מנוחת השבת בי לייק: קפה אגריפס - לא. משתה של חרדים עשירים למרגלות האלפים הצרפתיים - ברור שכן! איזה צניעות יהודית השם יתברך. עלק צולם על ידי גוי, על מי אתם פאקינג מסתלבטים?
היום לפני 20 שנה התחלתי לעבוד בתחתית,
היום בשעה הזו בדיוק, 15:56 הגעתי למשמרת בר הראשונה שלי.
אני כל כך גרוע בתאריכים אבל את היום הזה אי אפשר באמת לשכוח,
כשעברתי את העמוד הראשון בכניסה לתחתית קיבלתי טלפון,
צפי היה על הקו,
בריט, התחילה מלחמה (משפט שמאז שצ'יקו אמר לי אותו במרץ 2002 לא שמעתי, ובאותם המילים בדיוק צפי השתמש) תעיף את כל הצוות ליחידה.
ניתקתי, נשמתי עמוק ונכנסתי לתחתית. בועז היה בבר.
אמרתי לו שאני מתנצל ממש אבל הרגע הוקפצתי.
מלחמת לבנון השנייה התחילה.
הוא הסתכל עלי ופשוט אמר , שמור על עצמך ותשמור על קשר בבקשה.
זה היה חודש מטלטל וארוך.
צוותנו כצוות חמישי של הסיירת. קלפר היה מפקד הסיירת ויואב ירום מפקד הגגס"ר.
את שניהם הכרתי היטב אחרי שניהם הייתי מוכן ללכת בעיניים עצומות.
אח שלי היה מפק"צ של הצוות הבוגר של היחידה וככה מצאנו את עצמנו שנינו יחד באותה מלחמה.
אחרי חודש חזרתי לתחתית.
אבל ריח הגופות שנספג לי בעור. אותן שמונה גופות של חיילי וקציני גדוד 51 שהיו מסודרות שם בעלייה לפגודה. והנעליים החומות שבצבצו מתחת לשמיכה והבהירה לנו שהם משלנו ולא אויב. הריח שהתחיל להתפשט למחרת כי לא מצאו את הדרך לפנות את הגופות והחום שלי יולי אוגוסט נתן את אותותיו.
המראות שלא הרפו.
התחושה שנצרבה לי בגוף באותן דקות שאח שלי נפצע ואני 300 מטר ממנו ולא יכול לעשות כלום. באותן דקות שהיה לי ברור שהוא נהרג.
אותן דקות שצפי תפס אותי ואמר לי שב. אין לך כרגע מה לעשות.
אותה תחושת חוסר אונים שאח שלך בקרב ממש לידך, כשמבחינתך הרגע נהרג ואתה שלוש מאות מטר ממנו קו אווירי בלי שום יכולת לעזור.
הכעס והזעם על חיל האוויר שלא הסכים להיכנס ולחלץ אותו.
השיחה עם קפלן בוורד הרים שנתן לנו אישור להיכנס רגלית ולחלץ את יובל רגלית.
"למזלנו" באותם רגעים נפצע קצין מאגוז ממש לידנו וחיל האוויר בשביל שניים הואיל בטובו להיכנס ולחלץ.
שנים דמיינתי את הנסיגה הזו אם הייתה מתקיימת. אם היינו מצליחים ומה הייתי מרגיש.
באותו הלילה דפקנו ספרינט לארץ, באור ראשון הגענו לגדר. בלי שום תחושת ניצחון. רק תחושת הקלה.
עפתי ליחידה ומשם מיד לרמב"ם לראות את יובל מאושר על מיטת בית החולים.
חזרתי לתל אביב מאותה מלחמה , עוד מלחמה שלא היה בה שום ניהול ומטרות והישגים נדרשים.
נכנסתי למקלחת וניסיתי להוריד את הריח של המתים, של הזיעה שנצרבה בעור, ניסיתי להשיל ממני את הריחות והזיכרונות והמראות.
למחרת כבר חזרתי לתחתית למשמרת הראשונה באמת.
אבל הייתי כבר בן אדם אחר.
זו הייתה עוד לבנה על מערום של לבנים שכבר צברתי לפני בשירות.
לבנה שבדיעבד התבררה כאחת יותר מידי.
לקח עוד שלוש שנים עד שהכל התפוצץ בי בפנים. אבל החודש הזה הייתה לו אחריות ענקית.
היום לפני עשרים שנה ממש בשעה הזו התחלתי לעבוד בתחתית.
זאת רעה חולה שלנו בתקשורת. להראות שהבאנו אלוף, ראש אגף בשב"כ או שם של קצין סלב למרות שהם לא רלוונטים כבר שנים... שנים בקטע של עשורים. טייטל על פני משמעות.
נכון שיש בכירים שהמערכת מתדרכת אותם כדי שיהיו מעודכנים וייצגו בתקשורת, ועדיין צריך לעשות חושבים על מי מביאים ולמה
מה עושים כשאישה זרה מתחילה לבכות מולך? מסיימת פגישה בבית קפה שכונתי ברמת גן, ניגשת אליי אישה בשנות השישים לחייה, מבררת בהיסוס האם הייתי בטלוויזיה והאם הייתי חרדית. עונה בחיוב על שני השאלות. היא משתפת בהתרגשות שנגעתי לה "פה, בלב". היא דופקת על החזה ומתחילה לדמוע. ואני כזה מה אומרים? תודה? סליחה? לא התכוונתי? אז חייכתי בביישנות. שזה כמו לברך "שהכל".
ואז היא שאלה אם אפשר להזמין אותי לקפה. או עוגה. היא חייבת להביע את ההערצה שלה. פה כבר חזרו לי המילים. ואמרתי לה שתודה. אבל מה פיתום. אני לגמרי מרגישה את ההערכה שלה.
מה נגיד. זה נחמד ומבעית בו זמנית. ההערכה מחממת. והצורך לתפעל אינטראקציה חביבה וארוכה עם אישה זרה לפעמים מפחידה אותי יותר מכל😂🫣
😈14/8 MOJO SEXY SUMMER
בואו לוהטים עם בגדי רשת או בגדי ים
וכל מה שיעשה לכם חם!
ושמן שיזוף לעשות גליצ'ים גוף לגוף
DJ INES
&
DJ NOXERIA
קישור רכישה:
https://t.co/apvaH55xac
השבת ב @MakorRishon, ביקשתי להאיר נקודה חשובה בדיון על החוק שיאפשר מסלולים נפרדים באקדמיה גם בתארים מתקדמים. נקודה חשובה ונשכחת, נעלמת לגמרי מהדיון הציבורי. במילים החותמות את הטור: הצעת החוק שאושרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית לא משנה סדרי עולם. להפך, היא מבקשת להשיב אותם על כנם – לאחר שהמל"ג ובג"ץ חוללו מהפכות.
פירוט בטור המלא, כאן לפניכם.
**
ועדת החינוך של הכנסת אישרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ לימור סון הר־מלך, שמאפשרת למוסדות אקדמיים, אם ירצו בכך, לקבוע מסלולי לימוד נפרדים מטעמי דת לגברים ולנשים גם בלימודי התואר השני ובמסלולי הדוקטורט.
הצעת החוק מוצגת לציבור כמהפכה. שינוי חד במצב החוקי, קץ הדמוקרטיה סופי־סופי, התגשמות חזון השפחות, לפחות. האמת רחוקה מכך. הצעת החוק אינה אלא ניסיון להשבת המצב החוקי לקדמותו, אחרי שגורמים אחרים – לא בכנסת – עשו בו כבשלהם ללא סמכות.
כדי להבחין בכך יש להכיר מעט את הרקע. בשנת 2017 אישרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) תוכנית חומש - ולא בפעם הראשונה - "להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית". זאת, בהתאם למדיניות ממשלות ישראל, שראו צורך גובר בשילוב חרדים בהשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה.
"שילוב החרדים בהשכלה הגבוהה הוא אינטרס מובהק של המדינה", קבעה המל"ג, "שיעור ההשתתפות הנמוך של החרדים בשוק התעסוקה פוגע לא רק במעמדם הכלכלי האישי, אלא גם מאט את ההתקדמות הכלכלית של המשק בכללותו". השילוב הזה, ציינה המל"ג, מחייב יצירת מסלולים נפרדים: "בעבור אוכלוסייה זו שוויון הזדמנויות מהותי מחייב מתן אפשרות ללמוד במסגרות נפרדות – מגדרית ומגזרית".
על אף "האינטרס המובהק", ואף שהמל"ג ציינה במפורש כי התוכנית היא התנדבותית ונתונה לבחירת הסטודנט וגם המוסדות, היא החליטה לצמצם את ההפרדה ל"מינימום הנדרש". בין השאר הוחלט כי "הלימודים במסגרות הנפרדות יוגבלו ללימודי התואר הראשון בלבד", וכי "תוכניות לתואר השני יילמדו רק בקמפוסים הרגילים ובתוכניות הרגילות". למה? מפני שלדעתם של מקבלי ההחלטה במל"ג, ההפרדה עצמה פוגעת בשוויון.
להנחת היסוד הזו של המל"ג אין מקור חוקי כלשהו, וממילא היא לא הציגה כזה. לאחר שהניחה שהפרדה פוגעת בשוויון, היא החליטה לצמצם אותה "למינימום הנדרש", כדי שהפגיעה תהיה מידתית. לכן נפתחו הלימודים במסגרות נפרדות בתואר הראשון בלבד, בין שאר ההגבלות.
לא זו בלבד שעמדת המל"ג נעדרת מקור חוקי, היא מנוגדת לחקיקה ראשית. חוק זכויות הסטודנט קובע במפורש: "לא יראו הפליה... בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת".
אולם גם ההגבלות הבלתי חוקיות שקבעה המל"ג לא סיפקו את הגורמים הנאבקים בהפרדה, והם עתרו לבג"ץ נגד תוכנית החומש, באופן שאושרה. לשיטתם, כל הפרדה - אפילו בתואר הראשון בלבד - גורמת פגיעה בלתי מידתית בשוויון ואינה יכולה לעמוד.
העותרים לא הציגו מקור חוקי כלשהו לטענתם המהפכנית שכל הפרדה היא פגיעה בשוויון - גם הפרדה רצונית, מבחירה, כאשר לצד המסלולים הנפרדים קיימים שפע מסלולים "רגילים" לכל המעוניין. משיבי המדינה, המל"ג ושר החינוך, קיבלו את טענתם של העותרים ללא כל מקור חוקי ובלי נימוק. הם אימצו את טענת הפגיעה בשוויון (שהתחילה אצלם, כזכור), והסתפקו באמירה שהפגיעה מידתית לנוכח האינטרס הלאומי שבשילוב החרדים. בסוף הדרך, בפסק דין שמדגים היטב את השחתת המשפט בידי אופנות אינטלקטואליות רעות, בית המשפט העליון אימץ אף הוא את ההנחה שההפרדה עצמה היא פגיעה בשוויון. ללא כל מקור חוקי ובלי לנמק, אמרנו כבר?
בשורת התוצאה, המסלולים שרדו בקושי, על חודו של קול, כאשר בג"ץ הלך בדרך המל"ג ואישר את הגבלת ההפרדה לתואר ראשון בלבד.
בחזרה לימינו אנו. כאמור, חוק זכויות הסטודנט קובע: "לא יראו הפליה ... בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת". הצעת החוק ממשיכה את המשפט כך: "ובכלל זה לימודים לתואר ראשון, לתואר שני ולתואר שלישי". מכיוון שהנוסח הקיים לא כולל הגבלה כלשהי ביחס לתארים מתקדמים, לשון החוק, כשלעצמה, לא דורשת כל תיקון. אלא שלאחר שהמל"ג חרגה מסמכותה ויצרה איסור כזה, ולאחר שבג"ץ תיקף את האיסור החדש והמומצא – המחוקק נאלץ להבהיר את לשונו הברורה של החוק. זה כל הסיפור כולו.
אם כן, הצעת החוק שאושרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית לא משנה סדרי עולם. להפך, היא מבקשת להשיב אותם על כנם – לאחר שהמל"ג ובג"ץ חוללו מהפכות.
את שני המוצרים כאן ניסיתי בעצמי. הסבון מחזיק להרבה מאוד זמן, את הגוש מאמזון (לצערי אין עם משלוח חינם) אפשר לחתוך בבית לכמה חתיכנות שמספיקות לכמה חודשים טובים.
אייהרב:
https://t.co/3SgNPoGvIp
אמזון:
https://t.co/Blnfkm66u0
בויאן סלאט היה רק בן 16 כאשר במהלך חופשת צלילה ביוון נתקל במציאות עגומה -
הוא ראה יותר שקיות פלסטיק מדגים.
ברגע אחד, ובתמימות של נער, הוא החליט לנקות את כל האוקיינוסים.
זה נשמע מופרך. אפילו מגוחך.
אבל לאט לאט...
זה מתחיל להראות אפשרי.
שרשור מלא תמונות של זבל - אבל אופטימי🧵⬇️
כמה וכמה בתי קפה נפתחו לאחרונה בירושלים, חלקם במרכז העיר, אחד מהם הוא ״בסמטה״. רוב הירושלמים כלל לא היו שמים לב אלמלא כמה תושבים חרדים החליטו להקים מהומה. בתגובה, הקהילות הליברליות של ירושלים התעוררו. חזרנו משם עכשיו. המון אדם, תור של שעה, הגיעו אנשים מכל העיר ומעבר לה >>>
על הקשר בין גנטיקה ומכירות: בראשית שנות ה2000, ניבאה זיהתה את השוק הקוראני כשוק שהיא יכולה להצליח בו במכירת דאודורנטים, הפתיחה שלהם למערב ומוצרי הטיפוח הרבים שהקוראנים השתמשו בהם הביאה את ניביאה לחשוב שהיא תעשה מיליארדים במכירות. יוניליוור גם הצטרפה עם דיאודורנט רוקסאנה, והייתה>
צמרמורת. עינב דנינו, אמא של אורי דנינו ז״ל שנרצח בשבי בדיון על חוק יסוד לימוד התורה - ״אני חיה עם הכאב הזה שנתיים, אבל אני שורדת את הכאב הזה בזכותם. מי שהציל את הילד שלי זה הם (הלוחמים). הם החזירו לי אותו, הם הביאו לי אותו, והם סוחבים אותו עליהם עד היום. הם לא שקופים. קחו את עצמכם בידיים. תתעדפו אותם״ 🙏🇮🇱
Nati shaked via facebook
דלפ לא דלפ לא אכפת לי בכלל: זה לא משנה אם ר' שב"כ פתח בחקירה כי העסקן ברדוגו אמר לו או אם הוא פתח בחקירה כי הרמטכ"ל גבי אשכנזי אמר לו כי רצה להשתיק את חשיפת התעלולים העסקיים של בנו
* מכולת שכונתית *
אני: מגיע אליו כשהוא עם חצי תריס סגור וסיגריה בפה
בעל העסק: מתנצל אחי אבל סגרתי
אני: כפרה עליך אני חייב מוצרים לשבת (מילת הקסם)
בעל העסק: יאללה נו לכבוד שבת אבל זריזזזזזזזז
המוצרים: פרו בננה ושיבולת שועל ופרו קפה ללא סוכר
כמעט שנה שאני טוען שעשו לדוד זיני רצח אופי ולא בגלל שאני מתחבר לדעותיו - אני לא וסבלתי מאד מתלמידי הרב טאו בצעירותי בתור אחד שגדל לידם בקרית משה בירושלים אבל מה לעשות שאני לא הסיפור אלא ראש השב״כ הוא הסיפור, ועושה רושם שהסיפור שלו הופך להיות סיפור בעייתי מאד והוא חייב להסביר לציבור מדוע הוא נפגש עם ברדוגו ועוד בנושא שקשור לערוץ מתחרה.
אחרי יומיים שאני מנסה להבין מה ההבדל בין ספוט יקר לספוט זול, ולא מצליח, אנסה פה את מזלי.
אותו סט תאורה לדירה שלמה:
1. בחנות תאורה יוקרתית בישראל: 55,000₪
2. במחסני תאורה למיניהם: 12,000₪
3. באליבבה (אבל חנות יוקרתית מאליבבה): 5,000₪
עכשיו אשמח לדעת מה ההבדל בין ספוט יקר לספוט זול
קבלו שערורייה מתפתחת בניו יורק, שמסעירה כמה קהילות שנמאס להן מממדאני, בגלל פרסום מדריך רשמי לתיירים המציג את מפת "מובלעות המהגרים" (Immigrant Enclaves) בעיר, בחסות ממשלו של ראש העיר הפרוגרסיבי.
הזעם המרכזי הגיע מכך שהמפה השמיטה לחלוטין את שכונת "ליטל איטלי" (Little Italy) המפורסמת במנהטן, ועוד שכונות מפורסמות. מנהיגי הקהילה הגדירו זאת כ"מחיקה תרבותית" מכוונת של אחת מקהילות המהגרים המשפיעות בעיר.
מצ"ב סרטון קללות נמרצות של השחקן רוברט דייוי, לצערי בלי תרגום, שמספר שהוא מהשכונה הזאת ונמאס לו כבר מהפוליטיקאים הפחדנים ששותקים לממדאני. הוא מספר שדודתו נהרגה בפיגוע 9/11 ומוציא על ממדאני את כל המיאוס שלו ממה שהוא מייצג.
כמו כן, המפה כללה מובלעות כמו "ליטל פלסטין" ו"ליטל מצרים", אך לא כללה שכונות יהודיות היסטוריות (כמו הקהילות הגדולות בברוקלין) או שכונות איריות (כמו וודסייד). מבקרים תהו כיצד קהילה המהווה כ-11% מאוכלוסיית העיר (היהודים) הושמטה כמעט כליל מהנרטיב של המהגרים בעיר.
כמובן שכולם התנפלו עליו והוא טוען שזאת מפה שהוכנה בימי ראש העיר הקודם. לא מוצדק בכל מקרה אם לא עושים הגהה ובודקים מי הושמט, במיוחד כשאתה טורח להוסיף את "הקהילה הפלסטינית".
להלן גם תגובת הקהילה האיטלקית שתוקפת אותו.
בקיצור, העלילה הולכת ומתפתלת וממדאני מקים עליו עוד ועוד אנשים שנמאס להם מהחורבן שהוא ממיט על העיר וההיסטוריה שלה.