יש מישהו ממצביעי הקואליציה שרואה את הליכוד דורש מח"כים לתעד את ההצבעה שלהם, שאמורה להיות חשאית על פי חוק, כדי לבחור בפרקליט האישי של נתניהו למבקר המדינה, ואומר לעצמו "פיקס. זו בדיוק המדינה שאני רוצה"?
ובעיקר - היום הזה הוא יום שחור למי שמאמינים באמת בשמרנות משפטית. ובהחזרת הכוח לנבחרי הציבור.
הייתה לקואליציה הזדמנות להוכיח את רצונותיה, והיא בהחלט הוכיחה מה בשורה התחתונה מעניין אותה. נאמנות אישית. הא ותו לא.
לא כל דבר זה ״קץ הדמוקרטיה״, וגם הפעם תישאר דמוקרטיה גם אחרי ראבילו,
אבל צריך לומר שהמינוי של הפרקליט הפרטי של ראש הממשלה למבקר המדינה תוך זיהום ״מבחירה חופשית״ של הליך הבחירה החשאית הוא אחד הימים היותר עגומים בכנסת בעשור האחרון,
אירוע מטורלל שמפורר את מוסד הביקורת הממלכתי.
את עמוס הראל הכרתי תחילה רק כקורא מעריץ. כשעיתון שישי של "הארץ" היה מגיע הביתה, הייתי רץ לחטוף אותו ופותח את עמוד 4 (את התוצאות של הספורט כבר ידעתי). בהמשך הכרנו בדרכים אחרות, והחל מאמצע 2022, כעורך החדשות של הארץ, זכיתי גם לעבוד איתו. אחת ההטבות בעבודה עם עמוס, זה שאתה לא צריך לחכות לעיתון - אתה קורא אותו במייל, איך שהוא מסיים את שיחת הטלפון האחרונה.
מה-7 באוקטובר והלאה, כבר לא היה צריך לחכות לטקסט שבמייל, ושיחת הטלפון היומית שילשה את התדירות שלה. זו אמנם הייתה זכות מקצועית, אבל השיחות האלה, ביום הארור הזה ובימים הנוראים שאחריו ושלא הסתיימו עדיין, היו קשות במיוחד. כמעט תמיד היו שם חדשות רעות. חלקן פורסמו על ידנו מיד אחר כך, חלקן רק ב-6 בבוקר שלמחרת, וחלקן לא היו מתפרסמות לעולם אם לא היו שם בשטח עיתונאים כמו עמוס. בלעדיו ובלעדיהם, זה לא שלא יהיו חדשות רעות - אלא שלא נדע עליהן, והן רק יצטברו, ויהפכו רעות יותר.
זו הסיבה שלמרות שהחדשות רעות, עמוס מתעקש להשמיע אותן גם בסביבה שכבר פחות מוכנה לשמוע חדשות רעות מבעבר. זה נכון לגבי הכשלים בצד שלנו שגרמו לנפגעים בצד שלנו, וגם לגבי ההפקרות בצד שלנו שגורמת לנפגעים בצד השני. זה נכון גם כלפי הדרג המדיני, וגם כלפי מפקדים בכירים יותר ופחות. את הבעיות צריך לחשוף לפני שיגבו מחיר (או לפחות, יגבו מחיר נוסף) - בדיוק ובהגינות.
נוכח ההפקרות שאנחנו חיים בה כבר שלוש שנים, ובהיעדר ועדת חקירה ממלכתית, עמוס לקח על עצמו את המטלה המורכבת והכואבת של כתיבת הדו"ח שעדיין לא נכתב, ושניתן רק לקוות שעוד ייכתב. זהו מסמך חובה, שכל מי שחי פה צריך לקרוא, גם כדי להבין מה קרה לנו, איך ובגלל מי. אבל יש לו חשיבות גדולה יותר.
ב-24 בספטמבר 2023, כשבועיים לפני הטבח, שיבצנו את טורו של עמוס בראש עיתון שישי, תחת הכותרת: "ההפתעה הבאה עוד תגיע, השאלה היא איך ישראל נערכת אליה". את התשובה המחרידה לשאלה הזאת קיבלנו במהרה. בהיעדר גוף ממלכתי שיעשה את המלאכה הזאת, אפשר לסמוך רק על עיתונאים מסורים, אמינים ומומחים בעבודתם כדי שישאלו את השאלות האלה עבורנו, כדי שלפחות בפעם הבאה התשובה לא תהיה כל כך מחרידה.