליף שיתמודד עם כל כך הרבה זירות - אתה ביביסט.

או ישראלי שפוי

[David Oppenheim @Duduoppe]

אפרופו ניצחון ה"ימין הקיצוני": מוזמנים לשמוע את דאגלס מאריי נותן לפני כמה ימים עוד נאום לפנתיאון, הפעם בפריז.

נכון, יש לחלק מהמפלגות האלה שורשים אנטישמיים ועבר אפל. אבל יש בין מנהיגי התנועה ה"ימנית קיצונית" או "אסלאמופובית שונאת זרים" הזאת גם אנשים פילושמיים למהדרין.

[Tal Inbar @Talinbar87]

בוקס בבטן

[שלמה פולק @shlomopolak580]

הלוחם הגיבור איבראהים חרובה בדואי חיסל 17 מחבלים.
תרים ידיים, תיכנע! הם צועקים, והוא לא מתבלבל: בשום פנים ואופן לא נפסיק להילחם!
הקרב קשה אבל איברהים לא וויתר וחיסל לבדו 17 מחבלים שירו והשליכו לעברו רימונים עד שנפל בקרב. התצפיתניות שהיו בחמ"ל ניצלו בזכות אומץ ליבו.
שתפו לזכרו!!

[כאן חדשות @kann_news]

העזתים נגד חמאס? הרשות הפלסטינית היא הגורם המתון? למה אנחנו מתעקשים להסביר את הערבים – במקום פשוט להקשיב להם? הכירו את ה-Westsplaining
@HaimOmri

[רועי ינובסקי @Roi_Yanovsky]

100 ימי מילואים הסתיימו אתמול רשמית. כמה תובנות ראשוניות:
1. עזה נתפסת כאזור נחשל , "הצפוף בעולם" שנמצא שנים תחת "מצור" ישראלי. אין שקר גדול מזה. עזה עיר מודרנית, יפה ומפותחת - עם בתים גדולים ומאובזרים, שדרות רחבות, שטחי ציבור, טיילת על הים ופארקים. נראית הרבה יותר טוב מכל עיר>>

[Ella Ke @EllaTravelsLove]

Why isn't the @ICRC doing its job?

#BringThemAllHome
#BringThemBack

[Shurat HaDin - שורת הדין @ShuratHaDin]

A quick history lesson on the "Palestinian" state >>

(Via ARISE)

[Ella Ke @EllaTravelsLove]

This is not a hostage swap.

There is nothing similar about
kidnapping babies from their cradles and releasing prisoners that tried to MURDER people.

#HamasisISIS
#Bringthemback
#BringThemHomeNow

[Tom Nisani @NisaniTom]

1) זו תקופה אפלה בתולדות המדינה.
והאמת שנמאס לי ליישר קו איתכם.
מצטער.
**
הבוקר שמעתי ברדיו "גלי ישראל" אשת תקשורת בכירה הנחשבת ימין, שמספרת מעל גלי האתר מבלי להתבייש שלהכניס דלק לעזה לבקשת האמריקאים "מדי פעם" זה מעיד על עוצמה, ושכל מי שמבקר את זה הוא "צר עין". איש התקשורת השני>>

[Ben Shapiro @benshapiro]

You’re Being Lied To About Israel And Palestine