רחל וולף

יום יבוא וביבי כבר לא יהיה ראש ממשלה. הוא ילך במהפך שלטוני או בדרך הטבע.
יש לחשוב על מבחני אישיות לכל מועמד לתפקיד. קמצנות פתולגית ותאוות בצע חולנית יפסלו מראש

[רחל וולף @wolfesrachel]

@GONENB1 עם הזמן, הנוכלות, הזדון, האכזריות, השמחה לאיד ושמחת הנקם, עולים וצפים ומשתלטים על תווי הפנים. נוסיף לזה את המבט המופרע, המגלומני, ונקבל את הפוחלץ המשוגע שעומד כיום בראש הנהגת המדינה.

[איתי נבו לנדסברג - Itay Nevo @itaylands]

כשמביטים יום יום במה שצה"ל חושף בדרום לבנון, צריך להיזכר בשנים 2009 עד 2023, רובן כשבראש הממשלה עומד נתניהו. "שקט ייענה בשקט" הייתה המדיניות.
הסכם 1701 שבו סגרה ממשלת אולמרט ב 2006 את מלחמת לבנון השנייה, נגרס עד דק וממשלת נתניהו לא עשתה דבר.
הסעיף המחייב את חיזבאללה להתרחק מעבר לליטני, הסעיף המחייב פריסת צבא לבנון בשטח שבין הליטני לגבול הבין לאומי, הסעיפים האוסרים הברחות נשק רקטי ועוד ועוד, כולם לא נאכפו. ממשלת נתניהו דגרה על פחדיה, בנתה מטוס במיליארד ש"ח לרה"מ, מימנה את טיסותיו לבתי מלון בחו"ל, דאגה לצלם אותו מתחכך עם שועי עולם זחוח, נואם באו"ם ובקונגרס, מבטיח הבטחות גרנדיוזיות בעוד מערכת בחירות ועוד אחת...מקשקש על "עוצמתנו" שוב ושוב כאשר כל אותן שנים איראן חפרה מתחת לאף של צה"ל, מתחת לאף של ממשלת התתרנים עשרות מנהרות התקפיות, מחסני רקטות, חומרי נפץ רחפני נפץ ועמדות שיגור . איראן תכננה לכבוש את הגליל. נתניהו ישן על האף. גם אם היו מעירים אותו בשש בבקר לא היה מה לעשות. גם לא שבוע או חודש קודם. המידע היה מונח על שולחנו והוא זילזל, מרח , דחה, חשש מאהל בהר דוב וממטען כלי מגור בצומת מגידו.
התחבא בפינה הנוחה של חופשות אין סופיות בפריז, קפריסין, ניו יורק, ורמת הגולן.

אז כשאתם מביטים כעת נדהמים באתרי השיגור המפלצתיים הללו של חיזבאללה, תזכרו שהיה מי שעצם עין כל השנים האלה.
שמו בנימין נתניהו.

שום נאום או ספין או הדלפה, או אוריך כלשהו לא יוכלו למחוק את העובדות הללו.
https://t.co/RDBLk6aOpk

[Boaz Bismuth @BismuthBoaz]

הגענו לרגע שחור שבו תוצאות הבחירות הופכות להמלצה בלבד.

אם לא אוהבים את התוצאה, פשוט מבקשים סיבוב נוסף. כך נראית הדמוקרטיה שלכם? ביזיון.

[רחל וולף @wolfesrachel]

@feldman_gil @elisulam לגזור ולשמור. אסור לאפשר לאנשים האלה ולא משנה באיזו אינסטנציה יהיו, להגיע כנציגי ציבור לבתי העלמין הצבאיים ולשאת את דבריהם הצבועים על הנופלים. הם מכשירים רצח של עובדי מערכות הביטחון ושל בני משפחותיהם. לא יישכח ולא יסולח.

[רפי בן שטרית @rpy41447130]

״כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״.
בהתרגשות רבה ועצומה חנכנו היום את בית הכנסת על שם הבן הגיבור שלנו אלרואי ביישוב מחולה בצפון בקעת הירדן.
אלרואי כולו לב, רוח יהודית וישראלית, אמונה, אומן ויוצר בנשמתו.
אלרואי נולד בחג הפסח ונפל בשמחת תורה והוא רק בן 20 שנים ושישה חודשים, בקרב גבורה בבסיס נחל עוז על הגנת המולדת ועל חירות ישראל.
יהי הבית הזה כאבן שואבת לתפילה לתורה לאחדות ולאהבת חינם. אמן.

[רחל וולף @wolfesrachel]

@aviadglickman @YasmineLevi1 יתכן שבקרוב יהיה ח"כ ותהיה לו חסינות מפני תביעות נוספות. ההורים שלו עובדים על זה עכשיו.

[רחל וולף @wolfesrachel]

סדום ועמורה בממשלת ישראל. שלטון של רשעים, מחריבים ואנשי זדון. הם לא שלנו. באיראן עולצים.

[Barak Seri ברק סרי @BarakSeri]

מסוג הידיעות הכי מקוממות. מדוע הוא יושב בקבינט המלחמה ששולח חיילים אחרים אל מותם?

[רחל וולף @wolfesrachel]

@RinoZror @hafuNihonjin והצרה הופכת לצרורה כשבראש השלטון עומד משוגע. ראה התפרצותו ההיסטרית היום במשפטו, כיצד השתולל והטיח האשמות פאראנואידיות וקונספירציות מטורפות שנטוו לאמונתו נגדו.
נתניהו סובל ממחלת רדיפה ומשגעון גדלות בעת ובעונה אחת. הוא מסכן את קיומנו יום-יום ושעה-שעה. איתו, אין לנו תקומה.

[רחל וולף @wolfesrachel]

@itamarnews1 נתניהו הוא איש מעורער שמושך אליו אנשים מעורערים. החל מהרעייה, דרך שורה ארוכה של אנשי ציבור ותקשורת.
הליכוד הפך לקן קוקיה, ערוץ 14 כנ"ל, וגם בין הנוהים אחריו רבים המשוגעים.
כשהשיגעון מנווט את המדינה, רואים את התוצאות.

[איציק אלרוב | Itzik Elrov 🇮🇱 @itzikelrov]

לעלות עם זה כעת בכל הארץ - תודה.

[רחל וולף @wolfesrachel]

כמה פעמים הוא התאמן על המבט הנחוש, ההחלטי, החזק הזה?
כץ ונתניהו בובות דחליליות שמאחוריהן ריק ושממה

[Neri Yarkoni @YarkoniNeri]

ועוד דוגמא
לפער האינסופי
שבין המבט 'הנחוש'
לבין 'הכלום' שאחריו...

[רחל וולף @wolfesrachel]

@HarelKleiner הגיעו לשם אנוסים מפורטוגל שברחו מידה הארוכה של האינקויזיציה. הם עסקו במסחר והתיישבו מחדש בהולנד. המעבר למושבה ההולנדית הרחוקה איפשר להם לחזור ליהדות בגלוי.

[shirel hogeg @shirel_hogeg]

@netanyahu לא יודע אם תחת ממשלה אחרת השוטרים יגיעו לערוץ 14, אבל יודע שבממשלה שלך הנוחבות הגיעו אלינו הביתה

[רחל וולף @wolfesrachel]

@yayafink @itay_almog_bar בשולי הדברים:
יהודים ליברליים שעלו מארה"ב הם השאור שבעיסה.
כבוד להורים (לגבי הניקס, לא מבינה בזה דבר).

[אבנר הופשטיין @AvnerHofstein]

ראיון הפלאפל והסלט של עמרי אסנהיים עם אילה חסון הניב "כותרת": נתניהו נכשל עם התקשורת, לטענת חסון. וכל כך למה? כי הוא "מושמץ בתקשורת".
הטיעון הזה - מהשטחיים שראיתי בימי חיי - לא זכה למענה עיתונאי הולם בראיון (אולי החומוס היה כבד מדי), אבל ראוי להתייחס אליו.
אין כמעט אספקט עיתונאי ותקשורתי שאינו מושפע (בעיקר לרעה) משנות שלטונו של נתניהו. העובדה שקמים ערוצי תקשורת המבוססים על פייק ניוז שנועדו רק לשרתו היא כמובן הברורה מאליה ביותר.
אבל מה עם האספקטים הפחות שקופים? למשל פרשנים פוליטיים שעוסקים אך ורק במירוץ סוסים ילדותי, שבו אין מותר ואסור או צודק ולא צודק או מושחת ונקי. הכל זה "עימות" בין שני גורמים. זה הישג מטורף של נתניהו.
ומה עם העובדה שיש עיתונאים-מתחזים כמו עמית סגל שבהישמע משרוקית הכלבים של הבוס מציבים את הספין התורן בראש סדר העדיפויות וסדר היום, רק כדי לנגוס בשיח האמיתי?
ומה באשר לתיאוריית ההצפה הבאנונית של אירועים ותחזיות ורעשי רקע כדי לבלבל ולטשטש ולייצר כאוס - נתניהו לא מרויח מזה? אין לו חלק בכך? הוא לא תרם לכך יותר מכל פוליטיקאי אחר?
ומה עם תופעת "הפאנלים" שדנים אך ורק בשאלה אחת: רל"ב או ביביסט? ומה עם אפקט הסחת הדעת של שרה ויאיר ועוד ועוד תופעות.
ומה באשר למחיקת שיכבת "העורך" בעיתונות - העובדה שאין כמעט עורכים אמיצים שאשכרה מציבים אג'נדה ברורה וסדר יום מובהק, ואנחנו מוצפים עד גדותנו ביצרני ליין-אפ של תוכניות אירוח פוליטיות שמתקשרים לבדוק "מי מגיע" ולאן לשלוח את המונית. זה לא חלק מהבלבול והסחי והעייפות שנתניהו החדיר למקצוע בשנים של הפחדה ואיומים ושחיקה והסתה?
לכל התופעות הללו (ועוד הרבה אחרות) יש כמובן השפעות נוספות: לעידן הרשתות, לעייפות החומר, לקיצוצים התקציביים בתחקירים, לאוטומטיות של המחשבה, לבינה המלאכותית של המוח ועוד.
אבל את כולן ידע נתניהו לרתום לטובתו. ליצירת כאוס עיתונאי של סלט אחד גדול, מהסוג שקיבלו אסנהיים וחסון לשולחנם בליווית המלצה: "תאכלו כמה שבא לכם".
השאלה כמה זמן אנחנו נמשיך לאכול נותרת פתוחה.

[Ariel David אריאל דוד @afdirohak]

אבישי בן חיים הסביר לא מזמן בערוץ 14 שלהגן על בנימין נתניהו זו 'משימה קדושה'. אם נביאי ישראל היו שומעים את המשפט הזה, הם היו מתהפכים בקברם. התפיסה שמנהיג אנושי הוא קדוש, או שחסינותו מפני ביקורת היא ערך עליון, היא לא סתם טעות – היא ההיפוך המוחלט של אחת התרומות היהודיות הגדולות להיסטוריה האנושית. הרבה לפני הדמוקרטיה המודרנית, התנ"ך הציג רעיון שזעזע את העולם העתיק: שום מלך אינו קדוש, וכל שלטון ראוי לביקורת.

אבל קודם כל, סיפור פיקנטי שכל ליברלי ושמאלני חייב להכיר.

בימינו הביטוי "עוכר ישראל" נפוץ בעיקר ככינוי שימנים מכנים בו שמאלנים. אתם לא תומכים בביבי אז אתם לא תומכים במדינה.

עובדה אירונית במיוחד, שאנשים לא זוכרים, היא שמי שהמציא את הביטוי "עוכר ישראל" היה המלך אחאב. והראשון שקראו לו "עוכר ישראל" היה אליהו הנביא. אליהו מבקר את אחאב על העבודה הזרה, על השחיתות של אשתו, על זה שהוא גונב מהאזרחים.

וכדי להתמודד עם זה, אחאב ממסגר את הביקורת של אליהו בתור בוגדנות לאומית.

ואת הסיפור הזה אפשר היה לספר בישראל של היום, כמובן, בלי לשנות כמעט אף פרט.

אבל העובדה שהסיפור הזה נכלל בתנ"ך לא מפתיעה בכלל.

בתנ"ך אין אף דמות שחפה מטעויות, והביקורת המוסרית כלפי השלטון היא אבן יסוד בתנ"ך. ובמיוחד של הנביאים.

ולא רק אחאב: גם, למשל, דוד המלך, שהוא דמות חיובית בסך הכל, זוכה לביקורת מוסרית מהנביאים שמקיפים אותו כאשר הוא חוטא. חז"ל אחר כך מנסים קצת להצניע את העובדה הזאת, אבל הטקסט המקראי מאוד מפורש.

הבעיה הגדולה עם הסיפורים האלו היא שהיום, אחרי מאתיים שנה של דמוקרטיה וזכויות אדם, אין לנו יכולת להבין כמה הטקסטים האלו היו מהפכניים לזמנם,. כמה התנ"ך היה יסודי בהיסטוריה של ערכי הדמוקרטיה והחירות.

כשהתנ"ך נכתב, לא היו עדיין מלכים אנושיים כמו שאול, דוד ואחאב. מי שחי בסביבה של התנ"ך הכיר מלכים גדולים מהחיים. זה מה שהיה במזרח הקדום. היו מלכים שהיו שליחי האל ישירות, מחוקקים אלוהיים, או אפילו האל בעצמו – למשל במצרים של הפרעונים.

התנ"ך מציג תזה אחרת לגמרי. קודם כל, אלו בני ישראל בעצמם שמבקשים מלך – בתנ"ך, אלוהים לא מייסד את מוסד המלוכה מעל הראש של בני-ישראל.

ויותר מזה, התנ"ך דואג להסביר לנו, בכל צעד ושעל, שהכוח משחית בני-אדם, ושבני-אדם עם כוח צריך להגביל ולבקר. לא לקדש.

זה היה חידוש יהודי עצום בתולדות ההיסטוריה האנושית.

בתנ"ך יש טקסטים מפורשים שמגבילים את הכוח של המלך ומזהיר מפני השחיתות שלו, כמו "חוק המלך" בספר דברים ו-"משפט המלך" בספר שמואל. "חוק המלך" בספר דברים והטקסטים הנלווים אליו, שמטילים איסורים שונים על המלך ומציבים לידו בעלי תפקיד עם סמכויות נוספות, הם כנראה הדוגמאות הראשונות בעולם למחשבה בדבר הרעיון של הפרדת רשויות (כפי שטוען חוקר המקרא פרופ' ברנרד לוינסון). זה גם "רק לא ירבה לו סוסים", ו-"כסף וזהב לא ירבה לו מאוד", אבל להגבלות יש מטרה: "לבלתי רום לבבו מאחיו" – שהמלך לא ירגיש שהוא מעל האזרחים.

בינינו, עד לפני מאתיים שנה – אלו טקסטים מטורפים ברוב העולם. ולכן בחיבור האידיאולוגי המוביל של העצמאות האמריקנית, שמבקר את מוסד המלוכה הבריטית (" Common Sense" של תומס פיין), אנחנו נראה ציטוטים מתוך "משפט המלך" של ספר שמואל, שמבקר את סכנות השחיתות של מוסד המלוכה. למרות שהוא נכתב יותר מאלפיים וחמש מאות שנה לפני המהפכה האמריקנית.

למה אני מספר לכם את כל זה ?

כדי שתדעו שעד ממש תחילת העידן הדמוקרטי, הפרקים של התנ"ך, ובמיוחד של הנביאים, היו במשך לפחות אלפיים שנים מהטקסטים הכי סקפטיים כמו סמכות השליט בכל העולם המערבי.

וזה לא איזשהו חיקוי שקיבלנו מתרבות אחרת.

"במהלך כל תולדות ישראל לא נרתעו נביאים מלנזוף במלכים שהגדישו את הסאה", כותב חוקר המקרא פרופ' יעקב חיים טיגאי. "החופשיות היחסית שבה הנביאים השמיעו את תוכחתם בראש חוצות מעידה עד כמה נאלצו המלכים להכיר בזכות ביקורת זו." גם לאומות אחרות היו נביאים ואורקלים, טיגאי מציין, "אבל אין למצוא בנביאים אלה ואף לא במגידי עתידות מסוגים אחרים אי-תלות מכל מוסד מדיני ודתי כפי שמצאנו אצל נביאי ישראל."

במילים אחרות: הביקורת העצמאית, החופשית, והמוסרית על השלטון – היא המצאה מקורית של התנ"ך העברי והיהודי שלנו.

אבל היום, אם תסתכלו ימינה ושמאלה, זה ברור שהמסורת הזאת היא כבר לא נחלת הכלל. יש מחנה אחד שהפנה עורף למסורת הזאת, ואימץ את תורת נביאי השקר והשופרות שרואים בהגנה על מלך מושחת 'משימה קדושה'. ומחנה שני שקידש את המורשת הזאת, ואפילו ויוצא לרחובות כדי להגן עליה.

מי שכתב את מגילת העצמאות, זיהה את זה מאוד יפה: ישראל תהיה מושתתת, הוא קובע, על "יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל." החירות, הצדק והשלום – תלויים זה בזה. והחירות של הנביאים היא לא "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה", אלא שהשלטון זקוק לביקורת, ומוכרח לאפשר אותה. כי שליטים הם בסך הכל בני-אדם, והכוח משחית אותם. החירות של הנביאים היא החירות להגביל את השלטון, ולהגיד לו: עד כאן.

ולכן המאבק היהודי-דמוקרטי לא רק מגן על הרעיון של דמוקרטיה ליברלית מערבית. הוא נלחם על אחת מהמסורות היהודיות הכי חשובות בהיסטוריה. תזכרו את זה פעם הבאה כשאתם יוצאים להפגין.

[Yaakov Katz @yaakovkatz]

.@gadi_eisenkot was born in Tiberias to parents who immigrated to Israel from Morocco. He grew up in Eilat, attended several schools, and at 18 was drafted into the Golani Brigade. From there, he climbed through the ranks of the IDF, eventually becoming chief of staff in 2015.

@Netanyahu was born in Tel Aviv and spent his childhood in Jerusalem and in the United States. After graduating high school near Philadelphia, he returned to Israel to serve in the IDF, and then went back to the US, where he studied at MIT, worked in the private sector, and later served in Israel’s diplomatic corps.

Two Israelis. Two very different life stories. Both accomplished and both deserving of respect.

But if someone were asked – without knowing either man – which of the two is likely to speak English more fluently, the answer would be obvious – the person who spent formative years in the United States, the person who earned a degree there, and the person who worked there professionally for years.

That observation is not controversial. It is simple common sense. And normally, this would not matter. In fact, it should not matter at all.

Yet this week, Netanyahu’s senior campaign strategist, @jonatanu – yes, the same Urich who has been under investigation in the Qatargate affair – decided to make this an issue.

Urich took to social media to ridicule Eisenkot’s English. He reposted an old video of Eisenkot speaking at the Washington Institute and mockingly referred to him as “Mr. Hasbara.” The intent was obvious. It was an attempt to portray Eisenkot as unqualified for national leadership because he is less fluent in English than Netanyahu.

Earlier in the week, after Eisenkot challenged Netanyahu to a debate, Urich responded with another sneering reply: “Are you prepared to do it in English?”

The absurdity is hard to overstate. There is no reason for Israeli prime ministerial candidates to have perfect English. If they were to hold a debate – which sadly Netanyahu refuses to do – it would obviously be in Hebrew because they are running to lead Israel.

What makes Urich’s attack bizarre is that he framed it as a criticism of Eisenkot’s ability to explain Israel’s case to the world.

He might want to look in the mirror.

Just a few days earlier, a Pew survey showed majorities in 36 countries – including the United States, Canada, Britain, Italy, Spain, Sweden, and Poland – holding negative views of Israel. Earlier this year, Gallup found that for the first time in a quarter century, more Americans sympathized with Palestinians than Israelis.

These trends emerged while Israel was led by a prime minister with excellent English, and if English fluency was the secret to successful public diplomacy, those numbers should look very different.

The truth is that this was never about English. It is about something far simpler: finding another way to delegitimize a political opponent.

What is striking is not merely the content of these attack but the complete absence of anything positive. There is no attempt to explain why voters should support Netanyahu’s vision or to present a roadmap for the future. There is no discussion of policy, strategy, or national priorities.

Instead, the focus remains one – tearing down opponents.

Eisenkot does not need anyone to defend him. He spent more than four decades in uniform, he was wounded in combat, and he made life-and-death decisions daily.

This is also not about him. It is about us and the political culture we are willing to accept.

We can refuse to allow people like Urich to define the tone of the national conversation.

He and the party he serves need to understand that he is not the norm, but rather the exception.

And if we care about the future of Israeli democracy, we should make sure he remains one.

[Bini Aschkenasy ביני אשכנזי @BiniAshcknasy]

ח״כ דן אילוז סומן היום ע״י הקואליציה בגלל ההצבעה שלו נגד חוק יסוד לימוד התורה

בזמן ההצבעה שלו הוא אמר: ״נגד החוק, נגד חילול השם, בעד התורה!״

את הדברים אמר עם ספר משניות ביד שהוא נוהג ללמוד בזמן ההצבעות לזכרה של אמא שלו שנפטרה השנה.

חברי כנסת חרדים נהרו בצורה מאיימת לכיוונו.

[Naftali Bennett נפתלי בנט @naftalibennett]

דיל ביבי-טיבי:
יידע כל ישראלי שנתניהו עשה היום דיל פוליטי עם אחמד טיבי כדי להעביר חוק שפוגע בחיילי צה״ל.

על זה הבחירות: ברית ביבי-טיבי-גפני או ברית המשרתים.

[Yosi Levy - יוסי לוי @ehad1haam]

* הגיע הזמן ממזמן שמחנה השינוי הליברלי והדמוקרטי יפסיק לשגות בחלומות ולספר לעצמו סיפורים ומעשיות.
* נתניהו חלש, נתניהו גמר, נתניהו הולך הביתה..
* הבל הבלים. נתניהו חזק מאי פעם. הוא שולט בכל המערכות והארגונים.
* ההוכחה האחרונה היא מינוי מבקר המדינה.
* נתניהו לא מתכוון ללכת לשום מקום.
* עסקת הטיעון היחידה שהוא מוכן לעשות היא; שהפרקליטות, השופטים, והתביעה יודו באשמה והוא יחון אותם.
* הרצוג משת"פ ב 100% מנסה לעזור לנאשם להיפטר ממטרד המשפט.
* נתניהו מבחינתו לא יפרוש לעולם.
* נתניהו אינו חושש ממה שנחשף, אלא ממה שטרם נחשף.
* לכן הוא חייב להשאר רה"מ, לשלוט במשטרה, בשב"כ, ובמוסד.
* האם נמכר ציוד בטחוני מסווג לקטרים באישורו? ומי הרוויח מכך?
* מי דאג שעוזריו הקרובים יעבדו עבור קטר? ומי הרוויח מכך?
* כמה כסף הועבר בפרשת הצוללות ולמי?
* כמה חשבונות בנק יש למשפחת נתניהו ועל שם מי?
* מי העביר לשם כספים? למה וכמה?
* כל אחד מראשי מחנה השינוי (בנט-לפיד, אייזנקוט, גולן, וליברמן) ראוי וטוב אלף מונים ממלאך החבלה שהורס את המדינה.
* נתניהו מחריב מהיסוד את המפעל הציוני שנבנה במשך קרוב לשמונים שנה בדם, יזע, ודמעות.
* הגיע הזמן ממזמן שראשי מחנה השינוי יסירו את הכסיות הלבנות ויחליפו אותן בכפפות איגרוף.
* בנימוסים והליכות לא מנצחים מלחמות, וזו המלחמה החשובה ביותר על עתיד המדינה.
* לא מתחילים בקמפיין בחירות ושלטי חוצות (בנט) לפני שיש תאריך לבחירות.
* ישנן שלל פעולות אחרות שצריך וחובה לעשות.
נ.ב
עד שנתניהו לא יירד מהבמה לא תהיה לישראל תקומה.

[רחל וולף @wolfesrachel]

@BarakSeri @IlanLukatch זה שאצל טראמפ הכל בחוץ, לא אומר שיש בדל אמת במה שביבי אמר לטראמפ. מדובר בנוכל של הפוך על הפוך על הפוך, שטווה מארג כזבים ותוכניות נרחב עם 100 כדורים באויר.
יש להניח שביב בוחן את כל האפשרויות ומפעם לפעם מדליף משהו שיקרי או לא שיקרי שמתאים לו לאותה דקה.