מישהו באמת מאמין שסיפורי ה"ניצחון המוחלט" האלה שווים משהו כשאיראן נשארת עם הגרעין, הטילים והפרוקסים שלה על הגדר שלנו? שלוש שנים הבטיחו לנו פירוק של הציר השיעי, ובסוף קיבלנו הסכמים חלושים שמשאירים את האיומים אצלנו בחצר בזמן שהממשלה עסוקה בג'ובים ובקומבינות על חשבון המשרתים.
@Roy_bar_on ראש ממשלת ישראל אשם ברצח ילדי, נכדי וחברי החטופים.
ראש ממשלת ישראל מממן החמאס והנוחבות – בוגד.
ראש ממשלת ישראל – פושע מלחמה.
אנחנו ניצולי טבח 7/10 נאבק בך עד יומך האחרון.
לא נשתוק – עד שתשב בכלא.
הבאת עלינו את חורבן הבית – ואתה תשלם.
🇮🇱Two years ago, this entire family were killed in their own home during the October 7 massacre.
Never forget the Siman Tov family.
🕯️Tamar Kedem-Siman Tov, 35.
🕯️Johnny Siman Tov, 36.
🕯️Shachar, 5
🕯️Arbel, 5
🕯️Omer, 2
סיפור שחרוט בי כבר שנתיים הוא על משפחת קוץ: ההורים אביב ולבנת, הבת רותם, והבנים יפתח ויונתן.
המשפחה הסתובבה, ראתה עולם, ובחרה להשתקע בכפר עזה.
בחרה לחזור אל הקיבוץ בו גדל אב המשפחה, אביב.
וכשהיו שואלים את אביב למה הם לא עוזבים למקום בטוח יותר בו אין צבע אדום וסבבי לחימה, הוא היה שולח להם כתשובה את השיר של חוה אלברשטיין, ''לפתח הר געש" -
על אנשים ש"דבקים למדרונות ההר, ומחכים אולי, אולי מחר? ומקווים ליום, שעוד יבוא, שבו ההר ישקוט מזעפו".
ב-7.10 מחבלים שנכנסו לביתם, ירו ורצחו את כל המשפחה ששהתה בממ''ד.
הם נמצאו כשהם מחובקים יחד כל החמישה,
כמו בשיר אחר של חוה אלברשטיין, על התרופה הטובה מכולן:
תאריך אחרון לשימוש - עד עולם.
תאריך אחרון לשיווק - סוף העולם.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.
שרקי: אתה מאמין באלוהים?
אני: לא, אני אתאיסט
שרקי: אז איך אתה ישן בלילה?!?!?!
אני: מצוין.
(וגם בהלם מהשאלה ההזוייה הזו...)
יום כיפור זה זמן מצויין להזכיר שאין אלוהים ושהגיע הזמן להגיד את זה גם בערוץ המיינסטרים הישראלי
אף אחד:
אף לא אדם אחד ביקום הידוע לאנושות:
ממש ממש אף אחד:
אני: בואו נדבר על מקלדות מכניות!!!
1. אז בואו נדבר על מקלדות מכניות.
בדיון שהתפתח פה לפני כמה ימים (על המקלדת של הרוצח של צ'ארלי קירק, מכל הדברים שבעולם), היה נראה שיש לא מעט אנשים שלא יודעים מהי מקלדת מכנית.
אם זה היה קורה בעיר באירופה, חדשות 12 כבר היו עושים על איזה אייטם, וממסגרים את זה כ״אנטישמיות״. רק בישראל זה קורה על בסיס יומי, והתקשורת מתעלמת מהתופעה ומזהותם של רוב מוחלט מהמשחיתים.
היום לפני 9 שנים (2016): "ההצהרה של ליברמן: 'נגבה את החייל (אלאור אזריה), לא משנה מה בית המשפט יפסוק'".
"ההתבטאות של בנט: 'לימודי יהדות יותר חשובים ממתמטיקה ומדעים'".
לצערי אני נתקל ביותר מדי אנשים, לא רק מהמחנה שלי, שהרגשות שלהם נמצאים באיזורים האלה.
בתחושה שאי אפשר להמשיך לגלגל את הבלוף הזה עוד הרבה ואנחנו בדרך להפוך לשילוב כשר של מדינה דרום אמריקאית מושחתת עם תשתיות ושירותים של מדינה מזרח אירופית.
בתחבורה ובחינוך אנחנו כבר ממש שם.
למה בעצם שלא ננסה שלטון פדרלי (עם התאמות נדרשות, כמובן)?
להפחית למינימום האפשרי את הכוח של השלטון המרכזי ואת היכולת שלו להתערב בחיים שלנו ושכל אחד על פי ערכיו, עקרונותיו, אורחות חייו ועל חשבונו.
מאיר רובין לא יממן את התאגיד ואני לא אממן את ירושלים ואת החטיבה להתיישבות.
נראה לי שהגיע הזמן להודות שאנחנו שונים מדי והרצונות שלנו לגבי עתיד המדינה והכיוון שהיא צריכה לקחת הם שונים בתכלית.
הפערים גדולים מדי.
כמו שני וקטורים מנוגדים שמבטלים אחד את השני.
בהנחה שאנחנו רוצים לצאת מהלופ הזה ולא באמת נהנים מהמאבק הזה, שכמו שזה נראה רק ימשיך להסלים - לדעתי זה הפתרון היחיד.
זאת כנראה גם הדרך היחידה לגרום לכלל המגזרים במדינה להתחיל לקחת אחריות על החיים שלהם ועל העתיד של הילדים שלהם.
תקשיבו לשוטרים. אם מישהו ״חש״ שחוזרים בתבונה מהווה מטרד, פירוש הדבר ש-2 ניידות צריכות להגיע למקום ולפנות את הדוכן. ותשמעו את התשובה לשאלה אם הם פינו אי פעם בהיסטוריה דוכן תפילין...
חוזרים בתבונה מאיימת על תפיסת העולם של הממשלה - וזו הסיבה שעל עלונים שלנו מקפיצים ניידות משטרה