פעם עוד הייתה משמעות למילה הזו, "עבריות".
אנשים נשאו אותה בגאון. מדינה עברית. שפה עברית, תרבות עברית, ספרות, היסטוריה, זיכרון קולקטיבי, תחושת גורל משותף, שאיפה לקים כאן חברה ריבונית וחופשית.
העבריות, במובנה הציוני-חילוני, הייתה הניסיון לזקק מהיהדות את האתוס הלאומי שלה מבלי להכפיף אותו לפולחן יהוה. היא הציעה שייכות לעם, לשפה, להיסטוריה ולארץ גם ללא אמונה באל או ציות לרבניו. ספק אם הפרויקט הציוני יכול היה לרקום עור וגידים ללא העברים, יהודים חילונים ואתאיסטים שחלקם צפה במו עיניו בקדוש ברוך הוא נשרף בארובות של אושוויץ.
אחד התהליכים שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים, בהשפעה ישירה של האוכלוסיות שהמיטו עלינו את קואליציית הטבח והנקמות, הוא מחיקתה ההדרגתית של הזהות העברית והחלפתה ביהדות פולחנית ילדותית וממושטרת, בסגנון "השם יתברך תמיד אוהב אותי" ו"נראה אותך לא מניח תפילין בהפסקה יא בן של ז*נה".
זה מגיע מהשלטון, מחלחל ל"תרבות" לסלבס ולכוכבי הריאליטי היישר אל הנוער מנשק המזוזות ועוטה הציציות, עד שבהדרגה החברה כולה מתנהלת לפי קריטריונים של אמונות, ניסים, השגחה פרטית, ציות לרבנים וטקסים דתיים.
עד כדי כך שפולחן יהוה הפך לקריטריון המרכזי הקובע מהי "זהות יהודית". החילוני נדרש להצדיק את מקומו במדינה שנבנתה בידיו, מכספו, מדמו ומתרבותו, בעוד שהמאמין האורתודוכסי מוצג כבעל הבית הטבעי וכפרשן המוסמך של הזהות הלאומית.
חוק יסוד פיגול התורה, מעבר לפונקציה התועלתנית והבזויה שלו כאתנן פוליטי וכמכשיר השתמטות, הוא החותמת הרשמית על התהליך הזה. הוא מרומם את פולחן יהוה למעמד של ערך חוקתי מכונן. המדינה העברית עוברת תאוקרטיזציה, האזרחות והלאומיות הישראלית הולכות ומוכפפות לאמונות מטפיזיות מעולם הפיות והשדים.
החוק הזה הוא מצבתה של הזהות העברית והמדינה העברית.
@NevoSpiegel@Iovesnakee זו בדיוק טענת אבו מאזן, שהיהודים אינם לאום, הזכאי להגדרה עצמית ומימוש טריטוריאלי ככל העמים, אלא קהילה דתית, ללא זכות למדינת לאום ומימוש טריטוריאלי
התפתחה פה מערכת מעמדית של פריבילגיות, פטורים וסובסידיות שניתנות לאדם לפי מיקומו בהיררכיה הכיפתית, כשבתחתיתה נמצא הישראלי החילוני ההולך בתלם, זה שאמור לציית, להתגייס, לשלם ובעיקר לשתוק.
העיוות הזה לטובת הקאסטות המתפללות עומד בבסיס של כל החרא שאנחנו אוכלים כאן בשנים האחרונות, מההפיכה המשטרית שבמהותה נועדה לחסן מוקדי כוח דתיים מביקורת שיפוטית, ועד להתרסקות בתחומי החינוך, לקריסת מערכת הרווחה ולמשבר כוח האדם בצבא.
אפשר היה לצפות שכל מפלגות האופוזיציה יתייצבו כאיש אחד ויהפכו את השאלה החילונית לדגל של הבחירות האלה, בוודאי בהתחשב בנזק הבל יתואר שהסב השלטון הדתי בתולדותינו למדינה הזו. אבל רובן מעדיפות לעקוף את הנושא בזהירות. רק מעטים מעיזים לנהל דיון ציבורי בפריבילגיות הסטטוטוריות של הנשגבים והקדושים בעיני עצמם, ואלה יקבלו את קולי.
מסמנים ותוקפים את ברסלר כאילו פעלה בחלל ריק.
כאילו לא היה כאן ניסיון מתוכנן להפוך את הרשות המבצעת לכל יכולה, חסינה מביקורת, משוחררת מכל בלם מוסדי (למעט מועצות רבנים), וכאילו מלחמת האזרחים הקרה שהמהלך הזה הצית כאן לא נראתה גם מחוץ לגבולות המדינה.
האם סביר שאזרחים מתנגדי משטר אחראים ל-7/10 יותר משלטון שבמשך עשור וחצי בנה את כוחו של חמאס, הורדם, שוטה, והולך שולל על ידו כאילו כסף קונה שקט, נעלם בימים הראשונים של אחר הטבח, הוביל אותנו לאחריו למפלה אסטרטגית רב זירתית, מסרב בעקשנות לחקור את כל זה, ועוד מתיימר להמשיך לשלטון כאן ארבע שנים נוספות?
השלום ישכון בתוכנו ביום שבו נתיני משטר נתניהו ושופרותיו ידרשו משליטם את אותו סטנדרט אחריות, ואותו דין וחשבון, שהם תובעים מאזרחים מהשורה.
הניסוי הזה של "ימין על מלא", שהבטיח משילות, ביטחון, ריבונות והכרעה, התרסק בדיוק בכל אחד מן ההיבטים הללו וכרסם את מדינת ישראל מבפנים.
האם נשכיל כחברה להפיק את הלקחים המתבקשים מכישלונו של ניסוי העוועים הזה?
למשל, שמשילות איננה מסתכמת בסימון בוגדים ובמינוי מקורבים אלא בתפקוד רצוף נוכח משבר.
או שנקמה זהותנית היא בסיס גרוע למדיניות פנים וחוץ.
או שמלחמה בתשתית המוסדית של המדינה מחלישה את המדינה עצמה הרבה יותר מאשר את "האליטות".
או שנורמות של כוח ללא אחריות, ואחריות ללא אשמה, מתמרצים נטיות סמכותניות מזה והפקרות שלטונית מזה.
לכן אסור לתת לקואליציית הטבח להישכח, גם אם כל אחד מחבריה ועוזריה ראוי לכך בפני עצמו. את פועלה צריך לתעד ולהנציח למען הדורות הבאים כמעשה של אחריות אזרחית. מעין מפעל זיכרון, בדומה לאלה שהוקמו בנכר, שיציג בשיטתיות מה עולל משטר הנאמנות הסמכותני של נתניהו למדינה הזו, איך כשירות התחלפה בנאמנות, איך כל מילת ביקורת על השלטון הפכה לבגידה במדינה ואיך מדינות עלולות ליפול גם מבלי שאויבים מבחוץ יכריעו אותן.
לחורבן הליכוד
לתקומת ישראל
@baruchikra לפיד הפך מאז הבחירות האחרונות וההפיכה המשטרית לגוויה פוליטית. הדבר הטוב ביותר שיעשה הוא פרישה לאלתר מהפוליטיקה ובכך סיכוי מה שיעזור לבנט ובעיקר יציל חלק מחברי הכנסת המצוינים שלו שעליו כהונתם
@alonlif סיכוי הצלה מסוים של בנט הוא פרישתו מהפוליטיקה לאלתר של לפיד, שממילא הפך דה פקטו לגוויה פוליטית. בכך גם אולי לפיד גם יציל חלק מחברי הכנסת המצוינים שלו
הקריסה של בנט בסקרים היא חדשות רעות מאוד לגוש המתנגד לנתניהו. עיקר המעבר הוא בתוך המחנה, מבנט לאייזנקוט, ולא מהימין לגוש כולו.
בנט היה אמור להביא קולות מהימין, ואולי אף עשה זאת בתחילת הדרך. אבל החיבור עם לפיד התברר כטעות אסטרטגית גדולה.
במקביל, גוש נתניהו מתחזק. בסקרי סוף השבוע הוא כבר נע סביב 53 מנדטים. אם מסתכלים על מערכות בחירות קודמות, מגמות כאלה נוטות להתחזק ככל שמתקרבים ליום הבחירות. לכן לא יהיה מפתיע אם גוש נתניהו יגיע ליום הבחירות עם 55 עד 57 מנדטים.
הנתון המשמעותי הוא שהגוש של נתניהו מתחזק למרות הפיאסקו הביטחוני, המשבר סביב החרדים והביקורת הציבורית. בקיצור, אלו חדשות לא טובות למי שרוצה לראות חילופי שלטון
זיכרונות מבליירהאוס: כשהאיש שחשב שהוא "מלך אמריקה" נשאר מחוץ לחדר
מאת חיים לוינסון @chaimlevinson
לפני שנה הזדמן לי לטוס ב"כנף ציון" כדי לסקר את ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון. זה היה שלושה שבועות אחרי תום המערכה הראשונה עם איראן. נתניהו טס לחגוג את הישגיה, ולא היה אדם זחוח ממנו באותם ימים. את העיתונות הישראלית הוא השאיר בחוץ, למות מחום (בחיים לא היה לי חם כל כך כמו באותו שבוע בוושינגטון; שם הבנתי סוף-סוף למה הוריי עלו ארצה). את זמנו הוא העביר בראיונות לפודקאסטים תמוהים ולעיתונאי החצר האמריקאים שלו, דוגמת גרטה ואן סוסטרן. אלו היו ימים יפים עבורו: הם לנו בבליירהאוס, המעון הרשמי היוקרתי עם צבא המשרתים ושירותי הכביסה הצמודים. הוא החניף לטראמפ, וטראמפ החניף לשרה בחזרה. איפה הימים ההם, ואיפה המציאות של היום.
כמעט שנה חלפה, וכעת נתניהו מקבל על הראש מדי בוקר מטראמפ – באמצעות הדיווחים של ברק רביד. במשפט אחד ממסיבת העיתונאים האחרונה שלו נחשף הכול: "עוד לא ראינו את ההסכם", הוא הודה. מי היה מאמין שמי שרק לא מזמן נחשב ל"מלך אמריקה" ימצא את עצמו ממודר בצורה כזאת.
שורשי הפורענות נזרעו כבר אז. נתניהו חזר מוושינגטון בתחושה שהוא מלך העולם. הוא נדלק מהאפשרות של מלחמה והתחיל למכור אשליות לציבור כמנהגו. הסבב הראשון של המלחמה הניב הישגים מוגבלים ביותר: הוא לא פגע באופן משמעותי במשטר האיראני, לא הסב נזק בלתי הפיך למערך הטילים הבליסטיים שלו, ולא סתם את הגולל על האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני.
ניתן היה לנהל מאמץ ממוקד ודיפלומטי להוצאת החומר הבקיע מאיראן, אך במקום זאת נתניהו החליט ללכת בגדול – על הפלת המשטר. מיוני ועד פברואר התנהלה רכבת אווירית לוושינגטון, כולל נסיעה נוספת של נתניהו עצמו, עם תוכניות גרנדיוזיות למהפך בטהרן. טראמפ התלהב; הוא חשב שיוכל לרשום על שמו מהלך היסטורי לדורות. אירועי ינואר באיראן, עם היציאה ההמונית של אזרחים לרחובות, גרמו לשניהם להאמין שזה אפשרי. ואז הגיע ה-27 בפברואר, והמבצע השני יצא לדרך – והסתיים ככישלון טוטאלי. שישקרו לכם כמה שהם רוצים; לכולם ברור כעת שהמבצע הזה נכשל באופן מוחלט.
הטיעון החביב על הביביסטים בימים אלה הוא "מה הייתם עושים אחרת, ומה אתם רוצים מביבי?". זוהי תמצית התרבות שבה ביבי לעולם אינו אשם בדבר – הוא תמיד הקורבן של המציאות, לעולם לא המחולל שלה.
ראשית, יש לדחות את הטיעון הזה על הסף באופן מהותי: אזרחים אינם אמורים לפתור בעיות צבאיות ומדיניות מורכבות. מי שהבטיח "ביטחון מלא" הוא זה שצריך לספק את הסחורה. שנית, במקרה הנוכחי, התשובה היא קלה באופן מקומם: אפשר היה לעשות הכול אחרת.
אף אחד לא כפה על נתניהו לצאת לסבב השני מול איראן. אף אחד לא הכריח אותו לשלוח את תושבי ישראל ל-40 ימים במקלטים, להמיט מכה אנושה נוספת על העסקים, להשאיר שוב ילדים בבית ללא לימודים, ולשלם במחיר כבד של הרוגים ונכים – בלי להשיג דבר בתמורה. זו הייתה החלטה בלעדית שלו, והיא התבססה על שלוש הנחות יסוד, ששלושתן התבררו כמפוקפקות לחלוטין. בכל מדינה נורמלית, שבה הקבינט מורכב מאנשים עם מוח ולא ממלחכי פנכה, היו מנהלים דיונים רציניים, בוחנים תרחישים ומכינים חלופות לחלופות. פה? הכול מתחיל ונגמר בביבי.
ההנחה הראשונה הייתה שהמשטר האיראני עומד על כרעי תרנגולת. נתניהו וגופי המודיעין של ישראל כשלו לחלוטין בניתוח אירועי המחאה של ינואר באיראן. איראן לא נחלשה בעקבותיהם, להפך – המשטר רצח באכזריות כ-30,000 מהמובילים הפוטנציאליים של ההתנגדות. למעשה, זה היה חיסול ממוקד של הנהגת המחאה לעתיד: אין יותר מארגנים או יוזמים, כי כולם נורו בשורות הראשונות. במקביל, ישראל נערכה לפלישה כורדית, הדליפה מראש ובאופן מופקר את דבר המבצע, ואפשרה לארדואן לסכל אותו בקלות. התוכנית הייתה יומרנית ותלושה מלכתחילה – צבא כורדי שיצעד עד טהרן ויכבוש אותה. לתוכנית הזו לא הוכנה שום חלופה, וכשהיא קרסה, האסטרטגיה כולה קרסה איתה.
ההנחה השנייה הייתה שאיראן לא תעז לסגור את מצר הורמוז. הניתוח הישראלי התבסס על הקונספציה שאיראן לא תרצה לפגוע במקורות ההכנסה של שכנותיה וחברותיה. בראיון לתוכנית "60 דקות", נתניהו אף הודה במפורש שהם פשוט לא לקחו את התרחיש הזה בחשבון. מדובר באיוולת אסטרטגית. כל פרשן שמכיר את המשטר האיראני אומר כבר שנים שברגע שהם ירגישו את החרב מונחת על צווארם, הם יעשו הכול כדי לשרוד – כולל תקיפת מתקני הנפט של שכנותיהם כדי להכאיב לאמריקאים. מכיוון שהמהלך הזה לא נחזה מראש, לא הוכנה לו שום תגובה צבאית הולמת. מחיר הדלק בארצות הברית זינק, הציבור האמריקאי התחיל להתמרמר על כך שהוא שוב משלם את מחירה של מלחמה מזרח-תיכונית, ואיראן ניצלה את הגל הזה עד תום.
>>>>>
3. לא צריכה להוציא אפילו סנט אחד על ישראל. ולשם זה הולך.
מצד אחד, ארה"ב מנחיתה הוראות על ישראל, ומצד שני ההנהגה תהיה עוינת, בדלנית והתמיכה הפיננסית תיפסק. ככה זה הולך להיראות, ולנתניהו יש הרבה מניות בהישג המרשים הזה.
שיהיה לנו בהצלחה.
1. אין כמעט אדם שהעביר ביקורת פומבית על הכשלונות של נתניהו וממשלתו, ולא קיבל את התגובה "אבל מה אתה מציע, תסביר מה אתה תעשה".
דורון נתן את משל השווארמה (לינק בציוץ הבא), והוא מצוין, אבל אני רוצה לדבר על מקצועיות, ענווה ו"תוציא לי משמעויות" של מג"ד 299.
הגיע הזמן לבטל את ההסדר של ישיבות ההסדר. המתווה נועד במקורו לאפשר שילוב של שירות צבאי ולימוד תורה, אולם היום הוא נהפך גם ללובי של רבנים המנסים לעצב את דמות צה"ל ואת החברה הישראלית בדמותם.
הסדר ישיבות ההסדר הוא הטבה מדינתית לפיה המדינה מאשרת למיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) לשרת במשך פרק זמן קצר מהנדרש. הרבנים מנצלים את ההסדר כדי להשפיע על מה שנמצא מחוץ לתחום השפעתם: צה"ל הגדול, וההפרדה המגדרית במרחב הציבורי.
שירה ברביאי שחם, מפקדת בכוחות הבטחון
https://t.co/Wvfv59I8k8