Arkady Mil-Man

Ambassador (Ret.), Head of the Russia program, INSS, TAU Бывший посол Израиля в РФ, Глава программы по изучению России, INSS, Тель-Авивский Университет

[Ostap Yarysh @OstapYarysh]

WSJ: During the exercise in Germany, called Combined Resolve, Ukrainian drone units easily spotted and eliminated U.S. troops and armored vehicles on rotation from Fort Hood in Texas.

The exercising troops sent into battle heavy armored vehicles that threw up dust, making them easy for Ukrainian reconnaissance drones to spot, according to the participant. Those drones were followed by drones dropping explosives and first-person-view drones, which smash into targets in combat.

Ukrainian drones were doing this so quickly with U.S. vehicles that they had to be sent back into the exercises as new units, to keep the exercise going, a U.S. official briefed on the drill said.

The U.S. reran the training scenario over the two-week engagement. The rotating forces improved their performance, as they became more adept at dispersing and concealing themselves and using electronic warfare. The Ukrainians also switched sides midway through the exercises and helped them use drone technology offensively, which they did effectively.

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

מאמר חדש שכתבתי ביחד עם ד״ר אלה איטקין:
https://t.co/6lGy31Iq35

[Yair Navot - יאיר נבות @Navot_Yair]

ברייקינג 🔴🔴 לפני זמן קצר תקפה אוקראינה לראשונה את בית הזיקוק באומסק, עמוק בסיביר, במרחק של 2,500 ק"מ מגבול אוקראינה. מדובר בבית הזיקוק הגדול ביותר ברוסיה כולה, עם כושר זיקוק עצום של למעלה מ-20–22 מיליון טונות של נפט גולמי בשנה. עד היום, בית הזיקוק הזה היה אחד משני היחידים ברשימת עשרת בתי הזיקוק הגדולים של רוסיה שאוקראינה לא תקפה. המשמעות של התקיפה הזו היא שלרוסים אין יותר עורף בטוח עבור התעשייה האסטרטגית שלה, וכי כמעט כל מתקן אנרגיה ברוסיה האירופית ובמערב סיביר נמצא כעת בטווח פגיעה. זו גם כמובן עדות נוספת לאופן שבו האוקראינים משפרים את היכולות ההתקפיות שלהם. עדיין ממתינים לראות מה היקף הנזקים של התקיפה הזו.

[Jesse R. Weinberg @jesserweinberg]

הם לא כמונו: כישלון התפיסה העסקית של טראמפ

1: החתימה על מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן מדגישה את כישלון הנחת היסוד של התפיסה העסקית שהנחתה את מדיניות החוץ של ממשל טראמפ. תפיסה זו מבוססת על רעיון כי ניתן לנהל יחסים בין מדינות כפי שמנהלים עסקת נד��"ן: להפעיל לחץ צבאי מקסימלי, להציע תמריצים כלכליים ולסגור עסקה שתשרת את האינטרסים של שני הצדדים. אלא שהפוליטיקה הבינלאומית אינה עסקת נדל"ן, ומדינות אינן חברות עסקיות הפועלות אך ורק על בסיס חישובי עלות-תועלת.
2: טראמפ הפעיל כוח צבאי נרחב ולחץ כלכלי חסר תקדים מתוך הנחה שאיראן תיכנע בסופו של דבר ותסכים להסדר בתנאים אמריקאיים, אך המשטר בטהראן לא נשבר והמשיך להחזיק בעמדותיו גם לנוכח התקיפות האמריקאיות. כישלונו המרכזי של טראמפ לא היה בעצם השימוש בכוח, אלא באמונה שהפעלת כוח כזה תוביל בהכרח לכניעה איראנית. תפיסה זו נשענה על ההנחה שניתן לשנות את חישובי היריב באמצעות העלאת המחיר שייאלץ לשלם, אך התעלמה מכך שמשטרים אידיאולוגיים מוכנים לעיתים לשאת בעלויות כבדות כדי להגן על עקרונות היסוד שלהם.
3: עבור ההנהגה בטהראן, שיקולים אסטרטגיים אינם נמדדים רק במונחים של רווח כלכלי או הקלה בסנקציות, אלא בראש ובראשונה בשימור עקרונות היסוד של המהפכה האסלאמית, בהבטחת שרידות המשטר ובהגנה על תפיסת עולמה האידיאולוגית. מבחינתה, ויתור על נכסים אסטרטגיים מרכזיים עלול לערער את עצם הלגיטימציה של המשטר מבית, ולכן אינו נתפס כאפשרות סבירה גם במחיר של פגיעה כלכלית או עימות צבאי.
4: ההסדר שהושג בין וושינגטון לטהראן אינו רק סיום זמני של העימות, אלא גם עדות לפער שבין ציפיותיה של ארצות הברית לבין המציאות האסטרטגית. הוא מלמד כי גם מעצמה בעלת עליונות צבאית וכלכלית אינה יכולה לכפות שינוי יסודי על משטר הרואה בזהותו האידיאולוגית ובשרידותו ערכים שאינם נתונים למשא ומתן.
5: הלקח הוא שמדיניות חוץ המבוססת על ההנחה שכל יריב יגיב לתמריצים וללחצים באותו אופן עלולה להוביל פעם אחר פעם להערכת חסר של נחישותם של משטרים מהפכניים ולהישגים מוגבלים בלבד.
מאמר דעה אחרון שלי בישראל היום:
https://t.co/YRKofqKXp4

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

My recent article co-authored with Dmitry Kovchegin:

https://t.co/I6wUxowO7k

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

המאמר האחרון שלי, שנכתב במשותף עם דמיטרי קובצ׳גין:

https://t.co/ZoQAtNJFAe

[Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش @citrinowicz]

לפני שכל מיני גורמים יספרו לנו על ההישגים הנפלאים של ההסכם המתגבש, ראוי לזכור כמה עובדות בסיסיות:

א. המלחמה שהחלה ב־28 בפברואר לא נועדה להביא להסכם על דילול מלאי האורניום של איראן. מטרתה המוצהרת הייתה להביא לקריסת המשטר האיראני. ישראל לא חיסלה, לראשונה בתולדותיה, מנהיג של מדינה ריבונית כדי להגיע בסופו של דבר להסכם גרעין משופר.

ב. בשורה התחתונה, ואיך שלא נסובב זאת, המשטר באיראן צפוי לצאת מההסכם הזה מחוזק – כלכלית, מדינית ואזורית. די להביט בהתקרבות הגוברת בין איראן לבין מדינות המפרץ, ובראשן איחוד האמירויות, כדי להבין שהמשטר בטהרן רחוק מאוד מבידוד.

ג. חשוב לזכור שרוב ה"וויתורים" האיראניים המוצגים כיום כבר היו על השולחן בפגישה בג'נבה לפני המלחמה, כאשר שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הציג אותם בפני סטיב ויטקוף. איראן לא מוכנה לדון בהגבלת ת��כנית הטילים שלה, לא בתמיכתה בשלוחותיה האזוריות ולא במרכיבי הכוח האחרים שלה. בפועל, לא נותרה ברירה אלא להתמקד בסוגיית הגרעין בלבד, מתוך ההבנה שעדיף הסכם שמרחיק את איראן מפצצה בטווח הקרוב, גם אם הוא מחזק את המשטר, מאשר המשך לחץ שעלול לדחוף את טהרן להחלטה לרוץ לנשק גרעיני.

ד. ההסכם הוא תוצאה ישירה של הכישלון האסטרטגי של המערכה. לאחר חודשים של לחימה, הממשל האמריקני נותר ללא פתרון לסוגיית מצרי הורמוז וללא יכולת לכפות על איראן ויתור על מלאי האורניום המועשר שבידיה. ההישגים המבצעיים המרשימים של המערכה נבלעים בתוך אותו כישלון אסטרטגי רחב יותר.

ה. חמור מכך, עצם קיומו ��ל הסכם עקרונות והקלות כלכליות אינו מבטיח כלל שיושג הסכם גרעין סופי. לא ברור אם לארצות הברית יהיה בעתיד הרצון לחזור לאיום צבאי, כאשר כבר כיום היא אינה מגלה נכונות לכך. במבט קדימה, ספק גדול אם ממשלים עתידיים יהיו מוכנים לחזור להרפתקה ��הסוג הזה.

ו. נכון לעכשיו, שום דבר עדיין לא סגור עד שהכול ייחתם, וטראמפ עוד עשוי לשנות כיוון. אולם גם אם יעשה זאת, קשה לראות אילו חלופות טובות יותר עומדות בפניו. במצב הנוכחי, ההסכם נראה כהמחשה של הפער שבין הצלחות טקטיות ומבצעיות לבין כישלון אסטרטגי. ומי שמביט על התוצאה הכוללת מתקשה להתעלם מהשאלה מי באמת יצא כשידו על העליונה.

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

How do Ukraine's four years of battlefield experience strengthen Kyiv's involvement in the Middle East—and what are the necessary conclusions for Israel?

https://t.co/L3gnOBiaeR

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

מאמר דעה של ד״ר ג׳סי ויינברג:

https://t.co/LgbQ4nNmyY

[Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش @citrinowicz]

Shira Efron has written (and not for the first time) an important piece highlighting a challenge that has long shaped Israeli strategic thinking, especially after October 7th: the belief that military force alone can deliver lasting security, including on the Lebanese front.

Military power is an essential component of deterrence and national defense. However, force by itself rarely produces sustainable stability. Without a complementary diplomatic track, including, for example, progress toward arrangements along the Israel-Lebanon border as a foundation for broader political understandings, security gains are likely to remain temporary.

An approach that relies predominantly on military measures risks strengthening those voices in Lebanon that portray Israel as an aggressor, particularly when some in Israel advocate more expansive territorial ambitions, such as pushing the border northward to the Litani River.

Lasting security requires both hard power and political strategy. Deterrence can create opportunities, but only diplomacy can translate those opportunities into durable stability.

[Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش @citrinowicz]

Everything comes back to one fundamental question: What strategic end state is the administration trying to achieve with Iran?

If the objective is a negotiated arrangement that restores freedom of navigation and places limits on Iran's nuclear program, then the broad contours of such a deal are already well understood. The challenge is not the framework itself, but its political price: meaningful economic relief for Tehran and, potentially, pressure on Israel to curtail or halt military operations in Lebanon.

Any alternative path carries a significant risk of military escalation. Once escalation begins, there is no guarantee that the parties will be able to return to the same negotiating position or recover the same diplomatic opportunities that exist today.

This reflects a deeper reality: Demanding substantially different terms form Tehran is unlikely to produce Iranian capitulation. More likely, it will prolong negotiations, increase uncertainty, and make a final settlement even more difficult to achieve.

The President therefore faces a strategic choice. He can pursue an agreement whose terms may be politically unattractive but which could reduce the risk of a broader regional war. Or he can choose not to constrain Israeli military action and perhaps actively support it, accepting that such a course is likely to push diplomacy further away while increasing the chances of a wider escalation.

There is a fundamental contradiction at the heart of the current debate. The United States cannot simultaneously pursue a comprehensive agreement with Iran while giving Israel a free hand to significantly degrade Hezbollah in Lebanon. Those two objectives are increasingly difficult to reconcile.

From Tehran's perspective, Hezbollah is not a separate issue; it is one of the regime's most important strategic assets and a central pillar of its regional deterrence architecture. Likewise, Hezbollah is unlikely to accept a reality that fundamentally weakens its military position while Iran remains engaged in sensitive negotiations with Washington.

As a result, the administration will eventually have to decide which objective takes priority. If diplomacy with Iran is the overriding goal, pressure on Israel will likely be required to limit further escalation in Lebanon.

The challenge is not choosing between a good option and a bad one. The challenge is recognizing that these two strategic tracks cannot be pursued indefinitely in parallel. At some point, Washington will have to choose which outcome matters more. The critical question is not which option is cost-free. Neither is. The question is which outcome best serves American interests and regional stability over the long term.

#Iran
#IranWar‌

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

My latest co-authored article with Dr. Ella Itkin:
The West as the Enemy: Conspiracy Theories in Putinist Russia | INSS https://t.co/zJHzKn14BP

[Ksenia Svetlova كسنيا سفطلوفا @KseniaSvetlova]

לא מדברים על כך מספיק, ובישראל לא מדברים על כך בכלל, אך מאז ה-24 בפברואר 2022, למעלה מ-20,500 ילדים אוקראינים נחטפו על ידי כוחות רוסיים והועברו בניגוד לחוק לרוסיה, לבלארוס ולשטחים הכבושים שסופחו על י��י רוסיה. תחשבו על זה שוב - 20500 ילדים וילדות שנותקו מהמשפחות שלהם וממולדתם.

הילדים הללו עוברים תהליכי אינדוקטרינציה במחנות מיוחדים, זהותם נמחקת, והם נמסרים לאימוץ בלתי חוקי תוך הנפקת דרכונים רוסיים. המטרה ברורה ומחרידה: למחוק את זהותם האוקראינית לעד ולהפוך אותם לאזרחים רוסים נ��מנים.

אמש התכנסו בבריסל 63 משלחות ממדינות השונות למפגש של הקואליציה הבינלאומית להשבת ילדי אוקראינה. המפגש התקיים בחסות האיחוד האירופי ובראשו עמדו אוקראינה וקנדה.

שר החוץ האוקראיני, אנדריי סיביגה, קרא לעולם להמשיך ללחוץ על רוסיה: "לחץ, לחץ ועוד יותר לחץ על רוסיה ועל האחראים לחטיפות. הגיע הזמן לפעול ולהשתמש בכל הכלים והערוצים הדיפלומטיים שלנו".

בנתיים אוקראינה הצליחה להשיב הביתה רק 2100 ילדים מתוך 20500 החטופים. רוסיה ממשיכה להסתיר מידע ומתעלמת מהדרישות של האוקראינים ואחרים להעביר מידע כלשהו על הילדים החטופים.

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

My recent article co-authored with Bat Chen Druyan Feldman:
The Campaign Against Iran and the Russian Strategy Toward the Trump Administration | INSS https://t.co/1ybOjZYFBO

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

מאמר חדש שלי ושל עמיתתי בת חן דרויאן פלדמן על האסטרטגיה הרוסית מול ממשל טראמפ:
https://t.co/Gup8wvbgoD

[Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش @citrinowicz]

If this deal is actually signed, it would be a fitting end to a campaign that began as “Epic Fury” and is ending as “Epic Disaster.”

What started as a war supposedly aimed at toppling the regime and dismantling its nuclear and ballistic missile capabilities may instead leave Iran’s regime stronger than before — empowered by sanctions relief, still retaining significant missile capabilities, continuing support for its proxies, and almost certainly preserving uranium enrichment on its own soil.

And then there’s the additional "bonus" nobody even mentioned at the outset: the Strait of Hormuz is now firmly back at the center of global strategic risk.

The truly grim reality is that this may still be the best available option for the administration out of a set of deeply flawed alternatives. At least Iran is unlikely to obtain a nuclear weapon in the immediate future.

But the central question remains: what was the strategic logic of launching a war whose end state may ultimately be worse than the conditions that existed before it began?

A failure from beginning to end.

#iran

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

Recent Ukrainian drone and missile strikes deep inside Russian territory mark a new phase of the war.

For many Russians, the war is no longer distant, it has reached their own cities. This shift matters. It creates pressure not only on society, but on the Kremlin.

If Ukraine sustains and intensifies these strikes, it could reshape the negotiating dynamics and pushing Moscow toward talks under less favorable conditions, and not from a position of strength.

It also sends a signal to Washington: pressure on Russia remains essential.

But timing matters. The crisis in the Persian Gulf is diverting U.S. attention.

Against this backdrop, and amid frictions with the White House, European leaders need to do more to help Ukraine seize the initiative.

Much will depend on Europe.

[Michael McFaul @McFaul]

Deny Ukraine membership in NATO, cut aid to Ukraine, promise Putin Donbas, praise Putin after he helps Iran, and now consider pulling troops out of Germany. How many gifts can Trump give Putin?

[Amy Mackinnon @ak_mack]

Scoop: Julie Davis, the acting US Ambassador in Kyiv, is leaving the State Department having grown frustrated with Trump's dwindling support for Ukraine. Davis's resignation follows that of her predecessor, Bridget Brink, who resigned for similar reasons early last year.
W/@christopherjm 
https://t.co/3LvyRczvj0

[Arkady Mil-Man @ArkadyMan]

המאמר האחרון שכתבנו ביחד עם ד״ר אלה איטקין :
https://t.co/knU4q0GFDb