@muzschmet@qumranqu@Thefool22079600@HarelKleiner אף אחד לא מעיר לאף אחד, אבל שעובדים עם אנשים עם מבטא כבד, לא משנה אם זה צרפתי, איטלקי או פורטוגזי, זה נשמע פחות מקצועי ויותר קשה לעבוד ולתקשר ככה. אנשים שלוקחים את עצמם ברצינות דואגים שיהיה להם אנגלית ברורה בלי מבטא כבד. אם התקשורת באנגלית שלך היא רק בטיול בחול אז תשאר עם המבטא👍
קנאות דתית לא היתה הסיבה היחידה לחורבן בית שני, אך היא השיאה תרומה מכרעת להפיכת המשבר עם רומא למלחמת חורמה. את המרד בשנת 66 עוררו מיסוי כבד, שחיתות הנציבים הרומים, פגיעות חוזרות ונשנות במסורת הדתית והשאיפה הבסיסית לחירות מעול הכיבוש הזר, אולם מרגע שהתחילה המלחמה פירשו אותה החוגים הקיצוניים – בעיקר תנועות הקנאים והסיקריים (רוב האחרונים עזבו את ירושלים ועלו למצדה) – לא כעימות מדיני שניתן לנהל אלא כמלחמת קודש שבה נאמנות לאל מחייבת דחייה מוחלטת של שלטון זר.
חרף יחסי הכוחות הבלתי פרופורציונליים בין היהודים לאימפריה הרומית, הגישה הקנאית דחתה כל אפשרות של פשרה מדינית או הכרעה אסטרטגית, משום שהיא ראתה בהידברות עם רומא לא רק כישלון צבאי אלא חטא דתי – כפירה בריבונות האלוהית הבלעדית על ישראל. הקנאים תפסו את עצמם כנאמנים באופן מלא לתורה ועבדים לרצון השם ואילו כל מי שסבר שיש לנהל את המלחמה באופן ריאלי ולהיות נכונים לפשרה נחשב לבוגד או חסר אמונה.
בתוך ירושלים הנצורה הובילה הקנאות גם למלחמת אחים בין פלגים יריבים, ובהם תומכיהם השונים של יוחנן מגוש חלב, אלעזר בן שמעון ושמעון בר גיורא. שריפת מחסני המזון של ירושלים בידי הקנאים, כדי לכפות המשך לחימה, היתה ביטוי מובהק של אותה התנגדות לכל הסדר או פשרה והפיכת המאבק הצבאי למלחמת דת שסימנה הכל או כלום. מהלכי הקנאים, שנועדו להציל את בית המקדש ואת הריבונות האלוהית, הביאו לחורבן הבית, למוות המוני ולגלות השכינה.
לא קשה למצוא דמיון לזמננו כמובן. הריבים הפנימיים, הפנאטיות עד כדי ראש בקיר, המלחמה נגד כל העולם, וכמובן הקנאות הדתית שהצליחה בממשלה הנוכחית להגיע לדרגות הבכירות ביותר. קרולינה לנדסמן כתבה בטור דעה ב'הארץ' לפני כמה חודשים שעושה רושם שליהודים יש איווי נסתר ומחזורי להשמיד את עצמם על ידי קנאות. אז הנה, עוד סיבוב. את הקנאים והסיקריים החליפו החרד"ל והכהניסטים, את אלעזר בן שמעון החליף בצלאל סמוטריץ'. עצמאות יש, אז במקום זה נאבקים על שליטה בשטחים שמיושבים על ידי מיליוני פלסטינים ואף התפשטות לעזה, לבנון וסוריה. בשני המקרים הפקדת כוח פוליטי וצבאי בידי כוחות כאלה פירושה חורבן בלתי נמנע.
אפשר גם לקחת מבט רחב יותר ולגזור "לקח אוניברסלי", כמו שאוהבים לומר. כי לא רק אנחנו סובלים במכת הקנאות, אלא, ואף יותר מאיתנו, צדדים אחרים במלחמה האחרונה. החמאס, על פי דיווחים שונים, האמין שהוא יוכל להביא למיטוט ישראל. גם כשראה שזה ממש לא קורה הוא המשיך להילחם, אף במחיר חורבן טוטלי של רצועת עזה וסבל בלתי יתואר לבני עמו. הקנאות שלו לא איפשרה לו, ועדיין לא מאפשרת, להרים ידיים, לפנות את מקומו בהנהגת עזה, ולאפשר לאוכלוסייה העזתית סיכוי משופר לשיקום ולעתיד טוב יותר. מבחינתו שימשיכו להצטופף באוהלים ולמות מתקיפות צה"ל. הוא בינתיים מדכא כל הפגנה נגדו.
באיראן המצב אפילו יותר דומה לימי בית שני. במקום לשמר את ההישג הכביר שהשיגה אחרי ההתקפלות של טראמפ, האולטרה-קיצונים שם מגנים כל משא ומתן כבלתי-לגיטימי עקרונית ודוחפים לחזור למלחמה בצבא החזק ביותר בהיסטוריה האנושית. על פי דיווחים שונים משמרות המהפכה בסכסוך עם ההנהגה המדינית, ותנועת פיידארי, הימין-הדתי הקיצוני ביותר, מאשימה את יו"ר הפרלמנט קליבאף והנשיא פזשכיאן בבגידה. בינתיים איראן עצמה נחרבת כלכלית וחברתית באופן שגם אם הפסקת המלחמה כעת רק תציין את תחילתם של עשורים של שיקום, ומי יודע איזה עוד נזק ייגרם למדינה אם המלחמה אף תתרחב. הפגנות נגד המשטר, כזכור, כבר דוכאו במחיר של רבבות נרצחים.
בתלמוד הבבלי (גיטין נו.) מוזכר בחטף דיאלוג בין חכמים לקנאים בירושלים הנצורה. על פי הכתוב החכמים אמרו ל"בריונים" שהגיע הזמן להיכנע. הבריונים השיבו שזו עת למלחמה. אמרו להם החכמים: "לָא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא", כלומר לא יסתייע הדבר – אנחנו בדרך לחורבן. בתגובה "קָמוּ קְלֹנְהוּ לְהָנְהוּ אַמְבָּרֵי דְּחִיטֵּי וּשְׂעָרֵי, וַהֲוָה כַּפְנָא", כלומר קמו (הקנאים) ושרפו את מחסני החיטים והשעורים, ונהיה רעב. ורש"י מפרש: על מנת להכריח את כל הנצורים להילחם.
אחד הדברים המרשימים במסורת שלנו הוא היכולת לרפלקסיה וביקורת פנימית חריפה. התלמוד מגנה את הקנאים שהחריבו את הבית, וגם קנאים אחרים שהביאו לאסונות, כמו בר כוכבא, זכו לביקורת רבה מצד חז"ל. מנגד רבן יוחנן בן זכאי, שבחר להפסיק להילחם, לדבר עם הרומאים, לזנוח שאיפות טוטליות ולהציל את מה שאפשר, הוא גיבור בעיני התלמוד. חכמינו ידעו היטב שלא מקיצוניות ולא ממלחמת חורמה תבוא גאולה לעולם.
הייתי רוצה להלל מסורת שמסוגלת לעמוד מול קנאיה ולדחות את הבשורה הפנאטית שלהם. הייתי רוצה להלל מסורת שמעדיפה מתינות על קיצוניות, את דרך המלך על הקצוות, שהחכם באדם ייעץ בספר הקודש שלה "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" ושהציווי הראשון(!) שהיא מביאה במשנה שמספרת על קבלת ומסירת התורה הוא "הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין". הייתי רוצה, אבל מה שווים כל אלה אם ברגע האמת הם קורסים ל"חרבו דרבו"?
כשלנו כבר בכל כך הרבה מבחנים. אנחנו הופכים להיות דומים יותר ויותר לפנאטים סביבנו. אפשר לקוות שט' באב הזה, חורבן בסימן חורבן, יהיה הנקודה ממנה נדע לדחות את הקנאות, לעלות ולבנות מחדש.
@tamirlittman@KampnerSam 1. הודים הם אסייתים
2. מזל טוב הכללת 3 מיליארד איש כרגע
3. טס שנים בטיסות באסיה (כולל הודו) ובארץ הרבה יותר בהמות
4. תקשיב למה שרשום לך בביו
@BarashiKinneret@MatanHodorov ברור ואם הרוכש בסוף יהיה פטריק דרהי החקירה הזאת כמובן תימשך ברצינות עד לגביה מלאה של הסכומים או השתה של קנסות כבדים על הערוץ, כי זה לגמרי ענייני ובלי שום קשר לפוליטיקה
If there is one thing drivers and non-drivers can agree on, is that we need fewer other cars!
Happy International Car Free Day!
(by Emil Maj Christensen of 21st Century City)
Dear Members of the @PulitzerPrizes board,
My name is Emily Damari. I was held hostage in Gaza for over 500 days.
On the morning of October 7, I was at home in my small studio apartment in Kibbutz Kfar Aza when Hamas terrorists burst in, shot me and dragged me across the border into Gaza. I was one of 251 men, women, children, and elderly people kidnapped that day from their beds, their homes, and a music festival.
For almost 500 days I lived in terror. I was starved, abused, and treated like I was less than human. I watched friends suffer. I watched hope dim. And even now, after returning home, I carry that darkness with me - because my best friends, Gali and Ziv Berman are still being held in the Hamas terror tunnels.
So imagine my shock and pain when I saw that you awarded a Pulitzer Prize to Mosab Abu Toha.
This is a man who, in January, questioned the very fact of my captivity. He posted about me on Facebook and asked, “How on earth is this girl called a hostage?” He has denied the murder of the Bibas family. He has questioned whether Agam Berger was truly a hostage. These are not word games - they are outright denials of documented atrocities.
You claim to honor journalism that upholds truth, democracy, and human dignity. And yet you have chosen to elevate a voice that denies truth, erases victims, and desecrates the memory of the murdered.
Do you not see what this means? Mosab Abu Toha is not a courageous writer. He is the modern-day equivalent of a Holocaust denier. And by honoring him, you have joined him in the shadows of denial.
This is not a question of politics. This is a question of humanity. And today, you have failed it.
Using Wikipedia to Hide the Truth
Did you know that days after the October 7 atrocities, the Wikipedia article on the incursion faced deletion? It survived, but articles on the Yakhini and Ein HaShlosha massacres were merged into it, obscuring the massacres' scope and victim count.
Hey @ComicDaveSmith, I heard you said that Gaza might not be exactly like Auschwitz, but it definitely "shares the characteristics of a concentration camp" (your quote), referring to the life in Gaza before October 7th.
Here are two videos out of hundreds I found that were posted by GAZANS on TikTok, Instagram, Twitter, and Snapchat showing Gaza before October 7th.
Would you at the very least like to retract that statement?
Let me know if you need more info.
@san_muly@_spez_ אלפי משפחות מבוססות ממדינות מערביות מגישות כל שנה מועמדות לתושבות קבע בסינגפור, אז כנראה שמדכא זה לא. מציע ללמוד קצת יותר על המקום לפני שמלכלכים באינטרנט.
@_spez_@TLeshem3320 אתה מתכוון כמו בישראל? גר כבר שש שנים בסינגפור (כמו הרבה ישראלים אחרים) והדיבור הזה על דיקטטורה שמגבילה את חופש הפרט הוא פשוט פספוס אדיר של מה זה המקום הזה. הלוואי עלינו חברה שוויונית כמו סינגפור.