נאומי גנץ ואיזנקוט העלו את האיום ממדינה דו לאומית. זה איום שכולו תעמולה - רבין בתהליך אוסלו כבר השיג היפרדות שמונעת את איום המדינה האחת. ברצועת עזה קיימת מדינת חמאס דה פקטו וביהודה ושומרון החל מינואר 1996 כל הפלסטינים בשטחי AB חיים תחת שליטת הרש״פ והם 90%. זה איום פייק!
@OferSegalofer מעטים ביותר מתעלמים ממה שכבר נוצר בשטח וחותרים לסיפוח כל שטחי יו״ש לא זה הויכוח כרגע. השאלה הגדולה היא מה עושה מדינת ישראל להעצמת האחיזה וההתיישבות בשטחי c. בטווח הארוך גנץ ואייזנקוט מעוניינים להעביר גם רוב שטחי c לידי הפלסטינים ולהביא לעקירת לפחות 150,000 יהודים. על זה המחלוקת
בערוץ 13 דווח אתמול על הזיה יהודית נוספת להעתיק את שדה תעופה בן גוריון לים בהשקעה בלתי סבירה, על מנת למלא גם את המרחב הפתוח הזה בדירות- להעצים את גטו גוש דן עד קריסה. תפקחו עיניים- העתיד טמון בבניה מזרחה עד נהר הירדן בבניה בנגב בגליל ובגולן. עתיד גוש דן בבנייה מזרחה מראש העין.
https://t.co/vbbOxNOVNc
ראש הממשלה יצחק רבין בנאומו בכנסת 5.10.1995 בדיון על הסכם אוסלו ב׳ הדגיש את עקרונות היסוד המנחים אותו בינהם אחדות ירושלים הכוללת בצפון מערב את גבעת זאב ובמזרח את מעלה אדומים
מפכ״ל המשטרה אמר נכון: ״קיום מצעד הדגלים במתכונתו מחזק את המשילות״.
כניעה לאיומי סחיטה של חמאס וגורמים אסלמיים אחרים תחת ההגיון שכדאי לישראל להמנע מהבערת השטח , מבטאת חולשה. מאבק הוא לפעמים הזדמנות לחיכוך שכדאי לנצל ולא לחמוק ממנו. זה נכון בכל תחומי ההתנהלות האנושית.
סבר פלוצקר הבוקר בידיעות מטיף ל״סיום הכיבוש״ חד צדדית. אבל הכיבוש הסתיים מזמן על ידי יצחק רבין ברצועת עזה במאי 1994 וביו״ש באוסלו ב׳ בינואר 1996. 90% מהפלסטינים מחוץ ל״כיבוש״. מה שנשאר בידי ישראל ירושלים ושטחי c חיוני להגנת מדינת ישראל. מה שפלוצקר מציע יביא לקריסת ביטחון ישראל.
@issacharoff זו תוצאת הבריחה מעזה ועקירת גוש קטיף. ריבונות של מדינה אינה נמדדת בכמות ההרוגים לשנה אלא בהיקף האילוצים האסטרטגיים המגבילים את חופש הפעולה שלה. החמאס השיג למול מדינת ישראל משוואת הרתעה אסטרטגית שמצמצמת את ריבונותה עד כדי השפלה לאומית. נסיגה ממרחבי יו״ש תביא לתוצאה חמורה פי כמה
@RomanBronfman@yairlapid ״האופק המדיני״ שלך הוא תהליך כרסום במעמדה של מדינת ישראל. לא נוכל להכריע אם המצב הנורא הוא בגלל מה שאתה מכנה העדר אופק ביטחוני או שממש להפך הוא תוצאת האובססיה לאופק מדיני כמעט בכל מחיר עד כדי אובדן ירושלים והתכנסות היהודים לרצועת החוף הצרה